כ"ט ניסן ה'תשע"ז

סלופצה SLUPCA

עיר בפולין
מחוז: לודז'
נפה: קונין
אזור: לודז' והגליל
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ- 5,534

·  יהודים בשנת 1941: כ-1,426

תולדות הקהילה:

סלופצה קיבלה מעמד של עיר ב- 1290. העיר נהרסה במאה ה- 14 ע"י אבירים טבטונים וגם בתקופת המלחמות עם השוודים באמצע המאה ה- 17. יהודים ראשונים הגיעו לסלופצה בתחילת המאה ה- 19. ב- 1822 הוטל ע"י השלטונות הרוסיים איסור על התישבות יהודית במקום בשל קרבתו אל הגבול ובעקבות זה נטשו את סלופצה גם אותם יהודים מעטים שנמצאו בה לפני גזרה זו. הישוב היהודי התחדש כאן אחרי הביטול הכללי של האיסור במלכות פולין ב- 1862 ולקראת סוף המאה ה- 19 גדלה הקהילה היהודית במהירות. עיקר פרנסתם של היהודים במלאכה ובמסחר. בראשית שנות ה- 70 של המאה ה- 19 נוסדה הקהילה ונבנה בית כנסת. ב- 1869 נבחר ר' ברוך בורושאק לרבה של הקהילה. ב- 1875 מלא ר' אברהם אפל תפקיד זה. ב- 1885 ישב על כס הרבנות ר' ברוך כץ ובראשית המאה ה- 20 ר' יצחק מאיר הארבשטיין. בשנות ה- 20 בחרה קהילת סלופצה את ר' אברהם יוסף לוי לרבה. קבוצות ציונים נתקיימו בסלופצה כבר בראשית המאה ה- 20 וחוגים ציוניים מאורגנים קמו ב- 1918. בין שתי מלחמות עולם פעלו במקום המפלגות הציוניות הבאות: ציונים כלליים (על המשמר), המזרחי, פועלי ציון והתנועה הרביזיוניסטית. ב- 1933 הצביעו לקונגרס הציוני 126 איש, ב- 1937 - 110 וב- 1939 145 איש. בשנים שבין שתי מלחמות העולם סבלו הסוחרים היהודים בסלופצה מפגיעות האנטישמים הפולניים. בכנס החירום שנערך ב- 1936 בקאליש הצביע נציג קהילת סלופצה על התרוששות כלכלית של יהודי המקום. בגלל מצב זה עברו רבים מבני סלופצה למרכזים עירוניים גדולים יותר. עם כיבוש העיר בידי הגרמנים בספטמבר 1939 נצטוו היהודים לספק אנשים לעבודת כפייה, לשלם קונטריבוציה והוגבל חופש התנועה מחוץ לעיר. בפברואר 1940 רוכזו כמה מאות מיהודי סלופצה וגורשו לטארנוב ולבוחניה שבתחום הגנראלגוברנמנט. בתחילת יולי 1940 הוצת בית הכנסת ונשרפו ספרי תורה. ב- 17- 18 ביולי 1941 גורשו כל יהודי סלופצה לז'גוב הסמוכה. היה זה גיטו כפרי, לתוכו הוכנסו יהודי נפת קונין. באוקטובר 1941 הובלו כל היהודים שנמצאו בז'גוב, ובתוכם גם אחרוני קהילת סלופצה, ליערות קאז'ימייז' ביסקופי ונרצחו שם.