ד' תמוז ה'תשע"ז

סקאווינה SKAWINA

עיר בפולין
מחוז: קראקוב
נפה: קראקוב
אזור: גאליציה המערבית ושלזיה
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ-2,444

·  יהודים בשנת 1941: כ-280

תולדות הקהילה:
 

סקאווינה היתה ידועה כעיר עוד מן המאה ה- 14, באותם הימים היא השתייכה למנזר בטינייץ. ב- 1364 קיבלה סקאווינה באורח רשמי מאת המלך קאזימיר הגדול מעמד של עיר ונבנו בה כנסייה וטירה. במשך מאות בשנים היה לעיר אופי חקלאי, ובמקצת גם שירתה את הסביבה במסחר ובמלאכה. ב- 1884 חוברה סקאווינה לקו מסילת הברזל. בסוף המאה ה- 19 ובתחילת ה- 20 נודעה סקאווינה וסביבתה בגידול דובדבנים ששווקו בקראקוב. בתחילת המאה ה- 20 הוקמו במקום כמה מפעלי תעשייה, בין השאר מפעל גדול לייצור תחליפי-קפה. בסקאווינה, כעיר השייכת למנזר, נאסרו מגורי יהודים. למעשה, לא ישבו בה יהודים עד 1860, כשבוטלו ההגבלות על מגורי יהודים בגאליציה. היישוב היהודי בסקאווינה גדל במחצית המאה ה- 19 והגיע למעמד של ארגון קהילתי ערב מלחמת-העולם הראשונה. בגל המהומות של האיכרים והפרעות נגד היהודים שהציפו ב- 1898 ערים אחדות בגאליציה המערבית, היה גם נסיון לפרוע ביהודי סקאווינה אך הללו נמלטו על נפשם למקומות אחרים. לסקאווינה הגיעה יחידת-צבא והשליטה סדר. גל פרעות נוסף בנובמבר 1918 לא פסח על יהודי סקאווינה. אירעו מעשי שוד ביהודים, וכמה מהם אף נפצעו. המשטרה עצרה, לאחר המעשה, כמה מן הפורעים. רוב המפרנסים היהודים עסקו במסחר, בעיקר מסחר זעיר; כמה מהם קנו תוצרת חקלאית בסביבה (בעיקר עופות, ביצים ודובדבנים) ושיווקו אותה בקראקוב. ב- 1921 היו בבעלות יהודית כ- 10 מפעלי-תעשייה זעירה ובתי-מלאכה. הועסקו בהם 33 איש, מהם 22 בעלים ובני משפחותיהם. בבעלות יהודית היו בית-הזיקוק לנפט, וכן המלבנה שייצרה לבנים חסינות אש. במפעלים אלה הועסקו כמה פקידים יהודים. רבה של סקאווינה בתקופה שבין.שתי מלחמות-העולם היה ר' שמעון אלטר פרנקל. ב- 1920 ערך הרב תפילה בבית-הכנסת לניצחונה של פולין על הבולשביקים, ובנאומו קרא ליהודי סקאווינה להתגייס לצבא הפולני ולתרום למען "קרן ההגנה". הרב ייסד במקום חדר "יסודי התורה"; היה זה המוסד החינוכי היהודי היחיד בסקאווינה. חוגים ציוניים קמו בסקאווינה בגמר מלחמת-העולם הראשונה. ב- 1926 נתארגנו קורסים של "תרבות", אולם תנועה ציונית מאורגנת נוסדה אך בשנת 1932 היתה זו תנועת "עקיבא". בבחירות לקונגרס הציוני של 1935 נתנו כל השוקלים (26 במספר) את קולותיהם לרשימה של "הציונים הכלליים". דלות הן ידיעותנו על חיי היהודים בסקאווינה בשנים 1939- 1942. לפי פקודתו של מושל קראקוב מיום 7.4.1941 היתה סקאווינה לאחד מיישובי הנפה, שהותר ליהודים להמשיך להתגורר בהם. מן הידיעות החלקיות שבידינו ידוע שבמקום הוקם יודנראט, ובראשו ממאי 1941 מ. שפילמן. קודם לפסח תש"א גורשו כ- 150 יהודי סקאווינה למיינדזיז'ץ פודלאסקי. ב- 1942 היה קיים בסקאווינה סניף של י.ס.ס., ובפברואר 1942 היו בחסותו כ- 100 יהודים. באותה תקופה היו במקום מטבח ציבורי וכן מרפאה. אנשי י.ס.ס השתדלו אצל השלטונות למצוא מקומות עבודה ליהודים במשקים החקלאיים, ואמנם הובטח להם להעסיק 40 איש. בקיץ 1942 פעלו בסקאווינה כמה בתי-מלאכה יהודיים, בין השאר בית-מלאכה לחייטות. בקיץ 1942 ריכזו הגרמנים בסקאווינה את יהודי הסביבה. בתחילת יולי ציווה המושל הגרמני של נפת קראקוב שעל כל היהודים שעיבדו עד כה את אדמותיהם בקהילות כפריות לישקי, צ'רניאחוב, קששוביצה, טנצ'ינק ונובה-גורה להתכונן לעקירה לסקאווינה, שתחול ביום ה- 8 ביולי 1942. לפי הצו, הותר ליהודים לקחת עמהם את כל הרכוש הדרוש להעתקת מקום-מגורים למעט בהמות, עופות וכלי-עבודה חקלאיים. בצו גם הובטח שהיודנראט בסקאווינה ידאג למגורי העקורים. ביום שנקבע נעו אפוא לסקאווינה מכל הכיוונים כ- 150 עגלות של גולים. כ- 2 ק"מ לפני סקאווינה רוכזו כולם בשדה שכותר מכל הצדדים באנשי משטרה גרמנית ופולנית. מקראקוב הגיעה יחידה מיוחדת של המשטרה הגרמנית, ואנשיה קיימו סלקציה במחנה היהודי. כ- 140 איש, ובכללם קשישים ונכים, הועלו על המשאיות, שגויסו אצל מעבידים פרטיים בסביבה, והובלו ליער ליד הכפר טינייץ, המרוחק 6 ק"מ מסקאווינה. ביער הם נצטוו להתפשט ואז נורו ליד שלושה בורות שנכרו מראש. נערים פולנים, שהיו מגוייסים ל"שירות הבנייה" קברו את ההרוגים. בין הקורבנות היו גם כמה מאנשי האינטליגנציה היהודית המקצועית מקראקוב, שנעצרו בתחילת יולי 1942 באקציה בכפר בנדקוביצה. ליהודים, שנשארו עדיין בשדה, כ- 200 איש במספר, הוקצה מקום מגורים בסקאווינה. אין אנו יודעים אם היה במקום גיטו. לקראת סוף אוגוסט 1942 גורשו לסקאווינה יהודי קאלוואריה זבז'ידובסקה ומישלניצה. לפי עדויות אחדות נעקרו לסקאווינה יהודי גדוב ודובצ'יצה. ב- 28 באוגוסט 1942 הגיעו לסקאווינה 128 יהודים מווייליצ'קה' שהוגדרו בעת הסלקציה שנערכה שם כ"בעלי מקצוע". רבים מן העקורים לסקאווינה לא זכו אפילו לקורת-גג. באוגוסט 1942 חוייבו יהודי סקאווינה לשלם שלוש קונטריבוציות לשלטונות הגרמניים. ביום שבת, שחל ב- 29 באוגוסט 1942, הוחל בגירושם של יהודי סקאווינה. למקום הגיעו יחידות מיוחדות של המשטרה הגרמנית. העיר כותרה, וכל היהודים, יותר מ- 2,000 איש, הוצאו מבתיהם לכיכר השוק, ושם נערך המיון: זקנים, נכים וילדים בגיל הרך הובלו במשאיות ליער פודבורי שליד סקאווינה, שם נורו מעל לבורות מוכנים ונקברו בידי אנשי "שירות הבנייה" הפולני. קציר הדמים היה כ- 180 נפש. גברים צעירים וכשרים לעבודה שולחו למחנה בפלאשוב. הנותרים - גברים, נשים וטף - שולחו ב- 30 באוגוסט ברכבת למחנה-השמדה בבלז'ץ. גם הדרך להמתה היתה ארוכה רוויית סבל ומלאת אימים - רכבת זו נראתה בתחנת קראקוב עוד ב- 3 בספטמבר 1942.