ג' חשון ה'תשע"ח

סקארישב SKARYSZEW

עיר בפולין
מחוז: קיילצה
נפה: רדום
אזור: מחוזות לובלין קיילצה
82 ק"מ מלובלין
אוכלוסיה:

·  יהודים בשנת 1941: כ-820

תולדות הקהילה:
נתונים דמודרפיים

#1#השנה #2#כלל האוכלוסייה #3#יהודים
#1# 1827 #2# 842 #3# 82
#1# 1857 #2# 979 #3# 148
#1# 1921 #2# 2,072 #3# 820
 

ראשיתו של היישוב ס' במאה ה-12. במחציתה השנייה של המאה ההיא השתלט על ס' האציל לבית רודוסלאב, שהעביר את תושביה לדת הקתולית ; משפחתו החזיקה באדמות היישוב עד סוף המאה ה-18. משנת 1187 התקיים בס' שוק שבועי, וב-1354 העניק לה המלך קז'ימייז' הגדול זכויות עיר. המלך ולדיסלאב יאגלו נתן לס' פריווילגיה לקיים יום שוק שבועי ויריד שנתי, ומעמדה העירוני אושר עוד כמה פעמים בירי המלכים זיגמונט "הזקן", זיגמונט אוגוסט ויאן קז'ימייז'. באמצע המאה ה-15 מנתה ס' 672 תושבים. מלחמת השוודים בשנות ה-50 של המאה ה-17 המיטה על העיר הרס וחורבן, וב-1662 נותרו בה רק 363 תושבים. אף-על-פי כן שמרה ס' על מעמדה העירוני, עד שנשלל ממנה ב-1869 בידי שלטונות רוסיה הצארית, שנקטו בפעולות עונשין נרחבות בפולין כגמול על המרד של 1863.
יהודים תושבי ס' נזכרים לראשונה במחצית השנייה של המאה ה-18. בסתיו 1780 פנו יהודי המקום אל המלך סטניסלאב אוגוסט פוניאטובסקי וביקשו היתר לייסד קהילה ולרכוש קרקע לבית-עלמין. חרף התנגדותה של הכמורה המקומית נעתר המלך ליהודים והעניק להם כתב זכויות, שכלל היתר מגורים בס' והיתר לבנות בית-כנסת ולקדש בית-עלמין. במאה ה-19 היתה הקהילה היהודית הקטנה בס' כפופה לקהילת רדום (ע"ע). עד ראשית המאה ה-20 לא היה לה רב משלה. הרב הראשון, ר' אליעזר טייטלבוים (1874-1941), נבחר לתפקידו ב-1908 והחזיק במשרתו עד לפטירתו. בן 94 היה במותו.
יהודי ס' התפרנסו בעיקר ממסחר זעיר וממלאכה; מקצתם החזיקו גני ירק ומטעי פרי.
בתום מלחמת העולם הראשונה נוסדה במקום אגודה ציונית. ב-1930 נמכרו בס' 50 "שקלים" של ההסתדרות הציונית.
התגברות האנטישמיות בפולין בשנות ה-30 המאוחרות לא פסחה גם על ס'. מקומיים ואיכרים תושבי הסביבה הרבו להתנכל לסוחרים ולרוכלים יהודים. בינואר 1937 הגיש ראש המועצה המקומית של ס' לבית-המשפט ברדום תביעה נגד ראשי הקהילה היהודית באשמה שהפרו את תקנות השחיטה. בית-המשפט הטיל על הקהילה קנס כספי.
ס' נכבשה בידי הגרמנים בימים הראשונים של ספטמבר 1939. בתחילה לא חשו יהודי המקום בשינוי קיצוני, שכן ביישוב הקטן לא היתה נוכחות קבועה של גרמנים. עד 1941 הוסיפו היהודים לגור בבתיהם, ויכלו אף להמשיך בעיסוקיהם הקודמים. היציאה מס' לא נאסרה עליהם והם יכלו למכור את מרכולתם בכפרים ולרכוש מזון מידי האיכרים. הגזרה הקשה מכולן בתקופה ההיא היתה הגיוסים לעבודת כפייה. בעיירה הוקם יודנראט שנדרש לגייס עובדים בשירות הגרמנים.
הרגיעה היחסית ששררה בס' ואפשרויות הפרנסה משכו למקום פליטים יהודים ממקומות אחרים. בשנת 1941 השתקעו שם כמה וכמה משפחות יהודיות מוורשה, ובאפריל נוספו עליהן עשרות משפחות של מגורשים מפשיטיק (ע"ע) הסמוכה. הפליטים נזקקו למקומות מגורים ולסיוע מן היודנראט ובואם גרם להחרפת המצוקה הכלכלית וצפיפות המגורים. היודנראט שיגר לארגון יס"ס (עזרה עצמית יהודית) בקרקוב רשימה של 700 יהודים נזקקים. בכספי הסיוע שקיבל מן הארגון פתח היודנראט בקיץ 1941 מטבח ציבורי, שחולקו בו מדי יום ביומו 400 ארוחות של מרק ולחם. באותה העת לערך נדרש היודנראט להגדיל את קבוצות העובדים בשירות הגרמנים. העובדים הועסקו בבנייה במתקנים גרמניים באזור וקיבלו שכר.
בסוף 1941 או בראשית 1942 הוצבו בס' שלושה "פולקסדויטשה" (מקומיים ממוצא גרמני) ששירתו במשטרה הגרמנית. הם הכבידו את ידם על יהודי ס' ונודעו בתאוות הבצע שלהם. מפעם לפעם החרימו מן היהודים דברי ערך ותכשיטים, ואף רצחו יהודי אחד - את הקצב משה יצחק קורמן, שנתפס מחוץ לעיר בלי תעודות. ראש המשטרה הפולנית רוצ'דינסקי, לעומת זאת, השתדל ככל יכולתו להקל על היהודים ועזר ליודנראט בפעולות הסיוע.
במאי 1942 הוקם בס' גטו. לקראת המעבר לגטו נצטוו כל היהודים מבני 15 ומעלה להתייצב לרישום לעבודה.קבוצה של 05 צעירים נשלחה למחנה עבודה באזור רדום, ואילו שאר היהורים הועברו אל הגטו - רחוב אחד שנחסם משני צדדיו. גם חזיתות הבתים נחסמו, והיציאה היתה מותרת רק דרך החצרות האחוריות. בקיץ 1942 התגוררו בגטו כ-1,800 יהודים.
ב-18 באוגוסט 1942 נקראו יושבי הגטו להתייצב במגרש ריק בקצה העיר, ומשם הועברו היהודים המקומיים והפליטים לגטו שידלובייץ (ע"ע), יחד עם יהודים אחרים מסביבות רדום וקיילצה (ע"ע). משידלובייץ גורשו כולם, היהודים בני המקום והמגורשים מקהילות אחרות, למחנה ההשמדה טרבלינקה, ומצאו שם את מותם.