א' תשרי ה'תשע"ח

סקולה SKOLE

עיירה בפולין
מחוז: סטאניסלאבוב
נפה: סטרי
אזור: גאליציה המזרחית
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ- 8,000

·  יהודים בשנת 1941: כ- 2,670

·  יהודים לאחר השואה: כ- 20

תולדות הקהילה:
הישוב היהודי מראשיתו

סקולה נוסדה במאה ה- 11 בתקופתו של הנסיך הרותני סביאטוסלאב. במאה ה- 12 היא היתה תחנת-מעבר חשובה מבירת הנסיכות, האליץ, להונגריה. בזמן מרד חמיילניצקי נהרסה העיירה כמעט לחלוטין ונבנתה מחדש בזמן שלטונו של המלך יאן סובייסקי. ב- 1888 פקדה את סקולה דליקה שכילתה כ- 100 בתים, וביניהם בנייני-ציבור רבים. בשנים 1908- 1932 שימשה סקולה כעיר נפה. הידיעות הראשונות על יהודי סקולה הן מראשית המאה ה- 18. ב- 1702 נמסר על יהודים שעסקו בסחר-בקר. ב- 1717 שילמו יהודי סקולה 1,075 זהובים מס-גולגולת; כנראה גם של יהודי הסביבה. כבר בשנות ה- 40 של המאה ה- 19 הוקמה במקום מנסרה גדולה, שהתמחתה בייצור לוחות-עץ לכינורות וכלי-נגינה אחרים וכן בית-חרושת לאתים. באותן השנים הוקם גם בית-חרושת לגפרורים, שהיה הגדול אז בסוגו בכל גאליציה, והועסקו בו יותר מ- 100 עובדים יהודים. בסוף המאה הפכה העיר למקום קייט. יהודים עברו לעסוק במקצועות בענף הקייטנות, ומספרם בין פועלי הייצור במנסרה ובבתי-החרושת ירד. קהילה עצמאית התארגנה בסקולה במחצית השנייה של המאה ה- 18. באותו זמן עלה אחד החסידים הראשונים מסקולה ר' יהודה סקולר ארצה, וישב בצפת. עם רבני סקולה נמנו: ר' יהודה-לייב ב"ר משה, בעל "שבט מיהודה". הוא היה קודם רב בז'וראבנו והתחיל לכהן בסקולה ב- 1780, את מקומו ירש ב- 1800 בנו ר' משה, בעל "פני משה". בבחירות הראשונות לעיריה ב- 1879, שבהן השתתפו היהודים, זכו הללו לרוב הנבחרים. מאותו זמן שלטו בציבור היהודי החוגים שצידדו בשיתוף פעולה עם הפולנים. הם, בשיתוף עם החוגים הדתיים המסורתיים, שלטו גם בקהילה. באוגוסט 1894 ביקר בסקולה ד"ר אהרנפרייז. הוא ניסה להקים בה איגוד ציוני, אך הדבר לא עלה בידו. ב- 1897 התארגן ועד יוזם ציוני, שהקים את הארגון "אהבת ציון"; באותה שנה השתתף בקונגרס הציוני הראשון בנימין קלוגר, איש סקולה. באותו פרק-זמן נוסד בסקולה איגוד אקדמאים ציונים בשם "דורשי ציון". לאיגוד זה היה אולם משלו ובו פעלה אגודה ציונית נוספת - "יודאה". נראה כי בראשית המאה ה- 20 עברה הנהלת הקהילה לידי הציונים. בהלוויית המנהיג הציוני ד"ר הנריק גאבל, שהתקיימה בלבוב (אוגוסט 1910) השתתף ראש קהילת סקולה ב. קלוגר, שייצג גם את ציוני סקולה. ב- 1911 הוקם בסקולה סניף המזרחי ובראשית 1914 מפלגת פועלי ציון, שמנתה אז 45 חברים ו- 25 חברות. בראשית המאה ה- 20 נפתח במקום בית-ספר עממי יהודי, בעל שתי כיתות, מיסודו של הבארון הירש. ב- 1904 הוקם בית-ספר עברי משלים מיסודה של "שפה ברורה". עם הקמתו התחילו ללמוד בו 54 תלמידים, ומספרם גדל משנה לשנה. בשל קשיי מימון נסגר בית-ספר זה ב- 1911. פעולות התרבות בסקולה התבססו בעיקר על הנופשים הרבים שבאו למקום. בעזרתם קוימו הרצאות ומסיבות
 

בין שתי המלחמות

בתקופה זו עיקר פרנסתם של היהודים היה על הקייט (השכרת דירות ושרותים שונים) וכן על העגלונות, ענף החייטות שסיפק פרנסה ל- 132 איש, מחציתם עצמאים ומחציתם שכירים. ענפי-מלאכה אחרים שמהם התפרנסו יהודי סקולה, היו: מזון - 30 איש, בנייה - 9 איש, דפוס - 4 איש ו- 5 עובדי מכבסות. בענף העץ עבדו יהודים מעטים בלבד - 13 איש על כ- 1,000 מועסקים. בסקולה היו בסך-הכול 77 פועלים שכירים יהודים, ביניהם 16 נשים. הסוחרים הזעירים ובעלי-המלאכה היהודים הקימו שני מוסדות כספיים לעזרה הדדית: קופת גמ"ח שהוקמה ב- 1928, ואשר נתנה בשנת התקציב 1936- 1937 189 הלוואות בסך של 15,605 זלוטי. בין הלווים היו 73 בעלי מלאכה, 84 סוחרים זעירים, 26 פועלים ו- 6 אחרים. ב- 1935 הוקם בתמיכת הג'וינט בנק קואופראטיבי לאשראי. בעלי המלאכה היהודים היו מאורגנים ב"יד חרוצים". בבחירות לעיריה הציגו היהודים רשימה אחת. ב- 1927 לא התקיימו כלל בחירות לעיריה. הוגשה אז רשימה אחת, שכללה את נציגי שלושה הלאומים החיים בסקולה. להנהלת העיריה נבחרו 4 יהודים, מהם 3 ציונים ואחד נציג הסוחרים. בבחירות ב- 1937 נבחרו 7 יהודים מתוך רשימה יהודית אחת, מהם 5 ציונים ו- 2 בלתי-מפלגתיים. בבחירות האחרונות לעיריה, ב- 1939, נבחרו 12 פולנים ו- 4 יהודים. כסגן-ראש העיר כיהן עד לבחירות הללו ד"ר ברנארד ברס (לא-ציוני ששיתף פעולה עם הציונים). וב- 1939 הוא נבחר רק כחבר הנהלת העיר. בבחירות לוועד הקהילה ב- 1924 נבחרו 16 ציונים מתוך 18 נבחרים. ב- 1928 פחת מספר הנבחרים ל- 8, בתוכם 5 ציונים ו- 3 מהגוש, שכלל את אגודת ישראל והמתבוללים. בראש הקהילה עמד כל אותה תקופה ד"ר ברנארד ברס. ב- 1939 היה תקציב הקהילה 25,000 זלוטי. מתקציב זה הוקדשו לעזרה סוציאלית 4,500 זלוטי, ולצורכי חינוך 1,400 זלוטי. ברשות הקהילה היה בית-מרחץ, שהיה יחיד בעיר והשתמשו בו גם לא-יהודים. בניין הקהילה, שהוקם כנראה בראשית שנות ה- 20, שימש כ"בית-עם" יהודי. בין בעלי ההשפעה בעיר יש לציין שני יהודים מתבוללים, שכיהנו בתפקידים בכירים בסקולה: גרוסמאן, ששימש כל אותה תקופה כמזכיר העיר, וכהנא - ראש מחלקת מס-הכנסה. האחרון התחיל לשמש בתפקידו עוד בזמן שלטון אוסטריה והמשיך בו גם עם חידוש שלטון פולין. באותה תקופה לא היה לקהילה רב; כהנו בה שני דיינים ושם שניהם רוטנברג. הם היו מסוכסכים ביניהם, ומה שהאחד התיר השני אסר. מבין מוסדות-הצדקה ראוי לציון איגוד הנשים "חסד" שעסק במתן עזרה לעניים, ובעיקר לחולים שבהם. באמצע שנות השלושים אורגן מטבח עממי, שבו קיבלו יום-יום בחורף כ- 200 זקנים וילדים נצרכים ארוחות- צהרים חינם. גם סניף של ארגון הבריאות טא"ז פעל בסקולה ועיקר דאגתו לבריאות הילדים ולתברואה הציבורית. בסקולה התקיימה זמן קצר גימנסיה פרטית כללית בלי זכויות ממשלתיות, ובה למדו תלמידים יהודים רבים. כמעט במשך כל אותה תקופה נתקיים בית-ספר עברי משלים - "תרבות". מבין המפלגות היהודיות היו הציונים על זרמיהם השונים בעלי ההשפעה הגדולה ביותר: הציונים הכלליים, הציונים הראדיקאלים, המזרחי, פועלי-ציון, התאחדות והרביזיוניסטים. הציונים הכלליים, המזרחי ופועלי ציון התקיימו בסקולה עוד לפני מלחמת-העולם הראשונה, ההתאחדות הוקמה ב- 1923, והרביזיוניסטים - כנראה, בסוף שנות העשרים. הציונים הראדיקאלים התפלגו מהציונים הכלליים באמצע שנות ה- 20. מבין תנועות-הנוער שהתקיימו בסקולה הוותיקה שבהן היתה השומר הצעיר. עם חידוש עצמאותה של פולין, ב- 1920, נסגר קן התנועה על-ידי השלטונות בתואנה, שהוא פוגע ב"יחסים הטובים" שבין הלאומים בעיר, ואולם ב- 1928 חזר ונפתח. בראשית שנות ה- 30 הוקם קן אחוה שהפך לאחר מכן לנוער הציוני. ב- 1930 התארגנה תנועת בית"ר ונעשתה במרוצת הזמן לגדולה בעיר. ב- 1939 הקימו הציונים הראדיקאלים סניף של תנועת-נוער השחר. תוצאות הבחירות לקונגרסים הציוניים ציונים רביזיוניסטים השנה כלליים מזרחי התאחדות פועלי ציון מפלגת המדינה ר 1927 140 1 8 2 - 1931 161 5 61 83 1933 258 1 171 97 1935 262 11 294 50 1939 84 2 81 2 כארגון-גג לכל התנועות החלוציות שימשה עזרה, שהוקמה ב- 1925, ולידה קיבוץ-הכשרה. לסניף אגודת ישראל שבמקום נודעה השפעה ניכרת בחוגים החרדים. גם למפלגה הקומוניסטית הבלתי-לגלית היו חברים מבין בני הנוער היהודי שבעיר. שרידי המתבוללים עסקו באותה תקופה בפעולות צדקה ועזרה לתלמידים. בחיי התרבות במקום השתלבו גם הקייטנים והנופשים; בעזרתם קוימו הרצאות ואירועים אמנותיים. ליד המפלגות היו ספריות, והוותיקה שבהן זו שליד איגוד דורשי ציון. בסוף שנות ה- 20 הוקמה ספריה ובה יותר מ- 1,000 כרכים ליד מועדון הספורט "בר-כוכבא". האיגוד אחוה קיים חוג דראמאטי. בשנות ה- 30 גברו גילויי אנטישמיות בסקולה. התנכלויות מאורגנות ליהודים כבר התחילו ב- 1932. סוחרים יהודים הותקפו על-ידי תלמידי הגמנסיה האוקראינית בסטרי. היו גם פריצות רבות לבתי היהודים, וביניהן גם לבניין הקהילה. ב- 1936 נרצח ליד העיר צלם יהודי מבוריסלאב. באותה שנה הוכו ונפצעו. יהודים רבים בעיר ובסביבה. הפולנים והאוקראינים הטילו את האשמה אלה על אלה
 

במלחה"ע ה - II

משפרצה המלחמה נכנסו הסובייטים לסקולה לאחר 20.9.39. הם החרימו את עסקי היהודים, את האחוזות והבתים הגדולים, צימצמו בהדרגה את המסחר הפרטי ופירקו את מוסדות, הקהילה ואת הארגונים הציבוריים. יהודים השתדלו לקבל עבודה במוסדות הממשלה ובמפעליה, כדי להתפרנס ולזכות במעמד של אלמנט "פרודוקטיבי". לאחר שפרצה מלחמת גרמניה-בריה"מ (22.6.1941) יצאו מסקולה יהודים לא רבים בעקבות השלטונות הסובייטיים הנסוגים; חלקם גויסו לצבא האדום. הצבא ההונגרי נכנס לסקולה בתחילת יולי 1941. בכפרי הסביבה פרעו האוקראינים פרעות ביהודים. ההונגרים עשו כמיטב יכולתם לצימצום ממדיהן של פרעות אלו. בתחילת אוגוסט 1941 עבר השלטון בסקולה לידי הגרמנים. עד-מהרה. הוקם יודנראט ובראשו הוצב ברס, שהיה לפני המלחמה חבר הנהלת ועד הקהילה בסקולה או יושב-הראש שלו. כעבור זמן קצר הוטל על היודנראט קנס גבוה: 3 ק"ג זהב, 20 ק"ג כסף ו-80 אלף רובל (או זלוטי) במזומן. לפי גירסה אחת, שולם הקנס ולפי מקור אחר, לא הצליח יושב-ראש היודנראט לאסוף אותו במועד שנקבע, והוא נרצח בידי הגרמנים. יום הירצחו אינו ידוע. היודנראט היה מספק לגרמנים כוח-עבודה. כל הגברים היהודים בסקולה בני 14- 60 חויבו בעבודת כפייה. בשעת העבודה התעללו השומרים ביהודים, ואירעו גם רציחות. שוחררו מעבודת-כפייה רק המועסקים הקבועים על-ידי המוסדות והמפעלים של הגרמנים או האוקראינים. ככל הידוע, לא אולצו היהודים לעקור לרובע-מגורים נפרד. בדצמבר 1941 קיימו אנשי הגיסטאפו מיפקד העובדים היהודים במנסרה "גרדל". עשרים מן העובדים, שהגרמנים סיווגום כבלתי כשירים לעבודה, הובאו ליער הסמוך ונורו למוות. אקציית-השילוח הראשונה בסקולה היתה בימים 2.9.1942- 4. בלילה הגיעו למקום משאיות ובהן אנשי המשטרה הגרמנית, חלקם נסעו לאסוף את היהודים בכפרי הסביבה, והשאר - שוטרים גרמנים ואוקראינים - כיתרו את העיר, ופרצו לבתי היהודים. כאן נתלוו להם גם השוטרים היהודים. היהודים רוכזו בחצר שליד בניין בית-המשפט, ושם שהו יום או שניים, בלא אוכל ומים, ובינתיים הובאו כנראה, לשם, שרידי היהודים מהסביבה. באקציה זו בסקולה נורו במקום כמאה איש, חולים ותשושים. כל המרוכזים ליד בית-המשפט הוסעו או הובאו ברגל לתחנת-הרכבת והועברו בקרונות חתומים אל סטרי, שגם שם נערכה אקציית-השמדה. מכאן הוסעו יחד עם יהודי המקום אל מחנה-ההשמדה בבלז'ץ. בדרך קפצו יהודים רבים מן הקרונות, אבל רק אחדים הצליחו לחזור לסקולה. רוב המשולחים באקציה זו היו "האלמנט הבלתי-פרודוקטיבי" - זקנים, חלשים, חולים וילדים למטה מגיל ארבע-עשרה. לאחר האקציה נותרו בסקולה כ- 900 יהודים; חלקם הועסקו במקומות-עבודה חיוניים למשק הגרמני. לעובדים אלה הובטח, כי יישארו במקום ולא ישולחו כלל. כעבור שבועות אחדים (בספטמבר או באוקטובר 1942) ציוו השלטונות הגרמניים המקומיים, כי העובדים ישוכנו יחד, ואילו שאר היהודים חייבים לעקור לגיטו האיזורי בסטרי. תקפה בהלה את יהודי סקולה. הכל השתדלו בדרכים שונות - בקשרים ובמתן שוחד - להיכלל באחד מ- 5- 6 מקומות- העבודה הללו. כך שוכנו כמה מאות יהודים בשני מחנות, ומשם היו מוליכים אותם לעבודה. כמה עשרות יהודים ברחו אל יערות הסביבה, ורק כמאה, נאלצו לעבור לסטרי. לפי מקור אחד, ערכה המשטרה הגרמנית מצוד בסקולה עוד קודם שניתן הצו לריכוז העובדים במחנות (כפי הנראה ביום 18.10.1942). נתפסו 175 יהודים, 9 מהם נורו בו במקום בשעת נסיונם לברוח, והשאר הוסעו לסטרי, שגם שם התקיימה אז אחת מאקציות-השילוח. היהודים שרוכזו בשני המחנות עבדו בעיקר בכריתת- יער, בהובלת העצים ובמנסרות הקרובות. מספרם פחת בהתמדה בגלל הסלקציות שנעשו מזמן לזמן, ההריגות וכן בעקבות בריחת יחידים ליער. ביוני 1943 הושמד מחנה אחד, ומאה היהודים שהיו בו, נרצחו. באוגוסט של אותה שנה, חוסל המחנה השני, שהיו גם בו כמאה יהודים. הם נורו או שולחו למחנה-העבודה בבולחוב. קודם להשמדתם שוב עלה בידי יחידים להימלט אל היערות הסמוכים. כמשוער, התחבאו ביערות אלו בין עשרות עד מאה יהודים מסקולה. הם התענו במחפורות-עפר, וגם נאלצו להחליף בלי הרף את מחבואיהם, שכן השוטרים הגרמנים והאוקראינים רדפו אותם ורצחום נפש. מקצתם לא עמדו בתנאים הקשים והסגירו את עצמם בידי הגרמנים ועוזריהם. לאחר שחרור העיר על-ידי הצבא הסובייטי ב- 9.8.44 התקבצו בסקולה כ- 20 ניצולים מבני המקום והסביבה, שעשו את תקופת הכיבוש הגרמני ביער, או אצל איכרים מכרים. מאימת האוקראינים הלאומנים, שהיו רוצחים יהודים, הם נאלצו להמשיך ולהתחבא עד שעברו לערים גדולות יותר. מלבדם ניצלו מן המלחמה יהודים יחידים, שחצו את גבול הונגריה, וכן כעשרים איש שנשארו בחיים בברית- המועצות. לאחר המלחמה השתקע בסקולה רק יהודי אחד, והדבר עלה לו בחייו: הוא נרצח בידי האוקראינים