ג' סיון ה'תשע"ז

סרניק SERNIKI

עיירה בפולין
נפה: פינסק
אזור: ווהלין ופוליסיה
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ- 5,000

·  יהודים בשנת 1941: כ- 1,100

·  יהודים לאחר השואה: כ- 200

תולדות הקהילה:
 

לא ידוע מתי התחילו יהודים להתיישב בס'. למרות ההגבלות שהוטלו בשנת 1882 על ישיבת יהודים בכפרים, ולמרות שס' היתה במעמד של כפר, נמצאו בה כבר אז יהודים לא מעטים. במיפקד של שנת 1897 נמנו בס', בתוך אוכלוסייה של 2,549 נפשות, 932 יהודים. בשנת 1903 שונה מעמדה של ס' לעיירה ובכך הוסרו ההגבלות על התיישבות יהודים בה.
בשנת 1911 החל לכהן ברבנות בס' ר' זאב מילר, שהיה לפני כן דיין בדרוהיצ'ין. הוא כיהן עד שנת 1940 ונפטרר בפינסק לאחר ניתוח. במיפקד 1921 נמנו בס' 987 יהודים בתוך אוכלוסייה של 3,400 נפש. עד שנת 1941 גדל מספר התושבים ל-,5,000 ומספר היהודים ל-1,100 בערך. היהודים עסקו במסחר זעיר ובמלאכה. ענפי הפרנסה העיקריים היו קשורים בתעשיות העץ והיו ביניהם נגרים, בנאים, חוטבי עצים, בעלי-עגלות ועוד. התפתחותה הכלכלית של העיירה היתה איטית, משום שהיתה מרוחקת מדרכי תחבורה; 42 ק"מ מתחנת הורין שעל מסילת הברזל סארני-לונינייץ, ו-26 ק"מ מקו האוטובוסים למורוצ'נו. משנת 1933 היה בס' חדר מתוקן ושפת ההוראה בו היתה עברית. תנועת הנוער היחידה שפעלה במקום היתה בית"ר.עברית. תנועת הנוער היחידה שפעלה במקום היתה בית"ר.
 

 

ריחוקה של העיירה מדרכי התחבורה גרמה לכך, שלמרות שהצבא הגרמני כבר הרחיק להתקדם מזרחה, לא היה בס' ממשל גרמני. השלטון למעשה היה בידי המשטרה האוקראינית. כדי להתגונן מפני כנופיות השודדים שפעלו בסביבה התארגנה הגנה עצמית יהודית.
ב-8 באוגוסט 1941 הופיעו בס' נציגי הממשל הגרמני ובהנחייתם אספו השוטרים האוקראינים 150 גברים יהודים והוציאו אותם להורג. בימים הראשונים של ספטמבר 1941 הוקמו יודנראט ומשטרה יהודית. על כל היהודים הוטל לשאת סרט שרוול, שהוחלף אחר-כך לטלאי צהוב. היהודים נצטוו לצאת לעבודות כפייה בכריתת עצים ובשירותים.
בראשית 1942 רוכזו היהודים באיזור אחד במעין גטו שלא גודר, אך הוטל עליו עוצר משעה שבע בערב עד לפנות בוקר. כעבור זמן מה הוכנסו לגטו גם יהודי הכפרים.
באמצע חודש אלול תש"ב (ראשית ספטמבר 1942) נפוצו שמועות שחופרים בורות, כדי לרצוח את היהודים. המשטרה האוקראינית הגבירה את השמירה וניסיונות היודנראט לשחד את השוטרים, כדי שיעלימו עין מיהודים בורחים, לא הצליחו ; האוקראינים ירו בכל בורח. אור ליום כ"ו באלול תש"ב (8 בספטמבר 1942) התאספו יהודים רבים בביתו של יושב-ראש היודנראט והחליטו לברוח. ואכן, בלילה ולמחרת לפנות בוקר ברחו בערך 500 איש. באותו יום, 9 בספטמבר 1942, אספו הגרמנים את הנשארים, 550 במספר, הובילו אותם לכפר סולומיר המרוחק מס' 8 ק"מ בערך, ורצחו אותם.
בערך 200 מן הבורחים נפלו בדרכם ליערות. 279 גברים ונשים, רובם צעירים, מצאו מסתור ביערות. הם התחלקו לקבוצות ונדדו מיער ליער. בסוף שנת 1942 הקים האוקראיני מקסים מיסיורה יחידה פרטיזנית על בסיס אחת הקבוצות, שהיה ברשותה אקדח. עד מהרה גדלה הקבוצה לגדוד בן 100 איש, שנקרא על-שם וורשילוב בראשית שנת 1943 צורף הגדוד לאוגדה הרובנאית שבפיקודו של בגמה. הקשישים, הנשים המבוגרות והילדים אורגנו במחנה-משפחות ליד הגדוד של מיסיורה. קבוצות צעירים אחרות שנעו צפונה הצטרפו אחר-כך, בשנת 1943, לאוגדה הפינסקאית של קומארוב.
ס' שוחררה בידי הצבא האדום באמצע ינואר 1944. מיהודי העיירה שרדו בערך 200 איש. אחדים מהם, שגויסו לצבא, נפלו אחר-כך בקרבות.