כ"ה כסלו ה'תשע"ח

מארקי MARKI

ישוב עירוני בפולין
מחוז: וארשה
נפה: וארשה
אזור: וארשה והגליל
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ-2,529

·  יהודים בשנת 1941: כ-156

תולדות הקהילה:

שני היישובים, הסמוכים זה לזה, שוכנים על הדרך המובילה מווארשה לביאליסטוק. בשנת 1827 היה מספר התושבים במארקי 414 ובפוסטלניק נמנו רק 46 תושבים. פיתוחם של שני היישובים למרכזי תעשייה זעירה התחיל בשנות השמונים של המאה ה- 19; אז הוקמה במארקי מטווייה של חברת בריגס ופוסט". בשנת 1887 העסיק המפעל 1,115 פועלים. באותה עת התפתח גם היישוב בפוסטלניק לאחר שהוקמו בו משרפות לבנים, מנסרה ובית בורסקי. עם התפתחותם של היישובים גדל גם מספר היהודים המתגוררים בהם. מן הראוי לציין, שהמפעלים שהוקמו בפוסטלניק היו בבעלותם של יהודים. העובדים במפעלים האלה היו הן פולנים והן יהודים. מבחינה מינהלית היו מארקי ופוסטלניק שני יישובים נפרדים. ואולם היהודים שישבו בשני היישובים היו מאוחדים בקהילה אחת. במארקי, שבה התרכזו התושבים היהודיים הוותיקים יותר, היה גם מקום מושבם של ועד הקהילה ושל הרב. לקהילה המאוחדת השתייכו גם 136 יהודים שהתגוררו ב- 7 כפרים סמוכים. משנת 1924 כיהן בקהילה כאב"ד ר' משה גרשון מנדלזון שהיה( לפני כן ראש ישיבה ןימיזדארב). ר' משה גרשון ניספה בשנות השואה. בשנת 1936 נבחרו לוועד הקהילה 8 נציגים. הציונים קיבלו 4 מנדטים, "אגודת ישראל" - 2, רשימת בעלי המלאכה - 2 ורשימת הבלתי מפלגתיים - 2 מנדטים. בשנת 1937 חנכה הקהילה בניין חדש לבית הכנסת, שהוקם מתרומות הציבור. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם היתה התנועה הציונית במקום מיוצגת על-ידי סניף ה"התאחדות", שרוב חבריו היו פועלים, ועל-ידי תנועת "ויתקיניה". כל חברי הקן של "ויתקיניה" השתתפו בלימוד השפה העברית בשיעורי ערב. ליד אחד ממפעלי התעשייה שבעיירה פעל מרכז הכשרה חלוצית. היחסים בין היהודים לשכניהם הפולניים היו תקינים בדרך כלל. על מעורבותם הפוליטית של הפועלים היהודיים שבמקום מעידה השתתפותם בשביתת האחד במאי בשנת 1894, שבה הועלתה הדרישה להעמיד את יום העבודה על 8 שעות. על יחסם של הפועלים הפולנים ליהודי המקום מעידה העובדה, שבין התורמים להקמת בניין בית הכנסת החדש במארקי היו גם פועלים פולניים. מארקי ופוסטלניק נכבשו בידי הגרמנים בתחילת ספטמבר 1939. על היהודים הוטלו גזרות, כגון עבודת-כפייה והגבלות תנועה. ב- 6 באפריל 1942 רוכזו היהודים לקראת גירושם לגטו וארשה. הם נצטוו להביא את מיטלטליהם וכן את ספרי התורה. אנשי האס"אס, שבראשם עמד הגרמני ליפשה, פתחו את ספרי התורה וניקבו את יריעותיהם בצרורות כדורים. כאשר הטילו הגרמנים את ספרי התורה למדורה פרצו רבים מן היהודים המרוכזים אל המדורה על מנת להוציא את היריעות הנשרפות. הגרמנים פתחו באש. כ- 170 מיהודי המקום, גברים ונשים, נרצחו במקום. בין הנרצחים היו הרב משה גרשון מנדלזון ובני ביתו. הנותרים בחיים אולצו ללכת לווארשה ברגל. גורלם היה כגורל שאר היהודים בגטו וארשה.