כ"ז כסלו ה'תשע"ח

מגנושב MAGNUSZEW

קהילה בפולין
מחוז: קיילצה
נפה: קוז'ייניצה
אזור: מחוזות לובלין קיילצה

תולדות הקהילה:

מ' נוסדה ב-1337 בידי האציל שוויינטוסלאב. כעבור זמן מה קיבלה זכויות עיר על-פי החוק המגדבורגי והיתר לקיים ימי שוק שבועיים ושני ירידי מסחר שנתיים. הזכויות העירוניות של מ' אושרו מחדש בשנים 1424 ו-1573, וב-1776 הגדיל המלך סטניסלאב אוגוסט פוניאטובסקי את מספר הירידים במ' ל-12. בראשית המאה ה-19 התגוררו במ' 968 תושבים, בהם כ-30 בעלי מלאכה, רובם חייטים ותפרי נעליים. בשנת 1869 איבדה מ' את מעמדה העירוני וחזרה להיות יישוב כפרי.
יהודים התיישבו במ' בתחילת המאה ה-19. רובם התפרנסו ממסחר זעיר וממלאכה. בשנים 1847-1849 יזם הסוחר ברק דינשטיין מגבית לבניית בית-כנסת, וב- 1860 הושלמה הבנייה ובית-הכנסת נחנך. במחצית השנייה של המאה ה-19 כיהנו ברבנות מ' ר' ישראל רוטנברג, ואחריו ר' יעקב דוד קליש, הוא האדמו"ר מאמשינוב. בשנת 1898 נתמנה ר' שלמה-נחמן רובינשטיין לרבה של קהילת מ' והכפרים הסמוכים לה. הוא שימש בתפקידו עד 1912, ובשנת 1924 חזר לכהן כרב הקהילה.
בשנת 1926 הוקמה במ' במימון הג'וינט קופה שיתופית שנתנה לחבריה הלוואות לא גדולות. בתחילת שנות ה-30 התארגנו כמה עשרות צעירים אוהדי הציונות והקימו במ' סניף ציוני וספרייה ציבורית קטנה. בשנת 1930 נשלחו למ' 30 "שקלים" להפצה במסגרת מפעל "השקל" הציוני. בבחירות לקונגרס הציוני הכ' (בשנת 1937) השתתפו 18 מצביעים ממ'. שישה מהם נתנו את קולם לרשימת "על המשמר", 3 - לסיעת "עת לבנות" ו-5 הצביעו למען גוש "ארץ-ישראל העובדת".
בשנות ה-30 המאוחרות הורע מצבם הכלכלי של יהודי מ' כתוצאה מהתגברות הפעילות האנטישמית והתעמולה לחרם כלכלי. באפריל 1938 הוגבר החרם על חנויות היהודים ועל דוכני המסחר שלהם; צעירים תומכי מפלגת ה"אנדציה" נקטו באלימות כלפי הסוחרים היהודים וכלפי פולנים שקנו בחנויותיהם. האווירה האנטישמית בעיר התלהטה, ולא אחת נופצו השמשות בבית-הכנסת.
בספטמבר 1939 נכבשה מ' בידי הגרמנים. מיד עם בואם חטפו הגרמנים צעירים יהודים לעבודות שירות קשות במ' ובסביבתה. במשך שנתיים בקירוב, מן הכיבוש ועד סתיו 1941, עדיין יכלו יהודי מ' לחיות במקום בשקט יחסי ולעבוד לפרנסתם. בפברואר 1941 הוקם במקום גטו פתוח ושוכנו בו כ-1,200 יהודים ממ' ומכפרי הסביבה. בסוף אוגוסט או בתחילת ספטמבר 1942 הועברו יושבי הגטו במ' לגטו קוז'ייניצה (ע"ע), וב-29 בספטמבר 1942 שולחו משם לטרבלינקה, יחד עם 7,000 יהודי קוז'ייניצה ועיירות נוספות.