כ"ה כסלו ה'תשע"ח

מונאסטז'יסקה MONASTERZYSKA

עיר בפולין
מחוז: טארנופול
נפה: בוצ'אץ'
אזור: גאליציה המזרחית
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ-2,967

·  יהודים בשנת 1941: כ- 1,488

·  יהודים לאחר השואה: כ- 20

תולדות הקהילה:
הישוב היהודי מראשיתו

מונאסטז'יסקה נוסדה ב- 1552 כעיר פרטית של האצולה. נקבע לה אז יום-שוק בשבוע ויריד שנתי אחד. ליד העיר הוקם מבצר, וב- 1629 הביסו צבאות פולין את חיל הטאטארים בקרב שניטש על-יד המבצר, במלחמות הקוזאקים ב- 1648- 1649 עלה בידי מגיני העיר לעמוד במצור. ב- 1669 צר על מונאסטז'יסקה הצבא התורכי, ואמנם כבש צבא זה את העיר ודרג את רוב תושביה, אולם המבצר לא נכנע. במאה ה- 19 הוקם במונאסטז'יסקה בית חרושת גדול לסיגריות. בית חרושת זה העסיק בעונות החורף 800 פועלים ובעונות הקיץ 500 פועלים, רובם נשים. בשנות ה- 70 של המאה ה- 19 חוברה מונאסטז'יסקה לרשת מסילות-הברזל. בסוף המאה ה- 19 שכן במונאסטז'יסקה חיל-מצב אוסטרי. הידיעה הראשונה על יהודים במונאסטז'יסקה היא מ- 1625. ב- 1667 הם השתתפו בהגנת העיר והמבצר. ב- 1717 שילמה קהילת מונאסטז'יסקה 344 זהובים מס-גולגולת. בתקופת ממלכת פולין היתה מונאסטז'יסקה כפופה לקהילת בוצ'אץ', אולם היו לה גם מוסדות משלה כגון בית-כנסת, רב, ומאוחר יותר גם בית- עלמין. כשעברה מונאסטז'יסקה לשלטון אוסטריה ראו בה קהילה חשובה, ולפיכך הוקם בה בית-ספר לילדי ישראל מיסודו של הרץ הומברג. על פרנסות היהודים במונאסטז'יסקה בזמן מלכות פולין אין ידיעות מפורטות. סביר להניח שרובם התפרנסו מחכירה, ממסחר ומיעוטם ממלאכה. במאה ה- 19 ובראשית המאה ה- 20 התפרנסו יהודי מונאסטז'יסקה ממסחר על כל סוגיו, ובכלל זה סחר סיטונאי - יבוא ויצוא. בין בעלי המלאכה במונאסטז'יסקה היו היהודים רוב מכריע. בסוף המאה ה- 19 היו במונאסטז'יסקה גם יהודים בעלי מקצועות חופשיים, רופאים ועורכי דין. קהילת מונאסטז'יסקה נחשבה בשנות ה- 80 של המאה ה- 19 לקהילה אמידה. ב- 1902 הקים במונאסטז'יסקה ה"הילפספאריין" שבווינה תעשיית- בית לצעצועים מעץ. במלאכה זו עסקו יהודים בלבד. ב- 1903 פרצה דליקה בעיר, שכילתה בעיקר את השכונה היהודית. רבים מיהודי מונאסטז'יסקה נשארו בחוסר-כל, נראה שאז גברה ההגירה של תושבי המקום אל ארצות מעבר לים. אולם קהילת מונאסטז'יסקה התאוששה עד מהרה, ובמקום בתי- עץ נבנו בתי-לבנים, וגם מוסדות הציבור הוקמו עד- מהרה מחדש. אף-על-פי שקהילת מונאסטז'יסקה היתה בתקופת מלכות פולין כפופה לקהילת בוצ'אץ' השכנה, כיהנו בה באותם הימים רבנים ידועי-שם. רבה הראשון של מונאסטז'יסקה היה ר' דוד ב"ר סגל אשכנזי, שהיה קודם דיין בפוזנאן, לאחר-מכן רבה של מונאסטז'יסקה ובסוף ימיו דיין בלבוב. הוא נפטר ב- 1645. בשנות ה- 30 של המאה ה- 18 כיהן ברבנות במונאסטז'יסקה ר' צבי-הירש ב"ר אריה-לייב מבוצ'אץ'. במחצית השנייה של המאה ה- 18 ישב שנים מספר על כס-הרבנות בן המקום ר' יעקב ב"ר משה לורברבום, הידוע כר' יעקב מליסה. הוא נחשב לאחד מגדולי הדור ומחברם של חיבורים רבים, בין השאר "חוות דעת", "נתיבות המשפט" , "דרך החיים" ועוד. הוא עבר ממונאסטז'יסקה לקאליש וממנה לליסה. עם השתלטותם של חסידי ההשכלה הברלינאית על קהילת ליסה. עזב ר' יעקב את כהונתו וחזר לגאליציה, הוא כיהן כרבה של סטרי שנתיים ימים, עד לפטירתו ב- 1832. בשנים 1791- 1800 כיהן ברבנות במונאסטז'יסקה ר' דוד-צבי ב"ר אריה-לייב אוירבאך. לפי האגדה היה הבעש"ט סנדקו. הוא היה מתלמידיו של ר' יחיאל-מיכל, המגיד מזלוצ'וב. אחריו ישב ברבנות בנו של ר' דוד-צבי, ר' נחמן זאב "סבא קדישא", בעל "תפארת שלמה" ו"טהרת נפש", שנפטר ב- 1856. הרבנים מבית אוירבאך היו גם אדמו"רים, וחסידים רבים נהרו אליהם. השלישי לבית אוירבאך היה ר' מאיר-חיים שכיהן כאדמו"ר עד 1901. בזמן כהונתו כאדמו"ר של ר' נחמן זאב שירת בשנים 1844- 1850 כרבה של העיר, ר' יוסף-יואל דויטש, בעל "יד יוסף". בשנות ה- 70 של המאה ה- 19 ישב על כס הרבנות במונאסטז'יסקה ר' דב-בער קראסנובסקי, שעבר ב- 1884 לכהן כרבה של חוצ'ימסק. על כסאו ישב ר' שמואל-יצחק שור, בעל "מנחת שי", שנפטר ב- 1902. ב- 1910 נבחר רבה האחרון של מונאסטז'יסקה, והוא ר' חנניה-ליפא מיזלס, בעל "נחלת יצחק", מצאצאיו של הרב מייזלס אב"ד קראקוב ווארשה. נראה שבית הכנסת הראשון במונאסטז'יסקה נבנה עוד לפני גזרות ת"ח ות"ט. בית-כנסת זה עלה באש יחד עם כל בתי העיר ב- 1667. בסוף המאה ה- 17 נבנה בית-כנסת חדש, אף הוא מעץ, שעמד על תלו עד לדליקה שפרצה ב- 1903. לאחר הדליקה נבנה מחדש, הפעם מלבנים. במונאסטז'יסקה היו. גם בית-מדרש וכמה מניינים של בעלי מלאכה, וכן הקלויז. של חסידים לבית ריז'ין (צ'ורטקוב והוסיאטין). ראוי לציין, שבבית-הכנסת הגדול התפללו בנוסח אשכנז, והרי לך מסורת של "מתנגדים" במונאסטז'יסקה בדומה לקהילת בוצ'אץ' השכנה. שנים רבות ניהלו את ענייני הקהילה במונאסטז'יסקה בני משפחת ספרין. למן שנות ה- 70 של המאה ה- 19 היה יהודה ספרין ראש הקהילה במונאסטז'יסקה ודוברה הראשי. כשפרצה ב- 1897 מגפת הכולירה בגאליציה, נסעה אסתר אשתו של יהודה, מכרה את תכשיטי המשפחה, ובכספים אלה קנתה תרופות ומזון בשביל העניים שלקו במחלה. ב- 1903 מימן ישעיהו ספרין, בנו של יהודה, את בניית בית-הכנסת. הכיכר המרכזית של מונאסטז'יסקה נקראה בפי העם "כיכר הספרינים". את מקומו של יהודה ספרין בניהול הקהילה מילא בנו ישעיהו, ואילו בראש העיריה עמד חתנו של יהודה, חנא נכלס. החוגים הציונים במונאסטז'יסקה התארגנו כבר ב- 1894. הוקמה אז אגודת ציון, שמנתה 72 חברים. באותו זמן הוקמה גם אגודת התקוה ומטרתה טיפוח פעולות התרבות וההשכלה במקום. עם מייסדי האגודה נמנה בנימין ספרין (בנו של יהודי) וכן יצחק פרנהוף איש בוצ'אץ'. שניהם השתתפו כנציגי מונאסטז'יסקה בקונגרס הציוני הראשון. ב- 1909 פתחה אגודת התקוה ספריה ציבורית, ולידה אולמי-קריאה והרצאות, ב- 1911 התארגנה אגודת צעירי ציון. בהשפעתם של ראש הקהילה ישעיהו ספרין ושל ראש העיר חנא נכלס, נקרא ב- 1910 אחד הרחובות המרכזיים במונאסטז'יסקה על שם תיאודור הרצל. גם הרב ר' חנניא ליפא מייזלס תמך בציונים והשתתף באסיפותיהם. ב- 1891 נפתח במונאסטז'יסקה בית-ספר לילדי ישראל מיסודו של הבארון הירש. ב- 1906 הקימו הציונים בית-ספר מיסודה של "שפה ברורה"; בשנתו הראשונה למדו בו 84 תלמידים. ב- 1914 כבש הצבא הרוסי את מונאסטז'יסקה וחייליו שדדו, ובזזו את היהודים והרסו רבים מבתיהם. בקיץ 1915 חזרו האוסטרים למונאסטז'יסקה, אולם ב- 1916 נאלצו שוב לעזוב את העיר ועמהם יצאו גם כמעט כל היהודים. ב- 1917 התחילו מקצת מיהודי מונאסטז'יסקה לחזור לעירם. כיוון שבתיהם היו הרוסים ברובם הם נאלצו להתגורר בצריפים. בזמן הרפובליקה האוקראינית המערבית סבלו היהודים תחילה מהמחסור שהיה כרוך במצב הכלכלי הרעוע, ובסוף שלטונה של הרפובליקה לקו גם במעשי שוד וביזה. בזמן שלטונם של האוקראינים נבחר במונאסטז'יסקה ועד לאומי יהודי שהיה מורכב מציונים, סוציאליסטים ומנציגי החרדים. ב- 1920, בזמן מלחמת פולין-ברית-המועצות, השתלטו על מונאסטז'יסקה ליומיים כנופיות של פטלורה, וגם הם שדדו, רצחו ואנסו. נוסף לכל התלאות האלו לא פסקו המגיפות ממונאסטז'יסקה ומסביבתה, למן 1917 ועד 1920

בין שתי המלחמות

לאחר מלחמת-העולם הראשונה פחתו אוכלוסי קהילת 50%-כב.הקסי'זטסאנומ בהשוואה אל התקופה הקודמת, ואירועי המלחמה רוששו את בני הקהילה. ב- 1921 השתוללה בעיר סופה, שהפילה בתים רבים, עשרות אנשים נפצעו, ושניים אף נספו. לעזרת יהודי מונאסטז'יסקה באו הג'וינט וכן יוצאי מונאסטז'יסקה בארצות-הברית. יצויין זלמן רובין , יוצא מונאסטז'יסקה שהיה מבקר כמעט כל שנה בעירו והיה תורם לצורכי הקהילה סכומי-כסף ניכרים, בגדים ומזון. בין שתי מלחמות-העולם התפרנסו רובם של יהודי מונאסטז'יסקה ממסחר ומיעוטם ממלאכה. אף סבלות ועגלונות שימשה (אותם 5%-כ מכלל המפרנסים). באותו זמן ישבו במונאסטז'יסקה גם יהודים בעלי מקצועות חופשיים מהם: 2 רופאים, 2 רופאי שיניים, רוקח, מיילדת ו- 5 עורכי דין. בתחילת שנות ה- 20 הוקם במקום בנק יהודי - "איגוד לאשראי". בנק זה עזר בעיקר לסוחרים ולבעלי המלאכה המבוססים, ואילו לעזרתה של דלת העם הוקמה בסוף שנות ה- 20 קופת גמ"ח, אלא שהיא נתקיימה זמן קצר בלבד. בעלי מלאכה.היו מאוגדים ב"יד חרוצים", ששקדה על השגת רשיונות לחבריה. קבוצת-נשים התארגנה לפעולות סעד ב- 1937 הקימה קבוצה זו מעין מטבח עממי, שחילק יום-יום תה ולחם לנצרכים יהודים. במונאסטז'יסקה פעלו סניפים של כמעט כל המפלגות והזרמים הציוניים: הציונים הכלליים, ההתאחדות, המזרחי והמפלגה הרביזיוניסטית, (השפעתה של האחרונה היתה מועטת). מבין תנועות הנוער הוותיקה שבהן היתה השומר הצעיר (הוקמה ב- 1926), והחזקה בהן - אחוה - הנוער הציוני. כמו-כן פעלו במונאסטז'יסקה גורדוניה ובית"ר. תוצאות הבחירות לקונגרסים הציוניים #1# #2#ציונים #3# #4#א"י #5# #1#השנה #2#כלליים #3#מזרחי #4#העובדת #5#הרביזיוניסטים
#1#1931 #2# 7 #3# 22 #4# 12 #5# 2
#1#1933 #2# 33 #3# 16 #4# 65 #5# -
#1#1939 #2# 90 #3# 33 #4# 68 #5# -
במונאסטז'יסקה נתקיים גם סניף קטן של הבונד, אשר ניסה בלא הצלחה לשתף פעולה עם הסוציאליסטים הפולניים פ.פ.ס. במקום. זמן-מה נתקיים במונאסטז'יסקה סניף של אגודת ישראל. יחידים מבני הנוער היהודי נמנו עם חבריה או אוהדיה של המפלגה הקומוניסטית. בבחירות לקהילה ולעיריה על בסיס מפלגתי, לא הוצגו רשימות מטעם המפלגות היהודיות, אלא התחרו ביניהם אישים מבני הקהילה על מנת להיבחר למוסדות אלו. בבחירות לעיריה, שהתקיימו ב- 1933, לא נבחר אף יהודי אחד מרשימה יהודית, ואילו 5 יהודים ובתוכם 3 ציונים, נבחרו מרשימת הסאנאציה. הבחירות לקהילה ב- 1936 נתקיימו גם הן על בסיס אישי, בבחירות אלו נבחר לראש הקהילה דוד ננר. לאחר מלחמת-העולם הראשונה נעשה ניסון להקים במונאסטז'יסקה בית-ספר עברי יסודי, אולם לאחר שהונהג חוק חינוך-חובה חינם, הפך בית-ספר זה לבית-ספר משלים. בית-הספר שכן בבניין, שהיה בו קודם בית-ספר מיסודו של הבארון הירש. בפעולות התרבות המשיכה כמקודם האגודה התקוה ובראשה עמד המנהיג הציוני ד"ר ביר. ברשות האגודה היו ספריה שנוסדה כאמור עוד ב- 1909, ואשר הלכה והתרחבה, חוג דראמאטי פעיל, אולם-קריאה וכן חדר- רדיו. ל"חדר-הרדיו" היתה הכניסה בתשלום, וההכנסות הוקדשו למימון פעולות התרבות

במלחה"ע ה - II

לאחר שפרצה המלחמה הגיעו למונאסטז'יסקה פליטים יהודים מאיזורי פולין המערביים, שכבשו צבאות הגרמנים. תושבי מונאסטז'יסקה עזרו להם במידת היכולת, שיכנו בבתיהם יותר ממאה פליטים, וסיפקו את צורכיהם החיוניים ביותר. שבוע של חרדה (17.9.1939- 10) ידעו יהודי מונאסטז'יסקה, כשיצאו את העיר שלטונות פולין וצבאה, ואוכלוסי הסביבה זרמו לעיירה, ריחפה סכנת שוד ופרעות, והיהודים הקימו יחידת הגנה- עצמית. אולם המצב לא הגיע לידי פרעות. ב- 17.9.1939 נכנסו הסובייטים למונאסטז'יסקה והיהודים נשמו לרווחה. יהודים אחדים צורפו למוסדות המינהל העירוני. בין-השאר נתמנה ד"ר בנדלר למנהל מחלקת-הבריאות. חברי יחידת- ההגנה היהודית הצטרפו למיליציה המקומית. בעלי- המלאכה היהודים התארגנו בקואופרטיבים, ואילו הסוחרים והרוכלים עבדו בכל עבודה במפעלים ובמוסדות. בלט במיוחד מספרם של היהודים בבית-החרושת המקומי הגדול לטבק. בימי שלטון הפולנים לא היתה שם דריסת- רגל ליהודי, ואילו בימי השלטון הסובייטי כיהן שם יהודי בשם הנזל אשפוז כאחד המנהלים. באותה תקופה עקרו למונאסטז'יסקה כמה עסקנים ציונים מבוצ'אץ', ביניהם שני רופאים. השלטונות הציקו לעסקנים אלה בבוצ'אץ' עיר הנפה, ועל כן לא הצליחו למצוא שם תעסוקה. הסובייטים לא הגלו איש ממונאסטז'יסקה - אף לא מבין הפליטים - והיו יהודים שתירצו "מעשה חסד זה" בכך, שאשתו של ראש שרותי- הבטחון במקום היתה יהודיה. משפרצה המלחמה בין גרמניה וברית-המועצות, הציעו השלטונות הסובייטיים הנסוגים ליהודים רבים להצטרף אליהם ולהתפנות מזרחה. אולם רק צעירים מעטים החליטו להיפרד מיקיריהם, ומהם יחידים בלבד הצליחו להגיע לתוך ברית-המועצות. הצבא הגרמני נכנס למונאסטז'יסקה ביום 4.7.1941. עם כניסתו התחילה תקופת הייסורים של יהודי מונאסטז'יסקה. באחד הימים הראשונים לכיבוש ציוו הגרמנים על כל הגברים להתכנס במקום אחד. הם הובאו לגבעה בדרך לבוצ'אץ', ושם נצטוו לדחוף משאיות צבאיות שנתקלקלו ונתקעו במקום. תוך כדי עבודה קשה זו הכו הגרמנים והאוקראינים את היהודים בפרגולים ובקתות הרובים. רבים נפצעו ואחד או שניים אף נהרגו. כעבור ימים אחדים החליטו הגרמנים להטיל אימה על היהודים, ציוו עליהם להתכנס שוב - והמשתמט יומת - בחצר בית-החרושת לטבק. שם נאלצו לעמוד שעות אחדות כשידיהם מורמות, והגרמנים יורים מעל לראשיהם. לאחר מעשי-התעללות אלה נשלחו היהודים לבתיהם. באותם הימים חטפו השוטרים האוקראינים קבוצת יהודים מן הבתים והרחובות, וציוו עליהם להרוס את פסל לנין, שהציבו הסובייטים בשוק הראשי. בשעת ההריסה היה עליהם לשיר שירים פאטריוטיים רוסיים. את עיי-ההריסות של הפסל נצטוו היהודים להוביל בעגלה לבית- העלמין ולקבור ליד קברו של הרב מייזלס. השוטרים האוקראינים אסרו מספר יהודים באשמת שיתוף-פעולה עם השלטונות בתקופה הסובייטית. ידועים לנו שמותיהם של אסירים אלה: הנזל אשפוז, וובה שווארץ, סימה ומלצ'י שר, ברומברג, מונדק פייאר ישעיה פרייברג. הם הועברו לבית-הסוהר בבוצ'אץ', ונורו יחד עם אסירים יהודים אחרים ביער סמוך לעיר זו. מקור אחד מציין את היום 10.8.1941 כיום הריגתם. יום-יום נחטפו יהודים במונאסטז'יסקה לעבודת-כפייה קשה. היהודים עבדו בפיקוחם של אוקראינים, והללו הכו בהם וביזו אותם. העבודה המפרכת ביותר היתה בתחנת-הרכבת: פירוק קרונות-מיכל סובייטים הרוסים. בתי-התפילה הגדולים נסגרו בפקודת הגרמנים ונהפכו למחסני-תבואה. הגרמנים הביאו קבוצת יהודים לבית-הכנסת הגדול, וציוו עליהם להרוס אותו מבפנים. גזיזת זקנים של יהודים היתה חזיון נפוץ. לפי רשימה שהוכנה מראש ביצעו גרמנים ואוקראינים שוד בבתי יהודים אמידים. הם הוציאו משם רהיטים, תכשיטים ובגדים כאוות-נפשם. בפקודת המושל הצבאי של העיר הוקם באוגוסט 1941 יודנראט. ליושב-ראש היודנראט נתמנה ש. שפירא, לשעבר בעל חנות לנעליים. שמות חברי המועצה הידועים לנו הם: מארפלד, סגל, הרש בליימאן, הרש גרוס (סוחר תבואה). כן הוקמה משטרה יהודית. פעמים אחדות דרשו הגרמנים מהיודנראט קנס כספי ומתן חפצי-ערך. והנה על אף הייסורים והאבידות בנפש היה עדיין מצב יהודי המקום טוב יותר מזה של הפליטים והעקורים שהגיעו לעיירה. ב- 13.7.1941 הובאו למונאסטז'יסקה כ- 2,000 יהודים מהונגריה. הם היו תשושים ובלואים, לאחר שהות של ימים אחדים במונאסטז'יסקה הם הועברו לסטאניסלאבוב. כל עניין הבאת העקורים מהסביבה למונאסטז'יסקה לא נתברר כל צורכו. אין ספק, כי לעיירה הגיעו מאות יהודים מכפרי הסביבה וכן מן העיירות קורופייץ, פוטוק זלוטי יאזלובייץ, אושצ'יה זיילונה; אולם ישנן גירסות שונות באשר למועד בואם: השבועות הראשונים לכיבוש; שלהי הסתיו 1941; 24.3.1942 (בואם של יהודי קורופיץ); יוני 1942. ייתכן, כי קבוצות העקורים אכן הגיעו בתאריכים שונים. מכל- מקום, זרם העקורים גרם בעיירה צפיפות קשה: משפחות אחדות התגוררו בדירה אחת. רוב העקורים שוכנו בבתי- תפילה קטנים וידעו רעב ומחסור. היודנראט שלח אותם לעבות-כפייה למען הגרמנים (בין השאר, לעבודה בחווה שליד הכפר ויצ'ולקי), והם היו הקרבנות העיקריים של השילוח למחנות במסגרות המיכסות שדרשו השלטונות הגרמניים מאת היודנראט במונאסטז'יסקה. פקודה ראשונה מסוג זה ניתנה ליודנראט ב- 15.10.1941. השלטונות הנאציים בצ'ורטקוב דרשו 120 גברים לעבודה. את החטיפה הוציאו לפועל השוטרים האוקראינים, בסיוע השוטרים היהודים. בהשתדלות נמרצת של היודנראט הצליחו 46 איש מהמשפחות העשירות לפדות עצמם בסכום של 60 אלף זלוטי. שאר החטופים, רובם אוכלוסים פליטים, שולחו למחנות-העבודה בורקי-ויילקיה, קאמיונקה וסטופקי. שם נספו כולם תוך זמן קצר. מאז חזרו ונשנו דרישות הגרמנים לכוח-עבודה נוסף. כהתגוננות בפני חטיפות אלו טרחו יהודי מונאסטז'יסקה להתקבל למקומות-עבודה חיוניים למשק הגרמני. כמקומות-עבודה "בטוחים" נחשבו המפעלים העובדים למען הוורמאכט, תחנת-הכוח העירונית, ובעיקר מפעל איסוף הפסולת. העובדים במפעל זה קיבלו רשיונות וסימני-ציון מיוחדים, והיו רשאים לנוע בכל העיר ובכפרי הסביבה, וכך יכלו לסחור ולקנות מזון בחשאי. כן קיבלו עובדים אלה מנות- מזון או אוכל במקום-העבודה. תמורת עיסוק רשמי שילמו היהודים לגרמנים ולשוטרים האוקראינים שוחד בסכומי- כסף גדולים. בחורף 1941 פגעה ביהודי מונאסטז'יסקה - כמו בשאר המקומות באיזור - הגזירה, שלפיה הוטל עליהם למסור לגרמנים כל מוצרי פרווה וכן תכשיטים ודברי-ערך. וכך, בתנאים אלה של מחסור ואפילו רעב, צפיפות, עבודה מתישה ושילוח למחנות, אשר רק יחידים שבו מהם, התקיים היישוב היהודי במונאסטז'יסקה עד אוקטובר 1942. כבר בספטמבר חששו היהודים מפני אקציה, שכן הגיעו שמועות על הריגות המוניות וגירושים ביישובי האיזור. יהודים התקינו אפוא לעצמם מחבואים בבתים, ומקצתם אף יצאו לילה-לילה את ביתם אל השדה והיער, הם וילדיהם. היו שהכינו להם, ובעיקר למשפחותיהם, מיקלט אצל איכרים בכפר, תמורת כסף רב. אנשי היודנראט השתדלו לקבל ידיעות על אקציה קרבה מידי שלטונות הנפה בצ'ורטקוב. כל כמה ימים היה נוסע לצ'ורטקוב אחד מחברי היודנראט, ובידיו שלמונים לפקידים הגרמנים, שהיו מבטיחים לדחות את האקציה ולהזהיר מפניה את היודנראט. ואף-על-פי-כן, נתחוללה לפתע האקציה בימים הראשונים של אוקטובר 1942 (כנראה 8.10). שוטרים גרמנים ואוקראינים הקיפו את העיירה ופשטו על בתי היהודים, כל אדם שנמצא בבית או ברחוב הובא למחסן-הבירה לשעבר, או למגרש מחסן-העצים של אינסליכט. השוטרים חיפשו מחבואים, וירו בו במקום בחולים ובתשושים. ליד בית ליאוט טאבק נורו כמה יהודים, מפני שלא הלכו למקום האיסוף במהירות הדרושה. ביום ההוא נורו למוות כ- 60 יהודים. בין המרוכזים בנקודות-האיסוף נעשתה סלקציה. קבוצה של גברים צעירים שולחו למחנה יאנובסקה בלבוב. השאר, כ- 800 במספר, הובאו לתחנת-הרכבת ושולחו למחנה-ההשמדה בבלז'ץ. כדי לעודד את השוטרים היהודים לעזרה פעילה, ציוו עליהם הגרמנים בתחילתה של האקציה לכנס את משפחותיהם בבניין היודנראט, כביכול לשם הגנה עליהם, אך לבסוף גם משפחות אלו שולחו להשמדה ואפילו כמה שוטרים יהודים. במונאסטז'יסקה נותרו אפוא מקצתם של עובדי המפעלים הגרמנים, והללו שהיטיבו להתחבא. כך, למשל, מחבוא יעיל היה מחסן הסמרטוטים והגרוטאות בפרבר ברזובקה; יהודים רבים עשו בו בזמן האקציה. ב- 15.10.1942 ציוו השלטונות הגרמניים, כי עד יום 26.10 חייבת מונאסטז'יסקה להיות "יודנריין", ולכן על שרידי היהודים לעבור לבוצ'אץ'. אנשי היודנראט הודיעו לבני הקהילה על גזירה זו. היהודים שכרו עגלות, והעקירה הוצאה לפועל במועד שנקבע. אחר כך נשארו במונאסטז'יסקה רק קומץ יהודים שהועסקו על ידי הוורמאכט. כמה מאות יהודים לא צייתו לפקודה ולא עברו לבוצ'אץ', או שחזרו משם בחשאי לעיירתם. הם הסתתרו בכפרים וביערות שבסביבה, אבל רובם נתגלו במרוצת הזמן על-ידי השוטרים הגרמנים והאוקראינים, או שהוסגרו לידיהם על-ידי אוכלוסי המקום. הגרמנים היו רוצחים אותם במקום מחבואם או בבית- העלמין החדש. אחרי זמן מה נורו למוות גם קומץ הפועלים שעבדו אצל הגרמנים. הצבא הסובייטי שחרר את מונאסטז'יסקה ב- 27.3.1944, אבל החזיק בעיירה 10 ימים בלבד בשל התקפת-נגד גרמנית. ואכן באפריל חזרו הגרמנים וכבשו שוב את העיר לזמן מה. בימי כיבוש מחודש זה שוב נחטפו יהודים רבים שנתגלו, ובית-העלמין החדש המשיך לשמש גיא-הריגה ליהודים מכל הסביבה. שני רופאים יהודים, ד"ר וייסמן וד"ר גלאזר, שהתחבאו ביער ואולצו על-ידי הפארטיזאנים האוקראינים הלאומנים לשרת אותם כרופאים, נרצחו בידיהם קודם שהאיזור שוחרר סופית על-ידי הצבא הסובייטי. עם כניסת הסובייטים נמצאה העיירה הרוסה. גם בית- העלמין שליד הכביש לבוצ'אץ' היה הרוס; שכן עוד בימי הגרמנים נעשה שימוש במצבות לסלילת מדרכות בעיר. במרוצת הזמן הפכו השלטונות הסובייטיים את שני בתי- העלמין לגנים. בניין בית-הכנסת הגדול, שלא נפגע בזמן הכיבוש הגרמני, שימש עתה כמחסן-תבואה. כ- 20 יהודים מתושבי מונאסטז'יסקה שרדו מן המלחמה, מחציתם במקומות המסתור שבסביבה ומחציתם בברית-המועצות. באוקטובר 1944 היו בעיירה רק משפחות יהודים אחדות. יצויין שמה של יאנינה רדבאק, שהושיטה עזרה ליהודים הנרדפים במונאסטז'יסקה בימי הכיבוש הנאצי. מפברואר 1942 ועד סוף המלחמה היא החביאה משפחה של יהודים בת 4 נפשות וכילכלה אותם, ובזכותה הם נשארו בחיים