כ"ז כסלו ה'תשע"ח

מושינה MUSZYNA

עיר בפולין
מחוז: קראקוב
נפה: נובי סונץ'
אזור: גאליציה המערבית ושלזיה
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ-2,516

·  יהודים בשנת 1941: כ-423

תולדות הקהילה:

עד ל- 1391 היה הכפר מושינה בבעלותו של המלך, ובאותה שנה עבר לרשותו של הבישוף בקראקוב. ב- 1364 הוזכרה מושינה כעיר, אולם למעשה קיבלה מושינה מעמד של עיר רק ב- 1934. במאה ה- 18 נתקיימו במקום ירידים, שבהם סחרו בעיקר בצמר ובאריגים. בעשורים האחרונים של המאה ה- 19 נתגלו במקום מעיינות מים מינראליים ובוץ מינראלי, שנודעה להם חשיבות לטיפול רפואי. בקירבת מושינה עמד יער של עצי תרזה, שהיה לשמורת טבע, שריד יחיד מסוגו בכל רחבי פולין. עם חיבורה של מושינה לקו מסילת-הברזל טארנוב-קריניצה ונובי סונץ'-פרשוב (צ'כוסלובקיה), גדלה חשיבותה של מושינה כמקום הבראה וקייט; ב- 1932 היו במקום כ- 1,000 חדרים-להשכרה לנופשים. ראשוני היהודים שהתיישבו במושינה במחצית השנייה של המאה ה- 19, מצאו את פרנסתם במסחר זעיר וברוכלות. רוב היהודים באו למקום מנובי-סונץ', או מן הכפרים שבסביבתה. מאחר שהיתה מושינה למקום הבראה וקייט רבו בה המשפחות היהודיות שמצאו את פרנסתן בהגשת שירותים למבריאים ולקייטנים, בעיקר ליהודים שמזונם היה כשר. כבר ב- 1893 נתקלו יהודי מושינה ביחס עויין מצד תושבי המקום הלא-יהודים, וכבר אז הוקמו קואופרטיבים פולניים לצרכנות והופצו כרוזים, שבהם הועלתה דרישה לדחוק את רגלי היהודים מן המסחר. אולם עד אמצע שנות ה- 30 נשמרו היחסים התקינים-לערך בין היהודים ובין שאר התושבים. משנת 1935 גברה והלכה התעמולה האנטי-יהודית, הופצו כרוזים אנטישמיים, והיו גם מקרים של התקפות אלימות והשפלת כבוד של יהודים עוברי-אורח. במארס 1936 אירעו במושינה מהומות אנטי-יהודיות. בבוקר שליום המאורעות הפיצו האנדקים המקומיים כרוזי הסתה נגד יהודים. להפצת הכרוזים האלה התנגד אחד מיהודי המקום, שקרע כנראה את הכרוז, ודבר זה שימש עילה לפרוץ המהומות. אנשי האספסוף ניפצו את כל השמשות בבתי היהודים, ואף גרמו נזקים כבדים לחנויותיהם. למחרת היום התאספו כמה עשרות מאיכרי הסביבה, שהוסתו על-ידי התועמלנים, וגרזנים בידיהם, כשהם צועדים אל מושינה על מנת לפרוע ביהודים. הוזעקה המשטרה וזו השליטה את הסדר. כמה מן הפורעים נאסרו, ושלושה מהם נידונו ל- 2- 3 חודשי מאסר. כבר בעשורים האחרונים למאה ה- 19 היתה קהילה מאורגנת במושינה, על מוסדותיה: בית-תפילה, בית-עלמין וחברה-קדישא. קהילה זו חלשה אז, כנראה, גם על היישוב היהודי בקריניצה הסמוכה. ב- 1885 נתמנה לרבה של מושינה ר' יחיאל-נתן ב"ר משה הלברשטאם (לבית אדמו"רי צאנז). ב- 1892 עבר ר' יחיאל-נתן לכהן בסטארי סונץ' (צאנז ישן). מ- 1904 ישב על כס הרבנות במושינה אחיו של ר' יחיאל-נתן, ר' אריה-לייב ב"ר משה הלברשטאם. הלה ניהל גם חצר אדמו"רות עד לתקופת השואה שבה נספה. מן הראוי לציין, שעד לתקופה שבין שתי מלחמות-העולם היו רוב יהודי מושינה חרדים, שמרו על "לבושם היהודי", וההווי ששרר במושינה היה הווי חסידי מובהק. בתום מלחמת-העולם הראשונה נתמכה חברת "ביקור חולים", שנתקיימה מזמן, בכספי הג'וינט, וב- 1937 הוקמה קופת "גמילות-חסדים", גם היא בתמיכת הג'וינט. חוג ציוני ראשון, ובו חברים מעטים, הוקם במושינה ב- 1905 בשם "ארזי לבנון". כנראה שפעילותו היתה מצומצמת. לתנופת-יתר בפעולתה הגיעה התנועה הציונית במושינה בגמר מלחמת-העולם הראשונה. ב- 1919 הוקם ארגון ציוני "התחייה". בשנות השלושים פעלו במושינה סניפים של "הציונים הכלליים" ("השחר"), ושל "המזרחי". קן של "הנוער העברי" הוקם ב- 1928 לערך, ונתפלג לאחר מכן ל"הנוער הציוני" ו"עקיבא", ובמועדוניהם של ארגוני נוער אלה התקיימו קורסים ללימוד השפה העברית ונפתחו ספריות. ב- 1928 נמסר על קיומו של חוג לחובבי דראמה. בבחירות לקונגרס הציוני ב- 1935 ניתנו קולות הבוחרים כלהלן: 43 ל"הציונים הכלליים", 16 ל"המזרחי", ו- 19 ל"רשימת ארץ-ישראל העובדת". בתחילת המלחמה, בספטמבר 1939, נמלטו יהודים רבים מפני הצבא הגרמני ממושינה מזרחה. מקצתם נשארו בגאליציה המזרחית שבתחום השליטה הסובייטית, והאחרים שבו לעיירתם. על יהודי מושינה הוטלו גזירות שונות, כגון: עבודת-כפייה, נשיאת אותות-קלון שהקלו על זיהויים, קונטריבוציות והגבלות-תנועה. בשל קרבתה של מושינה לגבול עם צ'כוסלובקיה, החמירו הגרמנים בעונשים על היהודים שנמצאו מחוץ ליישוב בלא אישור מיוחד. היהודים הועסקו בעבודות-כפייה, בתיקון כבישים וגשרים, ובחקלאות. בסוף אוקטובר 1940 פירסמו הגרמנים צו, שלפיו הוטל על כל היהודים ביישובים שברצועת הגבול לעזוב את האזור. בהתאם לצו זה נאלצו יהודי מושינה לנטוש את העיירה, ולמצוא מקלט במקומות מרוחקים יותר מן הגבול. מקצתם הועברו לנובי סונץ' ואחרים הגיעו לסטארי-סונץ ולגריבוב. במקומות אלה סבלו עקורי מושינה ממצוקה כלכלית קשה, ומכל הגזירות שנפלו בחלקם של היהודים שם. לפי מקור אחר, נאסר על היודנראטים בגריבוב ובסטארי-סונץ' לקלוט את עקורי מושינה, כדי להכריחם לעבור לנובי-סונץ', שבה רוכזו יהודים מכל הסביבה לקראת המשך הגירושים. ב- 1942 שולחו רובם באקציות גירוש למחנה-המוות בבלז'ץ ולמחנות אחרים. ב- 1942 היה במושינה מחנה-עבודה. הוחזקו בו יהודים מיישובי הסביבה. קבוצת-אסירים אחת הובאה לכאן מגורליצה. כלואי המחנה הועסקו, בין היתר, במינסרה שבבעלות החברה הגרמנית "הובאג". בדצמבר 1942 הועברו אנשי המחנה למחנות אחרים, ומקצתם הגיעו למחנה העבודה במיילץ, שבו היו מפעלים להרכבת מטוסים.