כ"ז כסלו ה'תשע"ח

מז'יריץ' MIEDZYRZEC

עיירה בפולין
נפה: רובנה
אזור: ווהלין ופוליסיה
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ- 2,377

·  יהודים בשנת 1941: כ - 1,743

·  יהודים לאחר השואה: כ - 80

תולדות הקהילה:
בעת מלחה"ע ה - I

מז'יריץ' היא יישוב עתיק הנזכר לראשונה בכרוניקה האיפאטייבית בשנת 1190. אז ניצבה בו מצודה בשם טוברוב. המקום נהרס פעמיים בידי הטטרים, בשנים 1240 ו- 1566. מסוף המאה ה- 15 היה כאן מבצר של נסיכי אוסטראה. בשנת 1590 זכתה מז'יריץ' לקבל זכות מגדבורגית ועברה לבעלותם של בני משפחת לובומירסקי. בשנים 1648 ו- 1660 נהרסה בידי הקוזאקים, שוקמה ושוב נהרסה בשנים 1702 ו- 1704, בזמן מסעות המלחמה של האטמן מזפה (השוודים). במשך כמה שנים היתה מז'יריץ' ריקה מתושבים. בשנת 1711 שיקמו בני משפחת לובומירסקי את העיירה, שעברה אחר-כך לרשות משפחת סטצקי. היישוב פרח מבחינה כלכלית עד שנת 1831 ואז החלה ירידה ותושבים עזבו. פגיעה חמורה גרמה למז'יריץ' שריפה גדולה שהשתוללה במקום בשנת 1863. הידיעה הראשונה על יהודים במז'יריץ' היא משנת 1569, אבל יש לשער, שישבו בה כבר לפני תאריך זה. היישוב היהודי גדל לאחר שקיבלה מז'יריץ' זכויות עיר. בתקופת גזירות ת"ח ות"ט נפגעו הן היהודים והן הלא-יהודים, אך עד סוף המאה ה- 17 גדל במז'יריץ' מספר היהודים ומצבם הכלכלי היה שפיר. בחלוקת מס הגולגולת שנעשתה בהתוועדות ועד ד' ארצות שנערכה בהורוכוב בראשית שנת 1700 הוטל על מז'יריץ' וקיליקייב (הסמוכה) מס בסך 1,550 זהובים, סכום שהיה מן הגבוהים ביותר ברשימה החלוקה. כאמור, העיירה נהרסה בעת מסעות האטמן מזפה. במקור משנת 1707 נאמר: "כך הרסו ורוקנו מתושבים את העיירה, ושנה לאחר-מכן לא היה בה אף יהודי אחד...". לאחר ששוקמה מז'יריץ' בידי בני משפחת לובומירסקי (בשנת 1711) ולאחר מכן בידי האצילים ממשפחת סטצקי גדלה הקהילה מאוד ובתמיכת אדוני המקום זכתה לקבל, ב- 11 באוקטובר 1726, מידי המלך אוגוסט השני כתב-זכויות, שבין היתר שחרר אותה מתלותה ומכפיפותה לקהילה הראשית אוסטראה; מז'יריץ' הפכה להיות קהילה עצמאית. יחד עם קהילות פולנואה ורובנה ניתנה לה הזכות לשלוח נציג להתוועדות גליל ווהלין, כדי לפקח על חלוקת עול המסים. למעשה ניתנה לקהילת מז'יריץ' גם הזכות לייצג את ווהלין, בהסכמת פרנסי הגליל, בהתוועדות ד' ארצות. אלא שקהילת האם אוסטראה לא מיהרה לשחרר את מז'יריץ' מתלותה בה. פרנסי מז'יריץ' הביאו אפוא את העניין לאישור בהתוועדות ד' ארצות שנערכה בשנת 1739 וב- 4 במאי 1739 אף רשמו החלטה זו בספרי העיר לוצק. אך הדבר לא הועיל כנראה, שכן פרנסי מז'יריץ' פנו לבית-דין האוצר בראדום וזה פסק כמובן, שיש לכבד את כתב הזכויות המלכותי. אולם בכך לא נסתיים העניין, שכן בשנת 1740 שוב התלונן הפרנס יצחק בן הירש ממז'יריץ' , בפני בית-דין האוצר בראדום, שראשי ועד גליל ווהלין מסרבים לשלוח אותו להתוועדות ד' ארצות. בית-הדין חזר וקבע שיש לקיים את פסק-דינו משנת 1739. בתקופת חיסול הוועדים, בהחלטת הוועדה הממלכתית להסדר חובות היהודים מיום 21 במרס 1769, נאמר שמז'יריץ' היא קהילה עצמאית ואינה כפופה לשום קהילה ראשית. עוד נאמר שם, שיחד עם קהילות לובאר ופולנואה הן מונות 2,904 נפשות. יש לשער, שלפחות 1,000 מאלה התגוררו במז'יריץ' . בשנים 1761- 1772 ישב במז'יריץ' ר' דב-בר, שנודע בכינויו "המגיד ממז'יריץ"'. הוא היה מתלמידיו המובהקים של הבעש"ט ואחד ממבססיה וממפיציה של תורת החסידות. אחריו ישב במז'יריץ' , משך זמן מה, בנו, ר' אברהם "מלאך". בסוף המאה ה- 19, בשנים 1878- 1891, כיהן ברבנות במז'יריץ' ר' אפרים אורבך, מחסידי טריסק. אז היו בעיירה חמישה בתי- כנסת: הגדול, שנבנה עוד במאה ה- 19 בתרומתו של האציל סטצקי, עוד שניים ושני "שטיבלך", האחד של חסידי טריסק והשני של חסידי מקרוב. מדי פעם היו פורצות בין שתי סיעות אלה מחלוקות על עניינים שונים. בראשית המאה ה- 20 החלה גם במז'יריץ' התעוררות בציבור היהודי. בשנת 1905 בערך הגיע למז'יריץ' מהפכן יהודי והצליח לארגן את החייטים השכירים. הם הכריזו על שביתה והגיעו לידי התנגשויות אלימות עם מעבידיהם. מנהיגי השביתה נאסרו, ובעמל רב עלה בידי ראשי הקהל לחלצם מידי השלטונות ולסלקם ממז'יריץ' . באותה עת נוסד בית-ספר ערב לילדי עניים ובו למדו קרוא וכתוב וכך ביערו את הבערות מקרב הילדים היהודים. אנשי החינוך הקימו ספרייה ציבורית ובה ספרים ביידיש, בעברית וברוסית. בשנת 1908 נפתח בית-ספר עברי מודרני. בראשיתו למדו בו רק בנות, אבל אחר-כך הצטרפו גם בנים. בית-ספר זה פעל עד שנת 1915. בקיץ 1915, כשהחל הצבא הרוסי לסגת בפני הצבא האוסטרי-גרמני, נתמלאה העיירה חיילים רוסיים. מפקדם הוציא הוראה לפתוח את החנויות בשבת ואיים בעונשים כבדים על המסרבים. הוא גם אסר מכירת משקאות חריפים. כדי למנוע התפרעויות פנו ראשי הציבור אל שני הרבנים של מז'יריץ' , רבם של חסידי טריסק, ר' ישראל, והרב הצעיר ר' אשר זילברמן, ואלה התירו לפתוח את החנויות. אשר לאיסור מכירת יי"ש, שני הרבנים כינסו את הקהל לבית- הכנסת הגדול והכריזו שיוטל חרם על מי שיעז להפר את האיסור. לאחר מהפכת אוקטובר 1917, בזמן שהיו חילופי שלטון תכופים, קרו כמה מקרי שוד. בראשית 1918 הוקמה הגנה עצמית וזו הצליחה להניס כמה כנופיות. באחד הקרבות בין הבולשוויקים לפולנים נפגעה מז'יריץ' מהפגזות. חלק מיהודי העיירה עזבו את המקום ומצאו מקלט זמני בקוריץ הסמוכה. לאחר מהפכת פברואר 1917 החלו לפעול בגלוי ארגונים ציוניים שונים. הוקמו סניפים של ההסתדרות הציונית, "צעירי ציון", "פועלי-ציון" וארגון הנוער "בני- ציון". הפעילות הציונית התרכזה אז סביב הספרייה הציבורית והיא התבטאה בהרצאות ובדיונים. נוסף לאלה התקיים גם חוג דרמה לחובבים.

בין שתי המלחמות

בתקופה שבין שתי מלחמות העולם לא חל שינוי בתעסוקת היהודים. מלבד מפעלים מעטים שעיבדו תוצרת חקלאית, טחנת-קמח, טחנת גריסים, מפעל להפקת שמן וכדומה, לא הוקמו במז'יריץ' מפעלים חדשים. יהודי מז'יריץ' עסקו בעיקר במסחר זעיר ובמלאכה. בשנות השלושים ניסו יהודים אחדים לחכור קרקעות ולהתפרנס מחקלאות, אך מיעוט הרווחים הרתיע את הרבים מלהיכנס לתחום זה. הפעילות הכלכלית היהודית נתמכה בקופת גמ"ח שנוסדה בראשית שנות העשרים ונתנה הלוואות קטנות ללא ריבית וב"בנק לאשראי", שנוסד בשנת 1928 וסונף למרכז הקואופרציה היהודית. בנק זה פעל עד ספטמבר 1939. בבחירות הראשונות לקהילה שנערכו בסוף שנות העשרים צורפה מז'יריץ' לקוריץ ונציגיה ישבו בהנהלה ובמועצת הקהילה שם. רבה של מז'יריץ' באותה תקופה היה ר' שלמה גורדון. הוא נספה בשואה יחד עם בני עדתו. בשנת הלימודים תרפ"ו (1925/26) נפתח בית-ספר עברי, שסונף לרשת "תרבות". למרות הקשיים הכספיים גדל בית-הספר והוא כלל את רוב הילדים שבעיירה. הוא פעל ללא הפסקות עד ספטמבר 1939. ליד בית-הספר העברי פעל גן-ילדים עברי. בשנת 1930 יזמו הורים הקמת בית-ספר דתי "אור התורה", שהיה מעין שילוב של "חדר" (לימודי קודש) ולימודי חול ברמה של בית-ספר יסודי. גם בית-ספר זה התקיים עד ספטמבר 1939. ליד בית-הספר העברי היתה ספרייה ציבורית גדולה, ששימשה מרכז לפעילות תרבותית ואמנותית. בחסותה נערכו הרצאות ודיונים ופעלו חוג דרמה, תזמורת, מקהלה ועוד. הפעילות הציונית שהחלה בשנת 1917 הסתעפה בין שתי המלחמות. נוסף על סניפי מפלגות של מבוגרים התקיימו קנים של תנועות נוער; בשנות העשרים - של "השומר הצעיר", "החלוץ", "גורדוניה" ו"החלוץ הצעיר", ובשנות השלושים - של "בית"ר", "פרייהייט" (דרור) ו"השומר הדתי". בשנת 1934 ארגן "החלוץ המזרחי" קיבוץ הכשרה בשם "קדימה". בשנת 1937 הקימה "בית"ר" הכשרה חקלאית במז'יריץ' . במקום היה גם סניף של אצ"ל ובו היו בערך 25 חברים. בשנת 1933 נמנו בסניף המקומי של "בעלי-מלאכה ציונים" 312 חכרים. תוצאות ההצבעות לקונגרסים הציוניים השונים היו כדלהלן; לקונגרס הציוני הט"ז (1929) הצביעו 65 איש. הציונים הכלליים קיבלו 1 קול; המזרחי - 1; התאחדות השומר הצעיר - 23; פועלי ציון - 40. לקונגרס הכ' (1937) הצביעו 194 איש. הציונים הכלליים קיבלו 13 קולות; המזרחי - 42; מפלגת המדינה - 2; רשימת ארץ-ישראל העובדת - 137. לקונגרס הכ"א (1939) הצביעו 232 איש. הציונים הכלליים קיבלו 9 קולות; המזרחי - 58; רשימת ארץ- ישראל העובדת - 165.

במלחה"ע ה - II

על אף הקרבה לגבול הסווייטי-הפולני הישן ניצלו רק מעטים מיהודי מז'יריץ' את הדבר וברחו. הצבא הגרמני נכנס לעיירה ב- 6 ביולי 1941 ובמשך היומיים הראשונים ערכו חיילים גרמניים ואוקראיניים מקומיים פוגרום שעיקרו היה התעללויות ביהודים ושוד רכוש יהודי. לאחר שבועיים נתמנה מושל צבאי גרמני. לפי הוראותיו חויבו היהודים לענוד סרט שרוול לבן ועליו מגן-דוד כחול ולסמן את כתיהם במגן דוד. כל היהודים בגילים 14 עד 60 היו חייבים להירשם. מלבד אלה מונה יודנראט ומן היהודים הוחרמו כל דברי-הערך, כולל קישוטי הכסף שבבתי-הכנסת. יהודי העיירה חויבו לצאת לעבודות כפייה בחקלאות ובשירותים. באוקטובר 1941 נצטווה היודנראט להמציא 160 צעירים לעבודה. אלה נשלחו לקייב ושם הועבדו בתנאים קשים ביותר. תוך זמן קצר מתו כמעט כולם או נורו, חוץ משניים שהצליחו לברוח. הם הצטרפו בסביבות פרייסלאב לפרטיזנים סווייטיים. כאשר שנודע במז'יריץ' מה עלה בגורלם של הצעירים שנלקחו לקייב שלח יושב-ראש היודנראט אברהם שוורץ יד בנפשו. ביום ו', א' של חג השבועות תש"ב (22 במאי 1942) הוטל על העיירה מצור ורוב יהודיה הוצאו אל מחוצה לה ונרצחו ליד בורות שהוכנו מראש. נותרו 950 איש ואלה נכלאו בגטו. בא' של חג הסוכות תש"ג (26 בספטמבר 1942) בוצע חיסול יהודי מז'יריץ' . ביום זה נספו בערך 900 נפשות. כמה עשרות ברחו או התחבאו; חלק מהם נתפסו ונרצחו או מתו ברעב. צעירים מבין הבורחים הצליחו להצטרף בשנת 1943 ליחידות פרטיזנים סווייטיות. בין אלה היה בוריס גולדפרב, שהצטרף ליחידתו של משה גילדנמן מקוריץ דיאדיא( אשימ), והיה מפקד כיתה. גולדפרב נפל באחד הקרבות. מז'יריץ' שוחררה בידי הצבא האדום ב- 14 בינואר 1944. מן היערות והמחבואים יצאו 30 יהודים בערך ועוד 50 חזרו מפנים ברית-המועצות.