כ"ה אב ה'תשע"ז

מיזוץ' MIZOCZ

עיירה בפולין
נפה: דובנא
אזור: ווהלין ופוליסיה
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ- 1,247

·  יהודים בשנת 1941: כ- 845

·  יהודים לאחר השואה: כ- 19

תולדות הקהילה:
בעת מלחה"ע ה - I

בשנת 1583 עדיין היתה מיזוץ' יישוב קטן של 18 בתים והשתייכה לנסיך קונסטנטין אוסטרוגסקי. לא ברור מתי החלו יהודים להתיישב במיזוץ'. היא אינה מופיעה כקהילה ברשימת מס הגולגולת שאושרה בהתוועדות גליל ווהלין בינואר 1700 בהורוכוב. ב- 12 בדצמבר 1774 נתן הבישוף מלוצק, פליקס טורסקי, רישיון לבניית בית-כנסת. מכאן, שבין שנת 1700 לשנת 1774 החלו להתיישב יהודים במיזוץ' ובמקום התארגנה קהילה. במיפקדים של שנת 1784 ושל שנת 1787 נמנו במיזוץ' פחות ממאה יהודים, אך יש לזכור, שהמיפקדים נועדו לצורכי גביית מס הגולגולת ולא נכללו בהם כלי-קודש ותינוקות עד גיל שנה; קרוב לוודאי שלא מעטים השתמטו ממנו. באמצע המאה ה- 19 הגיע מספר היהודים במיזוץ' ובסביבתה הקרובה ל- 678 נפש, ובשנות השישים של המאה היו במיזוץ' 1,795 תושבים, וביניהם קרוב ל- 1,000 יהודים, שהתגוררו ב- 101 בתים. מספר יהודי מיזוץ' עלה עד סוף המאה ההיא וירד בגלל גלי ההגירה ואירועי מלחמת העולם הראשונה ומלחמת האזרחים. בשנת 1847 הושלמה בנייתו של בית-הכנסת הגדול בסיועו הנדיב של בעל המקום, הרוזן קרווצקי. יהודי העיירה התפרנסו ממסחר זעיר, בעיקר מ- 13 ירידים שנתיים שהתקיימו במקום. בשלהי המאה ה- 19 התפתחה במיזוץ' תעשייה לעיבוד התוצרת החקלאית. התעשיין הורנשטין בנה בית-חרושת לסוכר, שעבר אחר-כך לידי תעשיין הסוכר הנודע ברודסקי מקייב. המתיישבים הצ'כיים שבאיזור טיפחו שטחים נרחבים של כשות והרוזן קרווצקי הקים לעיבודה מבשלת-בירה ומלבד זאת בנה גם טחנת קמח גדולה. יהודים מקומיים הקימו מפעל לאריגי לבד, מנסרות, מפעלים להפקת שמן, טחנת-קמח ומחלבה. רוב יהודי מיזוץ' נמנו עם חסידי טריסק והתנגדו לכל החידושים בחינוך ובפעילות הציבורית. לכן לא היה במיזוץ' עד שנת 1900 בית-ספר יהודי חילוני, אלא רק חדרים. פעילות ציונית לא היתה כאן עד שנת 1917. אלה נוסדו רק לאחר מהפכת פברואר (1917) ואז נפתחה גם ספרייה ציבורית (ביידיש בעברית), ולידה הוקם חוג דרמה לחובבים. בימי מלחמת הבולשוויקים בפולנים (בשנים 1918- 1919) נשדד רכושם של יהודים רבים ויהודי אחד נרצח.

בין שתי המלחמות

בתקופת השלטון הפולני חלה התקדמות כלכלית נוספת. הסחר בכשות התפתח והתוצרת נמכרה גם לאזורים אחרים של פולין. חלק נכבד מסחר זה היה בידי יהודים. יתרה מזו, במיזוץ' הוקמה מבשלת בירה נוספת והשוק למוצר זה גדל. מראשית שנות השלושים היתה מיזוץ' גם למרכז חשוב של סחר בפירות. הפעילות הכלכלית נסתייעה בכמה מוסדות כספיים: קופת גמ"ח שהוקמה בעזרת הג'וינט, בנק קואופרטיבי שהיה מסונף למרכז הקואופרציה היהודית בווארשה, ומראשית שנות השלושים - בנק עממי. שלושת המוסדות האלה פעלו עד ספטמבר 1939. בהשוואה לעיירות האחרות, שבהם נפתחו מוסדות כאלה ונסגרו במהרה, הצטיינה פעילותם הכלכלית של יהודי מיזוץ' ביציבות גדולה יותר. עד שפרצה מלחמת העולם השנייה היה גידול במספר היהודים בעיירה, דבר שגם הוא מעיד על מצבם האיתן. למיזוץ' היה מעמד של מועצה מקומית ובראשה עמד ראש מועצה (סולטיס) יהודי. האחרון שמילא תפקיד זה מן היהודים היה אבא שטיוול. במועצה עצמה היו כמה נציגים יהודיים. באשר לעניין הארגון הפנימי של הקהילה, מיזוץ' סופחה לקהילת זדולבונוב ובני הקהילה בחרו את נציגיהם לוועד הקהילה המשותף שישב שם. רוב הנציגים שנבחרו במיזוץ' היו ציונים. בשנת 1928 נוסד במיזוץ' סניף של "תרבות" וזה הצליח להפעיל בשנת 1929 גן-ילדים עברי שהתקיים עד ספטמבר 1939. מאמצים להקים בית-ספר עברי נכשלו והילדים למדו עברית מפי מורים פרטיים. במיזוץ' היו שלושה בתי-כנסת. בית-הכנסת הגדול בן מאות השנים שופץ וחודש בשנת 1930 בתרומתו של בעל בית- החרושת לסוכר, יהודי בשם הלבמיליון. בחגיגת הפתיחה הוענק לתורם העתק של מכתב התודה שמסרו הגבאים לרוזן קרווצקי בשנת תר"ז (1847). מלבד בית-הכנסת היו במיזוץ' בתקופה זו גם בית-מדרש ו"קלויז" של חסידי טריסק. בשנות העשרים כיהן ברבנות מיזוץ' ר' מיכאל צבי לרנר. מתחילת שנות השלושים מילא תפקיד זה בנו, הרב נתן נטע לרנר. הוא נספה בשואה יחד עם בני עדתו. לאחר מלחמת העולם הראשונה חודשה הפעילות הציבורית. הספרייה נפתחה מחדש וגדלה עד שהיו בה 2,000 כרכים בערך ונוספו לה גם ספרים בפולנית. מלבד זאת הוקמו שתי ספריות קטנות לנוער, מטעם "השומר הצעיר" ומטעם "בית"ר". ברחוב היהודי היו פעילות בעיקר התנועות האלה; "הציונים הכלליים", "התאחדות", "הצה"ר" ואחר-כך גם מפלגת המדינה. בין תנועות הנוער בלטו: "השומר הצעיר", "גורדוניה" ו"בית"ר". לשתי האחרונות היו בעיירה פלוגות הכשרה. במיזוץ' פעל גם מועדון ספורט יהודי. תוצאות ההצבעות לקונגרסים הציוניים השונים היו כדלהלן: לקונגרס הציוני הט"ז (1929) הצביעו 84 איש. הציונים הכלליים קיבלו 3 קולות; המזרחי - 2; רוויזיוניסטים - 39; התאחדות השומר הצעיר - 38; פועלי ציון - 2. לקונגרס הי"ז הצביעו 184 איש. הציונים הכלליים קיבלו 15 קולות; המזרחי - 3; רוויזיוניסטים - 93; התאחדות השומר הצעיר - 73. לקונגרס הי"ח (1933) הצביעו 483 איש. הציונים הכלליים קיבלו 24 קולות; המזרחי - 9; רוויזיוניסטים - 70; ברית רוויזיוניסטים - 174; רשימת ארץ-ישראל העובדת - 85; התאחדות השומר הצעיר - 121. לקונגרס הכ' (1937) הצביעו 259 איש. הציונים הכלליים קיבלו 23 קולות; מפלגת המדינה - 48; רשימת ארץ- ישראל העובדת - 188. לקונגרס הכ"א (1939) הצביעו 228 איש. הציונים הכלליים קיבלו 7 קולות; המזרחי - 4; מפלגת המדינה - 8; רשימת ארץ-ישראל העובדת - 198; הנוער הכלל ציוני - 11.

במלחה"ע ה - II

כשפרצה המלחמה בין ברית-המועצות לגרמניה, ב- 22 ביוני 1941, הצליחו בערך 300 מבני מיזוץ' לצאת מזרחה, אם כמגויסים ואם בתור מפונים ובורחים. ביום שישי, 27 ביוני 1941, עבר חיל חלוץ גרמני את העיירה אך לא התעכב בה, והיא נשארה ללא שלטון. ביום א', 29 ביוני, ארגנו אוקראינים מקומיים בעזרת כפריים מן הסביבה פוגרום שבמהלכו נשדד רכוש יהודי, חנויות נבזזו ובית-הכנסת הגדול חולל. יהודים נפצעו וכמה מהם נרצחו. ההתעללויות ביהודים מצד האוקראינים נמשכו שבוע ימים בערך, עד שהוקם בעיירה ממשל גרמני. זה חייב את היהודים לענוד סרט שרוול ועליו מגן-דוד. לפי הוראת הגרמנים הוקמו יודנראט ומשטרה יהודית. בראש היודנראט הועמד אבא שטיוול, שהיה בעבר ראש המועצה. יהודי מיזוץ' חויבו לצאת לעבודות כפייה והועבדו במפעלים שבעיירה - בבית-החרושת לסוכר ובמנסרות. מראשית 1942 עבדו בערך 300 איש בסניף חברת "יונג" שניהל חסיד-אומות העולם לעתיד - פרידריך הרמן גרבה מזדולבונוב הסמוכה. בראשית חודש מרס 1942 נצטוו יהודי מיזוץ' לעבור לגטו שבו היתה צפיפות רבה. מנת המזון קוצצה ל- 120 גרם לחם לעובד. הבדיקות הקפדניות שנערכו בשערי הגטו מנעו הכנסת מזון לגטו. בעיקר אסרו הגרמנים להכניס לגטו בשר וחלב. כמה יהודים שעברו על האיסור, ביניהם היה קצב אחד, הוצאו להורג בתלייה בפומבי. גטו מיזוץ', וכמוהו גם הגטאות שהוקמו באוסטראה ובזדולבונוב, היה מן האחרונים שחוסלו. יושב-ראש היודנראט שטיוול היה שותף לניסיון שנעשה לשחד את הגביטסקומיסר מרשל מזדולבונוב, שנועד להניע אותו לבטל את גזירת החיסול. אך הדבר היה ללא הועיל. באחד מבתי הגטו היה מכשיר רדיו מחתרתי ובאמצעותו האזינו לחדשות ששודרו ממוסקווה והפיצו אותן ברבים. באותו בית התקיימו גם שיחות על ארגון בריחה המונית בבוא יום החיסול. פליטים שהגיעו מן הגטאות הסמוכים סיפרו על מה שהתרחש בהם בעת החיסול. סמוך למועד החיסול התארגנה תנועת מרי. מרמזים הכלולים בעדויות שמסרו הניצולים היו אנשי היודנראט בין המארגנים והמממנים; כנראה שגם היושב-ראש שטיוול נטל בכך חלק. לפי עדות אחת ארגן היודנראט הברחה של כמה כלי נשק לגטו וסיפק נפט להצתת הבתים. צעירים אחדים הצטיידו בנשק קר - קרדומים, סכינים ומוטות ברזל. ביום ג', 13 באוקטובר 1942, בשעה שתיים בלילה (אור ליום 'ד), הטילו אנשי המשטרה הגרמנית בעזרת שוטרים אוקראיניים מצור על הגטו. אך אנשי המחתרת היהודית עמדו על המשמר והשמיעו את אות האזעקה. עוד באותו לילה, בחסות החשכה, ברחו כמה מאות איש. למחרת, ביום ד', 14 באוקטובר 1942, החלו השוטרים הגרמניים והאוקראיניים לרכז את יהודי הגטו בכיכר השוק. הצעירים המזוינים תקפו את השוטרים ובו בזמן הציתו אחרים את בתיהם והעיירה החלה לעלות באש. בחסות המבוכה שנשתררה עקב האש והעשן התחילו המונים לברוח. במקום המחבוא שלו בכפר ליד הושץ' הסמוכה למיזוץ' רשם פרץ גולדשטיין: "שמענו שבמיזוץ', כשהתרחשה השחיטה, גילו היהודים התנגדות חזקה. שני ימים שלמים החזיק מעמד המאבק עם הרוצחים. מובן שהם היו מוכרחים להיכנע". סמל משטרה גרמני שהשתתף באקציה העיד לאחר המלחמה, שיחידת האס"דה שבאה מרובנה רצחה לפחות 700 יהודים בבורות שהוכנו ליד "הר הגיר" (kredowa gora) שמחוץ למיזוץ'. יחד עם אלה שנורו בכיכר בזמן הבריחה ההמונית הגיע כנראה מספר הנרצחים באותו יום ליותר מ- 1,000 נפש. תוך זמן קצר נתפסו ונרצחו רבים מן הבורחים, שהתרכזו בקבוצות ביערות הורבי וליד "ההר הקרח" (lysia gora), סמוך לכפרים פולניים וצ'כיים. ברשותם של הבורחים שלא נתפסו, שרובם היו מבין הצעירים, היה נשק מועט וניסיונותיהם למצוא פרטיזנים סווייטיים נכשלו, שכן כאלה היו אז רק מעטים והם נמצאו הרחק ממיזוץ', בצפון ווהלין. גם המאמצים להצטרף לקבוצות לוחמים יהודיות, כגון הקבוצה של יצחק וסרמן או הקבוצות מדובנא, לא הצליחו, שכן הראשונה הושמדה והאחרונות נפגעו קשות והתפזרו בחלקן. באביב 1943 הורע מצב הבורחים, שכן הכפריים הפולניים נאלצו לעזוב את מושבותיהם בלחץ הלאומנים האוקראיניים והפרטיזנים של האו.פ.א. (הבנדרובצים) ה חלו להתנכל ליהודים. מן העדויות ידוע, שבשלושה מקרים לפחות, במשך שנת 1943, הותקפו קבוצות יהודיות בידי פרטיזנים אוקראיניים לאומניים ורוב חבריהן נרצחו. כזה היה גורלה של אחת הקבוצות, שמנתה 28 איש. ברשותם היו רק שבעה אקדחים. בכ"ג אייר תש"ג (28 במאי 1943) הותקפה הקבוצה בידי יחידת או.פ.א. ובקרב הבלתי-שווה נפלו 9 מחבריה, 5 נתפסו חיים ונתלו, 14 הצליחו לסגת, התמקמו במקום אחר ושם הצטרפו אליהם צעירים נוספים. בכ"ט בתמוז תש"ג (1 באוגוסט 1943) שוב הותקפה הקבוצה בידי לאומנים אוקראיניים ו- 17 מחבריה נפלו בקרב. שרידי הקבוצה התפזרו; חלק מהם מצאו מחסה בכפרים צ'כיים בעיקר ( בכפר בודרז'-צ'כי) וצורפו שם לקבוצות להגנה עצמית שהקימו הכפריים. מיזוץ' שוחררה בידי הצבא האדום ב- 6 בפברואר 1944. כיוון שהעיירה היתה שרופה כתוצאה מן התקוממות היהודית התרכזו 19 הניצולים בזדולבונוב הסמוכה.