כ"ז תשרי ה'תשע"ח

מיקוליצ'ין MIKULICZYN

כפר בפולין
מחוז: סטאניסלאבוב
נפה: נאדבורנה
אזור: גאליציה המזרחית
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ- 5,310

·  יהודים בשנת 1941: כ- 552

·  יהודים לאחר השואה: כ- 30

תולדות הקהילה:
 

כפר על נהר פרוט בהרי הקארפאטים. במאה ה- 19 חלשה מיקוליצ'ין מבחינה מינהלית על כל הכפרים שבעמק הנהר בואך גבול עם קארפאטורוס (בשליטת הונגריה). המקום מוקף יערות, ובגלל תנאי האקלים ההררי הוגבלה בו החקלאות לגידול שיבולת-שועל, תפוחי-אדמה ולמקום מרעה טבעי בלבד. האוכלוסיה האוקראינית שבסביבה, רובה משבט ההוצולים ההרריים, חיתה בעוני שהגיע אף למצוקת רעב בעונות החורף והאביב. מקצת פרנסה מצאו תושבי המקום במנסרות שהוקמו במחצית השנייה של המאה ה- 19, ובעיקר במאה ה- 20. בתחילת המאה ה- 20, ובמיוחד בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם התפתח בעמק הנהר פרוט (כולל מיקוליצ'ין) אתר גדול לנופש והבראה. הנוף והאקלים הייחודיים משכו לאתר נופשים מכל קצווי פולין בעונת הקיץ וגם בעונת החורף. מהשירותים המוגשים לתיירים ולנופשים ברבבותיהם התפרנסו אלפים מתושבי האיזור. ראשוני היהודים התיישבו במקום לקראת סוף המאה ה- 19. פרנסתם היתה על המסחר הזעיר ועל הפונדקאות; יחידים הקימו מנסרות מונעות במים. עם התפתחות אתר הנופש היו השירותים שניתנו לקייטנים ולמבריאים מקור- פרנסה ראשי ליהודי מיקוליצ'ין. הם שהקימו בתי-הבראה, אכסניות וקייטנות לילדים ולבני נוער. ב- 1921 היה מספר התושבים היהודים הקבועים במיקוליצ'ין 552, ומספר כולל של התושבים 5,310. בין שתי מלחמות-העולם היה מספר הנופשים במיקוליצ'ין מגיע ל- 4- 5 אלפים, רובם יהודים. במקום הוקם מרכז נופש של ארגון מכבי הכלל-פולני ולו מועדון ומיתקני-ספורט; בשנות ה- 30 נתקיימו במיקוליצ'ין מדי שנה בשנה קייטנות של ארגוני השומר הצעיר, הנוער הציוני, הסתדרות אקדמאים ציוניים, גורדוניה ובית"ר. בנוסף לענף התיירות, עסקו יהודי מיקוליצ'ין בתקופה שבין שתי המלחמות במסחר ובתעשיה מקומית כגון מנסרות ומפעלים לייצור צמר-עץ ולוחות סיבים. משפחות אחדות התפרנסו על חקלאות, בין השאר גידול דבורים. ב- 1924 הוקם במיקוליצ'ין איגוד הסוחרים היהודים וב- 1927 קופת גמ"ח. בשנת שיא לפעולתה של קופה זו. ב- 1936- 1937, נתנה 19 הלוואות בסך כולל של 700 זלוטי. הקופה וכן איגוד הסוחרים סייעו בידי הסוחרים ובעלי-המלאכה היהודים לעמוד בתחרות קשה עם הקואופרטיבים האוקראינים, שנקטו אף דרכי תעמולה אנטי-יהודית למען השגת מטרותיהם העיסקיות. כנראה היה היישוב היהודי במיקוליצ'ין מסונף תחילה לקהילת נאדבורנה. בתחילת המאה ה- 20 התארגנה במקום קהילה עצמאית על מוסדותיה. שנים רבות עמד בראש הקהילה יהודה רוזנטאל, וכרב כיהן בתקופה בין שתי המלחמות ר' משה קנול. ב- 1935 נבחרו למועצה המקומית 12 יהודים (מהם 10 ציונים) מתוך 48 כלל המאנדאטים. בתקופה שבין שתי המלחמות הוקמו במיקוליצ'ין סניפי ארגונים ציונים, בעיקר של הנוער, שפעלו אז בפולין: התאחדות, ציונים כלליים, השומר הצעיר, הנוער הציוני, גורדוניה, בית"ר, וארגונים של אקדמאיים ציונים. הודות לתיירות ולמיקומן של הקייטנות של הארגונים הנ"ל במיקוליצ'ין היה היקף פעולתם רחב וער, ועלה על צרכי המקום של ישוב בן כ- 500 נפשות. בקיץ נתקיימו כאן כנסים אזוריים וארציים של התנועות הנ"ל, וב- 1933 הוקם קיבוץ-הכשרה במחצבה שהשתייכה ליהודי, תושב המקום. בבית-ספר עברי משלים, שהוקם ב- 1922, הועסקו שני מורים. לידו נתקיימו ספריה ואולם לקריאה והרצאות. המרכז הארצי של מכבי היה למוקד חשוב של פעולות תרבות. לידו הוקמה ספריה (הגדולה במקום) וכן פעל חוג לדראמה, שהציג בעונות הקיץ לפני מאות נופשים בכל אתרי הנופש שבעמק הנהר פרוט. ב- 1937 חונך "בית מכבי" הארצי, בחגיגה השתתפו נציגויות של סניפי מכבי מרחבי פולין כולה. במקום פעלו שני איגודי-ספורט. מכבי והפועל; האחרון היה מסונף להתאחדות - פועלי-ציון. משפרצה מלחמת-העולם השנייה זרמו למיקוליצ'ין מאות פליטים, ביניהם יהודים, שביקשו לעבור את הגבול הקרוב לרומניה. לאחר שהצבא האדום נכנס למיקוליצ'ין (ב- 20.9), באו ימים קשים לעשירי היהודים, בעלי הבתים והחנויות, שרכושם הוחרם והולאם. כן ידעו תלאות רבות עסקני- הציבור ופעילי-מפלגות, שרובם נחקרו. רבים מבין הפליטים ואחדים מ"אויבי המעמד" מן הסוגים שהוזכרו לעיל, הוצאו בלילה מבתיהם ושולחו לפנים ברית המועצות. לאחר שפרצה המלחמה בין גרמניה לברית-המועצות נכנסו למיקוליצ'ין ב- 30.6.1941 צבאות הונגריה, בעלי בריתם של הגרמנים. הם החרימו מידי היהודים כל מה שבא לידם, אך מלבד זאת לא פגעו בהם. מצב היהודים החמיר מאוד כעבור שבועות אחדים, כשעבר המינהל בעיירה במישרין לידי הגרמנים, הללו התחילו לח טוף יהודים לעבודות- כפייה, הכו את העובדים והתעללו בהם. באותם הימים הוקם היודנראט. ליושב-ראש היודנראט נתמנה בצלאל שור. חברים אחרים בו היו אדולף וזישה שור, משה פראייר, משולם טאנקר, פיכלס. הוקמה גם משטרה יהודית. הגרמנים ציוו על היהודים להתייצב לפני ועדה, שסיווגה אותם לקבוצות שונות, לפי כשירותם לעבודה. בעלי מצב גופני טוב (וכנראה גם בעלי-מלאכה מומחים) קיבלו כרטיסי-עבודה מתאימים. או שהוטבעו בתעודות- הזיהוי שלהם אותיות מיוחדות. הם הועסקו במקומות- עבודה שונים, בעיקר במנסרות רבות ובבית-החרושת המקומי ללבידים. היישוב היהודי במיקוליצ'ין התקיים רק עד שלהי 1941. עשרה ימים קודם חנוכה תש"ב הגיע למיקוליצ'ין איש הגיסטאפו מהמחוז ודרש מידי יושב-ראש היודנראט את רשימת כל היהודים. הוא סיווג 150 קשישים, ילדים ובלתי-מועסקים. הללו נאסרו בעזרת השוטרים האוקראינים והיהודים, ולאחר שהוחזקו ימים אחדים בבית-הסוהר המקומי נורו בידי הגרמנים מחוץ לעיר, ממול לפונדק. הגופות נטמנו בקבר- אחים שכרו איכרים אוקראינים, ולאחר מכן הרשו להם הגרמנים לקחת את בגדי ההרוגים. כעבור ימים אחדים, ביום ראשון של חנוכה, נערך הטבח השני. הפעם נלקחו היהודים בלי שום הבחנה; כל מי שנחטף, ואפילו חברי היודנראט ושוטרים יהודים. מצוד זה נמשך שלושה ימים. גם 270 החטופים האלה נכלאו, וכעבור ימים אחדים הובאו לגיא-ההריגה, שבו כבר הוכן הקבר, בין מיקוליצ'ין לבין טאטארוב, ליד החווילה "הלנה". הנדונים נצטוו לעבור אחד-אחד על לוח שהונח לרוחב הקבר, ונורו לפי תור בעברם על הלוח. מקצתם נפלו לבור בעודם חיים. בין ההרוגים היו כל חברי היודנראט, השוחט והחזן. הטבח השלישי והאחרון נערך כעבור ימים אחדים: הגרמנים ירו בשארית היהודים שנותרו בעיירה - כ- 130 איש. גיא-ההריגה והקבר היו ליד מאפיית שמעונוביץ'. ניצלו מאקציית החיסול כשלושים יהודים, שנמלטו ליערות הסביבה או מצאו לעצמם מקום-מיקלט אחר