כ"ח תשרי ה'תשע"ח

מלץ' MALECZ

עיירה בפולין
אזור: ווהלין ופוליסיה
20 ק"מ מדרום-מזרח לפרוז'נה
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ-893

·  יהודים בשנת 1941: כ-479

תולדות הקהילה:
בעת מלחה"ע ה - I

עיירה עתיקה, שהיתה רכושה של משפחת האצילים זאוואדסקי. בימי הממלכה הפולנית השתייכה לווייבודיות בריסק, ובקיסרות הרוסית נכללה בנפת פרוז'נה שבפלך גרודנה. ראשית היישוב היהודי היתה כנראה בסוף המאה ה- 16, שכן בשנת שפ"ג (1623) יש במלץ' קהל, הכפוף לקהילת האם בריסק. בשנת 1644 העלילו על קהל מלץ' שהוא אשם בהריגת נוצרי. בית המשפט של הווייבודה זיכה את הקהל מאשמה זו. בשנת תכ"ב (1662) מופיעה מלץ' ברשימת תשלומי ה"סכומים" של בריסק ו"סביבותיה". באמצע המאה ה- 18 היו במלץ' בערך שלוש מאות יהודים; קרוב לוודאי שמספרם האמיתי היה גדול יותר, שכן לא נמנו תינוקות עד גיל שנה, כלי-קודש והיו גם משתמטים רבים. במאה ה- 19 גדל מספר היהודים ועבר את האלף. בתי העיירה היו בנויים עץ והיו בה 3 בתי-מדרש. יהודיה עסקו במסחר זעיר ובמלאכה וכן ברוכלות בכפרי הסביבה. משנת 1885 כיהן ברבנות ר' זלמן-סנדר כהנא-שפירא. בשנת 1898 יסד במלץ' ישיבה ובשנת 1903,. כאשר עבר לכהן ברבנות בקרינקי העביר לשם גם את הישיבה. בין תלמידיו היה הרב איסר יהודה אונטרמן, לעתיד רבה הראשי של תל-אביב- יפו. בשנים 1903- 1907 כיהן ברבנות במלץ' ר' שמעון שקאפ, שהיה ראש מתיבתא בישיבת טלז'. אחריו כיהן הרב דוד- טעביל דיינובסקי עד 1924. בראשית המאה ה- 20 נתווסף ליהודי מלץ' ענף פרנסה חדש. משנת 1905 החלה ייק"א לסייע בפיתוח גנים של עצי-פרי. כמו-כן הופיעו כמה סוחרי תבואות. בעיירה פעלו אז ביקור חולים, קופת גמ"ח ותלמוד-תורה. באותה שנה נפתחה ספרייה ציבורית. ברחוב היהודי פעל ה"בונד" במסווה של אגודת "אחים ואחיות" (ברידער און שוועסטער). היתה במלץ' גם פעילות ציונית, שהתרכזה ברכישת מניות הבנק הקולוניאלי ובאיסוף תרומות. בחנוכה של שנת 1905 נעשה ניסיון לפרוע ביהודי מלץ', אך ההגנה העצמית וקבוצת ידידים נוצרים מנעו זאת. מאוחר יותר הגיעה לעזרה קבוצה מן ההגנה העצמית מפרוז'נה. כשפרצה מלחמת העולם הראשונה גויסו 60 צעירים יהודים מבני מלץ' לצבא הרוסי. בתחילת שנת 1915 הגיעו לעיירה מאות פליטים נוצרים מאיזור חלם ולובלין, וכן מגורשים יהודים מבריסק. באמצע חודש אלול תרע"ה (1915) התקרבה החזית למלץ' ובסביבתה נערך קרב בין הגרמנים לרוסים. תושבי העיירה ברחו ורוב בתיה עלו באש. הגרמנים כבשו את מלץ' וחלק מיהודי המקום חזרו. כיוון שרוב תושביה הנוצרים של מלץ' לא חזרו, אספו היהודים את היבולים שנשארו בשדות הנעדרים. בעיירה התארגן ועד יהודי והוקמה מיליציה יהודית לשמירה על הביטחון והסדר. עד סוכות שנת 1916 שלט במקום ממשל צבאי אוסטרי, שאילץ את יהודי מלץ' לצאת לעבודות כפייה, בעיקר בחקלאות. אחריו בא שלטון צבאי גרמני, אשר הכביד את עולו על היהודים עוד יותר. בקיץ 1918 חזרו חלק מבחורי מלץ' שהיו בצבא הרוסי או בשבי. בסוף אותו קיץ עזבו הגרמנים את העיירה והתרכזו בתחנת הרכבת. מלץ' נשארה ללא שלטון והשתרר תוהו ובוהו. הוועד היהודי רכש כמה רובים, צייד בהם בחורים יוצאי צבא ואף רכש חצוצרה כדי להזעיקם בעת הצורך. בסוף חנוכה 1918 תקפה כנופיה את מלץ' ורצחה אשה. ההגנה העצמית התערבה וגירשה את התוקפים. ערב פורים 1919 עזבו הגרמנים גם את תחנת הרכבת ובאיזור החלו התנגשויות בין הבולשוויקים לפולנים, שנמשכו בהפסקות עד סוכות 1920, כאשר התבסס השלטון הפולני. באותה עת שנת( 1920) השתוללו בעיירה מגיפות הטיפוס והאבעבועות. לעיירה נשלחה עזרה מארצות-הברית.

בין שתי המלחמות

מראשית השלטון הפולני החל בעיירה תהליך איטי של שיקום. בשנת 1926 נבנה מחדש בית-המדרש הגדול ונפתחו חדרים. לימודי חול למדו הילדים היהודיים בבית- הספר הממלכתי הפולני. למלץ' נקבע מעמד של מועצה מקומית ובהנהלתה ישבו רק פולנים. בתקופה זו חידשו את פעילותן קופת הגמ"ח ואגודת "ביקור חולים". סביב כיכר השוק של העיירה היו אז 25 חנויות, רובן של יהודים. במלץ' היו כמה מפעלים קטנים, כגון טחנת קמח מופעלת בעזרת קיטור, בית-חרושת למברשות, מפעל ללבד ולאריגת צמר. ברחוב היהודי פעלו תנועות הנוער "השומר-הצעיר", "החלוץ" ו"בית"ר".

במלחה"ע ה - II

כשעזב השלטון הפולני את מלץ', בספטמבר 1939, התארגן משמר מקומי של יהודים ונוצרים ושמר על הסדר במקום. בימי השלטון הסווייטי היה למלץ' מעמד של מועצה כפרית. המסחר הפרטי חוסל ובעלי המלאכה צורפו לקואופרטיבים (ארטלים). הצבא האדום בנה סביב העיירה כמה שדות תעופה. ביום ג', 23 ביוני 1941, נכבשה מלץ' בידי הגרמנים. על התושבים הוטל עוצר לילה והיהודים נצטוו לסמן את בתיהם במגן-דוד, ולשאת על השרוול סרט ועליו מגן-דוד צהוב. כמו-כן הוטלה עליהם החובה לצאת לעבודת כפייה בתיקון כבישים וגשרים. כשבועיים לאחר הכיבוש הרסו הגרמנים את פנים בית-המדרש (הקווקזי). לפי הוראת הגרמנים מונה יודנראט ובו שלושה חברים ועליו הוטל לספק את תביעותיהם של הגרמנים. סמוך ל- 20 ביולי 1941 נדרשו יהודי מלץ' לשלם לגרמנים כופר בתכשיטים. מכיוון שלא נמצאו במלץ' מספיק תכשיטים פנה היודנראט של מלץ' ליודנראט של פרוז'נה וזה נתן להם את המבוקש תמורת תבואה. יום לפני ראש-השנה תש"ב (1941) הגיעו למלץ' כ- 200 פליטים יהודים מביאליסטוק ושרשוב ומספר היהודים במלץ' הגיע ל- 800 בערך. בשבת, י"א בחשוון תש"ב (1 בנובמבר 1941), רוכזו כל יהודי העיירה בבית-הספר המקומי. עשרה אנשים שניסו לברוח נורו ונהרגו. הנציג הגרמני המקומי פנה אל היהודים המרוכזים ודרש מהם לעזוב את העיירה ביום הראשון. למחרת, ביום א', אכן עזבו יהודי מלץ' את יישובם ועברו לברזה-קרטוסקה. מאוחר יותר הועברו למעלה ממחציתם לגטו פרוז'נה ושם היה גורלם כגורל יהודי המקום.