כ"ז תשרי ה'תשע"ח

מנייביץ MANIEWICZE

עיירה בפולין
נפה: קובל
אזור: ווהלין ופוליסיה
9 ק"מ מתחנת הרכבת מנייביץ
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ- 813

·  יהודים בשנת 1941: כ- 462

·  יהודים לאחר השואה: כ- 189

תולדות הקהילה:

בעת מלחה"ע ה - I

מנייביץ' התפתחה מכפר. בשנת 1906 נקבעה תחנת רכבת, שנשאה אותו שם, בקו מסילת הברזל סארני-קובל, במרחק 9 ק"מ ממנייביץ'. היישוב התפתח מהר וערב מלחמת העולם הראשונה ישבו בו בערך 30 משפחות יהודיות. רוב היהודים עסקו במוצרי-יער. בימי הקיץ אירחו קייטנים. אחרים עסקו במסחר זעיר ובמלאכה. בקיץ 1915, כשהתקרבה החזית, עזבו רוב היהודים את המקום וחזרו רק בשנת 1917.

בין שתי המלחמות

לפי המיפקד שנערך בשנת 1921 ישבו במנייביץ' 462 יהודים בתוך אוכלוסייה של 813 נפש (%57). היישוב גדל הודות להתפתחות תעשייות היער השונות, כגון מנסרות ומפעל לפרקט (אריחים לריצוף רצפות מעץ אלון) התקיים בה גם סחר ער בעצים. גם בתקופה זו נהגו להשכיר חדרים לקייטנים, שנמשכו לכאן בשל יערות האורן שבסביבה. לימים נבנה במנייביץ' גם בית-הארחה לחולי-שחפת. בכפרי הסביבה, כגון הורודוק, לישניובקה, וקרסין ועוד ישבו יהודים רבים, וגם אלה תרמו לפרנסת החנוונים ובעלי- המלאכה. עד שנת 1932 פעל במקום בית-ספר עברי "תרבות". הוא נפתח מחדש בשנת 1937 ולידו פעל גן-ילדים עברי. בספטמבר 1939, לאחר הסיפוח הסווייטי, הפך המוסד להיות בית-ספר שלשון ההוראה שלו יידיש. במנייביץ' פעלו ספרייה ובה 1,500 כרכים, מועדון, חוג ספורט וקבוצת כדור-רגל "חשמונאי". ניצחונה של הקבוצה, ביולי 1937, על קבוצה פולנית גרמה אז פוגרום זוטא. כתוצאה מכך הועמדו שני יהודים למשפט ובעקבות עדות שקר של שוטר פולני נידונו למאסר על תנאי. במנייביץ' היו שלושה בתי-כנסת; של חסידי ברזנה, סטולין- קרלין וסטפאן. רבה של העיירה היה ר' יוסף גורדון; הוא נספה בשואה יחד עם בני עדתו. שתי תנועות הנוער העיקריות היו "בית"ר" ו"השומר הצעיר". בשנות השלושים התקיימה במקום במשך זמן-מה הכשרה של "בית"ר". תוצאות ההצבעות לקונגרסים הציוניים השונים היו כדלהלן: לקונגרס הי"ח (1933) הצביעו 272 איש. הציונים הכלליים קיבלו 8 קולות; המזרחי - 8; רוויזיוניסטים - 1; ברית רוויזיוניסטים - 155; רשימת ארץ-ישראל העובדת - 98; התאחדות - 2. לקונגרס הכ' (1937) הצביעו 36 איש. הציונים הכלליים קיבלו 5 קולות; רשימת ארץ-ישראל העובדת - 31. לקונגרס הכ"א (1939) הצביעו 42 איש. הציונים הכלליים קיבלו 19 קולות; רשימת ארץ-ישראל העובדת - 23.

במלחה"ע ה - II

ערב המלחמה, בספטמבר 1939, היו במנייביץ' קרוב ל- 1,000 יהודים; בתקופת השלטון הסווייטי גדל מספרם ל- 1,900 בערך, עקב בואם של פליטים יהודיים רבים. בייחוד רבו ביניהם יהודים מטירספול שבעבר המערבי של הבוג, שגורשו בידי הגרמנים. ב- 28 ביוני 1941 התפנו ממנייביץ' פקידי השלטון ויחידות הצבא הסווייטיים. אוקראינים מכפרי הסביבה, בחסותה ובעידודה של המשטרה האוקראינית שהתארגנה במקום, ערכו פוגרום ובמשך שלושה ימים התעללו ביהודי העיירה ושדדו את רכושם. למקום הגיע נציג הממשל הגרמני, הלאנדווירט, והטיל על היהודים גזירות שונות, כגון; עוצר לילה ארוך, חובה לענוד סרט שרוול ועליו מגן-דוד, חובה לצאת לעבודות כפייה. הגרמנים גם הטילו על היהודים להקים יודנראט. בראשו הועמד עורך-הדין פרוכט, מן הפליטים. בג' באלול תש"א (26 באוגוסט 1941) נעצרו 375 גברים, רובם מנכבדי העיירה. הם הובלו אל מחוץ ליישוב ונרצחו. המשטרה האוקראינית המשיכה ברצח של משפחות ויחידים והרבתה במעשי שוד וסחיטה של יהודי המקום. מדי פעם הטיל הלאנדווירט הגרמני תשלומי-כופר כבדים. ב- 2 בספטמבר 1942 נצטוו יהודי מנייביץ' להתרכז בגטו ואליו הובאו גם יהודים מכפרי הסביבה. ביום ו' (4 בספטמבר 1942) הוטל מצור על הגטו, ולמחרת, בשבת, כ"ג באלול תש"ב (5 בספטמבר 1942) הוצאו בערך 1,500 יהודים לבורות ונרצחו שם. ערב יום החיסול ברחו כ- 200 יהודים ליערות. אלה היו ברובם צעירים שהתארגנו מקודם בקבוצות והצטיידו במעט נשק. שתיים מקבוצות הצעירים האלה הצטרפו לגדודו של האוקראיני מיקולה קונישצ'וק ("קרוק"). הקבוצה הראשונה היתה בפיקודו של דוד כליישטין, והשנייה - בפיקודו של דב לורבר ("מלינקה"). בסך הכל היו בשתיהן 100 נפשות בערך. היו ביניהם גם קשישים, נשים וילדים. בדצמבר 1942 הגיע לכאן שליח תנועת הפרטיזנים הסווייטית, הקולונל אנטון ברינסקי ("דיאדיא פטיה") והוא שארגן מחדש את היחידה. את הבלתי כשירים ללחימה ריכז במחנה אזרחי, ואילו הלוחמים היהודיים רוכזו במחלקה שבפיקודו של דב לורבר; לסגנו מינה את יוסף בליישטין. למפקדי כיתות מונו זאב וורבה ויצחק קופפרברג. המחנה האזרחי של יהודי מנייביץ' השתלב אחר-כך, במשך שנת 1943, במערך הלוגיסטי הפרטיזני ויחד עם לוחמיו של קרוק צורפו לאוגדת הפרטיזנים הרובנאית שבפיקודו של גנרל ואסיל בגמה. מנייביץ' שוחררה ב- 2 בפברואר 1944. מכל יהודי העיירה והכפרים הסמוכים הורודוק, לישניובקה וקרסין ניצלו 189 נפשות.