כ"ה אב ה'תשע"ז

מרקושוב MARKUSZOW

קהילה בפולין
מחוז: לובלין
נפה: פולאווי
אזור: מחוזות לובלין קיילצה

תולדות הקהילה:

מ' נזכרת בשנת 1565 כמרכז לאחוזות המלך באזור ; בשנה ההיא הוענקו לה זכויות עיר. במשך עשרות שנים התפתחה העיירה ושגשגה, אבל דלקות שפרצו בה בשנים 1620 ו-1647 ופלישת השוודים בשנת 1656 המיטו עליה חורבן ושמו קץ לתקופת השגשוג. גם אוכלוסייתה הידלדלה מאוד, ומ' איבדה את מעמד העיר שלה. רק כעבור עשרות שנים התחדשה הצמיחה הכלכלית והדמוגרפית ובמקום אף נערך שוק שבועי. אחרי חלוקת הפולין השנייה (ב- 1783) נכללה מ' באוסטריה, בשנים 1807-1815 היא צורפה ל"נסיכות ורשה" ומ-1815 נכללה במלכות פולין הקונגרסאית.
ההתאוששות הכלכלית משכה למ' גם מתיישבים יהודים. משפחות יהודיות אחדות ישבו בה בשלהי המאה ה-17, אבל היישוב היהודי במקום גדל בעיקר במחצית השנייה של המאה ה-18. אז השתקעו במ' כמה פונדקאים יהודים, קבוצה של סוחרים וכמה בעלי מלאכה. במאה ה-18 כבר היו בידי היהודים מגרשים ובתים וחלקות שדה או גינות. אחרי הסיפוח לאוסטריה גדל מספר היהודים במ', ומגמה זו נמשכה גם בתקופת מלכות פולין הקונגרסאית.
המבנה הכלכלי ומקורות הפרנסה של היהודים במ' התגבשו באמצע המאה ה-19. רובם התפרנסו ממסחר וממלאכה בימי השוק ובירידים השנתיים ומרוכלות בכפרי הסביבה. יהודים אחדים ייסדו מפעלים לעיבוד עורות, שתי טחנות קמח ומבשלת בירה.
בשנת 1766 כבר היתה במ' קהילה יהודית עצמאית. בשנת 1799 הוקם בית-כנסת. בשנת 1841, כשהבניין כבר היה רעוע ומט לנפול, הוחל בבניית בית-כנסת חדש שנחנך ב-1855. אז גם קודש בית-עלמין. מבין רבני הקהילה במאה ה-19 ידועים לנו בשמותיהם ר' יוסף אידלש אשכנזי; ר' אברהם בן יעקב (נפטר ב-1837),ששימש מאוחר יותר דיין ומורה-צדק בוורשה; בשנת 1880 כיהן ברבנות ר' חיים יעקב; וב-1910 נתמנה לרב במ' ר' משה אליהו גולדווסר. מלבד רבני הקהילה ישב במ' גם אדמו"ר, ר' אברהם משה ויינטרויב, שהקים שושלת חסידית חדשה. בנו, ר' יהושע עוזיאל ויינטרויב, עבר לוורשה ונספה בשואה.
בימי מלחמת העולם הראשונה, תחת שלטון הכיבוש האוסטרי, החלו יהודי מ' לפתח פעילות ציבורית ופוליטית. בשנת 1916 נוסד חוג ציוני ראשון, "קדימה", וב-1917 נוסד במקום בית-ספר עברי משלים. עוד לפני סוף המלחמה היה בעיירה סניף ציוני.

היהודים בין שתי מלחמות העולם

גם אחרי המלחמה מצאו רוב יהודי מ' את פרנסתם כסוחרים זעירים, בעלי מלאכה ורוכלים. פרנסתם היתה בדוחק. בשנת 1926 נוסדו בעיירה בנק קואופרטיבי יהודי ו"קופת גמילות חסדים", שסייעו לסוחרים ולבעלי המלאכה באשראי בתנאים נוחים. גם הקהילה ומוסדות עזרה וצדקה ותיקים כגון חברות "ביקור חולים" ו"לינת צדק" הושיטו עזרה לחולים ולנזקקים.
בשנות ה-30 חלה הרעה נוספת במצבם הכלכלי של יהודי מ', בעטיו של החרם הכלכלי שהכריזו האנטישמים על המסחר והמלאכה של היהודים. בשנת 1937 הוצבו משמרות לפני החנויות והדוכנים של היהודים בשוק ובעיירה השתררה אווירה מאיימת. באפריל 1937 חיללו אנטישמים את בית-העלמין היהודי וניפצו 50 מצבות.
לצד סניף "הציונים הכלליים", הוותיק במ', נוסדו ב-1929 גם סניפי "המזרחי" ו"פועלי ציון" ("התאחדות"). במקום פעלו גם תנועות נוער ציוניות. גם "אגודת ישראל" היתה פעילה במ' וייסדה בה סניף. בבחירות לוועד הקהילה בשנים 1924 ו-1929 זכתה "אגודת ישראל" במחצית המושבים, אבל בשנת 1931 היתה ה"אגודה" מיעוט בוועד ואילו גוש מאוחד של "הציונים הכלליים" ו"המזרחי" זכה ברוב.
בשנות ה-20 המשיך לכהן במ' ר' משה אליהו גולדווסר (נפטר 1930), ואחריו נבחר לתפקיד הרב בנו, ר' פרץ. אחריו, בשנת 1933, כיהן במ' ר' אלחנן וייצמן, ממנהיגי "המזרחי". בשנת 1925 נוסד במ' בית-ספר לבנות של רשת "בית יעקב", בחסות "אגודת ישראל". התנועות הציוניות עסקו גם הן בפעולות תרבות למיניהן, קיימו שיעורי ערב לעברית למבוגרים ופתחו ספריות במועדונים שלהן.בשנת 1929 נוסדה במ' קבוצת הספורט "בר כוכבא".

בימי מלחמת העולם השניה

בתחילת ספטמבר 1939 הגיעו למ' מאות פליטים יהודים ממערב פולין. ב-8 בספטמבר הופצצה העיירה קורוב (ע"ע) הסמוכה למ' וחרבה כמעט כליל. משפחות יהודיות רבות נמלטו אז מקורוב ומצאו מקלט במ'. הגרמנים כבשו את מ' ב-11 בספטמבר 1939. במהלך הכיבוש הופגזה העיירה ונגרם בה הרס רב.
כעבור שבועות מעטים הוקם במקום יודנראט, שאנשיו נבחרו מקרב פעילי הקהילה לפני הכיבוש ובראשו עמד שלמה גולדווסר. המזכיר, יצחק פישביין, היה לפני המלחמה מזכיר סניף בית"ר במ', וחבר היודנראט מיכאל וינר היה יושב-ראש הקהילה לשעבר. אחת המשימות הראשונות שכפו הכובשים על היודנראט היתה גיוס יהודים לעבודת כפייה. העובדים הועסקו בעבורות ניקוז בנהר ויסלה ובהרחבת כביש ורשה-לובלין.
בתחילת 1940, לאחר שהממשל הגרמני באזור התייצב, המשיכו היהודים לחיות כמעט כהרגלם, ובהשוואה לאחיהם במקומות אחרים לא סבלו רדיפות קשות. אמנם הוטלו הגבלות על חופש המסחר ולהלכה נאסר עליהם להתרחק ממ' יותר מ-5 ק"מ. ואולם היודנראט הצליח, באמצעות שוחד ובדרכים אחרות, להשיג אישורי יציאה גם למרחקים גדולים יותר לצורכי פרנסה. על בעלי המלאכה היהודים לא הוטלו הגבלות כלל; יהודי העיירה גם המשיכו להתגורר בבתיהם כמקודם.
בקיץ 1940 הגדילו הגרמנים את מכסות העובדים היהודים. היודנראט נדרש לשלוח קבוצות עובדים לעבודות ביצורים בגבול הגרמני-סובייטי. בקיץ 1941 הקימו הגרמנים בכפר קלודה הסמוך למ' מחנה עבודה שעבדו בו כמה עשרות עובדי כפייה יהודים.
במאי 1941 הוקם במ' גטו. תחילה היה זה גטו פתוח, אך עם פרוץ המלחמה בין גרמניה לברית-המועצות נאסרה יציאת היהודים ממנו והמחסור במזון החריף מאוד, מה גם שלמ' הגיעו פליטים מיישובים אחרים באזור והצפיפות בגטו גברה.
באפריל 1942 נערכה במ' האקציה הראשונה. כ-500 יהודים, רובם זקנים וחולים, הועלו על רכבת, ומשערים ששולחו למחנה ההשמדה סוביבור. לאחר הגירוש של אפריל הועברו למ' יהודים מגורשים מסלובקיה, ומספר יושבי הגטו עלה ל-1,500 בערך. ב-8 במאי 1942 נכנסו למ' 5 משאיות ובהן אנשי ז'נדרמריה גרמנים ואוקראינים. היודנראט נצטווה למסור לגרמנים רשימה שמית של כל יהודי העיירה. למחרת רוכזו היהודים בכיכר השוק. ראש היודנראט שלמה גולדווסר, שהבין את המתרחש, הפציר בהם לנסות ולהימלט ליערות. ואכן, רבים הצליחו להימלט מן העיירה עוד בטרם החל הגירוש. הנותרים, בעיקר נשים, ילדים וזקנים, רוכזו ב-9 במאי 1942 בכיכר השוק.הגרמנים ערכו סריקות בבתים, ויהודים שהסתתרו ונתפסו, או חולים שלא היה בכוחם להגיע למקום הריכוז, נרצחו במקום. מתוך קבוצת המגורשים הוצאו כמה צעירים שעל-פי מראיהם נמצאו כשירים לעבודה והועברו למחנות העבודה בקלודה ובקונסקובולה (ע"ע). שאר יהודי מ' הוצעדו לתחנת הרכבת בנלנצ'וב (ע"ע) הסמוכה וגורשו עוד באותו יום לסוביבור.
עוד לפני הגירושים ממ' הצליחה קבוצת צעירים יהודים להצטייד בנשק ובמזון. חברי הקבוצה, כ-50 איש, הקימו ביערות וילה שלוש יחידות פרטיזנים - האחת בראשותו של מרדכי קירשנבוים, השנייה בהנהגת האחים ירוחם ויעקב גוטהילף וקבוצה שלישית, שנקראה "הקוזקים". לקבוצות האלה הצטרפו גם שבויי מלחמה יהודים שנמלטו ממחנה שבויים לחיילי הצבא האדום באזור לובלין. לאחר הגירושים מן האזור, בתחילת קיץ 1942, ערכו הגרמנים מצוד נרחב אחר אלה שנמלטו ליערות. יחידות הפרטיזנים היהודיות, שציודן היה דל ושנאלצו לדאוג גם למאות יהודים נוספים מעיירות הסביבה שנמלטו אל היער, לא הצליחו לעמור מול כוחות הז'נדרמריה הגרמנית. במצוד השתתפו גם איכרים מקומיים, שהסגירו את המסתתרים לידי הגרמנים. רוב היהודים שנמלטו ממ' ליער נתפסו כעבור חודשים מעטים ונרצחו.
יהודים מעטים ממ' מצאו מקלט אצל איכרים במ' ובסביבתה. ואולם הגרמנים פתחו בחיפושים נרחבים בכל האזור ואיתרו חלק ממקומות המסתור האלה. ב-10 בדצמבר 1942 הוצאו להורג האיכרים הפולנים יאן נאלוואיקה, שהסתיר יהודים, ואניילה קמינסקה, שסיפקה ליהודים שנמלטו ליער מזון. 

לאתר העירייה

למפה