כ"ח תשרי ה'תשע"ח

הושיאטין HUSIATYN

עיר בפולין

מחוז: טארנופול
נפה: קופיצ'ינצה
אזור: גאליציה המזרחית
אוכלוסיה:

בשנת 1941: כ-2,104

יהודים בשנת 1941: כ- 388

תולדות הקהילה:
הישוב היהודי מראשיתו
עד 1559 נתקיימה הושיאטין ככפר. באותה שנה הוענק לה מעמד של עיר, בבעלותה הפרטית של האצולה. ב- 1594 העלה ההטמן של הקוזאקים, סיימון נאלייבאיקו, את העיר באש. ב- 1645 הוקפה הושיאטין חומה ובוצרה הטירה שבה. ב- 1648 נכבשה העיר בידי הקוזאקים; הטירה נהרסה ומגיניה נשבו. ושוב היתה נתונה העיר במצור ב- 1651 וב- 1655, אולם היא עמדה בו. בין השנים 1680- 1672 נכבשה העיר כמה וכמה פעמים בידי התורכים ושוחררה בידי צבא הפולנים. למן 1680 היתה תחת כיבוש התורכים וב- 1699, לפי החוזה שנחתם בקארלוביצה בין פולין ותורכיה, הוחזרה לשלטון פולין. ב- 1729 עברה הושיאטין לבעלותה של משפחת פוטוצקי ומאז חלה התפתחותה המהירה של העיר. לאחר חלוקת פולין ב- 1772 חצה הנהר זברוץ' את העיר לשנים ושימש גבול בין רוסיה לגאליציה. החלק המערבי נותר בתחום גאליציה, ואילו החלק המזרחי בתחום רוסיה. ב- 1870 פרצה בעיר מגיפת כולירה, ורבים מתושביה נמלטו על נפשם. הושיאטין היתה במרוצת הזמן למרכז סחר-מעבר בין גאליציה ורוסיה. עם צמיחת פודוולוצ'יסקה כמרכז-סחר זה בשנות ה- 80 למאה ה- 19 ירדה במעט חשיבותה של הושיאטין, אולם היא חזרה לחשיבותה לאחר סלילת קו מסילת-הברזל סטאניסלאבוב-הושיאטין ב- 1882. ב- 9 באוגוסט 1914 נכבשה הושיאטין על-ידי צבאות הרוסים, שעשו בה הרס רב. באפריל 1915 פרצה בה מגיפת טיפוס, אשר הפילה חללים הרבה. ביוני 1916 גורשו מהושיאטין רוב תושביה. בעת הנסיגה של צבאות רוסיה ב- 1916 הוגלו שוב רבים מתושבי העיר לפנים רוסיה. מנובמבר 1918 עד יוני 1919 היתה הושיאטין תחת שלטונה של הרפובליקה האוקראינית המערבית; ב- 1920 שלטו בה הבולשביקים חודשים אחדים, ובסוף שנה זו חודש בה השלטון הפולני. לאחר מלחמת-העולם הראשונה ירדה הושיאטין פלאים, רוב התושבים לא חזרו להריסותיה, אף ההגבלות שהוטלו עליה כעיר שוכנת באיזור-הגבול מנעו את התאוששותה. היהודים היו בין ראשוני המתיישבים בהושיאטין העיר. ב- 1577 שילמו יהודי המקום 5 זהובים מס-גולגולת. בסוף המאה ה- 16 נמסר על קיום בית-כנסת בהושיאטין. ב- 1623 הואשמו שלושה תושבי הושיאטין, האחים ניסן ושמואל מארקו (מרדכי), בניו של שלמה מדונאיגורוד, חוכרי האחוזות של בעלי העיר דאז, ברצח ילדים נוצרים. המואשמים עונו קשה בטירה, אולם לא הודו. דינם נחרץ בשרירות-לב על-ידי בעלי העיר, והועלו על המוקד ביום מתן פסק-דינם. אין לנו ידיעות ברורות על גורלם של יהודי הושיאטין בזמן גזירות ת"ח ות"ט. ואולם על שיקומו של היישוב היהודי בתקופת הכיבוש התורכי בסוף המאה ה- 17 יעיד בניינו המפואר של בית-הכנסת. הבית היה דמוי מבצר בסגנון מזרחי, ועמד על תלו גם בתקופה שבין שתי מלחמות העולם. מפני חשיבותו הארכיטקטונית השתתפו בהחזקתו שלטונות אוסטריה, ואחר-כך שלטונות פולין. שארקובסקי, הבישוף של קאמיינייץ-פודולסקי, תבע את יהודי הושיאטין למשפט על שהקימו בית-כנסת בלי שיקבלו ממנו רישיון לכך. המשפט נמשך בכמה ערכאות, אולם הושיאטין כבר היתה בבעלותם של הפוטוצקים (מ- 1729) והם הגנו על הקהילה היהודית "שלהם". היישוב היהודי גדל והלך בתקופה ההיא באופן שב- 1765 היו בידי היהודים 160 בתים, מהם 54 בכיכר השוק. לתנועה הפראנקיסטית הצטרפו לא מעטים מבני הושיאטין וקופיצ'ינצה הסמוכה שבה שהה יעקב פרנק זמן-מה ב- 1755. משנתקיים הוויכוח בקמיינייץ ב- 1757 הוזמן אליו נציג הקהילה בהושיאטין ר' יהושע ב"ר מרדכי, אולם בעצת הוועד דד"א הוא לא התייצב. הקהילה בהושיאטין ידעה להתגבר על הפראנקיסטים המקומיים, ולא יצאו ימים מרובים והשפעתם נמחתה. בסוף המאה ה- 18 נמצאו בהושיאטין חסידים, ביניהם מקורביו של ר' נחמן מברסלאב. עם חלוקת העיר ב- 1772 לשתיים, כאמור לעיל, נחלקה גם קהילת הושיאטין. בצד הגאליצאי-האוסטרי נותרה העיר, והחלק השני שנקרא בפי אנשי הושיאטין העיירה, נמצא בצדו המזרחי של הנהר זברוץ', בתחום רוסיה. ואמנם בהושיאטין הרוסית ישבו אך יהודים מעטים (ב- 1847 - 229 נפשות, ב- 1897 - 1153, וב- 1923 - 546 נפשות). שפיר יותר היה מצבם של היהודים תושבי הושיאטין הגאליצאית. העיר היתה למרכז הסחר בין גאליציה ורוסיה ולירידיה היו באים סוחרים יהודים מכל רחבי גאליציה ואפילו מתורכיה, אבל בעיקר מסאלוניקי. להתפתחותה של העיר כולה ושל היישוב היהודי בפרט (שהיווה 70%-כ מכלל התושבים) תרם המרכז החסידי, אחד מחשובי המרכזים בגאליציה שהוקם בה. עם קביעת חצר האדמו"רות בעיר ב- 1861, על-ידי האדמו"ר הראשון לבית הוסיאטין, ר' מרדכי שרגא-בר, בן-הזקונים של ר' ישראל מרוז'ין, התיישבו בה רבים מחסידי הוסיאטין. וחסידים לאלפיהם נהרו אל העיר בימי שבתות ומועדים. בימי כהונתם של ר' מרדכי ובנו-יורשו ר' ישראל (ישב על כס האדמו"רות מ- 1894 אחרי פטירת אביו) הוקם מעון מפואר לחצר-האדמו"רות בשטח של הטירה ההרוסה-למחצה, שנרכש מידי בעלי העיר דאז, הרוזן א. גולוחובסקי. כמו-כן הוקם בסמוך בית-המדרש המפואר "של הרבי". הרוזן א. גולוחובסקי וכן בנו א. גולוחובסקי. שכיהנו במשרות גבוהות ביותר בגאליציה ובווינה הבירה, נטו חסד לאדמו"רי הושיאטין ואף התיידדו עמהם, והדבר השפיע לטובה על מצבם הכללי של יהודי הושיאטין. בעת מגפת הכולריה ב- 1870 נפגעו כמה מיהודי הושיאטין, ורבים אף נמלטו ממנה לזמן-מה (האדמו"ר ר' מרדכי ישב אז שבועות אחדים בחורוסטקוב). תנודות לרעה בתהליך התפתחותו של היישוב היהודי בהושיאטין נסתמנו עם גידולה המהיר של פודוולוצ'סקה כמרכז-סחר במעבר הגבול בשנות ה- 60 וה- 70 למאה ה- 19, ואילו תנודות לטובה הביאה סלילת קו מסילת-הברזל סטאניס-לאבוב-הושיאטין ב- 1882, כאשר הושיאטין עמדה בתחרות עם פודוולוצ'יסקה. נטל כבד העמיסה על יהודי הושיאטין בעיית הפליטים היהודים מרוסיה, בעיקר בשנים 1881- 1882 ו- 1903- 1906. עם זאת נהנה היישוב בהושיאטין בתחום הכלכלי מעיסקי הברחה, ומבחינה חברתית - מן המגע עם אנשי תרבות, מהפכנים, ציוניים, שבאו מרוסיה להושיאטין ולו גם לישיבת ארעי. במאה ה- 18 עסקו יהודי הושיאטין במסחר ובמלאכה, והאמידים שבהם בחכירה ובפונדקאות. במאה ה- 19 גדל מספר הסוחרים הסיטונאים (סוחרי תבואה, עצים ועוד) שעסקו בעיקר בסחר-המעבר לרוסיה. לצידם מצאו את פרנסתם מתווכים, סוכנים וחלפנים. בשנות ה- 60 למאה ה- 19, כשהמקום היה למרכז חסידי נפתחו מקורות-פרנסה חדשים לעשרות מפרנסים, בעיקר באיכסון ובכלכלת החסידים שבאו לבקר את האדמו"ר. עשרות שמשים, גבאים, מלצרים וכיו"ב, התפרנסו בכבוד ליד החצר המפוארת של אדמו"רי הוסיאטין. בעיר השתקעו גם בעלי מקצועות חופשיים: רופאים, עורכי-דין, וטרינארים, בעלי בתי-מרקחת ועוד. בהושיאטין הוקם בית-חרושת בבעלות יהודית לציפורני-עט, בית-החרושת היחיד בגאליציה. כן נתקיים בית דפוס, גם הוא בבעלות יהודית, ולידו בית הוצאות-ספרים, ובתי-מסחר לנייר ולמכשירי-כתיבה. בכפרים שבסביבת העיר ישבו כתריסר בעלי אחוזות, או חוכרי-אחוזות יהודים. ב- 1913 השתייכו לקופת גמילות חסדים שבמקום 493 חברים, בהרכב מקצועי זה: 274 סוחרים, 146 בעלי-מלאכה, 46 בעלי מקצועות חופשיים ו- 29 אחרים. עד 1861 לא נשתנתה בהרבה קהילת הושיאטין משאר קהילות מזרח גאליציה. מאותו זמן היתה קהילת הושיאטין בצילה של חצר האדמו"רים; כשם שהופעתם החיצונית של אדמו"רי הושיאטין היתה נהוגה ב"גינוני מלכות" (האדמו"ר נסע בכרכרה רתומה ל- 4 סוסים אבירים; התגורר במעין ארמון), כך גם כל מוסדות הקהילה התנהלו בצורה מכובדת למדי בהשוואה לקהילות אחרות באיזור. בתקופה ההיא הוקמו בנוסף לבית הכנסת העתיק הבנוי מבצר, בית מדרש חדש (ליד הישן שעמד משנים), בית-הכנסת של חייטים וסנדלרים ועל כולם התנשא בית המדרש המפואר של האדמו"ר. הקהילה קיימה בית מרחץ מודרני, בית חולים ומושב זקנים. פעילות ענפה גילו החברות ביקור חולים, לינת הצדק, חברת צדקה וחסד של אמת, וכן חברת תהילים וחברת נושאי המיטה. הרבנים שכיהנו בה עד 1861: ר' יעקב ז"ק ב"ר אבלי (כיהן לפני גזרות ת"ח ות"ט) ור' משה הורוויץ (כיהן בשנות ה- 40 וה- 50 למאה ה- 19). עם קביעת חצר אדמו"רי הוסיאטין בעיר עמדה הרבנות הרשמית בצילם של האדמו"רים. בסוף המאה ה- 19 כיהנו ברבנות בהושיאטין שני רבנים: בנו של ר' משה הנ"ל, ר' פנחס הורוויץ, ולידו ר' יחזקאל פרנקל (מ- 1879) בעל "דברי אברהם", קונטרס "תרתי לרעותא" ו"קונטרס השמות". לאחר פטירתם נתמנו לרבני העיר ר' דוד פרנקל ב"ר יחזקאל (מ- 1910) ור' אלימלך פוהורילה. הארגונים הציונים בהושיאטין הוקמו בשנים הראשונות למאה ה- 20. האגודות "בני ציון" "ארץ ישראל" (הוקמו בערך 1901- 1903) ו"תיאודור הרצל" (הוקם ב- 1910 בערך) גילו פעילות ענפה בתחום התרבות. ב- 1905 הוקם המועדון "טוינבי-האלה", ובמוצאי שבתות הושמעו בו הרצאות פופולאריות. כן הוקמה בעת ההיא ספריה ובה אוצר-ספרים ניכר. ב- 1905 נוסדה בהושיאטין אגודה "דורשי שפת ישנים", שמטרתה היתה הוצאה-לאור של ספרי קדמונים (כך למשל הוצא לאור פירושו של ר' סעדיה גאון לקהלת) וכן כתבי-יד נדירים שהיו בספריה או בבית-מדרשו של האדמו"ר. הוקם אז בית-ספר עברי משלים וכן גימנסיה פרטית יהודית. שפת הוראה בגימנסיה היתה פולנית ובתוכנית הלימודים שולבו מקצועות עברית ותולדות ישראל. עם החרפת בעיית הפליטים מרוסיה בשנות 1903- 1906, אנשי הושיאטין הקימו ביוזמת הציונים, "ועד עזרה לפליטים". בראש הקהילה בעת ההיא עמדו הציונים אברהם גולדברג, ואחריו אדולף לנדס, בעל בית מרקחת; האחרון גם כיהן זמן-מה כראש העיר. למשרת ראש-העיר נבחר אחריו בעל בית-דפוס, הציוני פיליפ קוואלק. הודות ליוזמתם ופעולתם של ראשי-העיר היהודים, ובעיקר הודות לזריזותם וליוזמתם של יהודי המקום ושל חצר האדמו"רות המפוארת, היתה הושיאטין ערב מלחמת-העולם הראשונה עיר-מסחר פורחת, ובה בתים יפים, תאורה חשמלית ורשת ביוב. פעלו בה בעת ההיא 11 בנקים ורשת ענפה של מוסדות-תרבות. ערב המלחמה עלה בידי האדמו"ר ר' ישראל לעזוב את הושיאטין ולעבור לווינה הבירה, ומשם ב- 1937 עלה לארץ-ישראל, מאז חדל להתקיים המרכז החסידי בהושיאטין. ב- 9 באוגוסט 1914 פרצו צבאות הרוסים להושיאטין ופרעו פרעות ביהודים, נהרגו כמה יהודים ובביזה שהשתוללה השתתפו גם כפריי-הסביבה. העיר הועלתה באש, ומתוך כ- 700 בתים נשארו רק 29 לא-פגועים. כ- 400 משפחות יהודים מבין האמידים הצליחו להימלט על נפשם בעוד מועד לפני כניסת הרוסים, והנותרים כ- 600 איש נתפזרו בעיירות ובכפרים הסמוכים. כשוך הפרעות החלו הפליטים לחזור לעירם. סייע בידיהם יאביצקו אחד מחסידי אומות העולם, מפקד הז'אנדרמריה שבהושיאטין הרוסית. הלה ערך חיפושים אצל הבוזזים, ואף החזיר ליהודים חלק מרכושם השדוד. במקום הוקם ועד יהודי לעזרה מטעם הוועד שבקיוב ופטרבורג. ב- 1915 פרצה מגיפת טיפוס שהפילה חללים הרבה בקרב היהודים (הללו התגוררו בבתים הרוסים ובמרתפים והצפיפות הגיעה כדי 40 נפש לחדר). ב- 13 ביוני 1915 הוציאו שלטונות הכיבוש צו, שלפיו הוטל על כל יהודי הושיאטין, כ- 1,500 במספר, לעזוב את עירם במשך יממה אחת. לאחר שהיהודים הוגלו לקופיצ'ינצה, ולסקאלאט חרבה העיר עוד יותר. אולם בגלל המצוקה ששררה במקום-גלותם התחילו אחדים מהם להסתנן כעבור זמן-מה לעירם. עם תבוסת צבא הרוסים ב- 1916, ונסיגתם החפוזה מהושיאטין, הוגלו שוב שרידי היהודים בהושיאטין, והפעם לפלך קייב. בזמן שלטון הרפובליקה האוקראינית המערבית בהושיאטין (נובמבר 1918 - מאי 1919) סבלו מתי-מספר היהודים שבהושיאטין מפלישותיהן של כנופיות כפריים, שבזזו מכל הבא ליד. ושוב כעבור שנה (ב- 1920) נפגעו יהודי הושיאטין המעטים, והפעם מידי הבולשביקים שהחרימו או הלאימו את רכושם של ה"קאפיטליסטים", כלומר של הסוחרים והחנוונים היהודים. כתוצאה מכל האירועים האלה נתרוקנה הושיאטין מתושביה, ובעיקר מתושביה היהודים; מן האחרונים נותרו אך 10%-כ בהשוואה למספרם ערב מלחמת-העולם הראשונה

בין שתי המלחמות
העיר בכללה והושיאטין היהודית שוב לא שבו לקדמותן עד למלחמת-העולם השנייה. לא הותקנה מחדש תאורה החשמלית ברחובות ובבתים, אזלו מקורות הפרנסה, נסתם לחלוטין המסחר עם רוסיה, גם ההברחה צומצמה בגלל הגבלות התנועה באיזור הגבול, והמרכז החסידי חדל, כאמור, מלהתקיים. הסחר היהודי נפגע גם בשל ההתחרות מצד הקואופרטיבים האוקראינים. כשבאה גזירת השחיטה ב- 1937 הוקצבו ליהודי המקום שני אטליזים בלבד ובכך נסתם גם מקור-פרנסה לסוחרי הבהמות ולקצבים. הבנק לאשראי שליד איגוד הסוחרים וכן קופת גמילות החסדים (שני המוסדות הוקמו בתמיכת הג'וינט) סייעו אך במקצת, ולמעטים בלבד בין המפרנסים היהודים בעיר. ב- 1933 נתנה הקופה 9 הלוואות על סך כולל של 752 זלוטי וב- 1936 - 107 הלוואות על סך כולל של 8,953 זלוטי. חל גם שינוי משמעותי בהרכב המקצועי של הלווים ב- 1936 בהשוואה לזה שלפני מלחמת-העולם הראשונה: 10 בעלי-מלאכה, 90 סוחרים זעירים ורוכלים. 11 פועלים, חקלאי אחד ו- 15 שונים. נעדרו מן הרשימה סיטונאים או אמידים אחרים. והנה על אף ירידתו של היישוב ועל אף התנאים הקשים נשמרה בהושיאטין המסורת של פעילות חברתית ותרבותית. הוקמו ופעלו בהושיאטין סניפים של התאחדות, המזרחי (נתקיים עוד לפני המלחמה וחידש את פעולתו לאחריה) אחוה והרביזיוניסטים. כן פעלו במקום ארגוני-נוער: הנוער הציוני, בית"ר וגורדוניה. בית-הספר העברי המשלים המשיך בפעולתו, ולמרות הקשיים הכספיים שהיה עליו לעמוד בהם גבר על החדרים הפרטיים, וילדי הושיאטין למדו לימודי היהדות בבית-ספר זה בלבד. אירוע אופייני וכמעט יחידי בסוגו היתה פגישתם המרגשת של יהודי הושיאטין הרוסית והושיאטין הפולנית על שתי גדות הנהר זברוץ' בעת תפילת "תשליך" בראש-השנה. רק פעם בשנה ניתן ליהודי הושיאטין לראות את בני משפחותיהם ולהחליף אתם מלים ספורות. למרות האוכלוסים המעטים המשיכה קהילת הושיאטין בפעולותיה; קיימה רב והוא ר' יעקב רינגל ובכספי הג'וינט שופץ המקווה-טהרה. בעת ההיא כבר לא היה ליהודים רוב במועצת העיריה. לפי ההסכם בין הרשימות נתמנו ב- 1934 למועצת העיריה 5 חברים יהודים (מכלל 12 נבחרים). ב- 1929 נפצע ומת מפצעיו פועל לא-יהודי בעת הקטטה עם חלוצים, חברי קבוצת-ההכשרה בכפר הסמוך להושיאטין. הסיבה לקטטה היתה בפגיעה שפגע הפועל בנערה, חברת הקיבוץ. בעת ההלוויה הוסת ההמון והתפרע. ברחוב היהודי נופצו שמשות בבתיהם של היהודים והשתררה אווירת פוגרום. ב- 1938 נרצח הסוחר היהודי יהושע וינקלר, ולפי השמועות היו ידיהם של הלאומנים האוקראינים ברצח

במלחה"ע ה - II
בתקופת השלטון הסובייטי (ספטמבר 1939 - יולי 1941) נשתנו חיי הקהילה היהודית והותאמו לעקרונות המשטר החדש. המסחר הפרטי חוסל כמעט כליל, ובעלי מלאכה נאלצו להתארגן בקואופרטיבים. היהודים עבדו במינהל העירוני הסובייטי וברשתות-שיווק. לאחר פרוץ המלחמה בין גרמניה לבריה"מ ניסו צעירים יהודים להימלט מזרחה עם הצבא האדום הנסוג, אולם רק מעטים הצליחו בכך. העיר נכבשה בידי הגרמנים ב- 6.7.41, ומיד לאחר הכיבוש החלו האוקראינים המקומיים לפרוע ביהודים, לשדוד את רכושם ולרצוח. ואמנם כבר בחודש יולי 1941 נטבחו בידי הגרמנים והאוקראינים כ- 200 מיהודי הושיאטין בעיקר גברים ונערים. על שרידי הקהילה הוטלו קנסות כספיים ועבודות-כפייה. רעב ומחלות הפילו בהם בחורף 1941- 1942 חללים רבים. במארס 1942 גורשו אחרוני היהודים מהושיאטין לקופיצ'ינצה ולפרובוז'נה. וגורלם שם היה כגורל יהודי המקום