כ"ו ניסן ה'תשע"ז

וארקה WARKA

עיר בפולין
מחוז: וארשה
נפה: גרוייץ
אזור: וארשה והגליל
אוכלוסיה:

בשנת 1941: כ-4,306

יהודים בשנת 1941: כ-2,176

יהודים לאחר השואה: בודדים נותרו

תולדות הקהילה:
בעת מלחה"ע ה - I
הידיעות הראשונות על וארקה הן מן המאה ה- 13; אז היה זה יישוב כפרי. מעמד של עיר הוענק לוארקה בשנת 1321. המאות ה- 15 וה- 16 היו בשביל וארקה תקופת התפתחות והיא היתה למרכז ייצור בירה ויי"ש ובשל מוצרים אלה נודעה גם מחוץ לאיזור מאזוביה. השווקים שהיו נערכים בה מדי שבוע והירידים השנתיים היו למוקד משיכה למבקרים רבים. וארקה נפגעה קשה בפלישת השוודים בשנות החמישים של המאה ה- 17 ושבה ונבנתה רק לאחר חלוקת פולין השלישית, בשנת 1795. וארקה נכבשה אז תחילה בידי הפרוסים ובשנת 1807 היא נכללה בנסיכות וארשה ולאחר מכן, בשנת 1815, כמלכות פולין. להתפתחותה סייעה רבות סלילת מסילת הברזל וארשה-ראדום בשנת 1863 וקביעת תחנה בוארקה גופא. בשנת 1915 נכבשה וארקה בידי הגרמנים ונשארה בשליטתם עד תום מלחמת העולם הראשונה. ראשיתו של היישוב היהודי במקום היתה באמצע המאה ה- 18. לעומת יישובי מאזוביה האחרים לא הוגבלה ישיבתם של היהודים בוארקה ולכן גדלה הקהילה ובראשית המאה ה- 19 היתה לקהילה עצמאית שהיה לה בית כנסת משלה הוקם ( בשנת 1810). באותו זמן קודש גם בית עלמין. יהודי וארקה עסקו במסחר ובמלאכה וברוכלות בכפרים. במאה ה- 19 עמדו חיי הציבור היהודי בוארקה בסימן התפשטותה המהירה של החסידות. וארקה נתפרסמה כאחד ממרכזי החסידות בפולין לאחר שהיתה מושבם של שושלת אדמו"רים, שיסד ר' יצחק קאליש, מתלמידיו המובהקים של ר' שמחה בונים מפשיסחא. לאחר מות ר' שמחה בונים בשנת 1827 נבחר לכהונת אדמו"ר בנו, ר' אברהם משה, אלא שהלה נפטר כעבור שנתיים ואז התרכזו החסידים סביב ר' יצחק קאליש והתחילו לנהור לחצרו, שאותה קבע בוארקה. רבים מן החסידים, שביקשו לחיות ליד רבם, השתקעו בוארקה. האוכלוסייה היהודית של וארקה הלכה וגדלה גם בשל הרחבת מקורות הפרנסה הכרוכים בקיום חצר האדמו"ר בעיר (אכסון החסידים הבאים אל האדמו"ר והספקת הדרוש להם, בימי חול ובעיקר בשבתות ובחגים. לשם כך הוקמו אכסניות, מסעדות ואף בתים פרטיים הוכשרו לצורך זה. מכך נהנו גם העגלונים, בעלי החנויות ובעלי המלאכה, שסיפקו לבאים את שירותיהם). אבל גם האוכלוסייה הנוצרית, שרבים מבניה התפרנסו מן המלאכה, נהנתה מקיומה של חצר הרבי בוארקה. ר' יצחק הקדיש חלק רב מזמנו לענייני הכלל ושהה הרבה בווארשה. החצר שלו היתה מרכז של עבודה ציבורית בפולין הקונגרסאית; כאן אירגנו אסיפות והרכיבו את המשלחות שהופיעו בפני השלטונות כדי להשתדל למען הכלל והפרט. ר' יצחק נפטר בשנת 1848. לאחר מותו נחלק קהל חסידיו בין תלמידו ר' יעקב אריה מראדזימין, בין בנו, ר' יעקב דוד, שקבע את חצרו במשצ'ונוב( אמשינוב בפי היהודים), ובין בנו הצעיר, ר' מנחם מנדל, שהמשיך לנהל את החצר בוארקה. לאחר פטירתו של ר' מנחם מנדל בשנת 1867 המשיך את שושלת וארקה (או וורקי) בנו ר' שמחה בונים, אבל לאחר זמן מה עזב ר' שמחה בונים את וארקה והעביר את החצר לאוטבוצק. בסוף ימיו השתקע בטבריה ושם נפטר בשנת 1907. בדרך חסידות וארקה הלך גם ר' יחיאל דנציגר מייסד שושלת אלכסנדר. האדמו"רים של שושלת וארקה שבאו לאחר מותו של ר' שמחה בונים המשיכו לנהל את חצרותיהם באוטבוצק ולא שבו לוארקה. הרבנות הרשמית בוארקה לא בלטה במיוחד. כנראה שרבניה נטשו אותה לאחר תקופת כהונה קצרה. אין בידינו ידיעות על אלה שכיהנו ברבנות בוארקה. ידוע רק זאת, שבשנת 1893 התמנה ר' מנחם מנדל זילברשטיין לכהן כרב הקהילה. השפעת חצר וארקה על חיי הציבור היהודי במקום מסבירה מדוע איחרו להופיע כאן הארגונים החילוניים, הן אלה החברתיים והן אלה הפוליטיים. עד סוף מלחמת העולם הראשונה עוד שלט בוארקה אורח החיים המסורתי, שהתרכז סביב חצר הרבי ובשטיבלאך השונים. שלא כמו בערים ובעיירות האחרות שבאיזור, לא נוסדו בוארקה עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה ארגונים פוליטיים או מוסדות תרבות( בתי-ספר, מועדונים, ספריות). תמורה בחיים החברתיים של יהודי וארקה באה בתקופת מלחמת העולם הראשונה. על אף ההרס והתנאים החומריים הקשים הביא עמו הכיבוש הגרמני אפשרות לפעילות גלויה למפלגות הפוליטיות ולאיגודים המקצועיים. בשנת 1916 נוסדו בוארקה סניפים של "המזרחי" ושל "פועלי ציון". בשנת 1918 נוסד סניף של "אגודת ישראל".

בין שתי המלחמות
בין המלחמות לא חלו שינויים במבנה הכלכלי והחברתי של היישוב היהודי בוארקה, לעומת התקופה הקודמת; רוב היהודים היו גם עתה סוחרים זעירים או רוכלים ככפרים. רק אחדים הגיעו לאמידות: סוחרי היערות והעצים. מקור פרנסה חשוב לרוכלי הכפרים היתה קניית עופות, חמאה, ביצים, פטריות ונוצות ושליחתם לווארשה. רוב בעלי המלאכה היהודיים היו כמקודם חייטים, סנדלרים ורצענים. בעלי המלאכה היהודיים בוארקה לא ייסדו אגודה עצמאית משלהם כדי להגן על ענייניהם ולשם עזרה הדדית. הבנק היהודי העממי, שפעל זמן מה, וקופת גמילות חסדים נוסדו ביוזמתם של כמה אנשים ולא מטעם ארגונים חברתיים. בתקופה זו פעלה בוארקה חברת "לינת הצדק", שהגישה לנזקקים עזרה רפואית חינם. העניים ביותר קיבלו מן הקהילה עזרה בצורת קמחא דפסחא, או אספקת מזון וחומרי הסקה בחורף. בתקופה זו הגבירו הסניפים המקומיים של הארגונים הפוליטיים היהודיים שנוסדו בוארקה בשנות מלחמת העולם הראשונה את פעילותם. בשנים הראשונות לאחר תום המלחמה הוקמו ארגונים ציוניים נוספים. בבחירות לקונגרסים הציוניים השתתפו בממוצע 200 מצביעים; בראש צעדו הציונים הכלליים ואחריהם באו "הליגה למען ארץ-ישראל העובדת", "המזרחי" ו"מפלגת המדינה". בשנת 1926 נוסד "החלוץ" וביוזמתו הוקמה חוות הכשרה לנוער שהתכונן לעלייה. בשנת 1929 נוסד במקום סניף "בית"ר". "אגודת ישראל", שהתארגנה כבר בסוף מלחמת העולם הראשונה, הקימה סניפים של "צעירי אגודת ישראל" ו"פועלי אגודת ישראל". בשנת 1924 נפתח בית-ספר לבנות "בית יעקב" ובו למדו 150 תלמידות בערך. ה"בונד" בוארקה התחיל לפעול לאחר המלחמה והשפעתו היתה ניכרת בוועד הקהילה, שבו היתה השליטה בידי נציגי "אגודת ישראל". בתקופה שבין שתי המלחמות החזיקה הקהילה כמה חדרים מסוג "תלמוד תורה", שנוסדו עוד לפני או בעת מלחמת העולם הראשונה. הנציגות היהודית במועצת העירייה מנתה 6 מנדטים (מתוך 12 חברי המועצה), אך בעת הבחירות שנערכו בשנת 1938 נקטו השלטונות אמצעים שונים כדי להקטין את מספרם של הנציגים היהודיים ומשום כך נבחרו רק 2 נציגים מטעמם.

במלחה"ע ה - II
ב- 1 בספטמבר 1939, יומה הראשון של המלחמה, הופצצה וארקה ממטוסים גרמניים ועם התקרב יחידות הצבא הגרמני לעיירה היא הופצצה שנית. רבים מיהודי וארקה נמלטו מזרחה ונשארו באזורי פולין שבתחום השליטה הסובייטית. ב- 7 בספטמבר 1939 נכבשה וארקה ולמחרת היום החלו הגרמנים לרדוף את יהודי העיירה. תחילה חטפו גברים לעבודות כפייה ואחר כך גם נשים. לפני ראש השנה ת"ש חטפו הגרמנים 10 בחורים יהודיים ושלחו אותם למחנה עבודת כפייה סמוך ללובלין. לאחר שהתברר איזו סכנה מרחפת על ראשי הצעירים התארגנו יהודי העיירה והצליחו לפדות את הצעירים תמורת סכום כסף. זה היה ביום הכיפורים, אך למרות זאת, ובהמלצת הרב, הביאו היהודים את הכסף שנאסף לבית הכנסת ביום החג. הבריונים הפולניים תושבי וארקה שיתפו פעולה עם הגרמנים; הם בזזו את חנויותיהם של היהודים, התעללו בזקנים וגזזו לרבים מהם את הזקן. גרמנים מקומיים (פולקסדויטשה) מונו למלא את כל המשרות הציבוריות בעיירה. כשבועיים לאחר כיבוש העיירה הציתו הגרמנים את בית הכנסת שהיה בנוי עץ והוא נשרף. בית כנסת זה נחשב אחד מבתי הכנסת היפים ביותר מסוגו בפולין. יהודים שניסו להציל את ספרי התורה נורו בידי הגרמנים. באותו זמן הציתו הגרמנים גם את בית המדרש של האדמו"ר ר' מרדכי מנחם מנדל קאליש. הוא עצמוי אחרון האדמו"רים של שושלת וארקה, נרצח בידי הגרמנים בביאלובז'ג שליד וארקה. בתחילת שנת 1940 מינו הגרמנים יודנראט. עיקר תפקידו היה לספק לגרמנים מדי יום עובדים לעבודת כפייה. בעלי האמצעים פדו את עצמם בכסף, אבל הרוב הגדול נשלחו לעבודות כפייה. באותו זמן פרסמו הגרמנים את גזרת הטלאי הצהוב וכל בני הקהילה מגיל 12 ומעלה חויבו לשאת על זרועם סרט צהוב. בסתיו 1940 הקימו הגרמנים את הגטו. נכללו בו רק רחובות אחדים ומשום כך נדחסו לכל בית כמה משפחות. הגטו היה פתוח והתקיים על סחר חליפין שניהלו תושבי הגטו עם האיכרים הפולניים שבסביבה. בדרך זו הוכנסו לגטו דברי מזון. תמורת המזון שילמו היהודים בשארית רכושם ואף מסרו חפצים אישיים; לא תמיד קיבלו מחיר הוגן עבור רכושם. הצפיפות בגטו גרמה למחלות ורבים מתו. חיסול הגטו החל ב- 21 בפברואר 1941. מוקפים אנשי אס"אס, שוטרים פולניים ופלוגות של ליטאים ואוקראינים, הוצאו יהודי וארקה מבתיהם ורוכזו בכיכר שליד בית העירייה ומשם הובלו לתחנת הרכבת. הזקנים, הילדים והחולים הוסעו במזחלות. בתחנת הרכבת דחסו את המגורשים לקרונות והם הוסעו לגטו וארשה. גורלם היה כגורל שאר היהודים בגטו זה.הם הושמדו במחנה המוות טרבלינקה.רק מעטים מבין יהודי ו' הצליחו להימלט מן הגטו בו' ולהישאר בחיים. מבין המצילים שהסתירו יהודים בביתם ידוע לנו זוג האיכרים אנתוני ואניילה קאצ'ווסקי.