א' אלול ה'תשע"ז

ווהין WOHYN

 

עיירה בפולין
מחוז: לובלין
אזור: מחוזות לובלין קיילצה
אוכלוסיה:

בשנת 1941: כ- 2,579

יהודים בשנת 1941: כ- 1,025

יהודים לאחר השואה: מעטים

תולדות הקהילה:
כללי
העיר ו' נזכרת לראשונה במסמכים של הכנסייה הקתולית מן המאה ה-16, אך נראה שנוסדה קודם לכן. עד המאה ה-18 היתה שייכת למלכי פולין, אחר-כך עברה לידי כמה משפחות אצילים בזו אחר זו. ו' נשארה יישוב קטן ונחשל. בשנת 1822 היו בה 228 בתי עץ והיא מנתה 1,181 תושבים. דלקה גדולה בשנת 1881 כילתה כ-100 בתים. באמצע המאה ה-19 נשללו מו' זכויות העיר שלה.
גם בתקופה שבין שתי מלחמות העולם נשארה ו' עיירה קטנה ודלה. בסתיו 1939, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, פוצצו הגרמנים בשיטתיות את בתיה ואחר-כך העלו אותה באש. רוב התושבים התפזרו ביישובי הסביבה ורק מתי מעט מביניהם המשיכו להתגורר בו', רובם בצריפים מאולתרים ובמחפורות.
בשנת 1566 גרו בו' שתי משפחות יהודיות בעלות בתים משלהן. הן השתייכו לקהילת בריסק דליטא (ברסט ליטובסק). בשנת 1594 העניק המלך זיגמונט השלישי ליהודי ו' כתב פריווילגיה, ובו התיר להם בין השאר לבנות בית-כנסת והקצה להם חלקת אדמה לבית-עלמין. המלך גם התיר ליהודים לעסוק במסחר ובמלאכה, והורה על העתקת יום השוק בו' משבת ליום רביעי. בשנת 1633 אישר המלך ולדיסלאב הרביעי את כתב הפריווילגיה הראשון וב-1644 הוסיף עליו כמה זכויות חדשות - היתר לקנות בעיר קרקע לבנייה ולחקלאות, לעסוק בייצור בירה,להחזיק דוכנים בשוק ולפתוח חנויות, וגם לבנות בית-כנסת חדש - אך לא בקרבת הכנסייה. בד-בבד חייב המלך את היהודים במסים ובאגרות למיניהם, אך פטר אותם מתשלום מס על נכסי דלא-ניידי שלהם. היהודים היו כפופים לבעלי העיר כסמכות שיפוטית אך היו רשאים לערער על פסק-הדין בפני המלך, ובכל מקרה נקבע שיחולו עליהם עונשים זהים לאלה שיוטלו על לא-יהודים במקרים דומים. גם המלך יאן השלישי סובייסקי חזר ואישר את כתב הזכויות הזה.
בשנת 1577 העלילו פולנים מקומיים על יהודי תושב ו' עלילת דם, אבל בסופו של דבר, כנראה הודות להתערבות השלטונות, לא הגיעו הדברים לידי פרעות ביהודים. בשנת 1683 הואשמו שוב יהודי ו' ברצח פולחני של ילד נוצרי. בפעם הזאת הופרכה העלילה לאחר שאמו של הילד העידה בשבועה שבנה טבע.
בדלקה הגדולה של 1881 איבדו רבים מיהודי ו' את בתיהם, וגם בית-הכנסת היה למאכולת אש. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם היו יהודי ו' שרויים במצוקה כלכלית קשה, הן לנוכח המדיניות הכלכלית המפלה שנקטה כלפיהם ממשלת פולין והן בשל התחרות הגוברת עם התושבים הפולנים, שבתקופה זו חדרו לתחומי העיסוק היהודיים המסורתיים, בעידודה של הממשלה. בשנות ה-30, ימי הגיאות האנטישמית בפולין, נוסף על כל אלה גם חרם כלכלי אנטי-יהודי. לפני חנויותיהם ודוכניהם של היהודים הוצבו משמרות חרם שגירשו את הלקוחות. רבים מן הסוחרים הזעירים ובעלי המלאכה היהודים איבדו את מקורות פרנסתם ומהם שנזקקו לסעד מקופת הקהילה ולסיוע מחברות הצדקה היהודיות הוותיקות, כדוגמת "לינת צדק" וקופת הגמ"ח.
קהילת ו', ששמרה מדורי דורות על אורח חיים דתי, נשארה גם במאה ה-20 קהילה מסורתית באופיה. עם זאת פיתחו בני הדור הצעיר בתקופה שבין שתי מלחמות העולם פעילות ציונית וייסדו כמה סניפים של מפלגות ותנועות נוער ציוניות, ביניהן "השומר הצעיר" ו"גורדוניה". עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, כשהגרמנים פוצצו את בתי העיירה, נמלטו יהודים רבים ליישובי הסביבה ורק מעטים מהם ניזארו בו'. ואולם עם הזמן חזרו לעיירה יהודים נוספים. מכיוון שמצאו את בתיהם חרבים נאלצו היהודים להצטופף יחדיו בבתים המעטים שנותרו לפליטה באזור המגורים היהודי.
כבר בימים הראשונים לכיבוש החלו הגרמנים בחטיפת יהודים לעבודת כפייה. אנטישמים מקומיים סייעו לגרמנים ברדיפות היהורים. הם גם איישו את מנגנון המינהל המקומי.
על קורותיהם של יהודי ו' תחת שלטון הנאצים ועל אורחות חייהם אין בידינו מידע רב. בפברואר 1942 עוד נותרו במקום 150 יהודים. בקיץ 1942 גורשו אחרוני היהודים במקום למחנות השמדה. יחידים מצאו מסתור אצל איכרים בסביבה או נמלטו אל היער, ומהם שהצטרפו ליחידות פרטיזנים. על אחת מהם, ברוניסלבה גרוסגליק, סופר שהצטיינה במעשי גבורה רבים.
בתום המלחמה, מיד עם השחרור, חזרו כמה ניצולים והתיישבו בעיירה ההרוסה. 6 מהם נרצחו בידי קבוצה של אנשי "ארמייה קריובה" (המחתרת שפעלה בחסות ממשלת פולין הגולה בלונדון).