ל' סיון ה'תשע"ז

וולנוב WOLANOW

עיר בפולין
מחוז: קיילצה
נפה: רדום
אזור: מחוזות לובלין קיילצה
אוכלוסיה:

בשנת 1941: כ- 514

יהודים בשנת 1941: כ- 313

תולדות הקהילה:
כללי
במאה ה- 17 היתה ו' כפר קטן. בשנת 1662 מנתה 52 תושבים. בשנת 1773 קיבל בעליו, איגנאצי ינקובסקי, פריווילגיה מן המלך סטניבלאב אוגוסט פוניאטובסקי שכללה הכרה בו' כעיר והיתר לקיים יום שוק שבועי. זכויות העיר של ו' בוטלו בשנת 1869 בידי השלטונות הרוסיים.
יהודים ראשונים התיישבו בו' בתחילת המאה ה-19. רובם התפרנסו מרוכלות וממלאכה, ומהם שעיבדו גני פרי וירק קטנים ליד בתיהם. במאצע המאה ה-19 הוקם במקום בית כנסת.
בתקופה שבין שתי מלחמות העולם גדל מספר היהודים בו'. רבים מהם התפרנסו מסחר קמעוני, בעיקר בקמח ודגנים ובבהמות. הילדים היהודים למדו בחדר המסורתי או בבית-הספר היסודי הפולני, ומקצתם המשיכו בלימודיהם בבית-הספר התיכון ברדום (ע"ע). בשנות ה-30 היתה במקום גם פעילות ציונית והתארגנה קבוצה קטנה של ציונים. הם עסקו בעיקר במכירת ה"שקל" הציוני ופתחו גם ספרייה ציבורית. בשנת 1930 נמכרו בו' 30 "שקלים" לקונגרס הציוני. תנועת הנוער הציונית הגדולה במקום היתה בית"ר (בשנות ה-30).
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הגיעו לו' פליטים רבים מרדום שנמלטו מאימת ההפצצות. ואולם גם ו' הופצצה בימים הראשונים למלחמה ורבים מתושביה ברחו ליער. ב-5 בספטמבר 1939 נכנסו הגרמנים לו', בדרכם לרדום, והחרימו מן היהודים ומן הפולנים את בהמות המשא לצורכי הצבא.
ב-13 בספטמבר 1939, בעת תפילת ראש השנה, פרצו לבית-הכנסת חיילים גרמנים מלווים בפולנים מבני המקום, גררו את המתפללים החוצה בטליתותיהם והוליכו אותם ברחוב הראשי במעין מצעד של השפלה, תוך כדי מכות וקריאות לעג. למחרת, ב' בראש השנה, חזרו הגרמנים לבית-הכנסת ולקחו עמם קבוצה של גברים לעבודות כפייה בעיר. יהודי אחד, אייזיק אקרמן מן הכפר הסמוך סלובנה, נרצח בידי גרמנים. במוצאי ראש השנה נקראו כל הגברים היהודים בני 17-45 להתייצב למפקד. אחדים מן היהודים הסתתרו, נתפסו והוצאו להורג ואילו האחרים הובאו למחנה צבאי סמוך, שוכנו במחסן ומשם נשלחו מדי יום ביומו לעבודות בנייה ושירות למיניהן. כעבור שלושה שבועות הוחזרו לו'. עוד לפני סוף 1939 הקימו הגרמנים בו' יודנראט. בראשו עמד משה ברנהולץ.
כעבור חודשים אחדים נרגעו מעט החיים בו' ורדיפות היהודים שככו. רוב היהודים יכלו להמשיך ולשבת בבתיהם ואף עבדו לפרנסתם. היודנראט גייס קבוצת עובדים קטנה לעבודה בבסיס חיל האוויר הגרמני הסמוך ולעבודות אחרות. בדצמבר 1940 נרצחו שני אחים, נח ואבא וקסברג, בידי איכרים פולנים בעת שעברו ביער בדרכם לשידלובייץ (ע"ע) כדי לקנות מזון. באביב 1941 באו לו' עשרות משפחות יהודיות ממגורשי פשיטיק (ע"ע) ומספר היהודים בו, הגיע ל-500 נפשות. הגרמנים פיזרו את היודנראט הראשון ומינו את יעקב ברקוביץ, צעיר בשנות ה-20, לראש היודנראט החדש. ניצולים העידו עליו שקשר קשרים טובים עם גרמנים מקומיים ועם השלטונות ברדום, ולא פעם עלה בידו, באמצעות שוחד ומתנות, להציל יהודים מגזרות קשות למיניהן.
בקיץ 1941, עם פלישת גרמניה לברית-המועצות, הורעו מאוד תנאי חייהם של יהודי ו'. ביולי 1941 הם הועברו לגטו בשטח פתוח שלא היו בו מבנים. הגטו לא היה מגודר והיהודים היו רשאים לצאת מתחומו לעבודתם וגם כדי להצטייד במזון. ראש היודנראט ברקוביץ השיג מן הרשויות אישור להקים בשטח הגטו צריפים למגורים. ביולי 1942 העבירו הגרמנים את היהודים מגטו ו' לשידלובייץ, והם חלקו את גורלם עם יהודי המקום. לפני צאתם לדרך ערכו הגרמנים סלקציה ושלחו עשרות בעלי מלאכה ופועלים למחנה העבודה הסמוך (ראה להלן).

מחנה העבודה בו'
ב-1940 הוקם ליד בסיס חיל האוויר הגרמני, במרחק 8 ק"מ מו', מחנה עבודה. מפקדיו היו ויליאם ברגמן וויליאם רודה. עד 1941 עבדו במחנה הזה כ-200 יהודים מו' והסביבה ו-400 פולנים, בבתי-מלאכה של חברות גרמניות שתוצרתן נועדה לספק את צרכיו של הבסיס. בשנת 1941 פונו העובדים מן המחנה ואת מקומם תפסו שבויי מלחמה רוסים, שעבדו שם עד 1942. משפרצה ביניהם מגפת טיפוס חוסלו השבויים בידי משמרות הס"ס, ובמקומם הובאו למחנה 007 יהודים, בהם גם נשים וילדים. העובדים היהודים קיבלו שכר של 5 זלוטי לשבוע. המחנה היה מחולק ל-3 מחנות-משנה ובכל אחד מהם מערכת שירותים ומטבח נפרדים. ביולי 1942, עם חיסול גטו ו', הובאו למחנה יהודים נוספים ועמם גם ראש היודנראט יעקב ברקוביץ.
עד אוקטובר 1942 היו תנאי החיים במחנה סבירים. המגורים היו משפחתיים, העובדים עבדו אמנם 12 שעות ביום אבל ביום א' שבתו מעבודתם. באוקטובר 1942 הועברו הנשים והילדים למחנה נפרד, והגברים יכלו לבקרם רק לעתים רחוקות ובאישור מיוחד. למחנה העבודה היה מינהל פנימי ובראשו עמדו שלושה יהודים. הוקמה גם "משטרת סדר" יהודית בת 15 שוטרים, ששמרו על העובדים בדרך ובשעת העבודה. עובדי המינהל והשוטרים היהודים גרו בנפרד משאר העובדים, יחד עם בני משפחותיהם, ונהנו מתנאי מגורים ומזון משופרים. בספטמבר 1942 ביצעו אנשי הס"ס המופקדים על המחנה, בתיאום עם רשויות הצבא, אקציה במחנה הנשים והילדים. רוב הנשים והילדים, למעט כמה נשים שנלקחו לעבוד במטבח המחנה, שולחו למחנה ההשמדה טרבלינקה. בתחילת 1943 נרצחו 20 חולי טיפוס מבית-החולים. החולים נורו למוות לפני בית-החולים בידי יחידה של אוקראינים שהובאה במיוחד מרדום. בזמן היריות השתררה במחנה מחומה גדולה ועד ששלטונות המחנה התעשתו ניצלו כמה עצירים את ההזדמנות וברחו.
באפריל 1943 הורו מפקדי הס"ס להוציא להורג כ-300 מן העובדים. אנשי ס"ס מרדום ובראשם קצין הס"ס קפקה בחרו 120 עובדים (80 גברים ו-40 נשים), ולא שעו למחאותיהם של הממונים עליהם שטענו כי הם "נזקקים לעובדים האלה. העובדים שנבחרו הוצעדו לעבר בית-העלמין היהודי של ו', ותוך דקות מעטות נורו כולם למוות ונקברו בבית-העלמין. ב-1 במאי 1943 רצחו קפקה ואנשיו עוד 15 פועלים יהודים מרדום - גם הפעם לא בשטח המחנה אלא בו'.
ביולי 1943 החליט הצבא הגרמני לחסל את הבסיס הצבאי ליד ו' ואת מחנה העבודה שלידו, והעביר את העובדים שעוד נותרו שם למחנות עבודה אחרים באזור.