א' כסלו ה'תשע"ח

ליפנו LIPNO

 

עיר בפולין
מחוז: וארשה
נפה: ליפנו
אזור: וארשה והגליל
אוכלוסיה:
• בשנת 1941: כ-8,467
• יהודים בשנת 1941: כ-2,443

תולדות הקהילה:
בעת מלחה"ע ה - I
הידיעות הראשונות על ליפנו הן מן המאה ה- 14. בשנת 1349 העניק נסיך מאזוביה ולאדיסלאב לליפנו מעמד של עיר. ליפנו שכנה על הדרך שבין פלוצק לטורון ושימשה תחנת ביניים מסחרית. היא היתה גם מרכז למלאכה, ובמיוחד התפתחה בה הסנדלרות. לקראת סוף המאה ה- 18 ובמהלך המאה ה- 19 הוקמו בעיר מפעלי תעשייה זעירה ובין השאר גם מבשלת בירה, בתי מלאכה לטקסטיל, בית בורסקי, בית חרושת לייצור שמן וסבון ובית מלאכה לייצור חומץ. בעת חלוקתה השנייה של פולין בשנת 1793 היתה ליפנו תחת שלטון פרוסיה ומשנת 1815 עד מלחמת העולם הראשונה היתה בתחום מלכות פולין הקונגרסאית. בשנת 1915, בזמן מלחמת העולם הראשונה, נכבשה ליפנו בידי יחידות הצבא הגרמני ששהו בה עד שנסוגו בשנת 1918. כנראה שהתקיים יישוב יהודי בליפנו כבר במאה ה- 18. בתחילת המאה ה- 19 נמסר על קיומה של קהילה מאורגנת במקום. אז הוקם בית כנסת והוקצה ליהודים שטח לבית עלמין. לפי הצו מיום 25 במאי 1824 הוגבלו מגורי היהודים בליפנו לרובע מיוחד (הרוויר). עד שנת 1914 עסקו יהודי ליפנו ברובם במסחר זעיר ובמלאכה. כמה יהודים עסקו אף בדיג. המאפיות ובית המטבחיים היו בבעלות יהודית וסיפקו עבודה קבועה למספר פועלים יהודיים. במחצית השנייה של המאה ה- 19 הקימו יהודי ליפנו בית כנסת נוסף, שנקרא "הגדול", ובו יכלו להתפלל כמה מאות איש. בנוסף לכך הוקמו בעיר כמה שטיבלאך של חסידים. בליפנו פעלו החברות היהודיות המסורתיות, כגון "חברה קדישא", "חברת הכנסת אורחים" וכן חברה שסיפקה לעניי העיר חומרי הסקה לחורף. בשנת 1889 התארגנה בליפנו "חברת ביקור חולים" ובשנת 1903 הוקמה "קופת גמילות חסדים" שנתנה כבר בשנת פעולתה הראשונה הלוואות לנזקקים בסך כולל של 2,920 רובל. מבין הרבנים הראשונים שכיהנו בקהילה באמצע המאה ה- 19 ידוע לנו ר' מיכל ברלין. בשנת 1877 נתמנה לרב העיר ר' יהודה לייב שווארצברג ובשנת 1895 נתמנה לרבה של ליפנו ר' אפרים שלמה זלמן ויינגאט. הרב שמואל הלוי בראדט כיהן בליפנו עוד לפני מלחמת העולם הראשונה והמשיך בכהונתו עד שנת 1928, כאשר נבחר לרבה של טומאשוב מאזובייצקי. עד מלחמת העולם הראשונה למדו ילדי ישראל בעיקר בחדרים וכ- 60 תלמידים בלבד למדו בבית-ספר הממלכתי הרוסי לילדי ישראל, שהיה בן 2 כיתות. כשפרצה מלחמת העולם הראשונה עברו רבים מיהודי ליפנו לווארשה. מספר יהודי ליפנו פחת בשנות מלחמת העולם הראשונה ורבים מאלה שעזבו את העיר לא חזרו אליה לאחר שנסתיימה המלחמה. באותה תקופה עברו דרך ליפנו מדי יום מאות פליטים מעיירות הסביבה. יהודי ליפנו הושיטו עזרה לנזקקים. בשנת 1917 בלבד קיבלו עזרה כ- 800 פליטים. עם חידושו של שלטון פולין בשנת 1918 חזרו מקצת מהפליטים לבתיהם. בזמן המלחמה בין פולין לברית המועצות, בשנת 1920, כבש הצבא האדום את ליפנו והחזיק בה תקופה קצרה. מקצת מיהודי ליפנו שיתפו פעולה עם הבולשוויקים. ב"וועד המהפכני" שהקימו הבולשוויקים בעיר היו 4 פולנים ורק יהודי אחד חבר( ה"בונד" גרברקוצ). במיליציה היו 20 פולנים ו- 8 יהודים. הבולשוויקים פתחו בהחרמת רכוש. הם נהגו בעשירים היהודיים באותו אופן כמו בעשירים הפולניים. ממדיניות זו נפגעו במיוחד הסוחרים היהודיים, שאיבדו את כל רכושם. שלושה יהודים אמידים הוצאו להורג. בתקופה זו גילו יהודי ליפנו סולידאריות עם שכניהם הפולניים שנרדפו בידי הבולשוויקים. כשנאסר הכומר סאוויצקי השתדל למענו רב העיר ר' שמואל בראדט אצל השלטונות ואף עלה בידו להביא לשחרורו. יחידות הצבא הפולני, שנכנסו לליפנו אחרי נסיגת הצבא האדום, לא הביאו קץ לסבלם של היהודים. החיילים מיחידת הגנראל האלר התעללו ביהודי ליפנו וגם שלחו ידם בביזה. הכומר סאוויצקי זכר את החסד שעשו עמו יהודי ליפנו והגן על יהודי העיר בפני מפקדי הצבא.

בין שתי המלחמות
בשנים הראשונות לאחר המלחמה סייע ה"ג'וינט" ליהודי ליפנו במלאכת השיקום. בשנת 1921 הוקם בעזרת ה"ג'וינט" מטבח לילדים ובו קיבלו כ- 250 מילדי ישראל ארוחות חמות. יהודי ליפנו התקשו בשנים הראשונות לאחר הקמת פולין העצמאית למצוא את פרנסתם וה"ג'וינט" עזר לרבים מהם. "קופת גמילות חסדים", שהמשיכה לפעול באותה תקופה, לא יכלה לסייע ולו במעט ליהודי ליפנו שמקורות הפרנסה שלהם נידלדלו בעת המשבר הכלכלי של שנת 1929. בשנת 1929 תרם ה"ג'וינט" 200 דולר לקופת הגמ"ח ואיפשר בכך להגדיל את סכום ההלוואות שניתנו לנזקקים. לאחר מלחמת העולם הראשונה פעלו בליפנו סניפים של כמעט כל הארגונים הציוניים שפעלו באותה תקופה בפולין. ראשוני החוגים הציוניים בליפנו הוקמו בתחילת המאה העשרים. בשנת 1920 חידשה את פעולתה "האגודה הציונית". בשנים שלאחר מכן הוקמו סניפים של הציונים הכלליים, פועלי ציון, "המזרחי" ולאחר שנת 1933 גם סניף של "הצה"ר". בנוסף לכך קמו בתקופה ההיא ארגוני נוער ציוניים: "השומר הלאומי", "השומר הצעיר" ובית"ר. בשנת 1931 היה מספרם של חברי "השומר הלאומי" בליפנו 150. הם הקימו בסביבת העיר 2 קיבוצי הכשרה שהיו בהם 15 חברים. רבים מיהודי ליפנו תמכו בתנועה הציונית. על כך מעיד, בין השאר, מספר הבוחרים הרב לקונגרס הציוני ה- 16. חלוקת הקולות היתה כדלקמן: "המזרחי" קיבל 96 קולות, "על המשמר" - 67 קולות, "עת לבנות" - 59, "הצה"ר" - 25 קולות ו"פועלי ציון-שמאל" - 8 קולות. בליפנו התקיים סניף של "אגודת ישראל" וכמו-כן פעל בעיר סניף של ה"בונד". עד לתקופה שבין שתי מלחמות העולם היו מרבית יהודי ליפנו שומרי דת ומסורת והחרדים היו הרוב בוועד הקהילה. בבחירות לוועד הקהילה שהתקיימו בשנת 1931 קיבלו נציגיהם של החרדים 5 מנדטים: רשימת בית הכנסת - 2 מנדטים, "אגודת ישראל" - 2 מנדטים, חסידי אלכסנדר - מנדט אחד. לעומתם קיבלו הציונים 3 מנדטים בלבד: "המזרחי" - מנדט אחד, הציונים הכלליים - מנדט אחד, "פועלי ציון-שמאל" - מנדט אחד. המצב השתנה בעת הבחירות שהתקיימו בשנת 1936. הפעם היו החרדים במיעוט. בבחירות אלה קיבל הגוש של הסוציאליסטים ("פועלי ציון-שמאל" ו"בונד") - 3 מנדטים, הציונים הרוויזיוניסטים (הצה"ר) - 2 מנדטים, "אגודת ישראל" - 2 מנדטים, חסידי אלכסנדר - מנדט אחד. במועצת העיר היו ליהודי ליפנו 3 נציגים מתוך 24 חברי המועצה. כאמור, עד שנת 1928 כיהן בקהילת ליפנו הרב שמואל בראדט. באותה תקופה נבחר הרב בראדט להיות ציר לסיים הפולני. בשנת 1928 עבר ר' שמואל בראדט לטומאשוב וכיהן בעיר זו. בשנת 1931 נבחר לרבה של ליפנו הרב צוקרקורן. בתחום החינוך גילו יהודי ליפנו בתקופה שבין שתי מלחמות העולם פעילות עניפה. אמנם ילדי ישראל המשיכו ללמוד בחדרים, אולם הוקמו אז מוסדות חינוך מודרניים והם מלאו בנים ובנות. בבתי-הספר העממיים לילדי ישראל למדו 350 תלמידים ותלמידות וב"תלמוד תורה" - 72. היה גם ניסיון להקים גימנסיה לילדי ישראל. בשנת 1920 למדו בכיתות אחדות של הגימנסיה 80 תלמידים (בנים ובנות). כנראה שהגימנסיה לא המשיכה להתקיים בשנים שלאחר מכן. ארגון הנוער "השומר הלאומי" קיים בשנות ה- 30 שיעורי ערב ללימוד השפה העברית. בליפנו פעלה ספרייה שהיו בה ספרים בעברית וביידיש. בשנות העשרים הוקמה בליפנו אגודה לספורט ולהתעמלות בשם "מכבי". בשנים האחרונות שלפני מלחמת העולם השנייה סבלו יהודי ליפנו מן התעמולה האנטישמית. בשנת 1938 הציבו האנטישמים המקומיים משמרות חרם ליד חנויותיהם של היהודים. פרנסתם של החנוונים היהודיים נפגעה קשה וכתוצאה מכך הלך וגדל מספר נזקקי הסעד שנעזרו בקופה הציבורית.

במלחה"ע ה - II
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה והתקרבות יחידות הצבא הגרמני לליפנו עזבו יהודים רבים את העיר וברחו מזרחה. הבריחה נמשכה גם לאחר שכבשו הגרמנים את העיר. רבים מיהודי ליפנו נמלטו לווארשה. בנובמבר 1939 גירשו הגרמנים את שארית יהודי ליפנו לערים הגדולות, בעיקר לווארשה. גורלם של הנמלטים והמגורשים היה כגורלם של שאר היהודים במקומות ההם.

 

מעדויות אנשי העיר:

http://www.zchor.org/lipno/The_German_Occupation.pdf

 

על ההיסטוריה של העיר
http://www.zchor.org/lipno/lipno_history.htm

http://www.zchor.org/hitachdut/pinkas4.htm

 

על קו רכבת ליפנו
http://sierpc.blogspot.com/2009/04/pock.html

 

http://data.jewishgen.org/wconnect/wc.dll?jg~jgsys~shtetm~-513679

 

קישור לעיריה המקומית

http://www.lipno.pl/asp/pl_start.asp?typ=13&menu=8&strona=1