ה' סיון ה'תשע"ז

בוקאצ'ובצה BUKACZOWCE

עיר בפולין
מחוז: סטאניסלאבוב
נפה: רוהאטין
אזור: גאליציה המזרחית
אוכלוסיה:
• בשנת 1941: כ- 2,251
• יהודים בשנת 1941: כ- 649
• יהודים לאחר השואה: כ- 20

תולדות הקהילה:
במלחה"ע ה - II
אין לנו ידיעות על קורותיה של בוקאצ'ובצה בתקופת השלטון הסובייטי, אבל יש להניח שעברו עליה התמורות האופייניות למשטר זה. אחרי פלישת הגרמנים לברית-המועצות גוייסו מספר יהודי בוקאצ'ובצה לצבא האדום ונמלטו מזרחה. הגרמנים נכנסו לבוקאצ'ובצה 3.7.1941 ועד-מהרה פתחו בגזירות על היהודים: שעת עוצר (מ- 7 בערב) וחובת ענידת סרטי מגן-דוד. בסביבת בוקאצ'ובצה רצחו ושדדו האוקראינים את יהודי הכפרים, אבל בבוקאצ'ובצה עצמה לא היו פרעות. השוטרים האוקראינים חטפו יהודים לעבודה קשה ובמהלכה הוכו העובדים והושפלו. מידי היהודים הוחרמו התכשיטים וחפצי כסף וזהב. כדי להבטיח ביצוע גזירה זו נלקחו בני-ערובה מבין האמידים והמכובדים בציבור היהודי. בקיץ 1941 הוקם היודנראט, וכיושב-ראש נתמנה אמיל קרויז. הוקמה גם משטרה יהודית. משימותיו הראשונות של היודנראט היו השתתפות באיסוף חפצי הערך וארגון צוותי-עבודה של יהודים. בחורף 1941- 1942 נצטוו היהודים למסור לשלטונות את כל מוצרי הפרווה שברשותם; המשתמטים היו צפויים לעונש מוות. השגת מזון בבוקאצ'ובצה לבעלי אמצעים כלשהם לא היתה כרוכה בקשיים מיוחדים; הללו מכרו את רכושם וקנו מזון מאיכרי הסביבה. היהודים העניים עבדו במשקיהם של האיכרים וכך השיגו מזון לעצמם ולבני-ביתם. מספר יהודים הועסקו בעבודת-שירותים או בעבודה מקצועית על-ידי השלטונות המקומיים, וקיבלו שכר זעום וקצת מזון. כך לא ידעו, איפוא יהודי בוקאצ'ובצה חרפת רעב. באביב 1942 התחיל בבוקאצ'ובצה ריכוזם של היהודים מן היישובים הקטנים שבסביבה. באפריל הובאו לשם יהודי קניהיניצ'ה. מספר האוכלוסים בבוקאצ'ובצה עלה איפוא במאות אחדות. תוספת התושבים גרמה צפיפות בדירות, הרעה בתנאי הגיהות, הופיעו מקרים של טיפוס-הבהרות. הפליטים, וכנראה חלק מיהודי המקום, גברים ונשים מבני 15 ומעלה חויבו בעבודת כפייה בחווה הקרובה. העובדים קיבלו מנות מזון זעומות, אך השיגו להם מזון נוסף. הידיעות על אקציות החיסול בבוקאצ'ובצה סותרות זו את זו. יש לשער כי האקציה הראשונה היתה ב- 21.9.1942, השנייה - ב- 26.10.1942, והאחרונה - בינואר 1943. ב- 21.9.1942 (יום הכיפורים תש"ג) הגיעה למקום יחידת שוטרים מרוהאטין, ויחד עם השוטרים האוקראינים והיהודים עברו מבית לבית, גירשו את היהודים החוצה (רבים התפללו אותה שעה במניינים) וריכזו אותם בבניין הצמוד ליודנראט. מספר אנשים נמלטו לשדות הסמוכים וליערות, והתחבאו גם במקומות מסתור בעיירה. הגרמנים ירו בבורחים וכך נפלו כמה עשרות יהודים. בתחנת האיסוף עשו הגרמנים סלקציה ובודדו 100- 300 איש, על פי רוב זקנים, חולים ותשושים. בלילה הובאו הללו אל תחנת הרכבת והוסעו לרוהאטין, שגם בה התקיימה אז אקציה, ומשם שולחו הכול למחנה-ההשמדה בבלז'ץ. למחרת יצאו כל עובדי בוקאצ'ובצה אל מקומות-העבודה שלהם, כמנהגם יום יום. ב- 15.10.1942 הובאו לבוקאצ'ובצה קבוצת יהודים מבורשטין, כנראה מאות אחדות. כעבור ימים מעטים, ב- 26.10, נערכה אקציית-השילוח השנייה. הפעם כיתרו אנשי הגיסטאפו והשוטרים האוקראינים את כל מוצאות העיירה. שוב עברו מבית לבית ואספו את היהודים בכיכר השוק. משם הובאו לתחנת-הרכבת והובלו לבלז'ץ. מספר הקרבנות באקציה זו היה גבוה משהיה באקציה הקודמת, היו כלולים בה גם רוב הפליטים מבורשטין. בבוקאצ'ובצה נשארו לאחר האקציה כמה מאות יהודים שהצליחו להתחבא ביעילות וכן היודנראט והשוטרים היהודים. בוקאצ'ובצה היתה אחד המקומות שהשלטונות הנאציים בדיסטריקט גאליציה הכריזו עליהם ב- 1.12.1942 כגיטאות, כדי לרכז בהם את שרידי היהודים שנשארו עוד בסביבתם. אולם בסופו של דבר, לא בבוקאצ'ובצה אלא בקוזובה הוקם גיטו מרכזי לנפה זו. היישוב היהודי בבוקאצ'ובצה חוסל סופית בינואר 1943. היהודים נצטוו לעבור לרוהאטין תוך שלושה ימים. המגורשים הורשו לקחת עמם קצת מרכושם, ואולם ברוהאטין פקד אותם גורל יהודי המקום. בוקאצ'ובצה שוחררה על-ידי הצבא הסובייטי ב- 27.7.1944. בבוקאצ'ובצה ובסביבתה ניצלו כ- 20 יהודים מתושביה מלפני המלחמה, הללו התחבאו ביערות, או שמצאו מחסה אצל נוצרים, או שניצלו באמצעות תעודות מזוייפות. לא מעטים מיהודי בוקאצ'ובצה ניצלו בברית-המועצות

הישוב עד מלחה"ע II-ה
כיישוב מוזכרת בוקאצ'ובצה בתעודות מ- 1438. מעמד של עיר בבעלות פרטית של האצולה הוענק לה ב- 1489. כמרכז עירוני לסביבתה החקלאית התפתחה בוקאצ'ובצה לקראת סוף המאה ה- 18 ובמאה ה- 19. בשנות ה- 70 לאותה מאה חוברה לקו מסילת-הברזל. בזמן מלחמת-העולם הראשונה נפגעה בוקאצ'ובצה ובחלקה אף נהרסה בידי הכובשים הרוסים, בעיקר ב- 1920, מהשתוללות של כנופיות פטלורה. ישוב יהודי של קבע התפתח כנראה במאה ה- 18; במחציתה השנייה של מאה זו היתה בבוקאצ'ובצה קהילה מאורגנת, וחסותה ב- 1765 על יהודי 6 כפרים, 52 נפשות במספר. במאה ה- 19 הלך וגדל היישוב היהודי, ולקראת סופה הגיע לשיא במספר אוכלוסיו. קהילת בוקאצ'ובצה סבלה קשה תחת הכיבוש הרוסי בזמן מלחמת-העולם הראשונה, אבל מירב הסבל עבר עליה ב- 1920, כשצבאות פולין נסוגו בלחץ הצבא האדום. זמן-מה לפני כניסת הבולשביקים לבוקאצ'ובצה פלשו אליה כנופיות פטלורה, ופרעו פרעות ביהודים שנמשכו ברציפות כמעט יממה שלמה. מספר יהודים נרצחו ונשים רבות נאנסו באכזריות. רב המקום הוכה קשה, שכן לא רצה לגלות את מקום מחבואה של בתו. תושבי המקום הפולנים החביאו נשים ונערות יהודיות רבות, שנמלטו לבתיהם מפני רודפיהן. ב- 15 באוגוסט 1920 נכנסו חיילי הצבא האדום לעיירה והניסו את אנשי פטלורה, אולם גם הכובש החדש לא חסך סבל מתושביה. הוטלה קונטריבוציה כבדה על תושבי בוקאצ'ובצה ונלקחו 4 בני-ערובה, כולם יהודים. כתוצאה מאירועי המלחמה נתמעטו אוכלוסי היהודים בבוקאצ'ובצה עד כמעט למחצית מספרם ב- 1913; לעזרתם בא הג'וינט, ובתמיכתו שוקמו מספר משפחות שנפגעו, אולם היישוב לא חזר עוד לאיתנו. פרנסתם של יהודי בוקאצ'ובצה במאה ה- 18 היתה על החכירה, המוזגנות והמסחר. במאה ה- 19 וה- 20 רבו בעלי-המלאכה על מיגוון מקצועותיהם; מספר יהודים עסקו בחקלאות, אולם רובם הגדול חיו על המסחר הזעיר ועל הרוכלות בכפרים הסמוכים. במחצית השנייה של המאה ה- 18 היתה בבוקאצ'ובצה קהילה מאורגנת על מוסדותיה ולה רב משלה. על כס הרבנות ישב אז ר' משה צבי הלר (נפטר ב- 1770) בעל "גאון צבי". בשנות ה- 30 למאה ה- 19 כיהן ברבנות בבוקאצ'ובצה ר' בנימין ב"ר שמחה-נתן אלנברג, שעבר אחר-כך ללבוב, שם נפטר ב- 1855. את מקומו ירש ר' שלמה ב"ר משה-דוד אשכנזי, ב- 1843 הוא עבר להונגריה וכעבור 10 שנים עלה לארץ-ישראל. את כסאו ירש בנו ר' יואל יצחק (נפטר בקולומיאה ב- 1867). שנים רבות, מסוף המאה ה- 19 ועד 1929, כיהן בבוקאצ'ובצה ר' אפרים-סגל חאמיידס, ואת מקומו מילא ר' צבי שווארץ, כנראה אחרון רבני בוקאצ'ובצה כבר בשנים הראשונות למאה ה- 20 נוסד בבוקאצ'ובצה ארגון ציוני ובית-ספר עברי משלים. הפעילות הציונית חודשה לקראת סוף מלחמת-העולם הראשונה וב- 1917 נמסר על קיום סניף פועלי ציון במקום. בין שתי המלחמות פעלו בבוקאצ'ובצה, אף כי לא תמיד ברציפות, סניפים של הציונים הכלליים, ההתאחדות, הרביזיוניסטים וכן של ארגוני נוער - הנוער הציוני, בית"ר, והשחר. לארגונים הנ"ל היו ספריות וחוגים של חובבים. בית-ספר עברי המסונף לרשת "תרבות" הוקם ב- 1923. פעילות תרבותית התרכזה סביב אגודת "הצפירה" ולידה ספריה ואולם קריאה. בבחירות לקונגרס הציוני של 1933 התחלקו קולות השוקלים כלהלן: לציונים הכלליים - 46, להמזרחי - 18, להתאחדות-פועלי ציון - 14, ולרביזיוניסטים - 83. ואילו בבחירות של 1935 - 58 לציונים הכלליים, 79 להמזרחי ו- 130 לרשימת ארץ-ישראל העובדת