א' אב ה'תשע"ז

בז'סקו נובה BRZESKO NOWE

עיר בפולין
מחוז: קיילצה
נפה: מייכוב
אזור: מחוזות לובלין קיילצה
אוכלוסיה:
• בשנת 1941: כ- 1,845
• יהודים בשנת 1941: כ- 457

תולדות הקהילה:
כללי
ב"נ נזכרת לראשונה במקורות היסטוריים מראשית המאה ה-13 כיישוב בבעלות המנזר הנורברטיני בהבדוב הסמוכה. העיר נוסדה בשנת 1297 על הגדה השמאלית של הנהר ויסלה, 10 ק"מ דרומית-מזרחית לפרישיביצה. בשנת 1644 הוענקה לב"נ זכות לקיים שוק שבועי ושלושה קידים שנתיים. רוב תושביה עסקו בחקלאות, אך היו בה גם אורגים, חייטים, סנדלרים ואופים. בשנת 1790 ישבו במקום 44 בעלי מלאכה. בשנת 1869 איבדה ב"נ את זכויותיה העירוניות.
גם בב"נ, כמו בכל היישובים שבבעלות הכנסייה,נאסרה במשך מאות שנים ישיבת יהודים. בשנת 1818, לאחר סגירת המנזר, עברה ב"נ לבעלות המדינה, ובסוף המאה ה-19 התיישבו בה היהודים הראשונים. בשנת 1921 היו היהודים כמעט רבע מן האוכלוסייה. רובם עסקו לפרנסתם במסחר זעיר, אבל היו ביניהם גם בעלי מלאכה. בין שתי מלחמות העולם היו בב"נ 25 בעלי מלאכה, חלקם יהודים.
עקב המצב הכלכלי הקשה בשנות ה-20 וה-30 נטשו יהודים רבים את ב"נ בתקווה למצוא פרנסה בערים גדולות בפולין ומחוצה לה. בשנת 1939 נותרו בב"נ לא יותר מ-300 יהודים.
ב"נ נכבשה בידי הגרמנים בשבוע הראשון של ספטמבר 1939. בשנת 1940 גדל מספר היהודים במקום, עם בואם של פליטים רבים משטחי פולין המערבית, שצורפו לרייך השלישי, וכן מוורשה, מקרקוב וממקומות אחרים. הם שוכנו בבית-הכנסת, שהוכשר למגורים. ילדים רבים גרו אצל משפחות מקומיות.
בעת הכיבוש לא היתה בב"נ נוכחות קבועה של גרמנים, ומשום כך יכלו היהודים להמשיך ולחיות בה בדרך כלל בשלווה יחסית, עד המחצית השנייה של שנת 1942. עם זאת, גם על היהודים בב"נ חלו כל החוקים האנטי-יהודיים שהונהגו במקומות אחרים, כגון איסור לעזוב את היישוב וגיוסים לעבודת כפייה, בעיקר בניקוז הקרקע בסביבה. אפשר גם שיהודים נשלחו למחנות עבודה רחוקים. לפעמים היו מגיעים ממיכוב (ע"ע) פקידי הנפה ועוזריהם, או חיילים גרמנים, שנהגו להתעלל ביהודים. את צורכי הקיום הבסיסיים השיגו היהודים בסחר חליפין עם איכרים פולנים, למרות האיסור שהטילו הגרמנים על קשרים בין יהודים לא-יהודים. כנראה שכמה בעלי מלאכה יהודים עבדו בכפרים. בב"נ, כמו במקומות אחרים, היו יודנראט ומשטרה יהודית. אנשי היודנראט ארגנו את יציאת היהודים לעבודת כפייה וטיפלו בנזקקים, בעיקר בפליטים. בחודשים נובמבר-דצמבר 1940, למשל, קיבלו הפליטים 4,000 ק"ג פחם ; ב-30.5.1941 נפתח מטבח ציבורי לנזקקים שבו חילקו מדי יום 110 ארוחות חמות, לרוב ללא תשלום. במרס 1942 טיפל ארגון יס"ס (עזרה עצמית יהודית) ב-170 נזקקים. החל משנת 1940 למדו ילדים בקבוצות לימוד, תחילה בהסכמת הגרמנים ולאחר מכן בהסתר.
בב"נ לא היה גטו. כאמור, עד יוני 1942 חיו יהודי ב"נ בשלווה יחסית, מרוחקים ממוקדי הרדיפות והדיכוי. אמנם הגיעו אליהם שמועות על אקציות ועל רצח המונים, אך האנשים לא היו מסוגלים לקלוט את המסר. רק לאחר הגירוש הראשון מסלומניקי (ע"ע) הסמוכה בתחילת יוני 1942, ועם בואם לב' של ניצולי האקציות שנערכו ביישובי הסביבה בקיץ ובתחילת סתיו 1942, החלו היהודים לחוש את הסכנה המאיימת עליהם.
לפי המקורות שבידינו חוסלו יהודי ב"נ בשליש הראשון של נובמבר 1942. על האקציה הקרובה נודע ליהודים יום קודם לכן, ורבים עוד הספיקו לעזוב את היישוב ולהסתתר אצל נוצרים, בשדות ובבקתות יער, חרף הגשם השוטף, הבוץ, השלג והכפור. בלילה, אור ליום 8 בנובמבר 1942, כיתרו שוטרים גרמנים ופולנים את ב"נ, פינו את היהודים מבתיהם, הובילו אותם כנראה למייכוב ומשם, ב-8 בנובמבר, בטרנספורט למחנה המוות בלז'ץ. ימים ספורים לאחר האקציה, בעת המצוד שערכו הגרמנים, נמצאו רבים מן המסתתרים בעיר ובסביבתה ; מקצתם הוסגרו לגרמנים בידי פולנים, והיו שיצאו ממקומות המסתור, אם משום שלא היה ביכולתם לשלם לפולנים שנתנו להם מחסה, אם בשל תנאי הקיום הבלתי אנושיים שם, ואם מחמת צער וייאוש לנוכח אובדן בני משפחותיהם. היהודים שנתפסו אחרי האקציה הגדולה בב' רוכזו ביישובים שבהם נותרו עדיין קבוצות קטנות של עובדים יהודים שהועסקו בעבודות ניקוי וסידור הרכוש היהודי הנטוש. קבוצה של כ-600 יהודים, וביניהם גם יוצאי ב"נ, הועברה למייכוב.ב-15 או ב-18 בנובמבר רצחו הגרמנים את כולם ביער חידוב, ליד הכפר זגוז'ה. ב-22 בדצמבר 1942 הוצאו להורג בבית-הקברות היהודי בב"נ 14 יהודים מזקליצ'ין, מקרקוב ומטרנוב.