כ"ה אב ה'תשע"ז

ביאלובז'גי BIALOBRZEGI

יישוב בפולין
מחוז: קיילצה
נפה: רדום
אזור: מחוזות לובלין קיילצה
כ-45 ק"מ מ-PRZEMYSL
אוכלוסיה:
• בשנת 1941: כ- 2,419
• יהודים בשנת 1941: כ- 1,418

תולדות הקהילה:
כללי
בב' היה יישוב מאז ראשית המאה ה-16, שהיה שייך מבחינה מינהלית לכפר בז'גי. רק בתחילת המאה ה-17 קיבלה ב' מעמד עירוני עצמאי, ובשנת 1662 מנתה 53 תושבים. בתקופה זו ניתנה לב' פריווילגיה שאפשרה לקיים במקום 13 ירידי מסחר שנתיים. במאה ה-19 היו בב' מבשלת בירה, משרפת יי"ש, טחנת קמח אחת ומפעל לייצור לבנים. בשנת 1869 ביטל השלטון הרוסי את מעמדו העירוני של היישוב.
יהודים התיישבו בב' בראשית המאה ה-19. הם התפרנסו ממלאכה וממסחר ואחדים מהם החזיקו משק-עזר חקלאי. ביוני 1910 פרצה בב' שרפה גדולה שכילתה רבים מבתי העיירה. כ-20 יהודים נפגעו בגופם ו-100 בתים של יהודים עלו באש, לרבות בית-הכנסת על ספרי התורה שבו. קהילת רדום (ע"ע) יזמה מבצע סיוע מיוחד בעבור הנפגעים ולשיקום בית-הכנסת.
אחרי מלחמת העולם הראשונה הקימה קבוצת צעירים אגודה ציונית בב'. חברי הקבוצה עסקו במכירת "השקל" הציוני ופתחו בב' ספרייה ציבורית וחוג לדרמה. בינואר 1930 נאסר אחד הפעילים הציוניים, חבר "פועלי- ציון", בידי המשטרה הפולנית והואשם בחברות בארגון קומוניסטי, אך לאחר חקירה קצרה שוחרר ממעצרו. בשנות ה-30 פעלה בב' קבוצה קטנה של חברי "החלוץ". בתקופה זו הוקם בב' גם סניף התנועה הרוויזיוניסטית, שזכתה לתמיכה ציבורית רבה בב', ושל תנועת הנוער שלה בית"ר. בבחירות לקונגרס הציוני הכ"א, בשנת 1939, היו בב' 78 בעלי זכות בחירה; "על המשמר", קיבלה 35 קולות, "מפלגת המדינה" - 13, "ארץ-ישראל העובדת" 13, "הנוער הציוני" - 13, "עת לבנות" - 2,"המזרחי" - 2.
מבין רבני ב' ידועים לנו בשמותיהם ר' ישראל צבי רובינשטיין; ר' אברהם מאיר מושקט בן ר' ישעיה מפראגה; ר' שלמה זלמן צבי הירש (ב-1887); ר' אליעזר פופקא; ר' ישעיה אלימלך רייבסקי (נפטר ב-1936); אחרון הרבנים, ר' אלימלך בלומנפלד, נפטר ב-1940 לאחר שעונה בידי הנאצים.
בעיר ישב גם אדמו"ר שהנהיג עדה גדולה של חסידים - ר' שרגא יאיר רבינוביץ (1850-1912), מצאצאי "היהודי הקדוש", מחבר הספר "ארון עדות". לאחר השרפה של 1907 עבר עם חסידיו לרדום, אך הם הוסיפו להיקרא "חסידי ב'".
גם במאה ה-20 שלטו החוגים החרדיים במוסדות הקהילה. רק באמצע שנות ה-30 זכו הציונים ברוב בבחירות להנהלת הקהילה, ולתפקיד יושב-ראש הקהילה נבחר הציוני נתן לוי ברמן. ליד הקהילה פעלה קופת גמ"ח, שקיבלה את המימון לפעולותיה מהנהלת הג'וינט בוורשה. הקופה נתנה הלוואות בתנאים נוחים ליהודים שפרנסתם נפגעה.
בב' לא היה בית-ספר יהודי מודרני. רק בשנת 1932 פתחה "אגודת ישראל" בית-ספר לבנות של רשת "בית יעקב".
מאמצע שנות ה-30 הידרדר מצבם הכלכלי של הסוחרים ושל בעלי המלאכה היהודים בב'. איכרים רבים הושפעו מתעמולת החוגים האנטישמיים ובראשם תומכי המפלגה הלאומית-דמוקרטית (ה"אנדציה"), שהטיפו לחרם כלכלי נגד היהודים. במרס 1936 יצאה משלחת של שלושה מראשי הקהילה - ראש הקהילה יעקב בירנבוים, שלמה פשיטוצקי ואליעזר מילר - לרדום ולוורשה, כדי לבקש סיוע ל-250 משפחות יהודיות בב' שהגיעו עד פת לחם. לאחר הפוגרום נגד היהודים בפשיטיק (ע"ע), במרס 1936, הגבירו משמרות החרם של האנדקים את פעילותם בב'. במקום פרצו כמה תקריות אלימות שבמהלכן הוכו סוחרים יהודים בשוק. בפברואר 1938, בעקבות דיון בבית-המשפט ברדום, נלקחו משני סוחרי טבק יהודים בב' רישיונות המסחר שלהם.

בימי מלחמת העולם השנייה
הגרמנים נכנסו לב' בתחילת ספטמבר 1939. זמן קצר אחר-כך נצטוו היהודים להתאסף בבית-הכנסת, וראשי הקהילה קיבלו הוראה לאסוף מן היהודים את כל כלי הכסף, הזהב והתכשיטים שברשותם. עד מהרה הוקם בב' יודנראט, שחבריו היו מראשי הקהילה ערב המלחמה. היודנראט נצטווה לגייס עובדי כפייה, שהועסקו בחקלאות כפרי הסביבה.
באמצע 1941 הקימו הגרמנים גטו בכמה מרחובות העיירה. לעיירה זרמו פליטים רבים - מוורשה, מרדום ומעיירות הסביבה, וגם מאות יהודים שגורשו באפריל אותה שנה מפשיטיק. תנאי הקיום בב' היו נוחים יחסית - הגטו לא היה סגור והיהודים יכלו לצאת ממנו ולרכוש מזון בכפרים. היודנראט, שנאלץ להתמודד עם בואם של מאות פליטים, הקים בעבורם מטבח עממי בעזרת ארגון יס"ס (עזרה עצמית יהודית) בקרקוב. בגטו פעל גם בית-חולים קטן.
בקיץ 1942 נסגר הגטו, אין יוצא ואין בא. באוגוסט 1942 נערכה סלקציה וקבוצת צעירים נשלחה למחנה עבודה באזור רדום. ב-1 באוקטובר 1942 הקיפו את הגטו משמרות של אנשי ס"ס, אוקראינים ואנשי משטרה פולנים, בפיקורו של שליצה, איש ס"ס מרדום. ב-6 בבוקר נצטוו היהודים לצאת מבתיהם ולהתייצב בכיכר השוק, וב-10 הובלו כולם לכיוון העיירה דוביאשין, כ-15 ק"מ מב'. כ-4,000 יהודים מב' ומיישובים נוספים באזור שולחו משם לטרבלינקה. כ5' נותרו רק 180 יהודים, עובדים ובני משפחותיהם. הם הועסקו באיסוף הרכוש היהודי שנותר בעיירה ובהעברתו למחסני הגרמנים. כעבור שלושה שבועות נשלחו אנשי הקבוצה הזאת למחנות עבודה, רובם לסקרז'יסקו-קמיינה (ע"ע).