ד' אייר ה'תשע"ז

ביאלי קאמיין BIALY-KAMIEN

עיר בפולין
מחוז: טארנופול
נפה: זלוצ'וב
אזור: גאליציה המזרחית
אוכלוסיה:
• בשנת 1941: כ-1,952
• יהודים בשנת 1941: כ- 202

תולדות הקהילה:
כללי
ביאלי קאמיין כעיר פרטית של האצולה (תחילה של משפחת וישניובייצקי) מוזכרת לראשונה ב- 1603. בעיר הוקמה טירה בצורה שעמדה לא אחת במצור ששמו עליה הטאטארים הפולשים. במחצית השנייה של המאה ה- 19 הוקם בביאלי קאמיין בית-חרושת לסוכר; כעבור מספר שנים הפכוהו בעליו למשרפת-יי"ש. ב- 1902 פרצה בעיירה שריפה גדולה שאכלה כמעט את כל הבתים במרכזה. תושבי העיר לא הספיקו לשקם את הריסותיה עד מלחמת-העולם הראשונה, ובעת הכיבוש הרוסי של העיירה (למן אוגוסט 1914) הושלמה מלאכת ההרס בידי החיילים הכובשים. מרכז העיירה לא שוקם גם בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם. היהודים בביאלי קאמיין מוזכרים לראשונה ב- 1629. היישוב היהודי הלך וגדל לקראת סוף המאה ה- 17 ובמקום התארגנה קהילה עצמאית. ב- 1725 התקיים במקום מושב ועד הגליל רייסן. באמצע המאה ה- 19 הגיע ריבוי היישוב היהודי בביאלי קאמיין לשיאו, אולם לקראת סופה של מאה זו כבר נסתמנה ירידה (בעיקר בגלל ההגירה לערים גדולות יותר ולחו"ל). בעדות מ- 1901 צויין, שבמשך 40 השנים האחרונות לא באה לביאלי קאמיין אפילו משפחה יהודית אחת על מנת להשתקע בה. העיר התרוקנה כמעט מתושביה היהודים בעת הדליקה הגדולה של 1902 (הנפגעים היו בעיקר היהודים) ובעת מלחמת העולם הראשונה, כשיהודי המקום שלא הספיקו להימלט על נפשם גורשו בידי השלטונות הרוסיים לזלוצ'וב. החיילים הרוסים ניסו אז להעלות באש את בית-הכנסת העתיק הבנוי אבן, אולם הבית ניצל. פרנסתם של יהודי ביאלי קאמיין היתה על המסחר הזעיר, הרוכלות בכפרים ומלאכה. עיקר הפדיון של הסוחר ובעל- המלאכה היה כרוך בימי-שוק ובירידים השנתיים, שהתקיימו בעיירה או בעיירות שבסביבה. ב- 1902 אורגנה בביאלי קאמיין "אגודת העזרה" ("הילפספאריין") שקיימה בית- מלאכה להתקנת רשתות לשער ובו הועסקו מספר בנות. אחרי מלחמת-העולם הראשונה לא חידש בית-מלאכה זה את פעולתו. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם היתה עזיבה מתמדת של בני-נוער יהודי מן העיר בחיפושם אחר פרנסה בערים גדולות. בעיירה שררו דלות ועוני, ורק בחודשי הקיץ באו אליה קייטנים שסיפקו לתושבי המקום קצת פרנסה. אף הניסיון לארגן קופת גמילות חסדים במקום לא עלה יפה; כעבור כ- 3 שנים לקיומה חוסלה הקופה והגרעון שלה עלה ב- 1933- 1934 ל- 2,550 זלוטי. לעזרת התושבים באו יוצאי העיירה בארה"ב, ואילולא תמיכתם הכספית, היה מצבם של עניי המקום חמור ביותר. כאמור, היתה בביאלי קאמיין בסוף המאה ה- 17 קהילה מאורגנת. רבה הראשון המוזכר כאב"ד בביאלי קאמיין היה ר' אברהם ב"ר שמריהו (נפטר ב- 1697). ב- 1740 נמסר שר' יחיאל-מיכל באב"ד ב"ר יעקב מרדכי שימש ברבנות. במחצית השנייה של המאה ה- 18 ישב על כס הרבנות בביאלי קאמיין ר' צבי-הירש המכונה קריסטינופולר, בעל "מאורות צבי"; בשנים האחרונות לפני פטירתו ב- 1793 היה ראב"ד בלבוב. מהמכהנים בקודש במאה ה- 19 ובתחילת ה- 20 ידועים: ר' שלמה גולדברג מבוצ'אץ' (ב- 1880 לערך), ר' יצחק הורוויץ (כיהן אף בתחילת המאה ה- 20) ור' יהושע פנחס במבך ב"ר יוסף, שעבר אחר-כך לכהן בדרוהוביץ' ובאושוויינצ'ים, בעל "אוהל יהושע" (נפטר ב- 1921). בין שתי מלחמות-העולם קשה היה לקהילה המדולדלת והמרוששת לקיים רב משלה ולא ידוע האם ר' אביגדור-דוד רוקח שישב במקום כיהן ברבנות או היה אדמו"ר. ר' אביגדור-דוד נספה בשואה. ב- 1892 עד 1902 התקיים בעיירה בית-ספר מיסודו של הבארון הירש. בבית הספר היו 3 כיתות ובו כ- 100 תלמידים. בעת השריפה הגדולה של 1902 נשרף בניינו והמוסד נסגר. ב- 1927 בערך הוקם בית-ספר עברי משלים בשם "תלמוד תורה", שנתמך מעת לעת בכסף על-ידי יוצאי העיירה בארצות-הברית. לא ידוע על משך זמן פעולתו. ב- 1919 הוקם ארגון-נוער ציוני, אולם משך זמן קיומו קצר היה. ב- 1929 נוסד ארגון ציוני "התחיה" (אחר-כך הצטרף להתאחדות) ולידו ספריה; אולם כעבור שנים אחדות חדל להתקיים. כך עלה גם בגורלו של ארגון-הנוער של המזרחי - בני עקיבא. אין בידנו ידיעות מפורטות על קורותיהם של יהודי ביאלי קאמיין בימי מלחמת העולם השנייה. בינואר 1942 עדיין היו שם 291 יהודים, אך ישוב קטן זה חוסל, כפי הנראה, בנובמבר 1942. יהודי ביאלי קאמיין הועברו לזלוצ'וב, וגורלם היה כגורל היהודים בני המקום