ג' חשון ה'תשע"ח

ביילסק BIELSK

עיר בפולין
מחוז: פלוצק
נפה: וארשה
אזור: וארשה והגליל
אוכלוסיה:
• בשנת 1941: כ-1,573
• יהודים בשנת 1941: כ-249

תולדות הקהילה:
כללי
ביילסק מוזכרת בכתובים כבר במאה ה- 11. תחילה השתייך היישוב למנזר הבנדיקטיני במוגילנו. בשנת 1373 היתה ביילסק לעיירה פרטית בבעלות נסיכי מאזוביה וניתנה לה הזכות לקיים ירידים שנתיים. במאה ה- 15 רבו בה בעלי המלאכה במקצועות שונים שהיו נודעים בכל האיזור בעבודתם המעולה. תוצרתם זכתה לשוק רחב גם בערים ובעיירות שמחוץ לאיזור. בתחילת המאה ה- 16 פגעה בביילסק דליקה גדולה שכילתה את מרבית הבתים. מעמדה של ביילסק כעיר חודש בשנת 1537 בפקודת מלך פולין זיגמונד הראשון ולאחר מכן גם בשנים 1558, 1625, 1635. העיר הלכה והתפתחה ובמחצית השנייה של המאה ה- 16 כבר נמנו בה 600 נפש בערך. בין המפרנסים היו רבים שעסקו במלאכה( בערך 60 איש). בעת מלחמת השוודים, באמצע המאה ה- 17, נפגעה העיר קשות - יחד עם ערים אחרות באיזור - וההרס היה רב. מספר התושבים בעיר ירד עד 100. ביילסק לא שוקמה מהריסותיה עד סוף המאה ה- 18. העיר החלה להתפתח תחת השלטון הפרוסי( משנת 1795) והפעילות הכלכלית שלה המשיכה להתרחב בתקופת נסיכות וארשה משנת( 1807) ומלכות פולין משנת( 1815). אז הוקמו בביילסק מפעלי תעשייה אחדים, שכללו טחנת קמח, בית זיקוק ליין-שרף ומלבנה. בשנת 1915, בעת מלחמת העולם הראשונה, נכבשה ביילסק בידי הגרמנים. הידיעה הראשונה על יהודי ביילסק היא משנת 1507. יהודים אחדים נרשמו אז בין משלמי המסים. היו אלה רק יהודים בודדים וכנראה שהיישוב היהודי לא התפתח במקום עד המאה ה- 19. כמו בערים אחרות באיזור התפרנסו גם יהודי ביילסק בעיקר ממסחר וממלאכה. יהודים אחדים עיבדו חלקות שדה בעיבורה של העיירה. בין בעלי המלאכה היו מומחים בכל המקצועות כמעט, אבל רובם היו חייטים. בין העוסקים במסחר היו רק חנוונים אחדים. הרוב היו בעלי דוכנים או רוכלים זעירים. עד אמצע המאה ה- 19 היה היישוב היהודי בביילסק כפוף לקהילת פלוצק. לאחר מכן הוקמה במקום קהילה עצמאית, נבנה בית כנסת והקהילה החלה להעסיק רב משלה. בשנת 1891 כיהן במקום ר' ישראל לרמן ואחריו כיהן ר' משה חיים קרוויאנסקי, אבל בתפקיד מורה הוראה בלבד. סבל רב נגרם לתושבי ביילסק היהודיים בעת מלחמת העולם הראשונה. רבים ברחו מן העיר ולא כולם חזרו אליה. לשיקומם של יהודי ביילסק לאחר המלחמה תרמו, בנוסף לג'וינט, יוצאי העיר בארצות הברית. בסיועו של הג'וינט הוקמה במקום בשנת 1926 קופת גמילות חסדים, אולם פעולתה היתה מצומצמת ביותר. בשיא פעולתה, בשנים 1927- 1936, נתנה הקופה 38 הלוואות בסכומים שלא עלו על 40 זלוטי. הפעילות החברתית אצל יהודי ביילסק היתה מצומצמת מאוד בגלל מספרם הקטן ובגלל חוסר אמצעים כספיים. אבל למרות המצב הכלכלי החמור התקיימו בביילסק סניפים של "הציונים הכלליים", "המזרחי" ו"אגודת ישראל". בשנת 1931 ניסו איכרים מן הסביבה לפרוע ביהודים ביום השוק, אבל בהתערבות המשטרה הושב הסדר על כנו. בשנת 1937 התפרצו כמה בריונים לבתי יהודים והיכו את יושביהם. במקרה אחד הובא למשפט, נוסף על המתפרעים, גם יהודי אחד שהתגונן מפני התוקפים. בשנים 1939- 1941 ישבו בביילסק 200 יהודים בערך. בסתיו של 1939 צורפה ביילסק - שהגרמנים הסבו את שמה לשטיינהאוזן - ל"בצירק ציחנאו" ולאחר מכן סופחה, יחד עם האיזור כולו, לרייך. מיום ט' באב ת"ש (13.8.1940) עד נובמבר 1941 פעל בבית העם המקומי ברחוב פלוצקה מחנה עבודה ל- 120 יהודים מביילסק, מבודז'אנוב, מווישגורוד ומדרובין. האסירים שכבו על הרצפה בצפיפות ובזוהמה. הכינים הציקו להם מאוד, אבל במחנה שררה חשכה והם לא יכלו להיפטר מהן. היהודים הכלואים הועסקו בעיקר בעבודות טיוב. בשנת 1941 הם הועסקו גם בתיקון דרכים ובסלילת כבישים. על הכלואים השגיחו גרמנים מקומיים (השטיודסקלופ). הם נהגו באסירים באכזריות רבה. היודנראט בביילסק דאג להספקת מזון לאסירי המחנה. בתחילת מארס 1941 גורשו יהודי ביילסק יחד עם 700 יהודים מווישגורוד לסלופיה נובה שבמחוז קיילצה. בין המגורשים היה רבה (או מורה ההוראה) של הקהילה. ייתכן שבמקום נשארו עוד כמה יהודים ואלה גורשו בסוף שנת 1941.