כ"ז ניסן ה'תשע"ז

בילגוראי BILGORAJ

עיר בפולין
מחוז: לובלין
נפה: בילגוראי
אזור: מחוזות לובלין קיילצה
אוכלוסיה:
• בשנת 1941: כ- 8,173
• יהודים בשנת 1941: כ- 4,596

תולדות הקהילה:
כללי
ב' נוסדה בשנת 1578 כעיר פרטית של בני אצולה. התפתחותה הכלכלית היתה מהירה הודות לתעשיית נפות וכברות משיער סוס, ויצאו לה מוניטין גם מחוץ לאזור כ"עיר הנפות". במאה ה-19 הוקמו בה כמה מפעלים חדשים - לחוטי מתכת ורשתות לבניין, ולייצור קשתות לעגלות. בתקופה זו החלה להתפתח בה גם תעשיית אריגים.
היישוב היהודי בב' היה מן העתיקים באזור לובלין. ראשיתו בשלהי המאה ה-16. בעלי העיר, האציל אדם גורייסקי, התיר ליהודים לעסוק במסחר ובמלאכה, לגור בעיר, ולבנות בתים בכל חלקיה פרט לכיכר השוק. יהודי ב' היו בין הקרבנות בגזרות ת"ח-ת"ט (1648-1649); בספרו של נתן נטע הנובר "ין מצולה" ובספרו של חיים יונה גורלאנד "צוק העתים" נזכרת ב' ברשימת הקהילות שחרבו כליל בפלישות הקוזקים.
במאה ה-18 חודש היישוב היהודי בעיר. גם אז התפרנסו היהודים בעיקר ממסחר וממלאכה. בשנת 1780 כבר היו בעלי המלאכה היהודים מאורגנים בחברות (גילדות) והיו להם בתי-תפילה נפרדים. במאה ה-19 הרחיבו היהודים בב' את תעשיית הנפות והכברות ואת המסחר בהן ; כמו-כן עסקו בייצוא סחורות לארצות כמו רוסיה, גרמניה והונגריה. הצלחתם של היהודים עוררה את מורת רוחם של העירונים, שניסו בדרכים שונות לצמצם את היקף פעילותם הכלכלית. בכתבה שהתפרסמה בעיתון "הצפירה" בשנת 1890 נכתב:
היהודים בביחאווה יושבים לבטח בין שכניהם הנוצרים, אחוזים ושלובים בסבך המסחר, רבים בעלי מלאכות שונות ובייחוד מלאכת נפה וכברה ומעשה שיכר וכאלף אנשים ונשים עובדים במלאכה מבוקר ועד ערב... בימים אלו ניעור נוצרי אחד לעשות לו בית מלאכה לאפיית חלות ורקיקי מצות משוחין בשמן. הדבר הזה העלה אף רבים ממיודעיו בעיר אשר בשמעם כי כבר פתחו להם האיכרים בתי מסחר בכפרים וירע בעיניהם הרבר. גם פתחו חנות לממכר בשר טריפה וגם נועצו לשחוט ולמכור בשר כשר, אך הרב לא אבה להעיד על ישרו ואמונתו בכשרו של האיש היהודי שבחרו בו למכור בשר כשר לישראל, ויסעו לעיר הסמוכה פראמפאל להרב שיעיד על איש מעירו אבל גם הוא סירב. ובהוכחם כי במסחר הבשר בלעדי איש ישראל באמצע לא יצליחו הלכו ויקימו אופים חדשים ויבנו למו בטבור העיר שני אהלים למכור שמה מעשה תנור.ישווה עוד לזה בירי משחה מים הזדונים (זאדא וואסער) גם החזיקו בידם בהוספת דמים מרובים על מקח הטארגאווע (מסים) על הסחורות אשר החזיקו שלושה יהודים עניים זה כמה.
בתחילת המאה ה-19 ייסדה משפחת קרוננברג בב' בית-דפוס עברי, שהתפתח במהירות וזכה למוניטין.
בית-כנסת נבנה בב' בשלהי המאה ה-18, ובאותו זמן בערך קודש בית-העלמין. בזמן קיומו של "ועד דד' ארצות" השתייכה קהילת ב' תחילה לגליל סלם, ובשנת 1731 נכללה בגליל זמושץ'. מנהיגי הקהילה היו פעילים בדיוני הוועד והיתה להם השפעה רבה על ההחלטות שנתקבלו בו.
רבה הראשון של ב' ששמו ידוע לנו היה ר' שמואל (1740-1807), נכדו של הרמ"א ומחבר ספר השו"ת "בית שמואל". ר' שמואל היה בן 24 כשעלה על כס הרבנות בב'. ב-1795 נאלץ לעזוב את ב' לזמן קצר בגלל שרפה שכילתה כמעט את כל בתי היהודים. מב' עבר לקהילת פזבורסק ולאחר מכן היה ראש בית-הדין בטרנופול. בסוף ימיו היה ראש בית-הדין בפוזנן. אחרי פטירתו כיהן בב' ר' אליהו מרגליות, וממנו קיבל את כס הרבנות ר' משה צבי הירש מייזלס (נפטר בשנת 1801), שכיהן לאחר מכן בלנצוט ובז'ולקיווקה (ע"ע). בנו, ר' אביגדור מייזלס, היה בן 18 כשנתמנה לאב-בית-דין בב' ובמשך 50 שנה בקירוב כיהן כרב. לאחר פטירתו בא במקומו חתנו, ר' יצחק נתן נטע ברלינר (נפטר בשנת 1864), וגם הוא כיהן בב' כיובל שנים. את מקומו מילא למשך זמן קצר חתנו, ר' נחום פולאסט. כשנפטר ר' נחום בחרה הקהילה בר' שמואל אנגל, חתנו של ר' מנדל וייסמן, מנכבדי העיר, אך השלטונות לא אישרו את המינוי משום שר' שמואל היה נתין אוסטריה (לאחר מכן היה רבה של קהילת רדומישל והתפרסם כאחד מגדולי הפוסקים). במקומו נבחר ר' יעקב מרדכי זילברמן, שעם פרוץ מלחמת העולם הראשונה עבר ללובלין ושם נפטר, ובמקומו נתמנה בנו ר' יוסף, שכיהן בב' כרב וכדיין גם בשנים הראשונות שאחרי המלמה. ר' יוסף היה פעיל ב"אגודת ישראל".
בימי מלחמת העולם הראשונה ידעו יהודי ב' סבל רב. כבר בחודשים הראשונים למלחמה נכבשה ב' בידי הצבא האוסטרי, והיהודים הפכו מטרה למעשי שוד של חיילי הצבא הרוסי הנסוג. באביב 1915 פרצו הרוסים את החזית האוסטרית וכבשו מחדש את העיר. יהודי המקום, שכבר למדו את הלקח, נמלטו ברובם מן העיר יחד עם הצבא האוסטרי. כעבור שנה שבו האוסטרים והשתלטו על העיר, והחזיקו בה עד תום המלחמה. בעיר שרר מחסור במזון ובמצרכים בסיסיים ויהודים רבים הגיעו עד פת לחם. הקהילה פתחה מטבח לנזקקים שבו חילקו ארוחות חינם. בתקופת הקרבות פרצו בעיר מגפות כולרה וטיפוס.
בתחילת נובמבר 1918 נכבשה ב' בידי חיילי הגנרל האלר, שחטפו יהודים לעבודות כפייה, בזזו את רכושם ונהגו בהם באלימות.

היהודים בין שתי מלחמות העולם
בתום המלחמה חידשו היהודים את תעשיית הנפות והמסחר בהן ועסקו גם בייצור אריגים משיער סוס (וולאשאנקע ביידיש). משפחות אחדות מצאו את פרנסתן בהכנת חומר גלם למפעלים אלה. עוד ענף חשוב בכלכלת היהודים היה המסחר בעצים ועיבודם ; רבים עסקו במלאכה. כמה יהודים קנו חלקות יער בסביבה והחזיקו שתי מנסרות. קבוצה של יהודים הפעילה קו אוטובוסים לתחנת הרכבת הקרובה. בין היהודים היו גם כמה בעלי מקצועות חופשיים (עורכי-דין ורופאים).
בשנות ה-20 וה-30 הגביר גם בית-הדפוס של קרוננברג את פעילותו. הודפסו בו חיבוריהם של רבנים ידועי שם (ביניהם ר' אהרן לוין מרישא, ר' יחזקאל מיכלזון מוורשה,ר' משה עמיאל מאנטוורפן). בשנת 1927 הוקמה ליד בית-הדפוס הוצאת ספרים.
הסוחרים היהודים היו מאורגנים באגודה משלהם ובעלי המלאכה - באיגוד מקצועי. שני הארגונים החזיקו קופות גמ"ח שהעניקו לחבריהם מלוות ללא ריבית. בשנת 1927 נוסד בנק קואופרטיבי שנקרא "בנק מניות". בשנות ה-30 הראשונות הוקמו שני בנקים נוספים, "הבנק הקואופרטיבי" ו"הבנק המסחרי". שלושת הבנקים החזיקו מעמד עד פרוץ מלחמת העולם השנייה.
בתקופה זו פעלו בב' החברות "לינת צדק" (נוסדה בשנת 1930) ו"ביקור חולים" (נוסדה בשנת 1934). בשנת 1935 נוספה עוד חברה - "בית לחם", שחילקה מזון לשבת לעניים ביותר. ב-1936 הוקמה "הכנסת אורחים", לעזרת עוברי אורח עניים.
רוב המפלגות היהודיות והציוניות שהיו פעילות בפולין בין שתי המלחמות ייסדו סניפים בב'. בשנת 1922 הוקם חוג הנוער "זאבים", שקיים הרצאות ושיעורים בתולדות עם ישראל. ליד ההסתדרות הציונית נפתחה ספרייה. בשנים 1921-1927 עלו לארץ-ישראל על-מנת להשתקע בה 8 חלוצים מב'. ב-1928 נוסדו סניפי "החלוץ" ובית"ר. לחברי "החלוץ" היתה חוות הכשרה.
גם הלא-ציונים בב' פיתחו פעילות ערה. ב-1925 הוקם סניף "אגודת ישראל" וב-1927 התארגן סניף ה"בונד". בציר היה גם איגוד מקצועי יהודי שהיו חברים בו פועלים ובים. השלטונות האשימו את הארגון בנטייה לקומוניזם ואסרו את קיומו, ואחדים מחבריו נאסרו. ב-1936 נעשה ניסיון להקים ארגון דומה בשם אחר, "מפלגת הפועלים היהודים", אך הרעיון לא יצא אל הפועל.
בבחירות לוועד הקהילה בשנת 1936 זכתה רשימת "אגודת ישראל" ברוב המנדטים. ליהודים היתה נציגות במועצת העיר, שמנתה בממוצע 6 חברים מתוך 18 חברי המועצה.
הקהילה קיימה תלמוד-תורה. בשנת 1929 נוסדו גם בית-ספר "בית יעקב" לבנות ובית-ספר של רשת "יבנה". עד 1926 המשיך בכהונתו ר' יוסף זילברמן, אך בגלל חולשתו התקשה למלא את כל תפקידיו. כדי לסייע לו מונה ר' חיים הוכמן, שעבר לב' מקזשוב הסמוכה (ע"ע). לאחר פטירתו של ר' יוסף נבחר לאב-בית-דין ר' מרדכי רוקח, אחיו של הארמו"ר מבלז ואביו של האדמו"ר מבלז הנוכחי; ר' מרדכי היה רבה האחרון של הקהילה. הוא ניצל מן השואה ועלה לארץ-ישראל.
בב' נולדו הסופרים האחים ישראל זינגר ויצחק בשביסזינגר.

בימי מלחמת העולם השנייה
בספטמבר 1939, ימים אחדים לאחר פרוץ המלחמה, הגיעו לב' קבוצות ראשונות של פליטים יהודים שנמלטו מקרקוב ומטרנוב. הם הביאו אתם ידיעות על התקדמותו המהירה של הצבא הגרמני. ב-6 בספטמבר הפציצו את ב' מטוסים גרמניים. בהפצצה נהרסו רחובות שלמים, ותושבים רבים, ביניהם גם יהודים, מצאו בה את מותם. ב-11 בספטמבר פרצה בעיר - כנראה בשל ההפצצות - שרפת ענק. הרחובות ברוק, באגנו, שווסקי, פילסודסקי, קושצ'יושקו ואזור השוק עלו באש. בשרפה הגדולה נהרס גם בית-הכנסת והאזור הסמוך לו וניזוקו כמעט כל ספרי הקודש ותשמישי הקדושה שהיו בו. רק ב-13 בספטמבר הצליחו התושבים להשתלט על השרפה. ב-14 בספטמבר הגיעה לעיר קבוצה של חיילים פולנים שנסוגו מפני הגרמנים. הם ניסו לארגן את החיים בב' ולחדש את הספקת המזון. אך היחידה הפולנית שהתה בב' יומיים בלבד; ב-16 בספטמבר הודיע מפקדה שהחיילים הפולנים נצטוו לסגת מן העיר והגרמנים עומדים להיכנס אליה. לאחר יציאת הפולנים הוקמה בעיר מיליציה מקומית, שניסתה לשמור על הסדר ולמנוע בזה של רכוש ומעשי אלימות.
הגרמנים נכנסו לב' ב-17 בספטמבר 1939. מיד עם כניסתם לעיר פונו יהודים רבים מדירותיהם בכפייה ובמקומם נכנסו להתגורר בהן החיילים הגרמנים. הוחל גם בחטיפת יהודים לעבודות כפייה, כגון פינוי רחובות העיר מנזקי ההפצצות ועבודות שירות שונות בעבור הצבא. בימים הראשונים לכיבוש אירעו בעיר מעשי התעללות ביהודים וביזת רכוש מבתים בידי החיילים.ב- 24 בספטמבר נרצחו שני יהודים שנתפסו בעת שניסו להבריח אל העיר דברי מזון.
ב-27 בספטמבר פינו הגרמנים את העיר, וכעבור יומיים נכנסו אליה חיילי הצבא האדום. הסובייטים שהו בעיר שבוע ימים; ב-5 (או ב-6) באוקטובר נסוגו והעיר חזרה לידי הגרמנים. עם צאתם מן העיר עזבו יחד אתם כ-1,500 יהודים.
ימים ספורים לאחר שובם של הגרמנים פורסמו תקנות שחייבו את יהודי ב' להתייצב מדי יום לעבודות במחנות הצבא הגרמני שבאזור. הוטלה עליהם קונטריבוציה גבוהה, וכמה בני ערובה נחטפו ושוחררו רק לאחר שנאסף סכום הכסף שנררש. בסוף אוקטובר נאסר יהודי בתואנה שניסה להתנקש בחיי חייל גרמני. הוא הוצא להורג מחוץ לעיר.
בסוף שנת 1939 הוקם בב' יודנראט, שבראשו עמד חיים-מרדכי הירשנהורן. תפקידו הראשון של היודנראט היה לספק לגרמנים את מכסת עובדי הכפייה היומית. העובדים היהודים חולקו לפלוגות עבודה והועסקו בעיקר בסלילת כבישים, בבניית בית-חולים צבאי ומבנים אחרים, ובעבודות סבלות בתחנת הרכבת. ליד היודנראט הוקמה גם משטרת-סדר יהודית.
בתחילת 1940 פרסמו הגרמנים תקנות בדבר החרמת רכוש היהודים בב'. לאחר שרכושם הוחרם הורשו היהודים להמשיך ולהתגורר בבתיהם תמורת שכר דירה לשלטונות הכיבוש. באפריל 1940 פורסם צו שחייב את היהודים לענוד סרט שרוול מסומן במגן-דוד כחול. צו זה חל על כל יהודי ב' בני 14 ומעלה.
בקיץ 1940 נשלחו כמה קבוצות יהודים למחנות עבודה שהוקמו במחוז לובלין. הקבוצה הראשונה יצאה לדרכה סמוך לחג השבועות ת"ש. הגרמנים פקדו על כל הגברים היהודים מגיל 71 ומעלה להתייצב לרישום בכיכר העירייה, אבל לא כולם התייצבו במועד. מבין המתייצבים הוציאו הגרמנים כמה עשרות צעירים ושלחו אותם דרך תחנת הרכבת בזווייז'ינייץ הסמוכה למחנה העבודה טורקוביצה. עיקר עבודתם היתה חפירת תעלות ניקוז בנהר הוטשווה. כעבור זמן קצר נשלחה קבוצה נוספת של צעירים יהודים למחנה העבודה בבלז'ץ. קבוצה זו הועסקה בבניית ביצורים וחפירות נגד טנקים על הגבול הגרמני-סובייטי. הגירושים למחנות עבודה והמצב הכלכלי הקשה בב', הניעו כמה משפחות יהודיות לעבור לכפרים ולעיירות שבסביבה. כמה משפחות אמידות מצאו מקומות מגורים בעיירה הסמוכה פרמפ1ל (ע"ע), שבה אפשר היה להשיג מזון ואמצעי מחיה יותר בקלות ולהסתתר מאימת הגירושים למחנות העבודה.
בקיץ או בסתיו 1940 הוקם בב' גטו בשטח של שני רחובות - רחוב לובלסקה ורחוב 3 במאי - שלתוכו נדחסו 3,500 יהודי ב'. היה זה גטו פתוח והיציאה מתחומו היתה מותרת בשעות שנקבעו, בעיקר לצורך הצטיידות במזון. ביוני 1941, לאחר שהגרמנים פלשו לברית-המועצות, שונו ההוראות. על היהודים נאסר מכל וכל לעזוב את ב'. בקיץ 1941 נתפס יהודי בעת שחזו מאחד הכפרים הסמוכים ובידיו כמה תפוחי אדמה, ונדרח למוות. הגרמנים ירו גם בשניים מחברי היודנראט, כנראה משום שנחשדו בכך שהעלימו עין מיציאת יהודים ללא רשות מתחומי העיר. כנראה שנורו עוד כמה יהודים.
במרס 1942 הועברו 221 יהודים מב' לטרניגרוד (ע"ע). מספר לא ידוע של שוטרים חברי משטרת הסדר היהודית הועברו בתקופה זו למחנה הריכוז מיידאנק.
האקציה הראשונה בב' הייתה באוגוסט 1942. ראשי היודנראט נקראו למשרדי המחוז ונצטוו להכין רשימה של 1,000 יהודים, שלדברי הגרמנים עמדו להעבירם למחנות עבודה באוקראינה. המגורשים הורשו לקחת אתם מטען לא גדול של חפצים אישיים וכסף. חברי היודנראט ועובדים בשירות הגרמנים בעיר ובסביבתה היו פטורים מלהתייצב. ביום שנקבע התייצבו 1,000 המועמדים לגירוש על-פי הרשימות שהכין היודנראט, יחד עם בני משפחותיהם. מספר המתייצבים עלה על המספר שדרשו הגרמנים. למקום ההתייצבות בכיכר השוק הובאו עגלונים פולנים יחד עם עגלותיהם כדי להסיע את המגורשים. מכיוון שמספר המתייצבים עלה על המספר שנדרש, לא נערך מצוד אחר מי שנכלל ברשימה המקורית ולא התייצב. ב-9 באוגוסט 1942 יצאה שיירת המגורשים את ב' מלווה ביחידת מילואים של משטרת השופ"ו הגרמנית, שהובאה לב' במיוחד. בסך הכל היו בשיירה 25 עגלות עמוסות ציוד ויותר מ-1,000 יהודים. המגורשים הובלו לכיוון שוויר, ושם נפגשו עם קבוצת יהודים שגורשו מטרנוגרוד. כולם יחד הובלו לתחנת הרכבת בצ'רנישווצה, הועלו על קרונות משא וגורשו למחנה ההשמדה בלז'ץ.
לאחר הגירוש הראשון נותרו בב' כ-1,500 יהודים הגירוש השני היה בנובמבר 1942. כמה ימים לפני הגירוש הזה הקימו הגרמנים בצד המזרחי של רחוב 3 במאי "גטו קטן" סגור. ב-1 בנובמבר 1942 הודיע הרש זילברברג ראש היודנראט השני בב', שעל-פי הוראת הגסטאפו חייבים כל הפועלים היהודים ובני משפחותיהם, בסך הכל 70 נפש, לעבור לגטו הזה. היו אלה חייטים ובעלי מלאכה אחרים, שעבדו בשירות הגרמנים בעיר. בבוקר 2 בנובמבר 1942 החלו "גרמנים לפנות מבתיהם את היהודים שנותרו מחוץ לגטו הסגור. הגירוש השני התנהל באלימות, יהודים רבים נרצחו במהלך איסוף האנשים מן הבתים. לאחר שרוכזו היהודים ככיכר, הובאו לשם גם 70 יהודים מן ה"גטו הקטן" ונערך חיפוש יסודי בכל הבתים, כדי לוודא שלא הסתתרו עוד יהודים בגטו הסגור. בתום החיפוש הופיע ראש היודנראט ובידו רשימת אנשים שהורשו להישאר בגטו; אנשים אלה הופרדו מן השאר והמתינו בצד. בתום החיפוש והספירה הוחזרה הקבוצה הזאת ל"גטו הקטן".
שאר היהודים רוכזו בבניינים הסמוכים לבית-הקברות היהודי, וב-3 בנובמבר 1942 הוצעדו בשני טורים לתחנת הרכבת בצ'רנישווצה, מרחק של כ-5 ק"מ מב'. בעת הגירוש נורו כמה יהודים בידי אנשי המשטרה הגרמנית שליוו את השיירה. ב-4 בנובמבר 1942 ספרו איכרים פולנים כ-50 גוויות של יהודים לאורך הדרך. בהגיע שיירת המגורשים לצ,רנישווצה הועלו היהודים לרכבת והוסעו למחנה ההשמדה בלז'ץ.
לאחר צאת המגורשים הועסקו היהודים מן ה"גטו הקטן" באיסוף הגוויות; בכיכר השוק וברחובות נאספו כ-200 גוויות של יהודים שנרצחו בזמן הגירוש.
"בגטו הקטן" נותרו 70-80 יהודים, חלקם באופן בלתי לגלי. הגטו הזה התקיים עד ינואר 1943. ב-7 בינואר 1943 (או ב-10 בחודש, לפי גרסה אחרת) הגיעו לב' אנשי גסטאפו והורו לקבוצת העובדים לצאת מן הגטו. מן הקבוצה הופרדו הצעירים ונכלאו בבית-הסוהר העירוני. הנשים, הילדים והקשישים הוצאו להורג במקום. קבוצת הצעירים, כ-15 במספר, נשלחה למחנה העבודה ינוביצה.