כ"ט ניסן ה'תשע"ז

בירקנאו BIRKENAU

כפר בפולין
נפה: ברגשטראסה
אזור: הסן
אוכלוסיה:
• בשנת 1941: כ - 2,827
• יהודים בשנת 1941: כ - 17

תולדות הקהילה:
מתולדות הקהילה
ב- 1679 נזכרים לראשונה יהודים תושבי המקום לרגל מקרה של המרת-הדת. במקורות נוספים מן המאות ה- 17 וה- 18 נזכרים יהודים בבירקנאו, ששילמו דמי-חסות. יהודים אלה היו עניים והתפרנסו בעיקר מסחר-בהמות וממכירת בשר בקר. הגילדות בוויינהיים (באדן) התלוננו כי יהודי בירקנאו מוכרים בשר בעירם, ונראה שהתארגנו כדי למנוע מסחר מעין זה. ב- 1717 רכשה הקהילה חלקת קרקע לבית-עלמין. התפילה בציבור התקיימה בבתים פרטיים (ב- 1717 - בביתו של פייסט מנדל, ככל הנראה הפרנס). היהודים התגוררו ב'סמטת-היהודים'. ב- 1823 נזכר בית-כנסת קטן. עקב אי-סדרים וחיכוכים פנימיים נאלץ ראש-הכפר להתערב ואף מינה ב- 1829 ראש-קהילה - את סמואל דארמשטטר. בשנות ה- 40 של המאה ה- 19 מנתה הקהילה 15- 17 גברים משלמי מס ובעלי זכות-בחירה. ב- 1853 הוברר שלא ניתן לתקן את בית-הכנסת הישן והמט ליפול וכעבור שנה רכשה הקהילה בית אחר. ב- 1855 עלה בניין בית-הכנסת באש. במשך שנים אחדות אספה הקהילה כסף לשיקומו, ב- 1858 הוחל בשיפוצים וב- 1859 נחנך בית-הכנסת המחודש, שהכיל 40 מושבים לגברים ו- 20 מקומות לנשים. ברשות הקהילה היה גם מקווה-טהרה. ב- 1817 לערך פתחה הקהילה בית-ספר יסודי לילדיה. ב- 1835 הוא נסגר, ככל הנראה, אך הקהילה הוסיפה להחזיק מורה-דת וחזן. ב- 1840 מנתה הקהילה 84 נפשות, מהם 23 ילדים בגיל חינוך-חובה. ב- 1850 התקשתה הקהילה לשלם את משכורתו של מורה-דת, ונראה שהוא פוטר. ב- 1858/9 ניסחו יהודי בירקנאו תקנון-קהילה משלהם. ב- 1871 הגיעה הקהילה לשיא גודלה - 120 נפשות - אך כעבור שנים אחדות הורע מצבה הכספי בעקבות עזיבתם של יהודים מקומיים, דווקא מן האמידים, והיה חשש שתפורק. בשנים הבאות נמשכה מגמת היציאה לערים הגדולות וההגירה אל מעבר לים, ומספר חברי הקהילה פחת בהתמדה. ב- 1897 הצטרפה קהילת בירקנאו לרבנות האורתודוקסית בדארמשטאט (ע"ע). באותה עת שימש כמורה-דת וחזן בבירקנאו ג' דארמשטטר. ערב עליית הנאצים לשלטון היו ברשות הקהילה בית- כנסת ובית-עלמין. ראש-הקהילה היה פרדיננד לב (Lob). במקום התקיימה שחיטה כשרה. 6 ילדים למדו בשיעוריו של מורה-הדת מקהילת בנסהיים (ע"ע). תקציב הקהילה לשנת 1930 היה 300 מארק, ומזה הוקצו 75 מארק לחינוך. שיעור ההצבעה למען הנאצים בבירקנאו עלה מ- %7.8 בבחירות לרייכסטאג ב- 1928 ל- %45.8 בבחירות ללאנדטאג ב- 19.6.1932 (בהסן כולה - 44%). המפלגה הקומוניסטית, השנייה בגודלה, קיבלה 27.5% ב- 1928 ו- %24.6 ביוני 1932. באוקטובר 1934 חגגה הקהילה יובל 75 שנה לבית- הכנסת. עם גבור ההגירה רבתה העזובה בבית-הכנסת. ב- 1938 היו רבים מחלונותיו שבורים, התפילות כבר לא התקיימו כסדרן וב- 7 בנובמבר נמכר הבניין למועצה המקומית. יום לפני מכירת בית-הכנסת נערכה בו תפילת- פרידה בהשתתפות רב-המחוז האורתודוקסי מדארמשטאט ד"ר יוליוס מרצבאך. ראש-הקהילה האחרון היה עמנואל לב. אור ליום 10.11.1938 קיבלו 4 אנשי ס"א מבירקנאו וכפרים סמוכים הוראה טלפונית לשרוף את בית-הכנסת. הם פרצו את דלת הבניין, ערמו חלק מתשמישי-הקדושה, ספרי התורה והסידורים במרכז האולם, העלו אותם באש ועזבו את המקום. סמוך ל- 6:00 בבוקר הוזעקו הכבאים המקומיים וכיבו את השרפה בטרם נגרם נזק קשה למבנה, שיועד לשמש כתחנת מכבי-האש. בשנות השלטון הנאצי היגרו 19 מיהודי המקום, מהם 10 לארצות-הברית, 3 לארגנטינה, שניים לארץ-ישראל והשאר לאורוגואי, הולנד, בראזיל ואנגליה. 4 המהגרים האחרונים הצליחו לעזוב את גרמניה בינואר וביוני 1940 (לארצות- הברית ולארגנטינה). יהודיה אחת נפטרה בבירקנאו ב- 1941. ב- 20 במארס 1942 גורשו 4 יהודים למחנות בפולין (מהם 3 בני משפחה אחת), וב- 27 בספמטמבר 1942 גורשו 6 בני משפחת לב - כולם בני 65 ומעלה - לטרזיינשטאט. ברתולד לב, שהיה נשוי ל'ארית' ואב ל- 4 ילדים, הצליח להסתתר תחת שם בדוי במקומות שונים בגרמניה, ומשפחתו נותרה בבירקנאו כל עת המלחמה. אחרי המלחמה שב לבירקנאו ומשם עבר עם משפחתו לוויינהיים. ב- 1946 נשפטו שניים ממציתי בית הכנסת ל- 15 חודשי מאסר; שני האחרים - אחים תושבי בירקנאו - נהרגו במלחמה. כיום אין יהודים בבירקנאו. הרשות המקומית טיפלה בבית- העלמין היהודי בימי השלטון הנאצי ומוסיפה לטפל בו גם כיום, בעזרת קרן שהקים למטרה זו סימון אופנהיימר, שהיגר לארצות-הברית. יב