כ"ח תשרי ה'תשע"ח

בלאשקי BLASZKI

עיר בפולין
מחוז: לודז'
נפה: קאליש
אזור: לודז' והגליל
אוכלוסיה:
• בשנת 1941: כ-3,896
• יהודים בשנת 1941: כ-2,100
• יהודים לאחר השואה: יהודי אחד

תולדות הקהילה:
כללי
במאה ה- 14 כפר בבעלות הכנסיה ב- 1729 זכתה בלאשקי במעמד של עיר. על אף ההגבלות שחלו בשנים 1823- 1862 להתישב בקרבת הגבול רבתה האוכלוסיה היהודית בבלאשקי בתקופה זו. פרנסתם העיקרית היתה מסחר בתבואה ובזרעים ואף יצוא ביצים. בקרב 56 מפרנסים נמצאו ב- 1764 בין היתר: 9 סוחרים, 4 שורפי י"ש, 9 חייטים, 1 אורג גדילים, 5 קצבים, 3 גלבים, 1 זגג ו- 5 כלי קודש.
עד מחצית המאה ה- 19 היה הישוב היהודי בבלאשקי כפוף למרותה של קהילת קאליש ורבניה. מאמצע המאה ה- 19 קהילה עצמאית. מבין הרבנים שכהנו בשנים אלו ידועים ר' לייב וולאדיסלאווסקי (1858) ור' יחיאל וולאדיסלאווסקי שישב על כס הרבנות בסוף המאה ה- 19 (נפטר ב- 1902). בראשית המאה ה- 20 היתה מחלוקת בין החסידים לבין חובבי ציון בקשר לבחירת רב העיר. חובבי ציון הציעו כמועמדם את ר' אבא נטע קופפער, והחסידים רצו ברבי מצ'ופקוב. בסופו של דבר נבחר הרב מצ'ופקוב, אך הוא עזב את העיר אחרי השריפה ב- 1904. ב- 1907 נעשה לרבה של בלאשקי ר' יצחק קאנאל. בראשית המאה היו בעיר שני בתי כנסת גדולים וכן שטיבלך של חסידי גור, אלכסנדר וסוחאצ'ב ב- 1916 הוקמה בבלאשקי ישיבה.
ב- 1913 הוקם בית ספר יסודי ממשלתי בשביל ילדים יהודיים. לפני מלחמת העולם ה-1 נוסדה בבלאשקי אגודת ספורט "טורן פאריין".
בימי הכיבוש הגרמני ב- 1916 סגרו השלטונות כל מוסדות הציבור היהודיים וביניהם גם את בתי הכנסת בנימוק של מניעת מגיפות. בעקבות התרוששות היהודים בימי המלחמה הוקם ב- 1915 מטבח ציבורי שחילק ארוחות חמות לעניי העיר. אחרי ביטול האיסור על פעילות ציבורית ע"י השלטונות הגרמניים התארגנו ב- 1917 חוגים ציוניים. ב- 1918 הוקם סניף של "המזרחי".
בתקופה שבין שתי מלחמות העולם המשיכו היהודים בעיסוקיהם הקודמים כמו סחר התבואה, קניית מוצרים חקלאיים מכפרי הסביבה ומכירתם למרכזים עירוניים. במלאכה בלט ענף הקונפקציה לגברים. 15% ממפרנסים יהודיים היו חייטים. הכובענים שלחו את סחורתם לפוזנאן. כן נמצאו בין יהודי בלאשקי: פחחים, שענים, עגלונים וסבלים. בעלי עגלות ומרכבות יהודיים הסיעו אנשים לתחנת הרכבת המרוחקת 3,5 ק"מ מן העיירה והובילו משאות בכבישים בין-עירוניים. שני בנקים יהודים בעיר -הבנק הקואופרטיבי והבנק העממי, סייעו לביסוס הכלכלה היהודית בעיר.
בין המפלגות הציוניות בלט משקלם של ציונים כלליים. בהשומר הצעיר היו כ- 200 צעירים, בבית"ר- 100, ובהחלוץ - 150. לבונד היתה השפעה על האיגודים המקצועיים. אגודת ישראל היתה הכוח המרכזי במוסדות הקהילה. בתקופה שבין שתי המלחמות כיהן שנים מספר כרבה של בלאשקי ר' יואל פוקס. הלה היה מפעילי המזרחי בפולין ועל רקע זה הורגשה מתיחות בינו לבין הנהגת הקהילה.
ב- 1919 נוסד בית ספר יבנה. כן התקיים בבלאשקי בית ספר "בית יעקב" לבנות. במקום אורגנו קורסים למבוגרים ללימוד השפה העברית. אגודת ספורט "טורן פאריין" המשיכה לפתח פעילות ענפה וריכזה בשורותיה כ- 200 צעירים יהודיים. חוג דרמתי בניהולו של פייבל יעדוואב ריכז סביבו נוער שוחר אמנות. עבודה תרבותית נעשתה במסגרת האיגודים המקצועיים.
בשנות ה- 30 נתערער מעמדם הכלכלי של סוחרי בלאשקי היהודיים בעקבות הקמתו של ארגון אנטישמי "רוזווי" שפיתח במקום רשת חנויות מתחרה ביהודים. ב- 1934 התפרעו האנטישמיים המקומיים ביהודים. הפולנים התנפלו על ההולכים לבית הכנסת והיכום. תופעות דומות התרחשו ב- 1936. סוחרי בלאשקי שהגיעו לרגל עסקיהם לכפרים בסביבה נחבלו ורכושם נשדד.
עם כניסת הגרמנים בספטמבר 1939 נלקחו 10 בני ערובה מנכבדי הקהילה והוצאו להורג בבית הקברות הנוצרי. הוחל בגזל הרכוש היהודי והוטלה הגזרה של עבודת כפייה. בחודש דצמבר 1939 גורשו יהודי בלאשקי לערים שונות בגנראל- גוברנמנט. ישנן ידיעות על כך שיהודי המקום גורשו לקונסטאנטינוב באזור לובלין, ללושיצה, לסארנאקי ולסוקולוב פודלאסקי במהלך הגירושים נמלטו מספר יהודים והגיעו ללודז' ולווארשה. מספר יהודים עברו את הגבול אל האיזור הסובייטי במזרח פולין.
אחרי המלחמה חזר אחד מיהודי בלאשקי לעיר והוא נרצח בידי האנטישמים הפולניים במקום.