ב' חשון ה'תשע"ח

בלוניה BLONIE

כפר בפולין
מחוז: וארשה
נפה: וארשה
אזור: וארשה והגליל
אוכלוסיה:
• בשנת 1941: כ-5,337
• יהודים בשנת 1941: כ-1,262

תולדות הקהילה:
כללי
הכפר בלוניה מוזכר לראשונה בשנת 1290. הוא היה בבעלותו של נסיך מאזוביה קונראד מאזובייצקי. בשנת 1380 העניק הנסיך יאן מאזובייצקי לבלוניה מעמד של יישוב עירוני ולתושבים זכויות לעסוק במסחר. במרוצת הזמן היתה בלוניה למרכז מסחר ומלאכה לאיזור. מלחמת השוודים באמצע המאה ה- 17 הביאה הרס על בלוניה. היישוב החל להתפתח מחדש בראשית המאה ה- 19. לאחר חלוקתה השלישית של פולין (1795) היתה בלוניה תחת כיבוש פרוסיה. בשנת 1807 נכללה העיירה בנסיכות וארשה ומשנת 1815 עד מלחמת העולם הראשונה היתה בתחום מלכות פולין הקונגרסאית. בזמן מלחמת העולם הראשונה נכבשה העיירה בידי יחידות צבא גרמניות ואלה החזיקו בה עד נסיגתן בשנת 1918. אין בידינו ידיעות מדויקות על תחילת היישוב היהודי בבלוניה. במאה ה- 15 נזכרים מגורי יהודים בבלוניה. בשנים שלאחר מכן נאסרו מגורי יהודים במקום. בשנת 1858 התגוררה בבלוניה משפחה יהודית אחת בלבד מתוך 1,014 התושבים. מספר יהודים, סוחרים ורוכלים, שהתגוררו בסביבת העיירה היו מבקרים בה בימי השוק ובירידים השנתיים שהתקיימו במקום. בגלל ההגבלות שהטילו שלטונות העיר על התיישבות יהודים לא גדל מספרם. רק לאחר פרסום הצווים משנת 1862 בוטלו ההגבלות והותר ליהודים לגור ולרכוש במקום נכסי דלא-ניידי. במחצית השנייה של המאה ה- 19 היה בבלוניה יישוב יהודי מאורגן. היהודים עסקו במסחר זעיר וברוכלות; כמה מהם עסקו בסחר תבואה. משפחות אחדות עסקו במלאכה - בעיקר בחייטות ובסנדלרות. סימנים למעורבותם הפוליטית של יהודי בלוניה יש לראות בהשתתפות כמה מהם במרד הפולני של 1863. אחד מאלה היה אהרן אנגלמן. לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה ציוו השלטונות הרוסיים לגרש את היהודים מן העיר. גם בתקופה שבין שתי מלחמות העולם המשיכו היהודים להתפרנס ממסחר וממלאכה. בשנת 1926 הוקמה במקום קופה קואופרטיבית לאשראי שנתנה הלוואות בריבית נמוכה לסוחרים ולבעלי מלאכה. בבלוניה התקיימו סניפים של המפלגות שפעלו באותה תקופה בפולין. ההסתדרות הציונית היתה מיוצגת כאן על גווניה השונים: "ציונים כלליים", "פועלי ציון", "המזרחי" והרוויזיוניסטים. על יחסי הכוחות בין התנועות הציוניות בעיירה ניתן ללמוד מתוצאות הבחירות לקונגרסים הציוניים שהתקיימו בשנים שלפני מלחמת העולם השנייה. בבחירות לקונגרס הציוני הט"ז, שנערכו בשנת 1929, זכה "המזרחי" ב- 51 קולות, "על המשמר" - ב- 13 קולות ו"עת לבנות" - ב- 9 קולות. בבחירות לקונגרס הציוני הי"ט, שנערכו בשנת 1935, זכתה הרשימה למען ארץ-ישראל העובדת ב- 86 קולות, "המזרחי" - ב- 30 קולות, "על המשמר" - ב- 16 קולות, "עת לבנות" - ב- 7 קולות והרוויזיוניסטים קיבלו קול אחד בלבד. מבין המפלגות הלא-ציוניות היה בבלוניה סניף ל"אגודת ישראל". בקרב יהודי בלוניה שלט ההווי המסורתי. יחד עם זאת, היתה השפעה רבה לציונים. מבין הרבנים שכיהנו בקהילה ידוע לנו ר' אפרים פישל שפירא. בעת מלחמת פולין עם רוסיה הסובייטית (1920) האשימו שלטונות הצבא הפולני את הרב בסיוע לצבא האדום והוציאו אותו להורג. הדבר קרה באחד הימים, כאשר ר' אפרים פישל וכמה יהודים השתתפו בטקס "קידוש לבנה". הפולנים ראו בתנועותיו של הרב בעת הטקס איתות ורמז לסוכנים בולשוויקיים. זמן מה התגורר בבלוניה ר' יעקב יהודה קאליש, האדמו"ר מסקרניבייץ (נפטר בשנת 1929). בבחירות לוועד הקהילה, שנערכו בשנת 1924, זכתה הרשימה הציונית המאוחדת ב- 3 מנדטים (ציונים כלליים - 1, "המזרחי" - 1, בעלי מלאכה תומכי התנועה הציונית - 1). "אגודת ישראל" זכתה במנדט אחד. בבחירות שנערכו בשנת 1936 קיבלו הציונים - 2 מנדטים, בעלי מלאכה (תומכי הציונים) - 3 מנדטים, בלתי מפלגתיים - 2 מנדטים ו"אגודת ישראל" - מנדט אחד. בשנת 1939 היו ליהודי העיירה רק 2 נציגים במועצת העיר. ילדי ישראל למדו בחדרים המסורתיים ובבית-הספר העממי הפולני. המפלגות הציוניות גילו באותה תקופה פעילות ערה בחינוך הנוער. בבלוניה התקיימו קורסים ללימוד השפה העברית לצעירים ופעלו חוגים לספרות ולדראמה. בלוניה נכבשה בידי הצבא הגרמני בימים הראשונים למלחמה. עם כניסתם הם שדדו את חנויותיהם ואת בתיהם של יהודי בלוניה; יהודים נחטפו ושולחו לעבודות-כפייה. בסתיו 1939 מינו הגרמנים יודנראט, שתפקידו העיקרי היה לספק את כל דרישותיהם של הכובשים. אולם חברי היודנראט דאגו גם לסדרי החיים בקהילה. בין השאר דאגו למאות הפליטים והמגורשים שהגיעו לבלוניה בסוף שנת 1939 ובראשית שנית 1940 מלודז', מקובל, מאילוב, מלוביין, מקונסטאנטינוב ומאלכסנדרובקויאבסקי. מספרם של המגורשים הגיע ל- 600 נפש. היודנראט מצא עבורם קורת-גג וסיפק להם בגדים. לפי המלצתו של הג'וינט, שהמשיך לפעול באותה תקופה בווארשה הוקם בבלוניה "ועד לעזרת הפליטים והמגורשים העניים". במקום הוקם מטבח ציבורי לנזקקים, שבערך 300 מהם היו פליטים. בסתיו 1940 הוקם בבלוניה בפקודת הגרמנים גטו. מצב היהודים החמיר מיום ליום. במקביל הצטמצמו העזרה והסיוע שנתן הג'וינט. בפברואר 1941 נמצאו בגטו בערך 2,100 יהודים. בימים 17- 19 בפברואר 1941 חיסלו הגרמנים את הגטו ויהודי בלוניה גורשו לווארשה. הגרמנים הרסו את בית-העלמין היהודי ובמקום נשארו רק מספר מצבות. גורלם של יהודי בלוניה היה כגורל שאר היהודים בגטו וארשה. הם הובאו למחנה ההשמדה טרבלינקה ונספו שם.