כ"ז תשרי ה'תשע"ח

בלז BELZ

עיר בפולין
מחוז: לבוב
נפה: סוקאל
אזור: גאליציה המזרחית
אוכלוסיה:
• בשנת 1941: כ- 4,148
• יהודים בשנת 1941: כ- 2,104
• יהודים לאחר השואה: כ- 220

תולדות הקהילה:
הישוב היהודי מראשיתו
בלז התקיימה כמבצר כבר במאות ה- 10 וה- 11. במאות ה- 11 - ה- 13 נעשתה ליישוב עירוני חשוב בנסיכות ולאדימיר-האליץ'. ב- 1366 סופחה לפולין כנסיכות נושאת- מנחה. ב- 1388 קיבלה בלז מעמד של עיר, ומאז השתייכה לנסיכות מאזוביה עד 1462, כשסופחה לפולין-כתר כעיר מלכותית ועיר מחוז. במאות ה- 16 וה- 17 היתה בלז עיר בצורה. בשנים 1499- 1548 סבלה בלז מפלישות טאטארים ומ- 1648 עד 1655 - מפלישות הקוזאקים; השוודים החריבוה ב- 1660. במאה ה- 18 נפגעה העיר פעם נוספת מצבאות השוודים, הקוזאקים והרוסים. ב- 1772, עם סיפוחה של גאליציה לאוסטריה, ביטלו השלטונות את מקום מושבו של המחוז בבלז והעבירוהו לז'ולקייב. ייתכן שיהודים יחידים כבר נמצאו בבלז בתקופת השתייכותה של העיר לנסיכות האליץ'. הידיעה הברורה על ישיבתם בבלז היא מ- 1413, כשבשנה זו קבעה גילדת החייטים הנוצרית עונשים לפרטצ'ים (בלתי-מאוגדים) יהודים העוסקים במלאכה זו. ב- 1439 התנהל משפטו של משה מבלז נגד העירונים בהרוביישוב על שאסרו את אחותו ודרשו בעד שיחרורה כופר-נפש בסך 35 מארק. זכות הישיבה של היהודים נקבעה באישורים מטעם המלכים וב- 1517 הסתמך עליהם המלך זיגמונט הראשון, בקובעו שמותר ליהודי המקום להתגורר ולסחור בכל חלקי העיר בדומה לשאר העירונים (להוציא סחר בשר ודגים ותבלינים; שמותר היה להם למכור רק בבתיהם או סמוך לבית-התפילה שלהם). בתמורה לזכות זו הוטלו על יהודי המקום סכומים שנתיים קבועים לבניית המבצר. ב- 1550 אישר המלך זיגמונט-אוגוסט את הזכויות שהיו עד אז ליהודי בלז, אולם 7 שנים לאחר-מכן אסר עליהם את השיווק של תמד ושאר המשקאות. זכויות היסוד של יהודי בלז אושרו על-ידי המלכים הבאים. בגזירות ת"ח ות"ט נספו מרעב וממגיפות כ- 200 יהודים כולל הפליטים שנמלטו לבלז. יתר היהודים ניצלו הודות למבצר שעמד במצור הקוזאקים. גם השוודים פגעו ביהודי בלז; בין היתר נרצחו אז 60 ילדים. לאחר הפגיעות הנ"ל נתרוקנה העיר כמעט כליל ועל-כן היו העירונים מעוניינים לבוא לידי הסכם עם היהודים. ואכן ההסכם נחתם ב- 1665 ואושר על-ידי המלך ב- 1666. לפי ההסכם מותר היה ליהודים לסחור, הפעם גם במשקאות, בכל חלקי העיר. אבל בתמירה היה עליהם להשתתף בכל המיסים, הארנונות ושאר הוצאות העיר, נוסף למיסים ששילמו במישרין לאוצר המלוכה. לפי הזכויות שהוענקו ליהודים על-ידי המלך, וכן לפי ההסכמים בין היהודים והעירונים, היה עיקר עיסוקם של יהודי בלז במסחר. במחצית הראשונה של המאה ה- 16 עמדו בראש הסחר היהודי ברייסן, בעיקר בסחר- עורות, דבש, בדים ותבלינים. הם סיפקו תבלינים לירידים אף במקומות מרוחקים. בין יהודי בלז נמצאו אז גם חוכרים גדולים של הכנסות האוצר והעיר. ב- 1504 חכר היהודי יוסקה את המכס בבלז לשלוש שנים תמורת 500 מארק לכל שנה. ב- 1633 החכירה העיריה לזליג בן יעקב את מבשלת הבירה ואת משרפת היי"ש בעיר, בתנאי שלא ימכור את תוצרתן אלא במכירה סיטונאית. ב- 1770 הילווה אייזיק בן יוסף 986 זהובים לעיריה, על מנת שזו תשלם את הקונטריבוציה שהצבא הרוסי הטיל על העיר, ובעבור זה הוחכרה לו ל- 10 שנים אחוזה חקלאית בסמוך לבלז. גם במלאכה שלחו יהודי בלז את ידם בתקופה ההיא. על הימצאותם של חייטים יהודים ידוע, כאמור, כבר מן המחצית הראשונה של המאה ה- 15. לקצבים הותר עוד ב- 1562 למכור בשר גם בסיטונות וכנגד זה היה עליהם לספק לטירה מדי שנה בשנה 30 "אבנים" של חלב וחצי אבן פלפל, ובמחיר מוזל 10 עגלים ו- 24 כבשים. במיסמך מ- 1619 נמסר על יעקב בן זלמן איש בלז שייצר אבקת שריפה בכפר הסמוך. בשנות ה- 30 וה- 40 של המאה ה- 17 עסק היהודי יעקב בן פייבל ברוקחות ובייצור ממתקים. קהילה מאורגנת היתה בבלז כבר במאה ה- 15 ובמאה ה- 16 נתבססה זו על מוסדותיה. בית-הכנסת, בנוי כנראה עץ, מוזכר לראשונה ב- 1509. קהילת בלז היתה במאה ה- 17 למרכז הגלילי ונציגיה השתתפו תכופות בוועד דד"א. בין נציגיו של ועד דד"א בווארשה היו ב- 1609 שניים מבלז - שלמה-זלמן ואלחנן. בישיבת הוועד ביארוסלאב ב- 1691 השתתף צבי-הירש בן אלחנן מבלז. על מיסמכים מאוחרים יותר של ועד דד"א חתומים שמותיהם של רבני בלז ופרנסיה לצידם של שמות רבנים ופרנסים של הקהילות הגדולות בפולין דאז. מפני חשיבותה קבעו בבלז את כהונתם ברבנות גדולי הרבנים בדור ההוא. על כס הרבנות בבלז ישב ב- 1580 ר' יהושע פאלק, קודם שנתמנה לריש מתיבתא בלבוב. גם בן-דורו ר' יואל סירקיס (1561- 1640), בעל "בית חדש" (הב"ח) היה רב בבלז לפני שעבר לכהן בקראקוב כרב וריש מתיבתא. מלבד הנ"ל ישבו על כס הרבנות בבלז במאה ה- 17 ר' יעקב- ישראל, מחבר "ילקוט קטן" (1640), ר' מאיר הכהן ב"ר שמחה רפפורט (נפטר ב- 1660), ר' נחמן הכהן רפפורט (ב- 1671) ואחריו בנו ר' גרשון הכהן (ב- 1687), ובמאה ה- 18 ר' מאיר כ"ץ ב"ר משה-ירמיה (1700), ר' אברהם אבלי ב"ר אלחנן (1707), ר' אברהם חיים שור בעל "צאן קדושים" ו"תורת חיים" (נפטר ב- 1732), ר' משה הכהן בעל "קרן אור" ו"מראה הכהן" (בשנות ה- 70 למאה ה- 18). בסוף המאה ה- 18 ישב בבלז ר' אהרן קצנלבוגן הקרוי "משיח", למדן וחסידו של ה"חוזה" מלובלין. תחת שלטון האוסטרים הועבר מקום מושב הנפה לז'ולקייב, ולכן ירדה קרנה של העיר. על יהודי בלז עברו כל התלאות הכרוכות במשטר הפיסקאלי הנוקשה, אולם בהיותה עיר נדחת בספר גאליציה פסחו עליה כל ה"ריפורמות" מטעם, שהונהגו בקרב היהודים בשאר הערים. בכלכלה של יהודי בלז, שהיתה מושתתת בעיקר על סחר זעיר ורוכלות וכן על המלאכה, לא חלו שינויים ניכרים עד סוף המאה ה- 19, ואף לא במאה ה- 20. בסוף המאה ה- 18 ובתחילת ה- 19 התפשטה בקרב יהודי בלז החסידות, בעיקר מיסודו של ר' אלימלך מליז'ינסק. קרנה של בלז היהודית עלתה שוב עם בחירתו של מייסד חסידות בלז, ר' שלום רוקח, לרב העיר ב- 1817. ר' שלום היה מתלמידיו המובהקים של ה"חוזה" מלובלין, ואחרי פטירתו של האחרון התחילו רבים מחסידיו לנהור אל ר' שלום לבלז. לא יצא זמן רב ומספרם של הנוהרים אחר ר' שלום גדל לאלפים. האוכלוסיה היהודית החלה שוב לגדול ומ- 500 נפשות ב- 1830 הגיעה כדי 1,800 ב- 1860 וכבר היוותה יותר מ-%50 מכלל אוכלוסיית העיר. גידול זה נבע מהשתקעותם של חסידיו הרבים של ר' שלום בעיר ברצותם לחיות במחיצתו ובהרחבת מקורות הפרנסה הכרוכים בקיום חצר האדמו"ר בעיר (איכסון מאות ואלפי החסידים הבאים אל האדמו"ר ואספקת כלכלתם בימי חול ובעיקר בשבתות ובחגים - באכסניות, מסעדות ובבתים פרטיים, עגלונות ועוד שירותים רבים של בעלי חנויות ובעלי-מלאכה למקצועותיהם). גם פרנסתה של האוכלוסיה הנוצרית שנשענה ברובה על החקלאות והמלאכה רווחה בגין חצר הרבי. בזמן כהונתו של ר' שלום נבנה בית- הכנסת הגדול והמפואר בבלז (נחנך ב- 1843). באחרית ימיו של ר' שלום היתה חסידות בלז לגדולה שבזרמי חסידות גאליציה. לאחר פטירתו של ר' שלום ב- 1855 ירש את שני כתריו (כתר הרבנות וכתר האדמו"רות) צעיר בניו ר' יהושע, שכיהן בקודש עד פטירתו ב- 1894. בימיו הלכו ורבו חסידי בלז בכל ערי גאליציה ובעיקר המזרחית. החצר הבלזאית היתה גם מעין מרכז שממנו ניתנו הוראות ורק על דעתו נבחרו רבנים, דיינים ושוחטים בקהילות רבות שבגאליציה המזרחית. שלא כאביו המצניע-לכת הנהיג ר' יהושע סגנון חדש ב"חצר": ביתו היה רחב- מידות, הוא ובני משפחתו נהגו לצאת מדי שנה למעיינות רפואה, ואורחות חיי ה"חצר" היו בפאר וב"גינוני מלכות". הוא הנהיג את עדת חסידיו ביד רמה, ונודע גם כמתנגד קנאי ונוקשה להשכלה המודרנית ולמשכילים. הוא היה המנהיג הרוחני של ארגון החרדים בגאליציה "מחזיקי הדת" (התארגן רשמית ב- 1878 ולו סניפים ברוב קהילות גאליציה). בענייני פוליטיקה, בבחירות לעיריות, לסיים הגאליצאי ולפארלאמנט האוסטרי נקטו חסידי בלז שיטת "דינא דמלכותא דינא" ולא אחת תמכו במועמדים לא- יהודים והתנגדו למועמדים יהודים ממחנה המתבוללים מיסודו של "שומר ישראל" ומאוחר יותר למועמדים של המחנה הלאומי. במלחמה עם המשכילים ועם מתנגדי חסידות בלז, לא בחלו הצדדים באמצעים לא-כשרים ואף בהלשנות אל ערכאות הגויים. אחרי פטירתו של ר' יהושע ירש את כסאו ר' יששכר דוב בר. כאביו המשיך גם הלה בדרכו התקיפה נגד מתנגדיו. ר' יששכר העתיק את מלחמת אביו נגד ההשכלה והמשכילים אל הציונות והציונים, שראשוניהם הופיעו בערי גאליציה ופתחו בפעולה ארגונית, פוליטית והסברתית-חינוכית. בבלז גופא פעלו ראשוני הציונים כאילו במחתרת, שכן השלטונות התנכלו להם בהשפעת חצר האדמו"ר. ב- 1911 העריכו את מספר הנוהים אחר הציונות כדי 30 בלבד. לחינוך המודרני הכללי לא היתה דריסת רגל אצל יהודי בלז. ילדים (בעיקר נערים) לא למדו כנראה בכלל בבתי- ספר שהורו בהם לימודי חול, וכן לא הוקמו שם בתי-ספר יהודיים. ב- 1910 הקימו ציוני בלז ספריה בשם "אולם קריאה יהודי", ושם התנהלה פעולתם. קודם שנכבשה בלז בידי צבאות הרוסים בשבועות הראשונים של מלחמת-העולם הראשונה נטשוה מרבית תושביה היהודים. האדמו"ר ר' יששכר בר עבר עם משפחתו ועם מקורביו הרבים לעיירה רצפרד בהונגריה, שהפכה מעין מרכז מאולתר של חסידי בלז בימי המלחמה. בקרבות על בלז בעת כיבושה בידי הרוסים נחרבו רוב בתיה. ב- 1915 חזרו לבלז יחידות הצבא האוסטרי. מנובמבר 1918 ועד יוני 1919 היתה בלז תחת שלטון של הרפובליקה האוקראינית המערבית. ביולי 1919 התנקשו חיילי הגנרל האלר ביהודי המקום

בין שתי המלחמות
חלק מהיהודים תושבי בלז לא חזרו לעיר מולדתם בגמר מלחמת העולם הראשונה. החוזרים אל העיר ואלה שעשו בה את ימי המלחמה ניגשו עתה לשיקום בתיהם ופרנסתם. לעזרתם בא הג'וינט שהזרים לקהילה כספים ניכרים (בשנים 1922- 1926 בלבד ניתנו לקהילה הלוואות בסך של 8,004 דולר). ב- 1921 חזר האדמו"ר ר' יששכר בר לפולין, תחילה ישב בעיירה אולשיצה וב- 1925 חזר לחצרו בבלז. הדבר השפיע בהרבה על שיקום כלכלתם של יהודי בלז, שהרי שוב נהרו אלפי חסידים לעיירה ויצרו בכך מקורות פרנסה לתושביה הקבועים. מפעלי תעשיה לא התקיימו בבלז בתקופה הקודמת, אף לא הוקמו בתקופה זו. המנסרה היחידה שבבעלות יהודים פעלה רק בחודשי החורף והעסיקה פועלים לא-יהודים. המסחר הסיטונאי היה מוגבל לסחר בעצי אלון, שנכרתו ביערות הסמוכים לבלז ובסחר בתבואה שעסקו בו בסיטונאות ובקמעונאות 33 סוחרים יהודים. בסך-הכול היו ב- 1930 ביישוב היהודי בבלז 674 מפרנסים - ובמסחר ובשירותי מסחר עסקו 228 (מהם 21 בעלי אכסניות ומסעדות, 31 בעלי דוכנים בשוק, 20 רוכלים שסבבו בכפרים, 34 בעלי חנויות-מכולת). במלאכה עסקו 148 איש (מהם 17 חייטים, 20 סנדלרים, 10 תופרות, 19 נגרים ו- 6 ספרים). מעגלונות ומסבלות התפרנסו 34 איש. מספר ניכר לערך של המתפרנסים עסקו במקצועות הכרוכים באופיה של העיירה שבמרכזה עמדה חצרו של האדמו"ר. 24 איש נמנו עם כלי-קודש (מהם 15 גבאים ב"חצר" ושמשים), 17 מלמדים ו- 7 מורים (שנתנו כנראה שיעורים פרטיים בלימודי חול). כן עמדו לרשות ה"חצר", או נהנו מביקורי החסידים בחצר, 4 מבשלות, 5 נגנים (כלי-זמר) ו- 3 שדכנים ובדרנים. 78 הצהירו שעיסוקם במקצועות בלתי מוגדרים, 6 פועלים שכירים בלבד וכן בעלי מקצועות חופשיים (4 רופאים ו- 2 עורכי-דין). בשנות ה- 30, ובעיקר בשנים האחרונות שלפני מלחמת העולם השנייה, חל דילדול במקורות פרנסתם של יהודי בלז. רבו בעת ההיא חנויות קואופרטיביות של הפולנים ושל האוקראינים, וקשה היה לסוחרים ולבעלי-המלאכה היהודים לעמוד בתחרות הקשה עמהם, ומה עוד שגם בבלז התנהלה אז תעמולה אנטי-יהודית לפי הסיסמה "קנה רק אצל בני עמך". לעזרת הסוחר ובעל-המלאכה היהודים באה קופת גמילות חסדים שמספר ההלוואות שהעניקה וסך הכולל שלהן הלכו ורבו משנה לשנה: ב- 1929 - 16 הלוואות ע"ס 800 זלוטי, 1933- 1934 - 156 הלוואות ע"ס 11,750 זלוטי, וב- 1936- 1937 - 332 הלוואות ע"ס 22,975 זלוטי. גם הקופה ליד "יד חרוצים" תמכה במעט בנזקקים שמבין חבריה. רבים מבני בלז, ובעיקר הצעירים שבהם חיפשו להם מנוס בהגירה אל לבוב ולארצות שמעבר לים. בתקופה שבין שתי המלחמות חלו גם שינויים בחצרה של חסידות בלז. לאחר פטירתו של ר' יששכר בר ישב על כסאו ר' אהרן שכונה בחיבה בפי חסידיו ר' אהר'לה. ר' אהרן היה ענו וצנוע בהליכותיו, ויש אומרים שנטה אף לסגפנות. מטבעו לא היה איש ציבור והתרחק מפוליטיקה. ואם אמנם המשיכו מקורביו להתערב בענייני הקהילות ובמדיניות יהודית ארצית - בבחירות לסיים הפולני קראו להצביע בעד הרשימה של מפלגת השלטון - הסאנאציה - הרי ספק אם ר' אהר'לה היטיב להבחין במערכה הפוליטית שעמד בפניה הציבור היהודי. כן נתרככו בזמנו הקנאות והתוקפנות של המערכה האנטי-ציונית של חסידי בלז. לא ייפלא אפוא, שבעת כהונתו כאדמו"ר, וכמובן בנסיבות הזמן, יכלו לקום ולהתפתח בבלז ארגונים ציוניים, שמספר חבריהם הלך וגדל. בבלז פעלו התאחדות (אחר-כך התאחדות- פועלי ציון) והיו בה הציונים הכלליים, המזרחי והרביזיוניסטים. ב- 1924 הוקם סניף "עזרה", ובו נציגים של כל הזרמים הציוניים. כן הוקמו ארגוני נוער אחוה (1926), גורדוניה (1928) והנוער הציוני (1930). מובן מאליו כי בארגוני הנוער היה, מטעמים ברורים, מספר הבנים גדול ממספר הבנות. ב- 1934 התקיימו בבלז שני קיבוצי הכשרה של הארגון אחוה ושל התאחדות-פועלי ציון. ב- 1932 השתתפו בבחירות לכנס איזורי של ההסתדרות הציונית בגאליציה המזרחית 150 איש, ונבחרו 2 נציגים מבלז. בבחירות לקונגרסים ציונים הצביעו בבלז כ- 500 שוקלים. תוצאות הבחירות לקונגרסים הציוניים

הפעילות הציבורית בתחום התרבות התנהלה בין כותלי המועדונים של התנועות הציוניות, אולם מזמן לזמן כבר ניתן. בתקופה זו לארגן אסיפות פומביות שאף עברו בהצלחה, כגון אסיפת אזכרה לב. ז. הרצל שהתקיימה ב- 1930 בבית-הכנסת "ישרי לב". ב- 1922 אורגנו שיעורי- ערב ללומדי עברית ובשיעורים נטלו חלק 60 תלמידים. ליד ההסתדרות הציונית נפתחה גם ספריה. ב- 1923- 1924 התקיימו בבלז קורסים ללימודי חול, שאורגנו מטעם "האיגוד היהודי לבתי-ספר עממיים בלבוב". ב- 1928 נבחר לראשונה בתולדות הקהילה בבלז נציג ציוני אחד לוועד הקהילה. בבחירות לעיריה שהתקיימו ב- 1927 נבחרו רק יהודים נציגי הדתיים שהופיעו ברשימה אחת עם הפולנים, ואילו בבחירות ב- 1934 כבר נבחר נציג התאחדות-פועלי ציון אחד. סניף של אגודת ישראל לא התקיים בבלז. בשורותיו של הבונד והארגון המקומי בשם "המפלגה הכללית של פועלים יהודים" ("לגמיינע יידישע ארבייטער פארטיי" - א.י.א.פ.) היה מספר מצומצם של חברים, שהיו מסוכסכים ביניהם. א.י.א.פ. אף ארגנה ב- 1931 שביתה של אופי-מצות. מקרב הארגונים הנ"ל יצאו מספר פעילים במפלגה הקומוניסטית

במלחה"ע ה - II
משפרצה המלחמה התחילו עוברים את העיירה אלפי פליטים יהודים מהמערב, מן השטחים שכבשו הגרמנים. יהודי המקום עזרו במידת יכולתם, נתנו להם קורת-גג, קיימו מטבחי-שדה ברחוב, ומאפיות אחדות חילקו גם לחם חינם. כשנסוגו מן העיירה השלטונות והצבא הפולנים התארגנו בני-הנוער היהודים להגנה עצמית מפני התקפה מצד האוכלוסים האוקראינים האנטישמים. אולם המצב לא הגיע לידי פרעות. חיל-חלוץ של הצבא הגרמני נכנס לעיירה, אולם נסוג תוך זמן קצר. ב- 22.9.1939 נכנסו לעיירה הסובייטים. הם שהו בה רק מספר ימים, שכן לפי הגבול שנקבע בין שטחי-הכיבוש הסובייטי והגרמני נכללה בלז בצד הגרמני. עם השלטון והצבא הסובייטי הנסוג נמלטו מן העיירה כמעט כל תושביה היהודים אל השטח הסובייטי, ובעיקר אל העיר הסמוכה סוקאל. בבלז נשארו משפחות אחדות וכן זקנים ערירים אחדים - כ- 30 יהודים (ביניהם שני עורכי-דין ונוטריון אחד, שניים מהם משומדים). הגרמנים נכנסו לבלז ב- 10.10.1939. עוד לפני כניסתם, לאחר נסיגת הסובייטים, השתוללו בעיירה המופקרת לגורלה, התושבים האוקראינים המקומיים ואיכרי-הסביבה, ששדדו את הרכוש היהודי הנטוש, הרסו ופירקו את בתי היהודים והפכום לחומרי-בנין. הנאצים ציוו על היהודים לענוד טלאי צהוב והעבידו אותם בעבודות כפייה ובשירותים שונים. הגרמנים, בשיתוף עם האוקראינים התעללו ביהודים בכל הזדמנות, היכו אותם, גזזו את זקניהם, "טבלו" אותם בנהר סולוקייה; בית-הכנסת העתיק הועלה באש ונותרו קירותיו בלבד. במרוצת הזמן התרכזו בבלז יותר יהודים (פליטים שלא הצליחו לעבור את הגבול הירוק לשטח הכיבוש הסובייטי, פליטים מהכפרים הסמוכים, עקורים מאונס מערים אחרות בגנראלגוברנמנט); ייתכן כי הגרמנים הקימו בבלז מחנה- עבודה יהודי. במארס 1941 היו בבלז 113 יהודים. ב- 16.11.1941 באו למקום כ- 50 יהודים מקראקוב. במארס 1942 הובאו לבלז יותר מ- 500 יהודים ממיילץ, וכן מספר יהודים מכפרי הסביבה, שהגרמנים ריכזו אותם בעיירה. במאי 1942 המשיכו הגרמנים בריכוז יהודי הסביבה בבלז (הובאו תושביהן של 8 קהילות קרובות). בסוף מאי היה מספר היהודים בבלז 1,540. רובם עבדו לצורכי הגרמנים בחוות החקלאיות הסמוכות, בכריתת עצי יער, בהובלת העצים ובעיבודם וכן בשירותים שונים. לא ידוע אם בריכוז זה הוקמה איזו הנהלה יהודית, דוגמת יודנראט. לעומת זאת ידוע כי בבלז פעלה סוכנות י.ס.ס. מתוך דאגה לקיומם ולהגנתם של יהודי בלז מפני הגירושים טרח ארגון זה בשנים 1941- 1942 לתעסוקתם, בעיקר באחוזות שבסביבה. אולם בראשית יוני 1942 פקד גל האקציות גם את בלז. ב- 2.6.1942 שולחו כ- 1,000 מיהודי בלז להרובישוב. מהלך 50 ק"מ לערך הובאו ברגל אל מחנה-איסוף בירכתי העיר, וכאן פקד אותם גורלם של אלפי היהודים שרוכזו במחנה זה מהנפה כולה. בימים 10.6.1942- 2 שולחו כולם למחנה-ההשמדה בסוביבור. באקציה זו נורו כ- 500 יהודים בבית-העלמין בהרובישוב. כ- 3,000 איש נבררו בסלקציה והושארו בהרובישוב. היו אלה בעיקר גברים חזקים, וכן בעלי-מלאכה מעולים עם משפחותיהם, ביניהם מקצת מיהודי בלז שנשלחו אל מקומות העבודה הקודמים שלהם בבלז. ב- 1.8.1942 נמצאו בעיירה ב, גופא 27 יהודים בלבד, ואילו 504 היו מרוכזים במקומות עבודתם בחוות שבסביבה. בספטמבר 1942, עם סיום העונה החקלאית, שוב רוכזו יהודי בלז והסביבה בגיטו הרובישוב, והיו שותפים לגורל של הנמצאים במקום. עם סיום המלחמה נותרו בחיים כ- 220 מיהודי בלז. כ- 210 שבו מפנים-ברית-המועצות וכתריסר ניצלו ביערות הסביבה או במחבואים בכפרים אצל האיכרים.