ד' כסלו ה'תשע"ח

בלז'יצה BELZYCE

עיירה בפולין
מחוז: לובלין
נפה: לובלין
אזור: מחוזות לובלין קיילצה
אוכלוסיה:
• בשנת 1941: כ- 3,694
• יהודים בשנת 1941: כ- 1,882

תולדות הקהילה:
כללי
ראשיתו של היישוב בתחילת המאה ה-15. בשנת 1417 קיבל יאן ספיטק, אציל מטרנוב שירש את אדמות הכפר,מידי המלך ולדיסלאב יאגלו פריווילגיה להקים במקום עיר שתנציח את שמה של מרים המגדלית. הוא בנה במקום ארמון מבוצר. בארמון זה התכנסו בשנת 1446 בני האצולה ובחרו בקז'ימייז' יאגלו למלך פולין. במאה ה-16 גברה בעיר ההשפעה הקלוויניסטית ואף נפתח בית-ספר ברוח זו. בסוף אותה מאה התיישבו בב' בני הכת האריאנית, שהגיעו מלובלין והקימו בית-ספר משלהם. במלחמת הקוזקים, בשנים 1648-1649, נשרף בית-הספר הקלוויניסטי והעיר כולה נפגעה קשה.
יישוב יהודי היה קיים בב' כבר בשנות ה-70 של המאה ה-16. יש עדויות על קיומו של בית-מדרש במקום ועל רב, ר' יעקב מב', שניהל ויכוח דתי עם מרטין צ'חוביץ, מראשי הכנסייה האריאנית, שהיתה בעלת השפעה באזור. ר' יעקב פרסם ספר, "תשובה לשיחות צ'חוביץ", שהופיע בשנת 1581. הספר עצמו אבד, אך ניתן ללמוד על תכנו מספרו של צ'חוביץ, שעיקרו דברי תגובה על ספרו של יעקב מב'. תעודות משפטיות מראשית שנת 1583 מלמדות על תביעות של יהודים נגד פולנים בגין חובות שלא נפרעו וסחורות ונכסים שתמורתן לא שולמה.
ברשימת שמות תושבי העיירה משנת 1614 נזכרים לא מעט שמות יהודיים. בסוף המאה ה-16 כבר היתה בב' קהילה יהודית מאורגנת היטב. על חשיבותה של הקהילה בראשית המאה ה-17 מעידה העובדה, שבשנים 1625 ו-1643 קיים בה "ועד דד' ארצות" את דיוניו.
בראשית המאה ה-19 כיהן בב' ר' יצחק משה עזריאל ליכט (נפטר ב-1831), מתלמידי "החוזה מלובלין", והנהיג בה עדה חסידית חשובה. את מקומו בב' ירש תלמידו ר' קלמן יצחק. בשנת 1885 כיהן בקהילה ר' שמואל, וב-1910 ישב בב' ר' יצחק מאיר הלוי קסטנברג.
במאות ה-17 וה-18 עסקו רוב יהודי ב' במסחר ובחכירה. בשנת 1660 נחתמו כמה חוזים בין יהודים לפולנים שעניינם מכירת חלקות אדמה ליהודים. על-פי אחד החוזים האלה הועבר שטח אדמה שגבל בבית-הכנסת ובבית-הקברות היהודי לבעלות יהודים, דבר המעיד על גידול במספר היהודים במקום. גם בכיכר השוק של ב' נמכרו כמה בתים ליהודים תמורת סכומי כסף נכבדים. במחצית השנייה של המאה ה-17 היתה בב' פעילות ענפה של סותרים יהודים. על כך מעידות התביעות המשפטיות הרבות שהתבררו בבית-המשפט של לובלין (ע"ע) בין סוחרים יהודים לבעלי חובם הפולנים. לא מעטים מפסקי הדין שניתנו במשפטים אלה היו מלווים בדברים בוטים נגד היהודים, במיוחד במשפטים שבין סוחרים יהודים למוסדות או לממלאי תפקידים בכנסייה. יהודי ב' היו בין קרבנות גזרות ת"ח-ת"ט (1648-1649); כנופיות הפורעים של חמיילניצקי קטעו בבת אחת את תקופת הפריחה והשגשוג והמיטו על הקהילה חורבן והרס.
רק במחצית השנייה של המאה ה-18 הורגשה שוב פעילות כלכלית של יהודים בב'. בשנות ה-70 של המאה ה-18 חי בב' סוחר יהודי חשוב, שעסק במסחר תבואות בץ ב' לגדנסק וייבא לב' תבלינים, אורז ושמנים. סוחר יהודי אחר התעשר ורכש בשנת 1775 בתים בעיירה, בהם בתי-מוזח שהיו שייכים ליהורים, והחכיר אותם תמורת סכומי כסף גבוהים. בשנת 1778 נמנו בב' 347 יהודים משלמי מס גולגולת.
בראשית המאה ה-19 פנו העירונים הפולנים, מתחריהם של הסוחרים ובעלי המלאכה היהודים, פעמים חוזרות ונשנות לשלטון הרוסי וביקשו לאסור התיישבות יהודים במקום. אבל השלטון הרוסי התיר כמה פעמים, בשנת 1820 ובשנים 1826-1828, ליהודים שהתגוררו,בב' והיו בעלי עסקים להמשיך ולשבת בה. לקראת סוף המאה ה-19 הסתמנה ירידה במספרם של היהודים בב'. המקום כמעט לא התפתח מבחינה כלכלית והיהודים המקומיים עסקו בעיקר במלאכות שונות ובמסחר זעיר.

סגור

היהודים בין שתי מלחמות העולם
גם אחרי מלחמת העולם לא התפתחו חיי הכלכלה בב'. עיסוקיהם העיקריים של היהודים היו מלאכה ורוכלות. בעיר היו בתי-מלאכה אחדים לעיבוד עורות וכמה עשרות חנויות, חלקן בבעלות יהודים. בב' התקיימו שווקים וירידים, שבהם מכרו סוחרים יהודים סחורות מלובלין לאיכרים מכל הסביבה.
בשנת 1920 החלה בב' פעילות ציונית מאורגנת. בל"ג בעומר אותה שנה נערך מפגש של אוהדי הציונות והם קיימו מצעד וכינוס, שבמהלכו נערכו התרמה ורישום חברים לתנועה. בתקופה הראשונה היתה סיעת "המזרחי" הפופולרית ביותר בקרב אוהדי הציונות בב'. בסוף שנות ה- 20 פעלה במקום גם סיעת ה"התאחדות". מבין תנועות הנוער שהקימו סניפים בב' יש לציין את בית"ר, "גורדוניה" ו"השומר הצעיר". בבחירות שנערכי בב' לקונגרס הציוני הט"ו (1927) קיבלה "המזרחי" 37 קולות, "עת לבנות" - 4 קולות, "מפלגת המדינה" - 2 קולות, "ארץ-ישראל העובדת" - 1, "על המשמר" - 1 ; בבחירות לקונגרס הכ' (1937) השתנתה התמונה: "ארץ-ישראל העובדת" קיבלה 66 קולות, "על המשמר" - 13, "מפלגת המדינה" - 10, ו"המזרחי" רק 3 קולות; לקונגרס הכ"א (1939), האחרון לפני השואה, עדיין הובילה "ארץ-ישראל העובדת" עם 59 קולות, ואחריה באו "מפלגת המדינה" - שקיבלה 6 קולות, "על המשמר" - 5 ו"המזרחי" - 2 קולות.
השפעת התנועה הציונית בלטה גם בחיי הקהילה. ב-1929 הוחל בהקמת בית-ספר של רשת "תרבות" בעיירה. אירוע זה לווה במבצע התרמת כספים וחומרי בניין - בב' ועוד יותר בקרב עשירי היהודים בלובלין. הקמתו של בית-הספר נזכרה בהרחבה בעיתונות היהודית של האזור, שכן בית-הספר החדש נבנה על חורבותיו של בית-המדרש היהודי הישן, שנסגר 18 שנה קודם לכן. להקמת בית-הספר קדם ויכוח קשה בשאלה מה צריך להקים - בית-ספר או "חדר מתוקן". בסופו של דבר הוקם בית-ספר, ובשנת 1932 כבר פעלו בו שלוש כיתות.
גם ל"בונד" היתה בב' קבוצת פעילים קטנה, ששיתפה פעולה עם פעילי PPS (המפלגה הסוציאליסטית הפולנית) בעיר.
בב' פרצו לא אחת שביתות של פועלים, בעיקר שוליות של בעלי מלאכה. הגדולה שבהן התקיימה בשנת 1926, ביזמת האיגור המקצועי של PPS. בשביתה ההיא השתתפו גם פועלים יהודים.
ביולי 1927 פרץ סכסוך בין הנהלת ה"בנק העממי" המקומי לבין ה"בונד", שאיש מבין חבריו לא הצטרף לבנק; פעילי ה"בונד" האשימו את הנהלת הבנק במתן אשראי מועדף לקבוצה של סוחרים אורתודוקסים, שלטענתם ניסו להשתלט על הבנק. יושב-ראש מועצת המנהלים של הבנק, יעקב וייצמן, הכחיש האשמות אלה.במאי 1931 התקיימו בחירות לוועד הקהילה. הרשימה הציונית זכתה ב-5 מנדטים, הרשימה הבלתי מפלגתית - ב-2 מנדטים ונציג בעלי המלאכה - במנדט אחד. אנשי "אגודת ישראל" לא זכו כלל לייצוג בקהילה.
ביזמת הנהלת הקהילה נערכו בתקופה זו מפעם לפעם מבצעי התרמה וגיוס מתנדבים למען משפחות מעוטות אמצעים, ונעשו שיפוצים בבתיהן. ככל הנראה מדובר במשפחות שבתיהן נפגעו בשתי שרפות גדולות שפרצו בב', הראשונה ב-1927 והשנייה בדצמבר 1929. לאחר השרפה השנייה נותרו כמה משפחות יהודיות במשך זמן רב ללא קורת גג.

בימי מלחמת העולם השנייה
בתקופה הראשונה לכיבוש לא השתנו סדרי החיים של היהודים באורח קיצוני. רוכלים יהודים הורשו להמשיך ולהחזיק בדוכנים בשוק המקומי ובעלי חנויות המשיכו בעבודתם כמקודם. היו התנכלויות מעטות מצדה של האוכלוסייה הפולנית, אך הדברים לא הגיעו לידי התפרצויות אלימות.
ערב המלחמה ישבו בב' כ-2,100 יהודים, ועד אוקטובר 1940 עלה מספרם ל-2,400 בקירוב, מהם כנראה כ-500 פליטים משצ'צ'ין וממקומות אחרים בתחומי פולין המערבית שסופחו לרייך השלישי. בפברואר-מרס 1941 הובאו לב' יותר מ-500 יהודים מקרקוב וכ-500 ממגורשי לובלין, ועד אמצע 1941 הגיע מספר היהודים בב' ל-4,000 נפש. היהודים המקומיים השתדלו לסייע לפליטים, במיוחד לבאים משטחי מערב פולין שסופחו לגרמניה, שמצבם הכלכלי היה הקשה ביותר. מקצתם שוכנו בבתי יהודים מקומיים, והוקם למענם ועד עזרה שהיו פעילים בו ד"ר פלאטר, דומבובר ובאורביץ'. הוועד הקים מטבח ציבורי, וקרובי המגורשים שלחו להם חבילות מזון ובגדים. מן השנים 1940-1942 נותרו בידינו מכתבים ששלחו המגורשים אל קרוביהם בגרמניה ובשוודיה ובהם פניות נואשות לעשות הכל כדי להחזירם הביתה.
במאי 1940 גויסו 400 יהודים מב' לעבודות כפייה, וכעבור זמן קצר לקחו הגרמנים עוד 004 עובדים. בתקופה זו חלה הרעה ברורה במצבם של יהודי ב'. בחורף 1940/41 הם נצטוו לסגור את עסקיהם, וחנויותיהם הועברו בזו אחר זו לידי פולנים. בתחילת 1491 הוקם בב' יודנראט. מבין חבריו בלטו בפעילותם דומבובר ובאורביץ', פליט מגרמניה, שבזכות הגרמנית שבפיו שימש איש קשר עם הגרמנים. הוקמה גם משטרה יהודית, שפיקחה גם על החרמת רכוש יהודי ומסירתו לרשויות הגרמניות. השחיטה הכשרה נאסרה, ויהודים אחדים שהפרו את הצו הוצאו להורג. בעת ההיא לערך הוקם גטו.
בקיץ 1941 פרצה בקרב הפליטים מגפת טיפוס. היודנראט השתדל לסייע ככל יכולתו. מעט סיוע הגיע מארגון יס"ס (עזרה עצמית יהודית) בקרקוב, ובעזרתו הוקם בגטו בית-חולים קטן. באמצע שנת 1941 פעלה בגטו גם מחלקת תברואה.
בסתיו 1941 גורשו חלק מיהודי ב' למחנה פוניאטוב. לקראת הגירוש הובא לב' כוח של אוקראינים. נערכה סלקציה בכיכר העיר וגברים צעירים נבחרו לעבודה. במהלך הסלקציה נרצחו זקנים אחדים. לקראת סוף 1941 נערכה סלקציה נוספת, וקבוצה של עובדים נשלחה להקים את מחנה הריכוז מיידאנק.
בתחילת 1942 הועברו לגטו ב' יהודים מכפרים ומעיירות בסביבה, לקראת הגירושים למחנות השמדה. באביב או בקיץ 1942 (כנראה בסוף מאי), גורשו רוב יהודי ב', הוותיקים ועמם הפליטים, למחנה ההשמדה סוביבור.
בתקופה שקדמה לגירוש ניסו יהודים רבים למצוא לעצמם מקומות מסתור. מבין הפליטים מגרמניה הצליחו בכך רק יחידים, שכן האזור והשפה הפולנית היו זרים להם.
בקיץ 1942 היתה ב' למחנה עבודה, שהלך וגדל עד אמצע 1943. בתחילה הוחזקו בו כ-300 יהודים, אלה שנותרו בעיירה לאחר הגירוש. על המחנה היו ממונים איש הס"ס אנגל ועוזרו קראנביגל. לקראת סוף 1942 היו במחנה יותר מ-1,200 עצירים ופעלה בו מועצה יהודית. ראש המועצה, שטיין, היה אחראי ליציאת היהודים לעבודה. לרשותו עמדו כמה שוטרים יהודים. היהודים הועסקו פחברה גרמנית שעמדה בקשר עם מפקדת הס"ס בלובלין, בין היתר באיסוף ובמיון הרכוש היהודי שנותר לאחר הגירוש הגדול.
לאחר שדוכא המרד בגטו ורשה (באפריל-מאי 1943) הובאה לב' קבוצה של 150 יהודים מוורשה. הם היו חלק מקבוצה גדולה יותר של כ-800 יהודים שנשלחו מוורשה למיידאנק, אך ברגע האחרון פוזרו בכמה מחנות עבודה באזור לובלין. עם בואם של פליטים אלה לב' נערכה ביניהם סלקציה, ו-50 נשים וילדים הוצאו להורג במקום. בתקופת קיומו של המחנה בב' שילמו יהודים סכומי כסף גבוהים למנהלים הגרמנים כדי שיתירו להם להישאר שם, מתוך שהאמינו כי עבורתם במחנה בשירות הגרמנים תצילם מגירוש למחנות. ואולם במאי 1943 חוסל גם מחנה העבודה בב'. למחנה נכנסה קבוצה של אוקראינים, בפיקודו של איש הס"ס פייקס ועוזרו האוקראיני אוטו, והוחל בהכנות לגירוש. האקציה לוותה בהתעללויות קשות, במיוחד בנשים. כ-200 גברים ו-100 נשים מבין 800 היהודים שהיו במחנה בעת חיסולו פונו לגטו בנדז'ין (ע"ע). השאר נרצחו במקום, או הועברו לבית-הקברות היהודי הישן של ב' ושם, לאחר שאולצו לחפור במו ידיהם את קבריהם, נורו למוות. פייקס עצמו פיקד על הרצח בבית-הקברות.