כ"ה אב ה'תשע"ז

בלז'ץ BELZEC

קהילה בפולין
מחוז: לבוב
נפה: ראווה רוסקה

 

 

 

בלז'ץ BELZEC

עיירה בפולין
מחוז: לבוב
נפה: ראווה רוסקה
אזור: גאליציה המזרחית
אוכלוסיה:
• יהודים בשנת 1941: כ- 100-150

תולדות הקהילה:
כללי
בלז'ץ נוסדה ב- 1601 כעיר פרטית של האצולה ונקבעו לה 2 ירידים לשנה. העיר לא התפתחה ובמיפקד ב- 1676 היא נחשבה לכפר. למן 1815 שכנה בלז'ץ על גבול בין גאליציה למלכות פולין הקונגרסאית. ב- 1888 נסללה לידה מסילת הרכבת לבוב-וארשה. מאותו הזמן ועד מלחמת-העולם הראשונה התפתחה העיירה ועיקר פרנסתם של התושבים היה על ההברחות שבגבול הסמוך. ידיעות בדוקות על היהודים בבלז'ץ הן מהמחצית השנייה של המאה ה- 19. ב- 1859 היו בבלז'ץ 1,101 תושבים, ובהם 126 יהודים. נראה. שמספרם של היהודים גדל לאחר סלילת מסילת הברזל. יהודי בלז'ץ התפרנסו ממסחר, מלאכה, מפרנסות הקשורות בהברחה, ומקצתם, כ- 10% מהם, מחקלאות. פרנסתם של יהודי בלז'ץ בשנים 1890- 1914, היתה מצויה. בבלז'ץ לא היה רב ויהודי המקום פנו לרבה של נארול. במקום התקיים בית מדרש וחדר, שבו לימד המלמד גם כתיבה וחשבון. במלחמת-העולם הראשונה פרצה דליקה בעיירה ו- 90% מבתיה עלו באש. לאחר המלחמה היו במקום 1,980 תושבים ובתוכם 109 יהודים. הסטטוס העירוני של בלז'ץ בוטל והמקום הפך לכפר. מקורות הפרנסה שהיו קשורים בהברחה פסקו ויהודי המקום התפרנסו מחקלאות, מסחר ומלאכה. לפני 1.9.1939 ישבו בבלז'ץ 100- 150 יהודים. משפרצה מלחמת-העולם השנייה נקלעה העיירה לאיזור הכיבוש הגרמני, אחרי חלוקתה של פולין בין גרמניה לברית- המועצות. מקצתם של היהודים הצליחו להימלט דרך הגבול הסמוך אל השטח הסובייטי עוד תוך כדי פעולות המלחמה או בשבועות הראשונים לכיבוש. יהודי בלז'ץ שנותרו במקום נוצלו, כנראה, על-ידי הגרמנים לעבודת כפייה, ובמרוצת הזמן נכלאו במחנה-עבודה, שהוקם במקום ברבע הראשון של 1940. עד מהרה, באמצע 1940, הפכה בלז'ץ להיות מרכז למיכלול של מחנות, כעשרה במספר, בקצה הדרומי של דיסטריקט לובלין, בסמוך לגבול הגרמני- סובייטי שבימים ההם. החשובים שבמחנות אלה היו: שלושה מחנות בבלז'ץ עצמה והמחנות בצישאנוב, ליפסקונארול, פלאזוב, דז'יקוב-סטארי, דז'יקוב-נובי. היהודים, כלואי מחנות אלה, הועסקו בביצורי הגבול ובחפירת תעלות נגד טנקים. מספר האסירים היהודים, שהובאו למחנות אלה מערים שונות בגנראלגוברנמנט, הגיע לכמה רבבות. תנאי העבודה והמגורים במחנה היו איומים, ואנשים מתו בהמוניהם ברעב, במחלות ובתשישות. היודנראט של לובלין מינה בבלז'ץ ועד-עזרה מרכזי לכל המחנות ולו היו שלוחות, בעיקר במחנות גדולים יותר. הוועדים האלה השתדלו לספק לאסירים מזון ולבוש, ואף ניסו להחזיר את האסירים החולים ליישוביהם. בפעולה זו השתתפו גם היודנראטים של הערים, שמהן שולחו האנשים למחנות. אולם לא היה בכוחה של פעילות זו לשפר בהרבה את מצבם של יהודי המחנות האלה, ורק מעטים מהם שבו לבתיהם, מהם חולים אנושים. שנפטרו זמן קצר לאחר שובם. הגרמנים חיסלו מחנות אלה בשלהי 1940, והאסירים שנותרו בחיים נשלחו לבתיהם. יתכן, כי בבלז'ץ נשאר מחנה-שריד, שאסיריו הועסקו בעבודות שונות בעיירה גופא ובסביבה. כעבור שנה, בשלהי 1941, נבנו בבלז'ץ, במרחק 2 ק"מ מתחנת-הרכבת, הצריפים הראשונים של מחנה-ההשמדה לעתיד. מחנה זה הופעל באמצע מארס 1942. קבוצת העובדים היהודים שבנו את המחנה (אולי היו אלה יהודים מבלז'ץ עצמה, וכן שרידי מחנה-העבודה הנ"ל) נרצחו כולם. מחנה-ההשמדה בלז'ץ פעל עד דצמבר 1942, עם כמה הפסקות בתקופה שבין אמצע אפריל (או תחילת מאי) ועד ראשית יולי 1942. בתאי-הגזים של המחנה נספו יותר מ- 600,000 יהודים וכ- 2,000 לא יהודים. היהודים הובאו להשמדה בבלז'ץ, בעיקר מן הדיסטריקטים לובלין וגאליציה ומן החלקים המזרחיים של הדיסטריקטים קראקוב וראדום. למחנה-השמדה בלז'ץ הובלו גם ומצאו את מותם יהודים מגרמניה, אוסטריה, צ'כוסלובקיה ורומניה. החיסול ההדרגתי של המחנה התחיל בסתיו 1942 ונמשך עד אביב 1943. הבניינים פורקו, מתקני ההשמדה נהרסו, גוויות הנרצחים הוצאו מן הבורות שנחפרו סביב המחנה, ונשרפו בערימות.