כ"ט תמוז ה'תשע"ז

ברזנה BEREZNE

עיירה בפולין
נפה: קוסטופול
אזור: ווהלין ופוליסיה
שוכנת על הנהר סלוץ, 15 ק"מממזרח למסילת הברזל רובנה - סארי
אוכלוסיה:
• בשנת 1941: כ - 4,088
• יהודים בשנת 1941: כ - 2,372
• יהודים לאחר השואה: כ- 150

תולדות הקהילה:
כללי
עיירה בנפת קוסטופול.

סגור

בעת מלחה"ע ה - I
ברזנה שוכנת על הנהר סלוץ', בערך 15 ק"מ ממזרח למסילת-הברזל רובנה-סארני. זהו יישוב עתיק ששמו היה קודם אנדזיוב (או יינדזיוב) ונכלל בנחלתו של הנסיך הרוסי דימיטרי. בשנת 1446 עברה ברזנה לרשות הנסיך הליטאי סווידריגיילו. בשנת 1562. בהיותה בנחלת נסיך אוסטראה פיוטר, הוענקו לברזנה זכויות עירוניות. בסוף המאה ה- 19 היתה רכושו של מיכאל מאלינסקי.
יש לשער, שיהודים החלו להתיישב בברזנה סמוך לזמן שקיבלה מעמד של עיר, היינו באמצע המאה ה- 16. בגזירות ת"ח ות"ט (באמצע המאה ה- 17) נספו בה בערך 50 משפחות יהודיות. אם היתה זו כל האוכלוסייה היהודית, הרי שהיה זה יישוב נכבד למדי. הפגיעה שפגעו הקוזאקים ביהודי המקום היתה קשה וזמן רב לא התאושש היישוב. בהתוועדות הורוכוב של ועד הגליל בשנת 1700 הוטל על ברזנה לשלם מס גולגולת בסכום של 200 זהובים - סכום שהיה מן הקטנים בנפת אוסטראה. במאה ה- 18, בגלל מלחמות ומגיפות, לא גדלה האוכלוסייה היהודית של ברזנה עד המאה ה- 19. בסוף המאה ה- 19 נסללה מסילת-הברזל רובנה-סארני, אבל היא עברה במרחק 15 ק"מ בערך מברזנה ובברזנה השתרר קיפאון כלכלי; מספר יהודי המקום ירד משום שרבים עקרו ליישובים האחרים באיזור, שהלכו והתפתחו אז: סארני, קוסטופול, רובנה ועוד.
בתחילת המאה ה- 19 ביקש בעל המקום דאז, האציל קוז'נייבסקי, לפתח את ברזנה. למטרה זו הזמין את ר' יחיאל מיכל פצ'ניק משושלת האדמו"רים סטולין-קרלין להקים במקום חצר; למטרה זו העניק שטח קרקע ואף נתן פטור ממסים. ר' יחיאל מיכל היה בנו של ר' דוד הלוי - המגיד מסטפאן (שהיה תלמיד של ר' דב-בער המגיד ממז'יריץ), ונכדו של ר' דוד הלוי סג"ל, בעל "טורי זהב" (הט"ז). מלבד זאת היה גם חתנו של ר' יחיאל מיכל מזלוצ'וב. מכאן מתחילה חצר האדמו"רים של ברזנה, שכן אחריו היה אדמו"ר בנו. ר' יצחק. שנפטר בשנת 1865, ואחריו בנו של זה ר' יוסף. שנפטר בגיל צעיר בשנת 1870, ואחריו בנו של ר' יוסף. ר' שמואל (שמלקה), ששימש בתור אדמו"ר במשך 40 שנה, עד מותו בשנת 1917. אחרי ר' שמואל כיהן בברזנה בנו, ר' יצחק, שהיה גם אדמו"ר וגם רב העיירה; אחיו, ר' נחום-יהושע הלוי פצ'ניק, כיהן כרב בדומברוביץ וגם כרבה של הקהילה המקובצת, שכללה את ברז'ניצה, קלוסוב, רוקיטנה וכמה יישובים כפריים. אחיו השני של ר' יצחק, ר' יוסף, כיהן ברבנות בסארני. אחרון האדמו"רים לבית פצ'ניק בברזנה היה ר' אהרון, בנו של ר' יצחק הלוי פצ'ניק.
את ההשכלה והציונות הביא לברזנה המטיף נחום ראובן גוטמן. ראשית המאה ה- 20 הקים נ"ר גוטמן בברזנה אגודות ציוניות, יסד חדר מתוקן ששפת ההוראה בו היתה עברית ובית-תפילה מודרני. בברזנה פעלו גם קופת גמ"ח וחברת לינת צדק.
ימי מלחמת העולם הראשונה עברו על יהודי ברזנה בשקט יחסי. בתקופת מלחמת האזרחים ערכו כנופיות מן הסביבה מסעות שוד; אמנם בברזנה התארגנו להגנה עצמית, אבל האנשים היו מזוינים באלות בלבד ולא היתה בכך תועלת רבה. בקרב, שנערך בין הבולשוויקים לפולנים בפאתי העיירה, נהרגה אשה יהודייה מפגיעת כדור תועה. חיילים פולניים מרטו זקנים והיכו כמה צעירים.

סגור

בין שתי המלחמות
גם בתקופה זו, כבעבר, עסקו רוב יהודי ברזנה במסחר זעיר ובמלאכה. בבעלות יהודים היו 3 טחנות-קמח ו- 2 מנסרות; אחדים עסקו בקנייה ובייצוא של תוצרת חקלאית ומוצרי יער - עצים ופטריות מיובשות. באמצע שנות השלושים הוקם בברזנה בסיס של משמר-הגבול הפולני (K.O.P.), וזה סיפק פרנסה לחנוונים ולבעלי מלאכה. הפעילות הכלכלית הזאת נסתייעה בכמה מוסדות כספיים: בנק עממי, שסיפק בעיקר הלוואות קטנות לסוחרים זעירים, וקופת גמ"ח שנתנה הלוואות ללא ריבית. בשנות השלושים נוסד בנק פרטי (של דרכלר). יהודים נבחרו למועצה המקומית, אך במספר קטן בהרבה בהשוואה לחלקם של היהודים באוכלוסיית המקום. בשנת 1929 ישבו בהנהלת הקהילה 3 נציגים של אגודת ישראל, נציג מלודוויפול, 2 מן הגוש הבלתי מפלגתי, 1 מרשימת בעלי המלאכה ו- 1 מן הרשימה הציונית.
בברזנה היו כמה בתי-כנסת. בגדול שבהם התפללו חסידי ברזנה שבמקום. כרבה של ברזנה כיהן כאמור האדמו"ר ר' יצחק הלוי פצ'ניק ואחריו בנו ר' אהרון. בתקופת הסיפוח לברית המועצות, בשנת 1939, עבר ר' אהרון לרובנה ובעת חיסול יהודי רובנה, ביולי 1942, ברח יחד עם משפחתו ומצא מסתור אצל צ'כים. אחר-כך נדדו בני המשפחה ביערות עד שנפטר האדמו"ר, בחורף של שנת 1942/43, ממחלה ומרעב. שתי בנותיו עברו עשרות קילומטרים ביערות, אספו מניין של יהודים מבין אלה שהתחבאו וערכו לו קבורה יהודית. הרבנית ובנותיה ניצלו ועלו לארץ-ישראל. בצד האדמו"ר ר' אהרון פצ'ניק כיהן כרב הקהילה הרב אהרון באראז, שנספה בשואה.
כאמור, כבר לפני מלחמת העולם הראשונה היה בברזנה חדר מתוקן ומורים פרטיים לימדו עברית. בראשית תקופת השלטון הפולני נפתח בית-ספר ממלכתי פולני וילדי היהודים ביקרו בו. בשל סכסוכים עם המנהל על שמירת השבת נפתחו בשנת 1928 שני בתי-ספר יהודיים: דתי "יבנה" וכללי "תרבות", ומאוחר יותר נפתח בית-ספר ביידיש. זה האחרון נסגר כעבור זמן לא רב. בשנות השלושים נסגר גם בית-הספר הדתי. בית-הספר "תרבות" התקיים עד ספטמבר 1939. לידו פעל גן-ילדים עברי. באמצע שנות השלושים ניסתה חברת "אורט" לפתוח בברזנה בית-ספר מקצועי.
בעיירה היו שתי ספריות, הגדולה שבהן, על-שם י"ל פרץ, הכילה בערך 3,000 ספרים בארבע שפות; הספרייה השנייה היתה עברית והוקמה ליד בית-הספר "תרבות". ליד הספריות התקיימה פעילות תרבותית: חוגים לדרמה, הרצאות, קורסים ודיונים. הפעילות הציונית ברחובות ברזנה היתה עניפה, וכמעט לכל המפלגות היו סניפים בברזנה ולכל תנועות הנוער היו קנים. נוסף על אלה היתה בברזנה קבוצה קטנה של חברי ה"בונד" שכללה כמה יחידים שפנו לקומוניזם. בשנות השלושים היה משקל מכריע לרוויזיוניסטים. בבחירות לקונגרס הציוני הי"ח, בשנת 1933, הצביעו 437 איש. "ברית הרוויזיוניסטים" קיבלה 212 קולות, "ההתאחדות-השומר הצעיר" - 115, "רשימת ארץ-ישראל העובדת" - 109. משנת 1935 ואילך חלה ירידה גדולה במספר המצביעים, כיוון שהרוויזיוניסטים לא השתתפו עוד בבחירות לקונגרסים הציוניים. הקן הראשון של תנועות הנוער היה של "השומר הצעיר" - בצורתה הצופית ראשית (שנות העשרים), לאחר מכן, בשנת 1924 הוקם קן של "גורדוניה", ומראשית שנות השלושים קן של "ביתר", של "החלוץ הצעיר" ו"דרור-פרייהייט", "החלוץ" קיים לסירוגין קיבוץ הכשרה, וחבריו עבדו במנסרות באיזור. חברי ההכשרה האלה היו בין מייסדי קיבוץ "נגבה".

סגור

במלחה"ע ה - II
ברזנה נכבשה בידי הגרמנים ב- 6 ביולי 1941. האוקראינים המקומיים ארגנו שוד של הרכוש היהודי; נוסף על כך היו היהודים נתונים גם להתעללויות ולמכות. 250 מנכבדי העדה נאסרו והם שוחררו רק לאחר ששולם כופר גדול. היהודים חויבו לשאת אות היכר מיוחד ואולצו לצאת לעבודת כפייה בכריית כבול, במנסרות, בבית-החרושת לנייר במוקבין הסמוכה. 300 צעירים נשלחו למחנה עבודה בקוסטופול. ב- 6 באוקטובר הוכנסו בערך 1,500 יהודים לגטו המגודר והשמור. ליד הגטו הוקם גטו שני, קטן יותר ופתוח, שיועד לכמה מאות איש, בעלי מקצוע ומשפחותיהם. בגטו הגדול היתה צפיפות רבה, 10- 15 איש התגוררו בחדר אחד. כל עובד קיבל 200 גרם לחם ליום; המנה לבני המשפחה היתה מחצית מזה. משום כך שרר בגטו רעב. היודנראט הפעיל מטבח ציבורי, שסיפק מרק גריסים, שגם בו לא היה כדי להשביע את הרעבים. ראש היודנראט, יואל גילברג, היה לדברי הניצולים עסקן לשעבר, אך אדם חלש-אופי ולמעשה שלטו בגטו שני חברים אחרים של היודנראט יחד עם ראש המשטרה היהודית (מאיר קלייר). אנשים אלה התעללו בתושבי הגטו סחטו מהם כספים וגזלו את רכושם לתועלתם הפרטית. לאחר חיסול הגטו ברח מפקד המשטרה ליער, הצטרף לגדוד הפרטיזנים של מדביידייב, אך יהודים מבני ברזנה שניצלו דרשו להעמידו לדין על פשעיו. ואכן, האיש נשפט ביער, נידון למוות והוצא להורג.
באמצע חודש יוני 1942 הובאו לגטו יהודים מכפרי הסביבה (מוקבין, מאלינסק, ווירלבקה, יארינובקה, פוליאני) ומספר הכלואים הגיע ל- 3,000 בערך.
בי"ב באלול תש"ב (25 באוגוסט 1942) הוקף הגטו בשוטרים גרמניים ואוקראיניים. יהודי ברזנה הובלו לבורות שהוכנו ליד בית העלמין בדרך למאלינסק, ושם נורו כולם. הלאנדווירט המקומי הגרמני רוזנפלד ומנהל העבודה בכריית הכבול, אוקראיני בשם מארצ'וק, הזהירו את היהודים לפני אקציית החיסול על העומד להתרחש, ואכן רבים (200 ךרעב) ניסו לברוח ולהתחבא. בין הבורחים היו גם בני ברזנה שהיו במחנה העבודה בקוסטופול. אולם רבים נתפסו, או הוסגרו בידי האוקראינים ונרצחו.
כמה עשרות מבורחי ברזנה. יחד עם יהודים ממאלינסק, התמקמו ליד הנהר סלוץ בקרבת כפרים פולניים. 3 פולנים מקומיים ו- 5 יהודים מבין הבורחים, שהיה ברשותם נשק, הקימו יחידה לוחמת, שדאגה לכל הבורחים, הענישה משתפי פעולה וביצעה פעולת חבלה במסילת-הברזל רובנה-סארני. הם הצליחו ליצור קשר עם הגדוד הסווייטי שבפיקודו של קולונל מדביידייב והשתכנו בקרכתו, ליד הכפר רודניה-בוברווה. כמה מן הלוחמים צורפו לגדוד, שבו כבר כיהן כסגן מפקד יחידת הסיור בן ברזנה יוסף גולוב. האחרים, בעיקר האזרחים, נשלחו צפונה עם ליווי מזוין, לעבר דרום ביילורוסיה, שם היו שטחים משוחררים מגרמנים. בזמן חציית מסילת-הברזל סארני-אולבסק נתקלו בגרמנים והתפזרו. כמה מן הלוחמים הצטרפו כעבור כמה ימים ליחידתו של משה גילדנמן "דיאדיא( "אשימ). צעירים אחרים הצטרפו בראשית 1943 ליחידות פרטיזניות סווייטיות שונות.
ברזנה שוחררה בידי הצבא הסווייטי ב- 9 בינואר 1944. מיהודי ברזנה ניצלו בערך 150