כ"ז אייר ה'תשע"ז

ברזניצה BEREZNICA

עיירה בפולין
נפה: סארני
אזור: ווהלין ופוליסיה
20 ק"מ צפונית מערבית לסארני, קרוב לחוף הנהר הורין.
אוכלוסיה:
• בשנת 1941: כ - 2,434
• יהודים בשנת 1941: כ - 1,372
• יהודים לאחר השואה: כ - 45

תולדות הקהילה:
כללי
עיירה בנפת סארני.

 

במלחה"ע ה - II
הגרמנים כבשו את ברז'ניצה בתחילת יולי 1941. האוקראינים המקומיים ערכו פוגרום ביהודי ברז'ניצה, שדדו את הרכוש והתעללו. במהרה נתמנה יודנראט. היהודים רוכזו בגטו והוטלו עליהם עבודות כפייה שונות. בי"ג באלול תש"ב (26 באוגוסט 1942) רוכזו יותר מ- 1,000 מיהודי ברז'ניצה והובלו ברגל לסארני, מרחק של 17 ק"מ. בדרך נרצחו כמחצית מהם ו- 500 בערך הובאו למקום הריכוז בסארני - מחנה "פולסקה". חלק מהם השתתף בבריחה הגדולה, אך רק בודדים הצליחו להגיע ליערות. כמה מן הצעירים הצטרפו ליחידות פרטיזניות סווייטיות. בין אלה הצטיין אהרון פרלוב, שפיקד על יחידת משנה. ברז'ניצה שוחררה באמצע ינואר 1944. בשנת 1946 נמנו 45 איש שניצלו ביערות, במחבואים ובברית-המועצות.

ברז'ניצה שוכנת בערך 20 ק"מ מצפון-מערב לסארני, קרוב לחוף הנהר הורין. אין לנו ידיעות על יהודים במקום לפני המאה ה- 17. אך יש לשער, שמתחילת המאה הזאת כבר היה שם יישוב יהודי, שכן בגזירות ת"ח ות"ט נהרגו בה 100 יהודים בערך. במיפקד שנערך בשנת 1650 נמנו בין 200 בתי העיירה רק 5 בתים של יהודים. בשלוש השנים שלאחר מכן ירד מספרם ונותר רק בית אחד של יהודי. ברז'ניצה נכללה אז בנחלתו של הנסיך דומיניק זסלבסקי, בעל האורדינאציה האוסטראית. עד סוף המאה ה- 17 התאושש היישוב היהודי ובהתוועדות גליל ווהלין, שהתקיימה בהורוכוב בשנת 1700 הוטל על יהודי ברז'ניצה וכפר סארני הסמוך לשלם מס גולגולת בסך 400 זהוב, סכום לא קטן בהשוואה לעיירות האחרות בנפת לוצק. התנודות שחלו באוכלוסייה היהודית של ברז'ניצה במאה ה- 18 נגרמו קרוב לוודאי עקב שריפות, מגיפות ומלחמות, אך על המספרים השפיעה כמובן גם השתמטות היהודים ממיפקדים לקביעת מס הגולגולת. החל מראשית המאה ה- 19 גדל היישוב בברז'ניצה במהירות, אבל בסוף המאה הזאת, בעקבות סלילת מסילות-הברזל, היתה סארני לצומת חשוב והותרה בה ישיבת יהודים. משום כך עקרו רבים מיהודי ברז'ניצה ועברו להתיישב בה. יהודי ברז'ניצה עסקו בסחר עצים, פטריות-יער ותוצרת חקלאית, במסחר זעיר ובמלאכה. בעיירה היו ארבעה בתי-כנסת. היהודים השתייכו לסיעות שונות של חסידות, בעיקר אלה של סטולין וטריסק. במשך המאה ה- 19 כיהנו ברבנות אביו, סבו ובני משפחתו של ר' יעקב יצחק הלוי, שנפטר בתחילת שנת 1914. בשנת 1896 יסד בברז'ניצה ר' יואל שורין, הידוע בכינויו "העילוי מפולטבה", ישיבה ובה למדו 70 תלמידים. בשנת 1903 היתה בעיירה שריפה גדולה והיהודים נפגעו קשה. הישיבה הועברה לנובוגרד-ווהלינסק (זוויהיל). בין שתי מלחמות העולם כיהנו ר' משה בקון כרב העיירה ור' משה ניידיץ כרבם של חסידי סטולין. כבר בראשית המאה ה- 20 הוקמה בברז'ניצה אגודה ציונית, אך פעילות של ממש החלה לאחר מהפיכת פברואר 1917. אז נפתחו בית-ספר עברי ותלמוד תורה מודרני. בתקופה זו נתמלאה ברז'ניצה בפליטים יהודיים ממערב ווהלין. בין שתי מלחמות העולם לא התאוששה ברז'ניצה מבחינה כלכלית וסארני המתפתחת המשיכה להאפיל עליה. תנועות הנוער גילו פעילות ושלחו חברים להכשרה בקלוסוב. באמצע שנות השלושים קיימה "ביתר" קיבוץ-הכשרה בברז'ניצה ובו 40 חברים. הספרייה הציבורית שבמקום שימשה מרכז לפעילות תרבותית. תוצאות ההצבעות לקונגרסים הציוניים השונים היו כדלהלן: לקונגרס הציוני הט"ז (1929) הצביעו 24. הציונים הכלליים על המשמר קיבלה 5 קולות; עת לבנות - 19 קולות. לקונגרס הי"ח (1933) הצביעו 72. הציונים הכלליים קיבלו 1 קול; המזרחי - 1; רוויזיוניסטים - 1; ברית רוויזיוניסטית - 69. לקונגרס הכ' (1937) הצביעו 26. הציונים הכלליים קיבלו 12 קולות; המזרחי - 1; רשימת ארץ-ישראל העובדת - 13. לקונגרס הכ"א הצביעו 27. הציונים הכלליים קיבלו 23 קולות; מפלגת המדינה - 1; פועלי ציון-שמאל - 3.