כ"ט סיון ה'תשע"ז

ברסטצקה BERESTECZKO

עיירה בפולין
נפה: הורוכוב
אזור: ווהלין ופוליסיה
30 ק"מ ממערב דרום לדובנא, על הנהר סטיר
אוכלוסיה:
• בשנת 1941: כ- 7,500
• יהודים בשנת 1941: כ- 2,625
• יהודים לאחר השואה: מעטים

תולדות הקהילה:
כללי
עיירה בנפת הורוכוב.

סגור

בעת מלחה"ע ה - I
ברסטצ'קה שוכנת על הנהר סטיר, בערך 30 ק"מ ממערב-דרום לדובנא. ראשיתה של ברסטצ'קה כפרבר למבצר פרמיל (כיום כיפור). בשנת 1547 העניק זיגמונט אוגוסט, בתוקף היותו הנסיך הגדול של ליטא, לבעל המקום, הנסיך סמן פרונסקי, זכות להקים עיר, שכללה גביית מסים, בניית פונדקים למכירת מי-דבש. יי"ש, יין וכדומה וכן לקיים ירידים שנתיים ושבועיים. בשנת 1559 הוענקה לברסטצ'קה זכות מגדבורגית. ברסטצ'קה התפתחה מהר; בשנת 1570 גבה בעל המקום מס מ- 200 בתים. ובשנת 1577 שילמו מס 17 בעלי מלאכה. החל מאמצע המאה ה- 17 עברה ברסטצ'קה לבעלות האציל לשצ'ינסקי וכעבור מאה שנה לאציל יאן זמויסקי, ובמאה ה- 19 - לגראף פלטר. בשנת 1651 נערך בקרבת ברסטצ'קה קרב גדול בין צבא חמלניצקי והטטרים ובין הצבא הפולני. בקרב זה הוכו הקוזאקים ובני-בריתם שוק על ירך, נאלצו לסגת ולחתום על הסכם שלום.
הידיעה הראשונה על יהודים בברסטצ'קה היא משנת 1569, אך יש לשער שהתיישבותם החלה לאחר שהיתה ברסטצ'קה לעיר (אחרי 1547). עד גזירות ת"ח ות"ט הגיע מספר היהודים בברסטצ'קה ליותר מ- 1,000 נפש; באירועים אלה נהרגו בערך מאתיים משפחות ונשארו 12 בלבד. כעבור זמן לא רב התאושש היישוב היהודי בברסטצ'קה. בהתוועדות של גליל ווהלין, שנערכה בהורוכוב בשנת 1700, הוטל על ברסטצ'קה לשלם מס גולגולת בסך 1,050 זהובים, סכום נכבד בהשוואה לזה שהוטל על קהילות אחרות, דבר המעיד על כך שבברסטצ'קה היה יישוב יהודי גדול. בשנים 1720 ו- 1739 נתקיימו בברסטצ'קה התכנסויות של ועד גליל ווהלין. באותה עת בערך כיהן כאב בית דין במקום ר' שאול בן יעקב, נכדו של אפרים-פישל מלודמיר, שעמד במשך שנים רבות בראש ועד גליל ווהלין ואף היה נאמן של ועד ד' ארצות. בשנות החמישים והשישים של המאה ה- 18 כיהן ברבנות בברסטצ'קה ר' אליעזר ליפמן, ובראשית המאה ה- 19 - ר' חיים מרדכי מרגליות. שעבר אחר כך לדובנא ושם פרסם את פנקס הקהל "דובנא רבתי".
עם חלוקת פולין בסוף המאה ה- 18 נמצאה ברסטצ'קה סמוך לגבול הקיסרות האוסטרית (גאליציה). קשרי המסחר (וההברחות) בין הקיסרויות האוסטרית והרוסית סייעו להתפתחות הכלכלית של ברסטצ'קה ומספר היהודים בה גדל. במקום שהו צעירים-מהפכנים, שנרדפו בידי השלטון הרוסי, ונעזרו ביהודים מקומיים במעבר לתחום גאליציה. משנסללה מסילת-הברזל ללבוב היא עברה במרחק של 20 ק"מ מברסטצ'קה ולא תרמה לפיתוח הכלכלה במקום.
בקיץ 1903, בעקבות הפוגרום בקישינב, נוצרה אווירת פוגרום גם בברסטצ'קה. פשטו שמועות שהאיכרים הרבים שיבואו ליריד יעשו פרעות ביהודים. ראשי הציבור היהודי פנו למושל הרוסי, יהודים סגרו את חנויותיהם לכמה ימים ורבים עזבו את ברסטצ'קה ועברו בעיקר ליישובי גאליציה. אך העניין עבר ללא מעשים חריגים. מלבד הפחד שנפל על היהודים. והחיים חזרו למסלולם התקין. המוצרים העיקריים שנסחרו בירידים היו אדרות-פרווה ומגפי עור, שיוצרו בכמויות גדולות בכפרים ובידי הנוצרים בערים. אלה נרכשו בעיקר בידי סוחרים יהודיים, שייצאו אותם לאזורים אחרים, ואף לגאליציה.
בברסטצ'קה היו כמה בתי-כנסת, הגדול שבהם, שנבנה באמצע המאה ה- 19 כנראה בעזרתו של האציל בעל המקום, היה בית-מדרש. מלבדו היו בברסטצ'קה עוד שני בתי-כנסת קטנים. של חסידי אוליקה ושל טריסק. שתי סיעות אלה היו במצב מתמיד של מחלוקת. שנתלווה לה גוון סוציאלי. חסידי אוליקה באו מחוגי בעלי-המלאכה והעניים, ואילו חסידי טריסק השתייכו לשכבה האמידה יותר. באמצע המאה ה- 19 כיהן כרב בברסטצ'קה יוסף חיים קליבאנר, שנאלץ לעבור בשנת 1881 לדובנא בשל סכסוך עם חסידי טריסק. במקומו בא בנו ר' משה-לייב קליבאנר. שכיהן בברסטצ'קה עד עלייתו לארץ-ישראל בשנת 1937. במקביל כיהן כרבם של חסידי אוליקה הרב נחמן זוואגילר. הרב משה-לייב קליבאנר היה פעיל בתנועה הציונית בברסטצ'קה מראשיתה. בנו יוסף היה מראשוני העולים מברסטצ'קה לארץ-ישראל.
ראשית התנועה הציונית בברסטצ'קה בתחילת המאה ה- 20. שליחים שהגיעו לכאן מצאו במקום צעירים משכילים ונלהבים ובשנת 1906 יסדו את "ציונה". אחד המייסדים, יצחק מרגליות, השתתף לפני כן בכינוס הציוני החשאי שנערך בברדיצ'ב בשנת 1901. הפעילים עסקו באיסוף תרומות לייישוב הארץ, במכירת מניות הבנק הקולוניאלי אחר( כך בנק אנגלו-פלשתינה וכעת בנק ימואל), יסדו ספרייה ו"אגודת שפת עבר" לעידוד הלימוד והדיבור של השפה העברית. באותו זמן בערך נוסד חוג של "בנות ציון", שממנו באו אחר-כך העולות הראשונות מבנות ברסטצ'קה לארץ-ישראל. בתקופת העלייה השנייה הקימו שלוש האגודות הציוניות של ברסטצ'קה. בורמל ולובאצ'ובקה ארגון לטיפול בעלייה בשם "עולי בב"ל", ואכן עלו אז כמה צעירים וצעירות גם מברסטצ'קה. באותה עת הוקם במקום סניף של "הבונד", אך זה לא האריך ימים ונסגר.
בהשפעת הפעילים הציוניים נפתח בברסטצ'קה "חדר מתוקן" ובו למדו עברית ורוסית וכן מלאכה, למטרות "פרודוקטיביזציה של היהודים". מוסד זה שימש משקל נגד לבית-ספר הרוסי לנערים יהודיים, שנפתח בחסות המדינה. המורה הראשון לעברית היה אברהם יהודה פולאק, וסייע בידו יוסף קליבאנר, בנו-בכורו של הרב דמתא. בגלל קשיי תקציב לא התפתח החדר, ומספר תלמידיו ערב מלחמת העולם הראשונה היה 30 בלבד.
בימי מלחמת העולם הראשונה שלטו האוסטרים בברסטצ'קה במשך 13 חודשים. הם עשו לשיפור המראה החיצוני ואיכות החיים בעיירה, סללו כבישים, נטעו עצים ודאגו להספקה סדירה של מזון. כל בית חויב להעמיד לרשות השלטונות עובד-כפייה לביצוע העבודות הציבוריות. האוסטרים העדיפו את הקשר עם היהודים משום שהיתה ביניהם שפה משותפת וכשנסוגו עזבו אתם הצעירים היהודיים חייבי הגיוס. השלטון הרוסי שחזר איים להתנקם ביהודים, אך הכומר הפרבוסלבי המקומי התערב, והרוחות נרגעו.
לאחר מהפכת פברואר 1917 היתה ברסטצ'קה שרויה במשך 7- 8 חודשים ללא שלטון. צעירים יהודיים ארגנו הגנה עצמית; בהתחלה היו המגינים מצוידים בנשק קר, אחר-כך נרכש גם נשק חם. האימון בנשק נעשה בהדרכת חיילים יהודיים ששירתו בצבא הרוסי. ההגנה היהודית פעלה יחד עם ההגנה של העירוניים הנוצריים ושתיהן מנעו מקרים רבים של פוגרום, שוד וביזה, שעמדו להתרחש בזמן חילופי השלטון התכופים, או בשל פשיטות של כנופיות מקומיות. כמה יהודים נפצעו ויהודייה אחת נהרגה מיריות חיילי הצבא הפולני. מנהיג הקהילה הבלתי רשמי, ברוך פורר, נעצר בידי הצבא הפולני כבן ערובה. הוא עונה קשות, עד ששוחרר בהתערבותו של יצחק גרינבוים.
הפעילות הציונית, שנפסקה עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, חודשה לאחר פברואר 1917. קבוצת צעירים הקימה את "האגודה הלאומית של הוועד הציוני" וזו פתחה מועדון, ייסדה ספריה בשם "תרבות" וארגנה אירועים ציוניים. בסוכות 1918 נפתח בית-ספר עברי, בתמיכתה הכספית של האגודה, שגייסה כספים למענו בדרך של עריכת הצגות חובבים, איסוף תרומות וגביית שכר-לימוד. בית-הספר שמר על עצמאותו עד שהצטרף לרשת "תרבות" בראשית שנות העשרים. הוא פעל עד ספטמבר 1939.

בין שתי המלחמות
בתקופה זו לא היה מצבה הכלכלי של ברסטצ'קה טוב. ריחוקה ממסילת הברזל וחוסר כביש סלול לתחנת הרכבת הקרובה פגעו בהתפתחותה ומנעו את קידומה. אמנם לברסטצ'קה היה מעמד עירוני והיו בה כמה מוסדות עירוניים, אך היא היתה כפופה למרכז הנפתי בהורוכוב. התעשייה היתה זעירה וכללה מפעלים קטנים: כמה טחנות-קמח, 3 בתי-בד להפקת שמן, 3 מפעלים קטנים להפקת זפת, מנסרה אחת וכמה בתי-מלאכה לעיבוד עורות. התוצרת של המפעלים האלה יועדה לתצרוכת מקומית.
הייצוא התרכז בתוצרת חקלאית: תבואות, פשתן, דבש, פטריות ומוצרי חלב והוא נשלח לפולין המרכזית והמערבית. בייצוא זה עסקו 20 חברות יהודיות. בערך %75 מן המסחר היה בידי היהודים: 177 מתוך 234 החנויות שהיו בברסטצ'קה בשנת 1937 היו בבעלות יהודית. המסחר הזעיר היה תלוי במידה רבה בירידים, שנערכו פעמיים בחודש; אז היו מגיעות לעיירה בערך 500 עגלות של איכרים.
גם במלאכה שלטו היהודים, פרט לענף הסנדלרות, שייצר גם לייצוא ושבו היו רק 6 יהודים מתוך 164 סנדלרים. בענפי הכובענות, התפרות והספרות היו כל המועסקים יהודים. בחייטות ובפרוונות הם היו רוב מוחלט; 28 מתוך 30 החייטים ו- 18 מתוך 19 הפרוונים בברסטצ'קה היו יהודים.
כדי להתגונן מפני גזירות השלטון הפולני הוקמו בשנות העשרים אגודות של סוחרים זעירים ושל בעלי-מלאכה. הפעילות הכלכלית נסתייעה בקופת גמ"ח שנוסדה בשנת 1926, ובבנק יהודי עממי, שנוסד בשנת 1930. המוסד השני נסגר כעבור כמה שנים. יהודים ניסו גם להיעזר באשראי שנתנה קופת החיסכון העירונית.
יהודי ברסטצ'קה היו מיוצגים במועצת העירייה ונבחרים אלה היו מאוגדים בחוג יהודי, שהופיע ונלחם בצורה מלוכדת למען האינטרסים של יהודי המקום. במשך תקופה ארוכה כיהן ברוך פורר, שנזכר לעיל, כסגן ראש העיר.
בשנת 1928, בבחירות הראשונות להנהלות הקהילות, נכללו בוועד הקהילה גם יהודי דרושקופול הסמוכה. שתי רשימות של יהודי ברסטצ'קה, של בעלי מלאכה ושל בעלי בתים, זכו ב- 5 נציגים, ואילו שתי הרשימות מדרושקופול - חסידי טריסק ובעלי מלאכה - זכו ל- 4 נציגים. בברסטצ'קה היו 6 בתי-כנסת, 3 מהם של חסידי אוליקה, אוסטראה וטריסק. לאחר שרב הקהילה, ר' משה-לייב קליבאנר, עלה לארץ-ישראל בשנת 1937 מונה לתפקיד הרב אהרון זברסקי; הוא נספה עם משפחתו בשואה.
בית-הספר העברי שנוסד בשנת 1918 נאבק בשנותיו הראשונות עם קשיי מימון. בין מוריו היה, עד עלייתו לארץ-ישראל, המשורר יצחק למדן (מחבר הפואמה "מסדה"). מראשית שנות העשרים, במשך כמה שנים קיבל בית-הספר סיוע מן הג'וינט ובשנת 1923 זכה לבניין משלו. ליד בית-הספר פעלו בית-עם וספרייה, ושניהם שימשו מרכז לפעילות תרבותית לאומית ועברית. בוגרי המוסד פתחו מכינה ובה הכינו בהתנדבות בני-עניים ללמוד בבית-הספר. הם אף ציידו את הלומדים ללא תשלום במכשירי כתיבה ובספרי לימוד. קבוצת צעירים שביקשה לקדם את תרבות היידיש הקימה "חוג ספרותי יידי", שעסק בהפצת הספר והעיתון ביידיש בברסטצ'קה.
בין תנועות הנוער הצטיינו "החלוץ", "החלוץ הצעיר" ו"השומר הצעיר". סניף "החלוץ" התפתח מקבוצת צעירים בשם "אגודה יהודית לאומית", שהיתה פעילה בשנים 1919 - 1920. בשנת 1923 הצטרפו כמה צעירים מברסטצ'קה לקבוצת "ברית-אל" בברודי ויצאו להכשרה בגאליציה. חלוצים אחרים מברסטצ'קה היו בין מייסדי קיבוץ קלוסובה. בסוף שנות העשרים היה בקרבת ברסטצ'קה קיבוץ הכשרה בשם "יוסף". בשנת 1924 יסדו בוגרי בית-הספר "תרבות" קן של "החלוץ הצעיר" וזה ריכז את מירב הנוער בעיירה. הקן פעל עד ספטמבר 1939. בשנת 1921 נוסד קן "השומר הצעיר" בצורתו הצופית, ובסוף שנות העשרים היו בו 200 חניכים בערך. קן "ביתר" היה קטן ממנו במספר חבריו. בשנות השלושים התקיימה בברסטצ'קה במשך זמן קצר הכשרה של תנועה זו.
בין המפלגות היו הפעילות ביותר אלה הציוניות-סוציאליסטיות - "התאחדות" ו"פועלי ציון". בראשית שנות העשרים פעל בברסטצ'קה חוג סוציאליסטי של אוהדי "הבונד", שהתרכז בפעילות תרבותית ביידיש. בשנות השלושים חדרו קומוניסטים יהודיים לאגודות המקצועיות וניסו להיאבק בציונים-הסוציאליסטים. תוצאות ההצבעות לקונגרסים הציוניים השונים היו כדלהלן:
לקונגרס הציוני הט"ז (1929) הצביעו 187 איש. הציונים הכלליים קיבלו 70 קולות; התאחדות השומר הצעיר - 78; פועלי-ציון - 39.
לקונגרס הי"ח (1933) הצביעו 619 איש. הציונים הכלליים קיבלו 42 קולות; המזרחי - 12; ברית רוויזיוניסטית - 162; רשימת ארץ-ישראל העובדת - 355; התאחדות - 48.
לקונגרס הכ' (1937) הצביעו 357 איש. הציונים הכלליים קיבלו 42 קולות; המזרחי - 11; רשימת ארץ-ישראל העובדת - 291.
לקונגרס הכ"א (1939) הצביעו 243 איש. הציונים הכלליים קיבלו 30 קולות; המזרחי - 10; רשימת ארץ-ישראל העובדת - 188.

 

במלחה"ע ה - II
עם פרוץ המלחמה, ב- 22 ביוני, התפנו רק מעט יהודים, שעבדו במשרדים סווייטיים. הגיוס החפוז שנערך נכשל והמגויסים חזרו לבתיהם. בצהרי ה- 23 ביוני 1941 נכנסו הגרמנים לברסטצ'קה. ב- 8 באוגוסט 1941 נאספו 300 גברים יהודיים, הובלו לאיזור הארמון, וכולם, פרט לשלושה שברחו, נרצחו. נתמנה יודנראט שהורכב מעסקני ציבור לשעבר, הוטלה חובת עבודת כפייה ועל היהודים הוטל לשלם כופר בסכום של כמה מאות אלפי רובלים. בסוכות תש"ב (5- 14 באוקטובר 1941) הוקם הגטו. הוא הוקף בגדר קרשים ומעליו נמתח תיל דוקרני. גובה הגדר כולה היה שניים וחצי מטר. לבעלי מקצוע נדרשים הותר לגור מחוץ לגטו. בשלב מאוחר הובאו לגטו יהודי הכפרים שבסביבה והצפיפות היתה גדולה - 10- 15 נפשות בדירה. התזונה היתה דלה - 100- 140 גרם לחם ליום לנפש. היהודים הועסקו בכריתת-עצים, בעבודות חקלאיות ובמתן שירותים שונים. בימים כ"ה-כ"ז באלול תש"ב (7- 9 בספטמבר 1942) נערך חיסול יהודי ברסטצ'קה. יחידים הצליחו לברוח ומצאו מקלט אצל נוצרים או ביערות. רק מעטים נשארו בחיים עד השחרור - באמצע אפריל 1944.