א' אייר ה'תשע"ז

גוז'קוב GORZKOW

עיירה בפולין
מחוז: לובלין
נפה: קרסניסטב
אזור: מחוזות לובלין קיילצה
אוכלוסיה:
• בשנת 1941: כ- 705
• יהודים בשנת 1941: כ- 303
• יהודים לאחר השואה: כ- 434

תולדות הקהילה:
כללי
ג' נזכרת לראשונה ב-1689, כעיירה פרטית של האצילים לבית גוז'קובסקי, שעל שמם נקראה. באותה שנה הוענקו לה זכויות עיר והותר לתושביה לקיים יום שוק שבועי וירידים שנתיים. רוב תושבי המקום היו חקלאים, ואילו מיעוטם עסקו במסחר זעיר ובמלאכה. מפאת ריחוקה מרשת מסילות-הברזל לא יכלה ג' לעמוד בתחרות עם ערים אחרות באזור, שהגישה מהן אל עורקי התחבורה היתה נוחה יותר, ולפיכך לא התפתחה מבחינה כלכלית ודמוגרפית. במחצית השנייה של המאה ה-19 איבדה את מעמדה העירוני.
הגרמנים כבשו את ג' ב-15 בספטמבר 1939, אך ב-1 באוקטובר 1939 פינו אותה ובמקומם נכנסו חיילי הצבא האדום. ואולם ,הסובייטים שהו בג' רק כשבועיים ימים ואז נסוגו מזרחה, אל מעבר לנהר בוג, כפי שנקבע בהסכם מולוטוב-ריבנטרופ. לאחר צאתם שבו הגרמנים והשתלטו על העיירה.
יהודים תושבי ג' נזכרים לראשונה בתחילת המאה ה-19. מספרם היה אז קטן, ואפילו ב-1921, כשהקהילה הגיעה לשיא גודלה, היא מנתה לא יותר מ-100 משפחות. יש להניח שגם בג', כמו בעיירות דומות לה, התפרנסו היהודים ממסחר זעיר וממלאכה, בעיקר בימי השוק ובירידים.
יהודי המקום השתייכו לקהילת קרסניסטב (ע"ע), שכן בג' היו רק בית-מדרש ושוחט, שהיה פוסק בעניינים של כף וקדרה ומלמד את הילדים הקטנים. לנוכח מיעוט מספרם לא יכלו יהודי ג' לפתח פעילות חברתית וציבורית של ממש, ואירועי תרבות התקיימו במקום רק לעתים רחוקות.
בתקופה שבין שתי מלחמות העולם עברו רבים מיהודי ג' לערים אחרות. נראה שהמניע העיקרי לעזיבה היתה האנטישמיות הגוברת בהתמדה, שלוותה בחרם כלכלי על חנויות ובתי-מלאכה של יהודים, ובתקיפות של רוכלים יהודים שסבבו בכפרים.
מיד עם כיבוש העיירה בידי הגרמנים, בספטמבר 1939, החלו חטיפות של יהודים ברחובות לעבודות כפייה - ניקוי רחובות, פינוי הריסות ועבודות שירות שונות בעבור הצבא הגרמני. הצבא האדום, ששלט בג' מ-1 באוקטובר עד 15 בו, כאמור, לקח עמו בנסיגתו לתחומי רוסיה קבוצה של צעירים יהודים מקומיים.
בתחילת 1940 הוקם בג' יודנראט, שמשרדיו שכנו בבניין בית-הספר. בראשו עמד ישראל אדלשטיין, סגנו היה חיים קייזמן וחבריו האחרים היו יוסף קייזמן, לייב גולדשטיין, זיידל הוניגמן, מתיאס אורלנד, שלמה צימרמן, דניאל ואסר, אייזיק פרבר ומאיר מרנשטיין. בתקופה הראשונה לא נקטו הגרמנים בצעדים חריפים במיוחד נגד יהודי המקום. היהודים חויבו.אמנם לספק לגרמנים מכסה מסוימת של עובדי כפייה, אבל הורשו להמשיך ולעבוד לפרנסתם וחופש התנועה שלהם לא הוגבל. ואולם באביב 1940 הורו הגרמנים ליודנראט לשלוח קבוצה של עובדים למחנה בלז'ץ, והטילו על האוכלוסייה היהודית תשלום כופר (קונטריבוציה). בתחילת 1942 נשלחה קבוצת עובדים נוספת מג' לבלז'ץ.
בנובמבר 1942 ריכזו הגרמנים את יהודי ג' והכפרים הסמוכים בכיכר השוק, ומשם הוצעדו כולם ברגל אל הגטו באיזיביצה (ע"ע), ששימש מקום ריכוז ליהודי האזור כולו - מרחק הליכה של 12 ק"מ. מסתיו 1942 עד תחילת 1943 שולחו כל יושבי הגטו הזה למחנה ההשמדה בלז'ץ.