כ"ו אייר ה'תשע"ז

גוז'קוביצה GORZKOWICE

עיר בפולין
מחוז: לודז'
נפה: פיוטרקוב טריבונאלסקי
אזור: לודז' והגליל
אוכלוסיה:
• בשנת 1941: כ-1,548
• יהודים בשנת 1941: כ-650

תולדות הקהילה:
כללי
בשלהי המאה ה- 15 ניתן לגוז'קוביצה מעמד-עיר, אך הישוב המשיך להיות כפר ורק ב- 1846, משנסללה מסילת-הברזל דרך גוז'קוביצה, התחיל הישוב להתפתח. עם התפתחותה של גוז'קוביצה נוצרו תנאים להקמת ישוב יהודי לא גדול. בתקופה שבין שתי המלחמות היו בין היהודים תושבי גוז'קוביצה מלבד בעלי- המלאכה והסוחרים-הזעירים גם קבוצה קטנה של סוחרים עשירים העוסקים בסחר היער והעצים. אחד מהם, גרשון וינטר, פיתח מסחר זה בקנה-מידה כה נרחב, עד שזכה לכינוי "מלך יערות פולין". גם המינסרה המקומית היתה בידי יהודים. כן השתייכו ליהודים אחוזות כגון זו שבכפר הסמוך נייחצ'יצה. גם טחנת הקמח המקומית היתה בבעלותו של יהודי. בשנות ה- 20 נוסד האיגוד המקומי של בעלי-מלאכה יהודים וסוחרים זעירים, וב- 1926 הוקם לידו בנק קואופרטיבי. עם הקמתו היה הונו היסודי של הבנק 120 זלוטי בלבד, אך כתום שנה עלה ההון ל- 7,000 זלוטי. ב- 1937 גבר בגוז'קוביצה החרם הכלכלי-על-היהודים, ותקיפת היהודים תכפה והלכה. סניף המפלגה הסוציאליסטית הפולנית פ.פ.ס. במקום ובפיוטרקוב ניסתה למנוע את החרם, וכינסה לשם כך כמה אספות מחאה.
תחילה היו יהודי גוז'קוביצה כפופים, כנראה, לקהילת פיוטרקוב טריבונאלסקי או לקהילת רוזפשה. בראשית המאה ה- 20 אורגנה, כנראה, קהילה עצמאית. אחד הרבנים הראשונים בגוז'קוביצה היה ר' שמואל הלוי דוידוביץ שעבר לכהן כרב ברוזפשה ב- 1913. החל ב- 1928 ישב על כס הרבנות בגוז'קוביצה ר' יוסף שפירא. בסמוך ל- 1927 הוקם בניין בית-הכנסת. הישוב היהודי הקטן בגוז'קוביצה הקים קופת גמילות חסדים להלוואות בלי ריבית לנצרכים וחברת לינת צדק להגשת עזרה רפואית לעניים. ב- 1920 נוסדה חברת אש"ל שהגישה עזרה לעוברי אורח יהודים.
בראשית שנות ה- 20 נוסדו בגוז'קוביצה שתי ספריות יהודיות - האחת על שם שלום עליכם, והשנייה על שם נומברג (על בסיס הספרייה של ה"קולטור-פאריין" שנתקיים קודם לכן), ששימשה גם כמועדון חברתי-תרבותי. ליד ספרייה זו פעלה ועדת-תרבות, שבה שיתפו פעולה נציגי הקבוצות הפוליטיות השונות. נתקיימו גם חוגים דראמטיים וכן ספריות ליד אירגונים פוליטיים. המוסד החינוכי היהודי היחידי - מלבד החדרים - היה התלמוד תורה.
כבר בראשית המאה ה- 20 נאספו בגוז'קוביצה תרומות למטרות ציוניות. בשנות ה- 20 פעלו שם המזרחי, התאחדות, פועלי-ציון ימין, וב- 1926 נוסדה הסתדרות הרביזיוניסטים. ליד האירגונים הנ"ל נתקיימו קבוצות נוער ציוניות. בבחירות לקונגרס הציוני ב- 1929 השתתפו בגוז'קוביצה 14 איש, והם נתנו את קולותיהם להמזרחי. תוצאות הבחירות לקונגרס ב- 1939 היו כלהלן: הציונים הכלליים (סיעה א') זכו ב- 21 קולות, המזרחי - 3, הרביזיוניסטים-המדיניים - 2, הליגה למען ארץ-ישראל העובדת- 7, והנוער הציוני הכללי- 12 קולות. את יהודי גוז'קוביצה ייצג במועצת הכפר אך ציר יהודי אחד.
בימי הכיבוש הנאצי גדלה האוכלוסיה היהודית בגוז'קוביצה במידה ניכרת (בשל זרימת פליטים ועקורים), מ- 1,300 (בפברואר 1940) עד 1,500 (באוקטובר 1942).
בראשית תקופת הכיבוש אסרו הגרמנים על היהודים לגדל זקן; הקנס נקבע ל- 100 זלוטי. על היהודיות נאסר לחבוש פאה נכרית. הגרמנים החרימו את האחוזה הנ"ל נייחצ'יצה שהיתה שייכת ליהודים. באחוזה זו קבעה את מושבה המשטרה הגרמנית המקומית. הגרמנים תבעו מיכסה יומית של 150 יהודים לעבודות-כפייה. עלבונות ומכות היו מנת-חלקם של היהודים העובדים האלה. אבל גזירות רבות אחרות בוטלו או נדחו בעזרת דמי-שוחד שנתנו לשלטונות הגרמניים המקומיים אנשי היודנראט בגוז'קוביצה, שבראשו עמד גרשון אלטמן. יודנראט זה היה כפוף ליודנראט של עיר-הנפה פיוטרקוב. בגוז'קוביצה לא הוקם גיטו; ליהודים היה רק אסור לעזוב את העיירה בלי רשות מיוחדת של השלטונות.
תנאי-החיים של היהודים בגוז'קוביצה היו קשים ובמיוחד לפליטים ולמגורשים, שהגיעו הנה חסרי-כול. יהודים אלה שוכנו בבית הכנסת. רק האמידים שביניהם יכלו לשכור לעצמם מגורים פרטיים אצל יהודים או פולנים. בין המצטופפים בבית-הכנסת בתנאים לא-סאניטריים, ואף רעבים ללחם, פרצה עד מהרה מגיפת הטיפוס, שהפילה קרבנות רבים. לשם הקלת מצוקתם של הפליטים הקים היודנראט, בשיתוף עסקנים מקומיים, מוסדות עזרה-הדדית ציבוריים; בבניין בית-המדרש הופעל מטבח ציבורי, בהנהלת יעקב דיקרמן, בעל טחנת-הקמח שהוחרמה על ידי הגרמנים. העסקן הציוני, ד"ר לשמן, ניהל את העזרה הרפואית. מלבד אלה טיפלו בפעולות-הסעד מוריץ אנקר, בעל משק חקלאי גדול שהוחרם, וכן סידראנסקי, פליט מלודז', לשעבר מורה בגימנסיה יהודית.
מצבם של היהודים הורע בקיץ 1942 בגלל שריפה גדולה. נשרפו בתים רבים של יהודים, ובדי-עמל ניצל בית-הכנסת. צפיפות הדיור גדלה בהרבה.
הישוב היהודי חוסל באוקטובר 1942. כ- 1,500 יהודים הוסעו למחנה-ההשמדה בטרבלינקה. במקום נשארה קבוצת יהודים קטנה, ביניהם יו"ר היודנראט, אלטמן. אנשים אלה הועברו לאחר זמן קצר לגיטו בפיוטרקוב טריבונאלסקי ושולחו לטרבלינקה יחד עם יהודי המקום, עם חיסול גיטו זה.