כ"ד אב ה'תשע"ז

גולוגורי GOLOGORY

עיר בפולין
מחוז: טארנופול
נפה: זלוצ'וב
אזור: גאליציה המזרחית
אוכלוסיה:
• בשנת 1941: כ- 2,447
• יהודים בשנת 1941: כ- 505

תולדות הקהילה:
כללי
הכרוניקות מהמאה ה- 12 מזכירות כפר בשם גולוגורי; הידיעה הראשונה על גולוגורי כעיר פרטית של האצולה נמסרה בתעודות מ- 1461. במאות ה- 17 וה- 18 נודעה גולוגורי בזכות הירידים לבקר ולסוסים שהתקיימו בה. האחוזה הגדולה שבסביבותיה (ובה כ- 5,000 דונאם יער) היתה בבעלותו של מנזר הדומיניקאנים בפודקאמיין. במלחמת-העולם הראשונה נהרסו על-ידי הרוסים רוב הבתים שבמרכז העיירה. ההריסות שוקמו אך בחלקן, בתקופה שבין שתי מלחמות- העולם. הידיעה הראשונה על יהודים בגולוגורי היא מ- 1470. בשנות ה- 70 למאה ה- 16 שילמו יהודי גולוגורי 18 זהובים מס-גולגולת. בתחילת המאה ה- 17 הוקם במקום בית כנסת. במאה ה- 18 מוזכרים יהודי גולוגורי כסוחרים המשתתפים בירידים שבסביבה. ב- 1767 נדרש היישוב היהודי בגולוגורי על-ידי אוצר המלוכה להזדרז בהחזרת החובות, הקרן והריבית לנושים (עיריה, כמורה). היישוב היהודי גדל במאה ה- 19 והגיע לשיאו מבחינת מספר אוכלוסיו בשנות ה- 70 לאותה מאה. אולם מאז החלה ירידתו בגין ההגירה לערים גדולות ולחו"ל. במלחמת-העולם הראשונה רצחו החיילים הרוסים יותר מ- 100 יהודים (רובם הוטבעו בנהר) והעלו באש את רוב בתיהם. עם גמר המלחמה עזר הג'וינט בשיקום שרידי היישוב היהודי בגולוגורי, שהצטמצם כדי %41 ממספר תושביו לפני המלחמה. פרנסתם של יהודי גולוגורי במאות ה- 17 וה- 18 היתה על חכירה, פונדקאות ומוזגנות, מסחר (בעיקר בירידים לבקר) וקצת על המלאכה. במאה ה- 19 גדל מספר הסוחרים הזעירים, הרוכלים ובעלי המלאכה למקצועותיהם. לאחר מלחמת-העולם הראשונה שוקמו כ- 15 סדנאות של בעלי- מלאכה, שבהן הועסקו כ- 60 איש, רובם הבעלים ובני משפחותיהם. ב- 1929 נוסדה קופת גמ"ח (שנתמכה גם היא בכספי הג'וינט), קופה זו נתנה ב- 1935- 1936 45 הלוואות לסוחרים ולבעלי-מלאכה בסך כולל של 3,487 זלוטי. עד 1772 היתה קהילת גולוגורי כפופה לקהילת לבוב, ובאותה שנה היתה לעצמאית. הרבנים שכיהנו בקודש בגולוגורי במאה ה- 18 הם: ר' צבי הירש גלר, בעל "אור צבי" כיהן( אחר-כך גם כרב באושצ'יה וכריש-מתיבתא בברודי (נפטר ב- 1766), ור' אנשיל מטיסמניץ, בעל "מים אדירים", שעבר אחר-כך לכהן כאב"ד בלבוב (1762). בשנים הראשונות למאה ה- 19 ישב על כס הרבנות בגולוגורי ר' יוסף-עזריאל ב"ר חיים-אריה-לייבוש רוליג. הוא עבר לכהן בסאדוגורה ושם נפטר ב- 1856. ב- 1835 בערך נתקבל לרב בגולוגורי ר' יואל ב"ר משה-דוד אשכנזי, בעל שו"ת מהר"י אשכנזי. ב- 1845 היה ר' יואל בחודורוב וב- 1855 כיהן בזלוצ'וב (שם נפטר ב- 1907). אחריו נתמנה ב- 1885 לאב"ד בגולוגורי ר' אליעזר ב"ר ברל-סגל מישל, הוא כיהן בה עד 1909, שנה שבה עבר לטורקה, ושם ישב עד פטירתו ב- 1938. ר' אליעזר חיבר "משנת אליעזר" בשני חלקים. ב- 1910 נבחר לרב בגולוגורי ר' מרדכי-אריה האבר. בזמן המלחמה הוא נמלט לווינה, וממנה לא חזר לעיר כהונתו. ב- 1927 נתמנה ר' שלמה שיקלר, ולאחר שיצא לכהן בקאלוש ירש את כסאו אחרון הרבנים בגולוגורי, ר' יוסף-מרדכי בלום (נספה בשואה). ב- 1895 הוקם במקום בית ספר יהודי מיסודו של הבארון הירש. ב- 1901 הוענקו לו זכויות ממלכתיות. במוסד זה למדו, נוסף לילדי ישראל, גם ילדי הנוצרים. ייצרו בו קופסאות והתלמידים קיבלו תמורת עבודתם אף שכר כלשהו. בית הספר נתקיים עד מלחמת-העולם הראשונה. בעת ההיא התארגנו החוגים הציוניים הראשונים בגולוגורי באגודת "ציון". כן נמסר על קיום סניף המזרחי ב- 1908, שהמשיך בפעולתו גם בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם. ב- 1925 נוסד סניף עזרה. בגולוגורי הוקם גם סניף של הציונים הכלליים ולידו קן הנוער הציוני. בבחירות לקונגרסים הציוניים נחלקו קולות המצביעים בין רשימות המזרחי והציונים הכלליים. ב- 1933 קיבלו: המזרחי 15 קולות והציונים הכלליים 21 קולות, ואילו ב- 1935 ניתנו 34 קולות להמזרחי ו- 35 קולות לציונים הכלליים. ב- 1923 הקים בגולוגורי ה"איגוד היהודי לבתי ספר עממיים ותיכוניים" בלבוב קורסים ללימוד עברית ולהשתלמות במקצועות כלליים. ישוב יהודי קטן זה חוסל בימי הכיבוש הנאצי. בינואר 1942 היו בגולוגורי 575 יהודים, שגורשו בנובמבר 1942 לזלוצ'וב הסמוכה. יש להניח, כי בשעת אקציה זו נרצחו חלק מהיהודים בגולוגורי עצמה