כ"ז אייר ה'תשע"ז

גולנץ' GOLANCZ

עיר בפולין
מחוז: פוזנן
נפה: וונגרובייץ
אוכלוסיה:
• בשנת 1941: כ-1,532
• יהודים בשנת 1941: כ-23

תולדות הקהילה:
טקסט 2
ג' נזכרת לראשונה במקורות היסטוריים מ-1222 כיישוב כפרי בבעלות מסדר הציסטרציאנים. בתעודה משנת 1399 נזכרים תושבים עירוניים, אבל לעומת זאת אין ג' נזכרת ברשימת ערים ועיירות מ-1458 ולפיכך לא ידוע לנו מתי קיבלה מעמד עירוני. במאה ה-14 היתה ג' בבעלותן של כמה משפחות אצולה, בזו אחר זו.
ב-1655, עם פלישת השוודים לפולין, נפגעה ג' קשה, למרות שיחידת צבא פולנית שהיתה מורכבת מתושבי העיר ומאצילי הסביבה הגנה עליה. בעליה של ג' בימים ההם, האציל ק' צ'רנייצקי, חיבר פואמה על התקפת השוודים על עירו.
במאה ה-18 היתה ג' שייכת לאציל יאן פשיבנדובסקי, ששימש סגן שר האוצר בממלכת פולין. בשנת 1724 אישר פשיבנדובסקי את מעמדה העירוני של ג'. האציל מ' מלז'נסקי, שג' עברה לידיו ב-1750, דאג להביא לעיר מתיישבים חדשים, בעיקר יהודים. בתקופה ההיא נוסף לג' פרבר חדש, שעלה על ג' הישנה בשטחו ובמספר תושביו. ואולם השוק הישן נשאר מרכז החיים בעיר גם להבא.
התושבים הפולנים התפרנסו בעיקר מחקלאות וממלאכת הטווייה והאריגה.
ב-1722, בעקבות חלוקתה הראשונה של פולין, סופחה גי לפרוסיה; בשנים 1807-1815 נכללה ב"נסיכות ורשה", ובשנת 1815 שבה לריבונותה של פרוסיה. גם במאה ה-19 נשארה ג' עיירה חקלאית באופיה, אף שהתקיימו בה 6 ירידים שנתיים. במאה ה-19 היגרו רבים מתושביה לארצות-הברית ולקנדה. בתחילת המאה ה-20 גדל במקצת מספר התושבים בעיירה.
אחרי מלחמת העולם הראשונה נכללה ג' בתחומה של פולין העצמאית. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם נבלמה התפתחותה של ג'. בראשית ספטמבר 1939 נכבשה ג' בידי הגרמנים.
היהודים הראשונים התיישבו בג' ב-1766, כזכור, בעידודו של בעלי העיירה האציל מלז'נסקי ועל-פי כתב הפריווילגיה שהעניק להם, ושכלל היתר לבניית בית- כנסת. באותה העת התפרנסו רובם ממסחר זעיר ורוכלות ומקצתם עסקו בסחר סיטוני בתבואה ובעצים ; אחדים מהם היו בעלי מלאכה.
ב-1722, בעת סיפוחה של ג' לפרוסיה, כבר היתה במקום קהילה יהודית מאורגנת.
בשנת 1834 כיהן ברבנות ג' ר' מ"ל כהן. הוא היה מעורה בחיי העיירה והקים תלמוד-תורה לילדי עניים וליתומים. קהילת ג' ייסדה בית-ספר יסודי שעמד תחת פיקוח משרד החינוך הפרוסי והחזקתו מומנה מתקציב הממשלה.
במאה ה-19 הוטב מצבם הכלכלי של יהודי ג' ומקצתם אף התעשרו. בעלי המלאכה הרחיבו את סדנאותיהם ושכללו את אמצעי הייצור שלהם, והרוכלים היו לחנוונים. בני הדור הצעיר פנו רובם ללימודים גבוהים, ולאחר שרכשו מקצוע חופשי עזבו את העיירה. חלקם הגדול עברו לערים גדולות בגרמניה, ובעיקר לברלין.
יהודים אחדים ילידי ג' התפרסמו כאנשי מדע או כאנשי רוח. הבולט שביניהם היה ס' פרידלנדר, פילוסוף שהתפרסם ברחבי גרמניה בהשקפותיו המקוריות.
במאה ה-19 כיהנו בג' ר' ס' דאוס; ר' מיכאל היימן כהן (ב-1834); ד"ר ס' קאופמן; ד"ר מ' האי; ד"ר מאן; ד"ר ס' קרונר (ב-1875); ד"ר ברוד מנחם אורבך ; וד"ר מ' ברוד.
לצד חברת "ביקור חולים", שהייתה אחראית לבית-החולים של הקהילה ולבית-היתומים, וכמה חברות מסורתיות נוספות, פעל בג' גם סניף חברת כי"ח, שהוקם ביזמת הרב קרונר. חבריו אספו תרומות לבניין ארץ-ישראל.
משנות ה-70 ואילך הלך ופחת מספר היהודים בג' ; העוזבים עברו בעיקר לברלין ולברסלאו.
ואולם חרף התהליך המואץ של הידלדלות הקהילה המשיכו יהודי המקום לקיים חיי ציבור פעילים. בראשית המאה ה-20 נוסדו סניפי "האגודה לתולדות עם ישראל וספרותו" ואגודת "עזרה" היהודית-גרמנית. ביזמת הרב נוסד גם סניף ציוני.
כבר ב-1866 התגייסו צעירים יהודים ראשונים בני ג' לצבא הגרמני, ובעת המלחמה נגר צרפת, בשנת 1870, גדל מספרם. רב הקהילה בעת ההיא, ד"ר מ' אורבך, טיפל בחיילים היהודים שהיו מוצבים בסביבות ג' ודאג לכך שבני הקהילה יארחו אותם בבתיהם. במלחמת העולם הראשונה נפלו שני יהודים מקומיים ושניים קיבלו עיטורי גבורה.
אחרי המלחמה, עת הוחזרה העיירה לריבונות פולין, כבר כמעט לא נותרו בה יהודים. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם מנתה הקהילה כמה עשרות נפשות בלבד וכמעט לא התקיימה בה פעילות ציבורית.
בספטמבר 1939, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, ישבו בג' 23 יהודים. כבר בימים הראשונים לכיבוש הפעילו הנאצים גזרות אנטי-יהודיות, רדפו את היהודים בכל דרך אפשרית וגזלו מהם את רכושם. באוקטובר 1939 הועברו יהודי המקום לגנייזנו (ע"ע), ששימשה מקום ריכוז ליהודי הכפרים והעיירות הקטנות בחבל פוזנן, ומשם גורשו לגנרל-גוברנמן