ג' סיון ה'תשע"ז

גטו סטולין GHETTO STOLIN

קהילה בפולין

תולדות הקהילה:
כללי
עיירה על הנהר הורין, על מסילת הברזל סארני-לונינייץ

סגור

בעת מלחה"ע ה - I
סטולין הוא יישוב עתיק הנזכר בכרוניקות הרוסיות מן המאות 11- 12. במאה ה- 16 היה היישוב רכוש המלך וזה נתן אותו במתנה לאציל סולומרצקי. בראשית המאה ה- 18 עבר לרשות משפחת וישנייבייצקי. בממלכת פולין נכללה סטולין בנפת פינסק שבווייבודיות בריסק. לאחר הסיפוח לרוסיה נכללה סטולין בפלך גרודנה. היהודים התחילו להתיישב בסטולין כנראה סמוך לגזירות ת"ח ות"ט. עד סוף המאה ה- 17 התגבש בה יישוב קבע, שהיה כפוף לקהילה הראשית פינסק. היהודים התפרנסו, בין השאר, מן הירידים שהתקיימו בסטולין ואשר שירתו איזור חקלאי נרחב. בשנת 1794 בערך קבע ר' אשר (ןושארה) מקרלין, בנו של ר' אהרון "הגדול", מייסד שושלת קרלין, את חצרו בסטולין. ר' אשר נאסר יחד עם ר' שניאור-זלמן מליאדי בעקבות הלשנה. הם שוחררו בכ"ה בכסלו. חסידי קרלין-סטולין, כמו חסידי חב"ד, נהגו לחוג את חג הגאולה הוא יום שחרור האדמו"ר מן הכלא. ר' אשר ישב בסטולין עד 1810 וחזר לקרלין. בשל סכסוך נאלץ בנו, ר' אהרון (ינשה) פרלוב, לעזוב את קרלין ובשנת 1867 עבר לסטולין וישב שם עד מותו בשנת 1872. אחריו שימש אדמו"ר במשך שנה אחת עד( מותו בשנת 1873) בנו, ר' אשר (ינשה). לאחר הסתלקותו בחרו החסידים בבנו הקטן, הינוקא, ר' ישראל פרלוב, לתפקיד האדמו"ר בסטולין. ר' ישראל הנהיג את חסידיו עד פטירתו בשנת( 1922). אחריו כיהן בתפקיד אדמו"ר בנו, ר' משה פרלוב. ר' משה נספה בשואה. בן שני של ר' ישראל, ר' אברהם אלימלך, חזר לקרלין וכיהן שם כאדמו"ר. גם ר' אברהם אלימלך נספה בשואה. ברבנות כיהנו מאמצע המאה ה- 19 ר' אהרון פיאלקוב, ומשנת 1894 - נכדו, ר' אשר פיאלקוב. יהודי סטולין התפרנסו ממסחר וממלאכה. הנהר הורין והמעגן שלו שימשו את הסוחרים לייצוא תבואות, זיפי חזיר וסוגים נוספים של תוצרת חקלאית. בשנת 1898 נוסדה בעיירה קבוצה של חובבי-ציון, שקיימה קשרים הדוקים עם הוועד האודיסאי. בשנת 1902 הוקמה בסטולין אגודה ציונית וזו פתחה ספרייה ציבורית. האגודה הסתנפה לארגון "התחיה", שסניפו העיקרי היה בפינסק. כל הפעולות היו במחתרת. כך פעל גם ה"בונד", שמספר חבריו היה בערך 100. בשנת 1905 ארגן ה"בונד" שביתת פועלים וזבנים כדי להביא לקיצור יום העבודה. בעת הפרעות שהיו באותה שנה ארגן ה"בונד" הגנה עצמית. השלטונות הגיבו במאסרים ורבים נאסרו. פעילותו של ה"בונד" בסטולין כמעט נפסקה. לאחר תקופת שיתוק קצר חידשו הציונים את פעילותם והקימו את אגודת "בני-ציון", פתחו מחדש את הספרייה ועסקו בהפצת חומר הסברה ציוני, במכירת שקלים ועוד. בתחילת המאה ה- 20 נפתח בסטולין חדר מתוקן לנערים ולנערות ובו למדו עברית, תנ"ך ותולדות ישראל. בשנת 1902 נוסד תלמוד-תורה, אבל בגלל קשיי מימון פעל המוסד לסירוגין. במלחמת האזרחים סבלה סטולין רק מעט, מפני ששכנה הרחק מדרך המלך. היו מקרים של התעללויות ביהודים ומעשי שוד של חיילים רוסיים; בייחוד "הצטיינו" בכך חיילי הגדוד הווהליני ה- 121, שהצטרף לבולשוויקים. גם כנופיות של איכרים מן הסביבה ואנשי הגנרל בולאק- באלאחוביץ' ניסו לפרוע ביהודים. היהודים הקימו הגנה עצמית ובה 50- 60 צעירים וזו שמרה על היישוב עד שפורקה בידי שלטון הדירקטוריה (הרולטפ). לאחר מהפכת פברואר 1917 היתה ברחוב היהודי פעילות ציבורית עניפה. בקיץ 1917 נפתח בית-ספר עברי "תרבות" ובו 80 תלמידים. המוסד קיבל את הכרת מרכז "תרבות" במוסקווה שאף הקציב כספים לפעילותו. בקיץ 1918 הופעל גן ילדים עברי ובו 40 ילדים, נפתח בית- עם ציוני, חודשה הספרייה והתקיימו הרצאות, דיונים וכדומה. בגלל חילופי השלטון התדירים בזמן מלחמת האזרחים כמעט נפסקה הפעילות הזאת.

סגור

בין שתי המלחמות
עם כינון השלטון הפולני הוחל בשיקום החיים בעיירה. המבנה הכלכלי של היהודים לא השתנה כמעט, להוציא תעשיות העץ, שהתפתחו והתרחבו. הפעילות הכלכלית הסתייעה בקופת גמ"ח ובבנק עממי קואופרטיבי. בבחירות הראשונות למועצת העיריה, שנערכו בסוף שנות העשרים, נבחרו 8 נציגים יהודיים מתוך 12 נבחרים: 5 מן הגוש הלאומי, 2 מן ה"הבונד" ו- 1 מ"פועלי-ציון". גם בבחירות שנערכו לאחר מכן - בשנים 1932 ו- 1935 - נבחרו 8 יהודים למועצה העירונית. בית-הספר העברי "תרבות" המשיך להתקיים והסתנף למרכז "תרבות" בפולין. הוא היה למרכז הפעילות הציונית הלאומית בעיירה ופעל עד ספטמבר 1939. בשנת 1925 חודש התלמוד-תורה, הודות לפעילותו של הרב אשר פיאלקוב. המוסד היה לבית-ספר דתי מודרני שלמדו בו 100 תלמידים. כתוצאה מן המלחמה נפתח בסטולין בית-יתומים ובו 70 ילדים, שלמדו ברובם בבית-הספר "תרבות". בשנת 1922 הקים האדמו"ר ר' משה פרלוב ישיבה בשם "אוהל משה", ששמה הוסב אחר-כך ל"בית ישראל". היו בה 100 תלמידים בערך והיא התקיימה עד ספטמבר 1939. בשנת 1924 הוקמה אגודת "תפארת בחורים" - כולל של אברכים ובני נוער מבוגרים. האגודה פתחה ספרייה, קיימה הרצאות ואף יסדה קיבוץ הכשרה, ש- 20 מחבריו עלו לארץ-ישראל. בעיירה היו שישה בתי-כנסת. רבה האחרון, ר' אשר פיאלקוב, נספה בשואה יחד עם בני עדתו. בשנת 1932 נערכו בסטולין שני קונצרטים למטרות צדקה. הסולנית בהם היתה פסנתרנית בת 10 מארץ-ישראל בשם פנינה זלצמן. בקיץ 1934 ביקר בפולין תיאטרון "האוהל'. התיאטרון הגיע גם לסטולין. במסגרת הביקור הופיעו בפני הקהל בסטולין דבורה קסטלניץ-ברבן, ילידת המקום, ובעלה זאב ברבן. החל מתחילת שנות העשרים התחדשה בסטולין, וביתר שאת, הפעילות המפלגתית, בעיקר זו הציונית. ברחוב היהודים הופיעו ה"בונד", "צעירי ציון", ולאחר הפילוג ההתאחדות, ו"פועלי ציון", שסניפם הוקם בשנת 1925. באותה שנה נוסד גם סניף של ה"מזרחי". הראשונה בין תנועות הנוער שהחלו לפעול היתה "השומר הצעיר", החלה בפעולתה בשנת 1920 כתנועת צופים. אחר כך הוקמו סניפים של "השומר הלאומי", "גורדוניה" אחד( הסניפים הראשונים ןילופב) ובשנת 1931 הוקם קן של "בית"ר". בשנת 1921 נוסד סניף של "החלוץ", שקיים הכשרה בתחנת-הרכבת הקרובה הורין. בבחירות לקונגרס הציוני הכ' (1937) השתתפו 464 איש. הציונים הכלליים קיבלו 109 קולות; המזרחי - 40; רשימת ארץ-ישראל העובדת - 315.

סגור

במלחה"ע ה - II
בספטמבר 1939 סופחה סטולין לברית-המועצות. השלטון הסווייטי אסר 20 משפחות, שראשיהן היו פעילים ציוניים או של פעילי ה"בונד", והיגלו אותם לפנים רוסיה. בית- הספר העברי הוסב לבית-ספר סווייטי ולשון ההוראה שלו היתה יידיש. הכלכלה במקום עברה תהליך של סווייטיזציה. בסוף חודש יוני 1941, לאחר שפרצה המלחמה בין ברית-המועצות לגרמניה, עזב השלטון הסווייטי את העיירה וסטולין נשארה ללא שלטון. ב- 14 ביולי נודע ליהודי המקום, שקבוצת אסירים סווייטיים, שעבדה בבניין שדה- תעופה ושוחררה, מתכננת לעשות פוגרום. היהודים שיחדו את ראשי הקבוצה בכסף ומנעו את הפוגרום. ב- 17 ביולי מונה הכומר המקומי (יבלסוברפה) לראש העיר ואחד מבני המקום מונה למפקד משטרת העזר המקומית. הלה תבע מיהודים לצייד את שוטריו בלבוש ובריהוט. כמה מן השוטרים שדדו ואנסו וכמובן לא באו על עונשם. ב- 22 באוגוסט 1941 הגיע לסטולין השלטון הגרמני; בא גביטסקומיסאר ועמו צוות עובדיו. זה מינה יודנראט והעמיד בראשו פליט מלודז', מכרו מספסל הלימודים. על ראש הציבור היהודי ירדו גזירות שונות: תשלום כופר בסכום של מיליון רובל, החובה לשאת את אות ההכר היהודי המיוחד ועבודת כפייה לבני 16 ומעלה. נאסרו התפילה בציבור, קיום מגע עם האוכלוסייה הנוצרית, אכילת בשר ועוד. בסוף חודש אוגוסט 1941 הגיעו לסטולין בערך 1,500 נשים וילדים שגורשו מדויד-הורודוק. בערך 60 צעירים מקומיים נעצרו בתואנה שהם קומוניסטים; רובם שוחררו לאחר ששולם שוחד בסך חצי מיליון רובל, פרט לשניים שהוצאו להורג. במארב פרטיזני ליד הכפר צ'מין נהרגו ראש-העיר של סטולין וכמה גרמנים. כפעולת תגמול הוצאו להורג כל יהודי הכפר. הגרמנים ביקשו גם לעשות שפטים ביהודי סטולין, אך הדבר נמנע הודות לשתדלנותו של היודנראט. במשך הזמן הגיעו לסטולין יהודים רבים מכפרי הסביבה ואחרים הובאו לעיירה עם הקמת הגטו בחג השבועות תש"ב (22- 23 במאי 1942). מספר תושבי הגטו הגיע ל- 7,000 בערך. בגטו שרר רעב ופרצו בו מגיפות. בכל יום נפטרו בו לפחות חמישה אנשים. תושבי הגטו הועסקו בבתי-מלאכה ובעבודות כפייה שונות. בשעות הערב של יום חמישי, 10 בספטמבר 1942, נקרא היודנראט להתייצב במשרד המקומי של הסי"פו-אס"דה ושם הוצאו כל חבריו להורג. למחרת, ביום השישי שהיה ערב ראש השנה תש"ג (11 בספטמבר 1942) הוטל על הגטו הסגר חמור והוחל בהוצאת היהודים אל בורות שנחפרו ליד שדה-התעופה ושם נרצחו כולם ביריות. החולים, החלשים והמתחבאים נרצחו בשטח הגטו. רק 30 איש בערך הצליחו לברוח ליערות. בגטו היתה מחתרת, ששלחה שני שליחים כדי להקים קשר עם הפרטיזנים שביערות. שני השליחים נתפסו והוצאו להורג בתלייה. היתה גם תכנית להצית את הגטו ולפרוץ החוצה. למטרה זו הוכן נפט ונעשו כל הסידורים, אך מסיבות שאינן ידועות לא בוצעה התכנית.