כ"ח תשרי ה'תשע"ח

גלוגוב GLOGOW

עיר בפולין
מחוז: לבוב
נפה: ז'שוב
אזור: גאליציה המערבית ושלזיה
אוכלוסיה:
• בשנת 1941: כ-2,291
• יהודים בשנת 1941: כ-648

תולדות הקהילה:
כללי
גלוגוב נוסדה כעיירה פרטית של משפחת אצילים ב- 1570. שמה המקורי היה גלובוב על שם בעליה באותם ימים, כריסטוף גלובה, מזכירו של המלך זיגמונט אוגוסט. ב- 1578 זכתה גלוגוב במעמד של עיר. בתחילת המאה ה- 17 התקיפו אותה הטאטארים ובעקבות הפלישה הוקמו סביבה ביצורים. במחצית הראשונה של המאה ה- 18 היו בעלי העיר בני משפחת האצילים לובומירסקי, שבנו בגלוגוב ארמון ומנזר. בסוף המאה ה- 18, בתקופה האוסטרית, נעשה הארמון לקסרקטין. במאה ה- 16 התארגנו בגלוגוב גילדות של בעלי-מלאכה, ועד המאה ה- 18 נמנו עמהן, בין השאר, סנדלרים, זגגים וצורפים. במאה ה- 19 היתה בגלוגוב מיבשלת-בירה, ולמקום יצאו מוניטין בכל גאליציה על ייצור נקניקים בו. ב- 1908 הוקמה מטוויה לפשתן. ראשוני היהודים התיישבו, כנראה, בגלוגוב בסוף המאה ה- 17. בתחילת המאה ה- 18 כבר היתה במקום קהילה יהודית מאורגנת ולה רב משלה. היישוב היהודי הלך וגדל, וב- 1765 הגיע מספר אוכלוסיו כדי 100 משפחות לערך, והקהילה אף הטילה את מרותה על 123 יהודים שגרו בכפרי הסביבה. ב- 1756 ישבו היהודים בגלוגוב ב- 82 בתים, מהם 44 היו בבעלות יהודית ו- 38 משפחות שכרו בתים אצל לא-יהודים. ב- 1781 נדרשו היהודים, בעלי-הבתים, לסלק את חובות הארנונה. עיקר עיסוקם של יהודי גלוגוב במאה ה- 17 וה- 18 היה חכירה, מסחר, ומלאכה. כמה מן המפרנסים עסקו גם בשירותים שסיפקו לחיל-המצב, שחנה במקום עם הקמת הקסרקטין בתקופת השלטון האוסטרי. במסגרת מדיניות השלטונות האוסטריים לעשות את יהודי גאליציה "פרודוקטיביים יותר", הוטל גם על הקהילה היהודית בגלוגוב להשתתף במימון תוכניות התיישבות היהודים בכפרים. הקהילה נתחייבה ליישב 9 משפחות יהודיות בכפרים, ולממן הוצאות התיישבות זו בסך 250 פלורין לכל משפחה. בשנים 1790- 1796 יצאו אל הכפר 6 משפחות מגלוגוב, אולם עד 1804 נותרו בגלוגוב שתים מתוך תשע משפחות שמאנו להצטרף להתיישבות-מטעם. היהודים גרו בשכונה נפרדת. עמודים ששימשו גם גבול התחום העירוני גוננו עליה. ב- 1860 אירע שתושבי המקום ניתקו את העירוב. לאחר שהיהודים התלוננו על כך, הוכו על-ידי פורעים. בסוף המאה ה- 19 גדל בהרבה מספר היהודים בגלוגוב, ובשנת 1880 כבר היו יותר מ-%40 מכלל האוכלוסייה. גידול זה יש בו כדי להעיד על קיום מקורות-פרנסה, שאיפשרו קליטת יהודים נוספים והחזקת קהילה מאורגנת על מוסדותיה. עם גל-ההגירה ממזרח-אירופה בסוף המאה ה- 19, ירד גם מספר היהודים בגלוגוב. ההרס הכללי בגאליציה, שבא עם מלחמת-העולם הראשונה ובעקבותיה, לא פסח גם על הקהילה היהודית בגלוגוב, שלא התאוששה ממנו גם לאחר המלחמה. גם הפוגרומים שפרצו בתום המלחמה היו גורם לירידה התלולה של מספר היהודים בגלוגוב. בסוף שנת 1918 פרצו פרעות ביהודי המקום והן חזרו ונשנו בינואר 1919. בפרעות שפרצו ב- 5 במאי 1919 נפצעו ארבעה יהודים ונגרם נזק לרכוש יהודי. הנזק נאמד בחצי מיליון כתרים. הרבנים שישבו על כס הרבנות בגלוגוב וידועים לנו הם: ר' אייזק פראגר, שישב במקום ב- 1717 וממנו קיבל, כנראה, ר' העניך הכהן שאטין (נפטר ב- 1747); בראשית המאה ה- 19 כיהן בקודש ר' יצחק מאיר (נפטר ב- 1824). במחצית השנייה של המאה ה- 19 הגיעו לגלוגוב צאצאי שושלת רובין, שמלבד כהונתם כרבני המקום הקימו בגלוגוב חצר אדמו"רים בנוסח רופשיץ ודז'יקוב. ראשון בהם היה ר' מנחם מנדל רובין (נפטר ב- 1874), את כסאו ירש בנו ר' יעקב יוסף רובין (נפטר ב- 1874, בחיי אביו). אחריו כיהן ר' אליעזר רובין, ממנו קיבל, כנראה, ר' אלתר משה חיים רובין, שכיהן בגלוגוב בסוף המאה ה- 19. בראשית המאה ה- 20 ישב על כס הרבנות בגלוגוב ר' שמואל שפירא. רבה האחרון של גלוגוב היה ר' בן-ציון היישוב היהודי בגלוגוב היה מסורתי-חרדי עד סוף המאה ה- 19, ואולם בראשית המאה ה- 20 הסתמנה בגלוגוב בין בחורי בית-המדרש שאיפה להשכלה כללית ונטייה לרעיון הציוני. בתקופה שלאחר מלחמת-העולם הראשונה ניכרה בין יהודי גלוגוב, חרף הירידה שחלה במספר אוכלוסיה, פעילות מוגברת בחיי הציבור והתרבות, ובה תפסה מקום בראש הפעילות הציונית, שבלטה במיוחד בין צעירי המקום. התארגנו אז חוגים ללימוד השפה העברית והוקמה ספרייה. ב- 1930 הוקם סניף של "תרבות". בגלוגוב הוקמו סניפים של "עקיבא", "ביתר", ו"הנוער הציוני". התנגדו לכך החרדים, שהרעיון הציוני היה זר להם. ב- 1922 הלשינו אנשים מקרב חוגים אלה למשטרה שתנועות הנוער הציוניות הן למעשה "ארגונים בולשביקיים". מוקד חשוב לפעילות היו הבחירות לקונגרסים הציוניים. ב- 1929 זכו "הציונים הכלליים" ב- 135 קולות, "המזרחי" ב- 82, ו"התאחדות" ב- 35 קולות. בבחירות לקונגרס ה- 19 ב- 1935 היו 94 בוחרים. "הציונים הכלליים" קיבלו 77 קולות, "המזרחי" 17 קולות, שאר הרשימות, כגון: "רשימת ארץ-ישראל העובדת" ו"התאחדות" לא זכו בקולות. מועטות הן הידיעות על גורלם של יהודי גלוגוב במלחמת-העולם השנייה. כנראה, שגם שם הוקם יודנראט, לפי פקודת שלטונות הכיבוש הנאציים. שמו של מפקד המשטרה היהודית היה מרקוזה. בעיירה פעלה י.ס.ס. שתמכה בעניים. בפברואר 1942 הגיע מספר נתמכי הסעד בגלוגוב ל- 220. ביולי 1941 הגיעו אל גלוגוב מגורשים מהכפר ראניז'וב (28 נפשות), ובסתיו אותה שנה הובאו יהודים מגיטו קולבושובה (יחד שולחו אז לגלוגוב ולסוקולוב הסמוכה מגיטו זה כ- 20 משפחות). בחול-המועד פסח תש"ב (7.4.1942) הגיעה לעיירה קבוצת אנשי גיסטאפו; הם עצרו ארבעה מנכבדי הקהילה, ביניהם הרב (לייזר'ל) והדיין, השפילו ועינו אותם, ולבסוף רצחום. ב- 31.4.1942 שוב באו אנשי הגיסטאפו לגלוגוב וערכו טבח גדול יותר; הם הוציאו להורג 20 יהודים. ביוני 1942 גורשו יהודי גלוגוב לעיר ז'שוב. בשעת האקציה נורו למוות במקום כמה עשרות אנשים, לרוב זקנים ונכים. מבין המגורשים לז'שוב, הוחזרו כעבור כמה ימים לגלוגוב כמה גברים לשם פירוק הבתים ברובע היהודי לשעבר, ואיסוף הרכוש היהודי העזוב בשביל הגרמנים. רוב יהודי גלוגוב, שרוכזו בז'שוב יחד עם יהודים ממקומות אחרים של האזור, שולחו ביולי 1942 למחנה-ההשמדה בבלז'ץ.