א' תמוז ה'תשע"ז

גנייזנו GNIEZNO

עיר בפולין
מחוז: פוזנן
נפה: גנייזנו
אוכלוסיה:
• בשנת 1941: כ-22,845
• יהודים בשנת 1941: כ-395

תולדות הקהילה:
טקסט 1
יהודים תושבי ג' נזכרים לראשונה במאה ה-12, לא כתושבים אלא כטובעי מטבעות. ע"פ הרשומות והמפקדים מן התקופה החלו יהודים להתיישב בג' במאה ה-14. במאות ה-15 וה-16 שילמו יהודי ג' למלכי פולין מס שנתי של 40 פלורין. במאה ה-16 קיבל סינוד הכנסייה בפיוטרקוב החלטה שקראה להגביל את מספר היהודים הרשאים לגור במחוז הכנסייה של ג'. בנימוק שהכנסייה סובלת את הימצאותם של היהודים אך ורק "כזכר ועדות לייסורי הגואל". ג' היתה כאמור מקום מושבו של המטרופוליט.
מלבד הידיעות האלה אין לנו שום מידע על חיי היהודים בג' עד המאה ה-18, שבמהלכה החל להתפתח בג' יישוב יהודי גדול יחסית. יהודי המקום התפרנסו בעיקר ממסחר, תיווך ומלאכה. מקצת הסוחרים היהודים עמדו בקשרי מסחר עם ערי פולין האחרות ואף עם ערים מחוץ לפולין. במיוחד נפוץ אז בינהם המסחר בצמר. רוב-רובם של היהודים היו סוחרים זעירים ורוכלים. בין בעלי המלאכה היהודים בלטו החייטים, הן במספרם והן בארגונם.
מאחר שהיהודים לא נתקבלו אז לאגודות הלא-יהודיות, התארגנו החייטים היהודים באגודה משלהם. אגודתם, שנקראה "חברת אחים", הוקמה בתחילת 1793, ממש לקראת סוף תקופת השלטון הפולני, היו לה תקנון משלה ומטרות מוגדרות- הגנה על האינטרסים של החייטים היהודים בפני האגודה הנוצרית היריבה ובפני התנכלות העירייה: הגבלת התחרות בין בעלי מקצוע: שמירה על האינטרסים של בעלי בתי-המלאכה נגד העוזרים והשוליות: קיום תפילה בציבור משותפת של החברים: יישוב סכסוכים פנימיים בין החברים. החברה התקיימה 80 שנה. אחרון החברים שהתקבל ל"חברת אחים", בשנת 1873, היה החייט הירש ברומברג. רוב דוחות האגודה, שנכתבו בגרמנית באותיות עבריות, נשתמרו.
אחרי 1793, כשג' כבר הייתה תחת ריבונית פרוסיה, נוסדו בקהילה כמה חברות ואגודות חדשות. בשנת 1879 נוסדה "חברת אחים" נוספת, של סוחרים ובעלי עסקים. מטרתה של החברה החדשה היתה סיוע לעניים ולרוכלים, דאגה לקבורת עניים והפצת אחווה ורעות בין חבריה. הן העירייה והן הממשלה העניקו לחברה החדשה אישור לפעילותה.
מבין רבני הקהילה הראשונים ידוע לנו ר' אליעזר אשכנזי, שפעל בה במאה ה-16 ועבר אחר-כך בנדודיו לקרקוב. בשנת 1654 עשה איש ג', ר' יעקב ב"ר נפתלי, בשליחות עצמו באיטליה. כן נזכר ר' חנוך בן חסיד כרב העיר.

סגור

טקסט 3
ג' היא אחת הערים העתיקות בפולין ובה נוצר המיתוס של הולדת העם הפולני על אבותיו הקדומים ואמונותיו. בתקופתו של המלך מיישקו הראשון היתה ג' לבירתה הראשונה של פולין המאוחדת, סמל לעצמאותה הפוליטית של פולין, ובה התרכזה צמרת הממסד של הכנסייה הקתולית הפולנית.
משערים שג' נוסדה במאה ה-8. עד לפלישת הצ'כים במאה ה-11 התפתחה ג' לעיר משגשגת, אבל אחר- כך עברה הבכורה לקרקוב. בימי שלטונו של בולסלאב "עקום-הפה" שבה ג' למשך זמן-מה להיות בירת הממלכה, ובמאות ה-13 וה-14 נהגו הארכיבישופים להכתיר את מלכי פולין בכנסייתה הגדולה. ג' נמנית עם הערים הראשונות בפולין שקיבלו זכויות עיר על-פי החוק המגדבורגי. בשנת 1331 פלשו אליה אבירי מסדר הצלב, ובנסיגתם גרמו נזקים כבדים. בשנים 1512, 1613 ו-1619 פרצו בעיר דלקות גדולות. רבים מתושביה איבדו את כל רכושם, וגם ארכיון העיר על מפמכיו עלה בלהבות. ואולם בין שרפה אחת לשנייה המשיכו התושבים שנותרו בג' לחיות את חייהם ועשו מאמצים לשוב ולשקמה.
תושבי ג' התפרנסו בעיקר מסחר בתבואות וממלאכה. בעלי המלאכה של ג' קנו להם שם ברמתם המקצועית הגבוהה. בזכות מיקומה הגיאוגרפי, על צומת דרכי מסחר המחברות את שלזיה מצד אחד ואת פרוסיה דרך פוזנן וטורון מצד שני, שימשה ג' גם מרכז מסחרי והתקיימו בה 8 ירידים שנתיים.
במחצית הראשונה של המאה ה-17 פקד את העיר משבר כלכלי, שהגיע לשיאו בתחילת המאה ה-18. בשנת 1655 פלשו השוודים לפולין, וכשנכנסו לג' בזזו אותה ולא הותירו בה מאום, מאז לא התאוששה העיר חרף מאמציהם של תושביה, במלחמת השוודים השנייה (1707-1709), נפלה גם גי בידי הכובשים בראשות מלכם קרל השביעי. אז פרצה בעיר מגפת דבר וכמעט כל תושביה נספו. לקראת סוף תקופת השלטון הפולני, ב-1765, פרצה בעיר שרפה גדולה ורוב בתיה היו למאכולת אש. רק ב-1793, לאחר שעברה לשלטונה של פרוסיה, הופעלה בג' תכנית שיקום נרחבת.
בשנת 1807 נכללה ג' ב"נסיכות ורשה" למשך 8 שנים, שבמהלכן נהנתה העיר מצמיחה ופיתוח. נבנו בה בתים חדשים (כולם מאבן) והוקמו כמה וכמה בתי- מלאכה ובתי-עסק חדשים. ואולם השגשוג לא האריך ימים. בשנת 1811, לאחר שהתושבים הגרמנים עזבו את ג', פחת מספר תושביה מ-5,079 ל-3,114. בשנת 1815, על-פי החלטת קונגרס וינה, חזרה נסיכות פוזנן כולה וג' בכלל זה לריבונותה של פרוסיה. גם תחת השלטון הפרוסי נהנתה העיר מהתפתחות כלכלית. אוכלוסייתה גדלה ונוסדו בה מפעלים חדשים רבים - ביניהם מפעל לעיבוד עורות, בית-חרושת למכונות חקלאיות, מפעל ליציקת ברזל, מבשלת בירה, טחנות קמח מונעות בקיטור ובית-חרושת ללבנים. במחצית השנייה של המאה ה-19 נבנה בעיר מרכז מסחרי שבו נערכו הירידים.
תהליך הפיתוח הנמרץ נמשך גם בראשית המאה ה-20, אך מלחמת העולם הראשונה שמה לו קץ. אחרי המלחמה, בשנת 1919, נכללה ג' שוב בתחומה של פולין. במפקד האוכלוסין של 1921 נפקדו בג' 22,845 תושבים.
בין שתי מלחמות העולם נחשבה ג' לעיר מתועשת, אך מפעליה לא סיפקו די עבודה לתושביה. בעיר שררה אבטלה ניכרת, והתסיסה החברתית והפוליטית גברה בהתמדה והגיעה לשיאה ערב מלחמת העולם השנייה.
בספטמבר 1939, סמוך לכיבוש העיר בידי הגרמנים, פינתה יחידת מתנדבים מג' שלחמה בשורות הצבא הפולני חלק מתושבי העיר. בין המפונים היו גם יהודים במספר לא ידוע.
בימים הראשונים שלאחר הכיבוש הוציאו הגרמנים להורג בירי 18 מתושבי העיר. על-פי הוראה של הימלר מ-30 באוקטובר 1939 גורשו כל היהודים מן השטחים הפולניים שסופחו לרייך השלישי אל הגנרל-גוברנמן. חלקם נשלחו שם לעבודת פרך, ומקצתם שולחו לגטאות ולמחנות ריכוז.

סגור

טקסט 4
הצמיחה הכלכלית שפקדה את ג' במרוצת המאה ה-19 נתנה אותותיה גם במבנה התעסוקה של היהודים. מקצתם פתחו מסעדות ובתי-קפה, ואילו הרוב, שהתפרנסו גם בעבר ממסחר ומלאכה, התבססו והרחיבו את עסקיהם. רבות מן החנויות העתיקו את מקומן לרחובות הראשיים וחלקן הפכו לבתי-מסחר ולבתי-עסק גדולים. מבין בתי- המסחר החשובים שבבעלות יהודי ג' ראוי להזכיר בתי- מסחר גדולים לתבואות, טחנות קמח ובתי-בד לייצור שמן. מספרם של בית-המלאכה היהודים פחת בתקופה זו.
רמת ההשכלה בקרב היהודים עלתה בהתמדה. בעבר היו בקרב יהודי ג' רק בעלי השכלה מעטים, אבל עם הזמן השתדלו רוב ההורים לאפשר לילדיהם לרכוש השכלה תיכונית ורבים מהם יצאו ללמוד באוניברסיטאות. רוב בעלי ההשכלה האקדמית בחרו לפרוש מעסקי אבותיהם ולעסוק במקצועות חופשיים. במחצית השנייה של המאה ה-19 היו בין יהודי המקום כמה וכמה רופאים ועורכי-דין מבוססים.
רבים מבני הקהילה נטלו חלק בפעילות ציבורית ותרמו מכספם וממרצם לצורכי ציבור, ולא רק למען היהודים ; גם תושבי העיר הלא-יהודים נהנו מיזמתם ומתרומותיהם. בזכות זה נבחרו יהודים לא מעטים למועצת-העיר ומהם שמילאו תפקידים אחראיים ויוקרתיים ואף זכו בציונים לשבח. בשנת 1907 נבחר ראש-עיר יהודי, ורשבסקי שמו. גם בימי מלחמת העולם הראשונה מילאו יהודים תפקידים בכירים בעיריית ג'.
כמה וכמה יהודים ילידי ג' זכו למעמד ולפרסום. ביניהם פרופ' איזידור כהנשטיין, גינקולוג נודע שלימד באוניברסיטאות ברלין והיידלברג ופרסם מחקרים חשובים וחדשניים במקצועו ; הרופא הנודע פרופ' הרמן זנטור (1834-1911), פרופסור לרפואה בברלין והוגה דעות דתי ; פרופ' יעקב קארו (1836-1904), בנו של הרב חיים קארו, היסטוריון שחקר את תולדות העמים הסלביים וחיבר ספר בן ארבעה כרכים על פולין בימי-הביניים, ומונוגרפיה על האציל הפולני יאן מאוסטרוג ; לפרסום זכו גם ההיסטוריונים אברהם אדולף שטרליץ, ד"ר אליאס פרום, הצייר זיגפריד לובושין (1929-1868 ), הסופר ה' קורציג והשחקנים ורנר אלברטי ופרץ הרברט הירשברג.
עם הענקת אמנציפציה ליהודי פרוסיה חויבו היהודים גם בשירות צבאי, וכבר במלחמת 1864 השתתפו 3 יהודים בני ג' ; ב-1870 התגייסו לצבא 12 יהודים מקומיים ; ובמלחמת העולם הראשונה שירתו יהודים רבים בצבא גרמניה ו-20 מהם נפלו בקרבות. היו גם פצועים רבים.
בהשוואה למקומות אחרים בחבל פוזנן, היתה האנטישמיות בג' מתונה ולא אירעו בה תקריות חמורות. ב-1878 הדפיס עיתון מקומי את מאמרו של הרב ארנפלד בגנות רדיפות היהודים ברומניה. אבל למרות האווירה הליברלית בעיר נשמעו גם בה מדי פעם ססמאות אנטישמיות מפיהם של הפולנים והתנהלה תעמולה אנטישמית בעיתונות הפולנית. שלטונות העיר הגיבו בדרך כלל במהירות ודיכאו כל גילוי של אנטישמיות. כך למשל העניש בית-המשפט המקומי בחומרה פולני שהשמיע בפומבי דברי לעג על חג הסוכות. בימי מלחמת העולם הראשונה שוחרר עורך-דין יהודי מן השירות בחזית לאחר שנתגלתה אצלו מחלת לב. אנטישמי מקומי הפיץ שמועה שהיהודי השתמט מן השירות בדרכים לא כשרות, ועל כך נקנס בבית-המשפט של ג' ב-900 מרק. ואולם למעט תקריות אנטישמיות חריגות לא ניכרה בעיר אווירה אנטישמית, לא במוסדות העיר ולא בקרב התושבים.
בית-הכנסת הראשון, שהיה בנוי מעץ, עלה באש בשנת 1819 ובמשך שנים רבות נותרה הקהילה ללא בית-כנסת. רק ב-1846/7, ביזמתו של הרב דאז ד"ר גבהארט, גייסו בני הקהילה את המימון הדרוש והקימו בית-כנסת חדש, מרווח והדור, בעלות של 20,000 טאלר. בית-הכנסת הזה היה בן שלוש קומות, ובו אולמות גדולים מעוטרים ברוח המסורת היהודית. אולם התפילה המרכזי, שבו התפללו הגברים, הכיל 400 מקומות ישיבה. הקהילה הקפידה לטפח את בית-הכנסת שלה וסביבו ניטע גן נאה.
בשנות ה-30 של המאה ה-19 פתחה הקהילה בית- ספר יסודי לילדיה, שפעל בפיקוח המדינה ובמימונה ומוריו נחשבו פקידי מדינה. תכנית הלימודים בבית-הספר היהודי כללה בעיקר לימודי חול ומעט לימודי קודש. לצד בית-הספר היסודי החזיקה הקהילה גם בית-ספר ללימודי דת, שמימונו בא מתקציב הקהילה. את בית-הספר לדת ניהל רב הקהילה ופיקח עליו ועד מיוחד, שחבריו נבחרו מקרב הנהגת הקהילה. הוועד יחד עם הרב קבעו את תכנית הלימודים ופיקחו על דרכי ההוראה. הלימודים בבית-הספר לדת התקיימו בימי ראשון לפני הצהריים ובכמה מימי השבוע בשעות אחרי הצהריים.
מוסדות החינוך היהודיים בג' היו ידועים ברמתם הגבוהה ובמוריהם המצוינים. בעיר היו גם בית-ספר יסודי כללי וגימנסיה, שרבים מבני הנוער בקהילה למדו בה ובלטו בהישגיהם הגבוהים. גם בגימנסיה התקיימו לימודי דת נפרדים למען התלמידים היהודים, בפיקוח משרד החינוך.
בראשית המאה ה-19 כיהנו ברבנות ג' ר' יואל בן בינוש היילברון, ואחריו ר' משה ולדשטיין. הרב הרשמי הראשון, שקיבל את הכרת השלטונות בזכות תוארו האקדמי, היה ד"ר יוליוס גבהארט, יליד נסיכות פוזנן. בתחילה הסתייגו ממנו חלק מחברי הקהילה בגלל השקפותיו הליברליות המובהקות ומשום שנשא דרשות בבית-הכנסת בגרמנית, ואולם עם הזמן הלך וגדל מספר תומכיו בקהילה. רוח ההשכלה נוסח גרמניה הגיעה גם לקהילת ג' ורבים מבניה המירו את לבושם המסורתי בלבוש מודרני, דיברו גרמנית ואימצו לעצמם אורח חיים דומה לזה של שכניהם הלא-יהודים. אבל בד בבד השתדלו לשמור גם על מסורת אבותיהם לפי הבנתם וחששו מפני רפורמה בדת, ולפיכך התנגדו חלקם לסגנון החדש שהנהיג בקהילה הרב ד"ר גבהארט.
אחרי הרב גבהארט כיהן בג' הרב ד"ר משה שמואל צוקרמנדל, בוגר סמינר הרבנים בברסלאו, חוקר תלמוד בעל מוניטין שנודע כמהדיר של התוספתא על-פי כתבי- היד מן הערים ינה וארפורט שבגרמניה. יורשו בתפקיד, ד"ר מרקוס הורביץ-הלוי, פעל רבות למען בית-הספר הדתי של הקהילה והגימנסיה של ג', אך במקביל המשיך לעסוק גם בחקר התלמוד ופרסם מאמרים. הרב הורביץ- הלוי קיים קשרים הדוקים עם רבנים אחרים באזור ודרבן את עמיתיו להיאבק בקהילותיהם כדי להרים את קרנה של הרבנות, ולהכשיר דור חדש של מורים וחזנים שידריכו את בני הנוער ויטפלו בסדרי בית-הכנסת. בשנת 1878 עזב הרב הורב-הלוי את הקהילה ובמקומו בא הרב ד"ר נתנאל אהרנפרנץ. בשנת 1891 עלה על כס הרבנות בג' ד"ר משה יעקבסון, שבחלקו נפל תפקיד חדש - להכין את החיילים היהודים בני ג' להישבע שבועת אמונים למדינה הפרוסית ולקיסר. הרב יעקבסון היה אהוד ביותר על בני הקהילה. הוא פעל למען המשך קיומן של כל חברות הצדקה הקיימות, אך במיוחד היו קרובות ללבו החברות "תלמוד-תורה" ו"עזרה". הרב שימש גם מורה דת בגימנסיה. בשנת 1922 עזב הרב יעקבסון את ג', שאוכלוסייתה היהודית הידלדלה והלכה. הרב האחרון בג' היה ד"ר ש' קראוס.
התפתחותה המהירה של הקהילה במאה ה-19 באה לידי ביטוי גם במבנה שלה. הלכי הרוח החדשים חדרו בהדרגה גם לדרך ניהולה של הקהילה, ומוסדותיה שוב לא היו נתונים לשליטתם המוחלטת של האורתודוקסים. פרנסי הקהילה החדשים השתייכו בחלקם למחנה הליברלי דווקא, ומהם שהתרחקו כליל מן הדת והמסורת. גם על שמירת השבת כבר לא הקפידו כתמול שלשום. רוב חנויות היהודים היו פתוחות גם בשבת וכך גם בתי-מלאכה ומפעלים שבעליהם היו יהודים. חלק מן התלמידים כבר לא נמנעו מכתיבה בשבת בבית-הספר, כבעבר, ובני הנוער נטלו חלק באירועי חברה של לא- יהודים. רק בימים הנוראים עדיין היו כל חנויות היהודים סגורות וכל הציבור, גם אלה שבשאר ימות השנה כבר לא ביקרו בבית-הכנסת, השתתפו בתפילות.
במרוצת הזמן, עם התגברות הלכי הרוח הליברליים, כבר לא העסיקה הקהילה רב שירביץ תורה בבית-המדרש. ואולם השוחטים והחזנים שהעסיקה הקהילה שמרו על הגחלת. רובם היו אדוקים קנאים והתנגדו לליברליזציה ולרפורמות בחיי הדת.
חברות הצדקה היהודיות בג' הוקמו ברובן עוד במאה ה-19. החשובה שבהן היתה החברה קדישא, שפעלה באופן מאורגן ומילאה את תפקידיה ביעילות. נותרו בידינו כמה דוחות שלה מראשית המאה ה-19 ; ב-1864 נוסדה חברת "גמילות חסדים", שנתנה הלוואות ללא ריבית לנזקקים והתקיימה עד 1924 ; "אגודת נשים יהודיות" (נוסדה ב-1867) תמכה בעניים בכסף, אספה למענם בגדים, אך דאגתה העיקרית היתה נתונה לילדים; ב- 1889 נזכרת גם חברת "הכנסת כלה"; אחת החברות הוותיקות ביותר היתה "תלמוד-תורה"; חברת "ביקור חולים", שעסקה בסיעוד חולים, קשישים וערירים, נזכרת לראשונה ברשימות הקהילה מן השנים 1913-1889; ב- 1896 נזכרת ה"חברה לתמיכה בעניים", בראשותו של הרב יעקבסון, שסייעה לחסרי כל כדי שלא ייאלצו לפשוט יד בחוצות העיר (דבר שנאסר על-פי החוק). בשנת 1900 נוסד בג' סניף "האגודה לתולדות עם ישראל וספרותו", שמרכזה היה בברלין ושעסקה בהפצת ההיסטוריה והספרות היהודית בקרב היהודים. האגודה נהגה לשגר לקהילות ישראל מרצים ולקיים בהן חוגי לימוד. עם הקמת סניף האגודה בג' הצטרפו אליו 120 יהודיסי כעבור שנה עלה מספרם ל-135, וגם בשנים הבאות הצטרפו אליהם חברים חדשים.
ב-1903 נוסד בג' סניף חברת "עזרה", שמרכזה היה בברלין והיא פעלה במתכונת דומה לזו של חברת כי"ח ("כל ישראל חברים") הצרפתית ולמטרה דומה - עידוד החקלאות וכל עבודה יצרנית אחרת בארץ-ישראל. סניף "עזרה" בג' מנה 40 חברים והתקיים עד למלחמת העולם הראשונה. החברות בסניף "עזרה" אפשרה ליהודים לתמוך ביישוב בארץ-ישראל מבלי להשתייך לתנועה הציונית; בשנת 1910 נוסד בג' סניף חברת "שומרי שבת" בראשות הרב יעקבסון, שפעילותו נשארה מצומצמת. גם "אגודת ישראל", שנוסדה ב-1912 בקטוביץ, לא הצליחה להקים בג' סניף משלה אף-על-פי שהרב יעקבסון נמנה עם תומכיה והשתתף בוועידת היסוד שלה.
הצלחתה של הציונות בג' היתה רבה יותר. בשנת 1906 נערכה בג' מגבית ציונית ראשונה, שהכנסותיה נועדו להקמת סניף ציוני מקומי. ב-1909 אכן הוקם הסניף, שמנה בראשיתו רק 30 חברים, אך מספרם גדל בהתמדה. את איסוף התרומות בג' ארגן מנהיג ציוני גרמניה, קורט בלומנפלד. לתנועה הציונית נמשכו במיוחד בני נוער, תלמידי גימנסיה וסטודנטים שבאו הביתה לחופשות והביאו עמם השקפות והלכי רוח חדשים. הם היו פעילים בהפצת תעמולה ציונית. בימי שבת נהגו בני נוער רבים להתאסף בביתו של אחד הציונים (בית אילסנר) ולקרוא יחדיו פרקי היסטוריה יהודית או יצירות ספרות עבריות ולדון בעתידו של עם ישראל. התנועה הציונית בג' משכה אליה גם צעירים מבתים מתבוללים שהיו רחוקים מן היהדות. ביום הזיכרון למות הרצל אורגנו בג' טקסי אבל רבי משתתפים. הסניף הציוני התקיים גם בימי מלחמת העולם הראשונה ובמהלכה נוסד גם חוג נערות חברות תנועת "תכלת-לבן".
קהילת ג' הגיעה להישגים בולטים באיסוף כסף למען ארץ-ישראל - תחילה באמצעות חברת כי"ח ומקבילתה הגרמנית חברת "עזרה", ואחר-כך באמצעות הקרנות הציוניות. אחד הפעילים המרכזיים, טוביאס דניאל, בן למשפחה ידועה שמוצאה מקרוטושין (ע"ע), עסק במשך 20 שנה באיסוף תרומות, קבע כיצד יחולקו הכספים שנאספו, ובין היתר ייעד סכום נכבד לבניית בית-החולים "שערי צדק" בירושלים. משנת 1905 ואילך נטלה התנועה הציונית על עצמה את ריכוז התמיכה הכספית של יהודי ג' במפעל ההתיישבות בארץ.
גם אחרי מלחמת העולם הראשונה התנהלה בקהילת ג' ובמוסדותיה פעילות ערה ותוססת, והפעילות הציונית התחזקה מאוד. המגביות הציוניות נמשכו, וקבוצה של צעירים מקומיים עלתה לארץ-ישראל. גם אלה מבין הציונים שהיגרו לארצות אחרות המשיכו שם בפעילותם הציונית.
האווירה הנינוחה והידידותית ששררה בג' מימים ימימה השתנתה כליל עם שובו של השלטון הפולני בשנת 1919, ומאז גברה האנטישמיות בעיר בהתמדה. הפולנים האשימו את היהודים כי נאמנותם ואהבתם נתונות לתרבות הגרמנית, ויציאתם של רבים מביניהם לערים גדולות בגרמניה שימשה בעיניהם הוכחה לכך. ואכן בין שתי מלחמות העולם ירד מספר היהודים בעיר ירידה תלולה, וב-1921 נותרו בג' רק 395 יהודים.

סגור

טקסט 5
מספר היהודים שנותרו בעיר בספטמבר 1939 אינו ידוע לנו. חלקם פונו מן העיר בידי יחידת מתנדבים מן הצבא הפולני, יחד עם חלק מן התושבים הפולנים. מספר הניצולים מקרבם אינו ידוע לנו. הגרמנים ערכו בג' שלוש אקציות שבמהלכן נרצחו באכזריות יהודים רבים, בייחוד ילדים. הנותרים לאחר האקציות גורשו עד סוף 1939 לגנרל- גוברנמן, כשאר אחיהם בחבל פוזנן. לאחר הגירושים השתדלו הגרמנים למחוק כל זכר לקיום יהודי בג' הם פוצצו את בית-הכנסת והפכו את המקום לגן ציבורי, ואת שטח בית-הקברות היהודי יישרו ונטלו את אבני המצבות למטרות בנייה. אחר-כך הפכו את האתר למגרש לחומרי בניין.