ג' אייר ה'תשע"ז

גרבולין GARWOLIN

עיר בפולין
מחוז: לובלין
נפה: גרבולין
אזור: מחוזות לובלין קיילצה
על שפת הוויסלה
אוכלוסיה:
• בשנת 1941: כ- 5,082
• יהודים בשנת 1941: כ- 2,424
• יהודים לאחר השואה: לא נותרו

תולדות הקהילה:
כללי
ג' שוכנת על שפת הוויסלה ליד צומת דרכי מסחר חשובות. ב-1526, עם ייסודה, הוענקו לה זכויות עיר על-פי החוק המגדבורגי והיתר לקיים שני ירידים שנתיים ושני ימי שוק שבועיים. הודות למיקומה הגיאוגרפי היתה ג' כבר מראשיתה מרכז לשיווק עצים על הנהר וביבשה לנמל גדנסק (דנציג). ב-1590 התיר מלך פולין סטפאן באטורי לבעלי המלאכה המקומיים להתארגן בצכים משלהם.
באמצע המאה ה-17 ובראשית המאה ה-18 נפגעה ג' קשות מפלישות השוודים ומאסונות טבע תכופים (דלקות, מגפת הדבר של 1624, והצפת מבואות העיר במימי הוויסלה עם הפשרת השלגים). בחלוקתה השלישית של פולין, בשנת 1795, נכללה ג' בגבולותיה של אוסטריה, ב-1807 צורפה ל"נסיכות ורשה" וב-1815 נכללה בפולין הקונגרסאית שהוקמה אז בחסותה של רוסיה. בתקופה זו התפתחה ג' והוקמו בה בתים חדשים וכמה מפעלי תעשייה (מפעל ללבנים וטחנת קמח). לאחר דיכוי המרד הפולני של 1863 הציבו השלטונות הרוסיים בג' חיל-מצב קבוע ובנו בה קסרקטין. ישיבת כוחות צבא בעיר סייעה רבות לפיתוח כלכלתה.
במלחמת העולם הראשונה (ב-1915) נכבשה ג' בידי הגרמנים, ועם סיומה, ב- 1918 , נכללה במדינת פולין העצמאית.

סגור

יהודי ג' עד 1918
במאה ה-17 כבר היה בג' יישוב יהודי. בצו מ-1660 הורה המלך יאן קז'ימייז' לשלטונות לובלין לפעול לסיומו של סכסוך ממושך בין היהודים לעירוניים בג'. לא ברור על מה נסב הסכסוך וגם לא ידוע לנו כיצד הסתיים, אבל ניתן ללמוד ממנו שעוד לפני אותה שנה ישבו בג' יהודים.
במאות ה-17 וה-18 נשארה קהילת ג' קטנה בממדיה, אבל במאה ה-19 גדלה והתפתחה במהירות ובמחציתה השנייה כבר היתה אחת הקהילות החשובות באזור. בשנים 1827-1862 אמנם חלו הגבלות על התיישבות יהודים בג', אבל בפועל נמשך גידולה של הקהילה וב-1857 היה מספר חבריה גדול פי שלושה ממספרם 30 שנה קודם לכן. בשנת 1862, עם ביטול ההגבלות על מגורי היהודים במלכות פולין, גדל היישוב היהודי בג' ביתר שאת ובשלהי המאה ה-19 היה מספר חברי הקהילה כמעט פי ארבעה ממספרם ב-1857.
בשנת 1867 קבעו מוסדות הנפה את מושבם בג'. מדי שבוע נערך במקום שוק ומדי חודש בחודשו - יריד. האיכרים הרבים שזרמו לג' כדי למכור בה את תוצרתם ולקנות את הדרוש להם, סיפקו לסוחרים ולבעלי המלאכה היהודים פרנסה בשפע. חלק מן היהודים הרוויחו למחייתם כספקי מזון, מספוא ומצרכים אחרים לחיילים הרוסים שחנו במקום, או כקבלני בניין שבנו את הקסרקטינים.
אחרי דיכוי המרד הפולני של 1863 הורע יחסם של התושבים הפולנים כלפי היהודים, ועינם היתה צרה בהצלחתם הכלכלית. בשלהי המאה ה-19 נעשו ניסיונות לדחוק את רגלי היהודים מן המסחר והמלאכה. החקלאים הפולנים ייסדו קואופרטיב לשיווק תוצרתם - מהלך שבעטיו איבדו הסוחרים היהודים חלק מפלח השוק שלהם. ואולם חרף הקשיים נמשכו הגידול במספר היהודים ובפעילותם הכלכלית.
בראשית המאה ה-20, עם ריבוי מקרי תקיפה של רוכלים יהודים שסבבו עם מרכולתם בכפרים, נאלצו כמה עשרות יהודים לזנוח עיסוק זה. בכך נסתם מקור פרנסה של יהודי ג' מדורי דורות.
בתחילת המאה ה- 18 התארגנו יהודי ג' לקהילה, הקימו בית-מדרש בנוי עץ וקידשו בית-עלמין. במרוצת השנים, עם גידולה של הקהילה, שוב לא די היה בבית-המדרש הקיים. בשנת 1860 נבנה בית-כנסת גדול ומסוגנן, שבלט בחלונותיו הגבוהים ובבפיתוחי האבן שעיטרוהו מבחוץ ונחשב לאחד המהודרים בכל האזור. ב-1901 הונחה אבן פינה לבניין בית-מדרש חדש במקום זה הישן והמט לנפול.
בשנות ה-70 של המאה ה-19 פעלו בג' כמה חברות עזרה וסעד מסורתיות כדוגמת חברה קדישא ו"הכנסת אורחים".
ילדי ישראל קיבלו את חינוכם בחדר המסורתי. בשנות ה-90 של המאה ה-19 נפתח בג' תלמוד-תורה והקהילה החלה בבניית בניין מתאים. הבנייה הושלמה ב-1910. באותה שנה נוסדה "קופת גמילות חסדים".
רוב יהודי ג' היו חסידים. הבכורה היתה בידיהם של חסידי רדזימין, שעל-פי רוב הכריעו בכל הקשור לענייני הקהילה ; אבל מלבדם היו במקום גם חסידי גור וחסידי אלכסנרר, שהיו להם בתי-תפילה משלהם.
מבין רבני הקהילה ידועים לנו בשמותיהם ר' מאיר שלום רבינוביץ, שהיה גם אדמו"ר למאות חסידים ועבר אחר-כך לקלושין ; יורשו ברבנות ג', ר' משה ראמר, ישב בה עד לימי השואה. עם פרוץ המלחמה ברח לריקי (ע"ע) ונהרג שם מיד עם כניסת הגרמנים לעיר. הוא עוד "זכה" לקבורה.
בראשית המאה ה-20 התארגנה בג' קבוצה ציונית ראשונה. חבריה קיימו חוגים ללימוד עברית ומגביות למען הקרן הקיימת לישראל. באותו זמן התארגנו במקום גם סניפי ה"בונד" ו"פועלי ציון". אחרי מהפכת הנפל של 1905/6 נרדפו הקבוצות הללו בידי השלטונות והתפזרו, ורק תחת הכיבוש הגרמני בימי מלחמת העולם הראשונה חידשו את פעילותן. ב-1910 גם מנעו השלטונות מן הקהילה לייסר ספרייה ציבורית, והספרייה נפתחה רק ב-1915.
זמן קצר לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה גורשו חלק מיהודי ג' מעירם בידי הצבא הרוסי הנסוג. חלקם שבו לבתיהם ב-1915, עם כיבוש העיר בידי הצבא הגרמני. בימי המלחמה נפתח בג' מטבח ציבורי שבו חילקו ארוחות חינם לילדי עניים. לצד המפלגות הפוליטיות הקודמות, שחידשו באותה העת את פעילותן, נוסדו בשנות המלחמה המאוחרות גם אגודות "בני ציון" ו"צעירי ציון". ב-1918 נוסד בעיר סניף "אגודת ישראל", וה"בונד" הרחיב את פעילותו החברתית והפוליטית.

סגור

היהודים בין שתי מלחמות העולם
אנטישמיות ומשברים כלכליים. בשנת 1918 עברו דרך ג' חיילים פולנים מיחידותיו של הגנרל האלר, שתקפו באלימות את יהודי המקום ובזזו את רכושם. ב-1920 נכבשה העיר למשך זמן מה בידי הבולשביקים, שהחרימו מן התושבים סחורות ורכוש. עם שובם של הפולנים לעיר הואשמו היהודים בשיתוף פעולה עם הרוסים ; אישה יהודייה הוצאה להורג וכמה יהודים אחרים נשלחו לעבודת כפייה ללא משפט. בעקבות האירועים האלה דרשו הצירים היהודים בסיים הפולני דיון מיוחד. לא ידוע לנו כיצד הסתיימה הפרשה.גם בתקופה הזאת הוסיפו רוב יהודי ג' להתפרנס ממסחר זעיר וממלאכה. היו ביניהם אופים, חייטים, נגרים, נפחים, סנדלרים, פחחים ואחרים. משפחות אחדות התפרנסו מסריגת גרביים, ענף שבראשיתו היה מלאכת יד ביתית, אך בשנות ה-30 הראשונות התפתח עם הקמתם של כמה מפעלים קטנים שצוידו במכונות סריגה חדישות. מקצת היהודים חכרו גני פרי והתפרנסו ממכירת היבולים ; טוב יחסית היה מצבם של חוכרי חלקות יער (שהתפרנסו בעיקר מכריתת עצים ומכירתם) ושל אלה שחכרו את משק החלב מידי בעלי אחוזות. גם טחנות הקמח בעיר היו בבעלות יהודים, אבל רק יהודים מעטים מצאו בהן תעסוקה ואילו רוב עובדיהן היו לא-יהודים. מלבד כל אלה היו בעיר מבשלת בירה קטנה ומשרפת לבנים בבעלות יהודים. מקצת היהודים מצאו את פרנסתם כעגלונים או כסבלים.
המשברים הכלכליים שפקדו בתקופה זו את כל פולין, מדיניותה המסויגת ואף העוינת של הממשלה כלפי היהודים, והתגברות הלכי הרוח האנטישמיים בקרב הציבור הפולני, כל אלה נתנו את אותותיהם גם במצבם הכלכלי של יהודי ג'. רובם הגדול התפרנסו בדוחק, מספר המובטלים בקרבם גדל, וגם הקהילה נקלעה לקשיי תקציב. החרם הכלכלי האנטי-יהודי שהופעל באמצע שנות ה-30 בענפי המסחר והמלאכה, הביא להתרוששותם של יהודים נוספים מקרב בעלי החנויות ובעלי הדוכנים בשוק.
בשנות ה-30 המאוחרות גברה הפעילות האנטישמית בעיר. בתחילת 1937 ניהל כומר מקומי הסתה אנטישמית ערה, ונתרבו מקרים של יידוי אבנים בבית-הכנסת ובחלונות בתיהם של יהודים.
חיי הקהילה ומוסדותיה. בשנים הראשונות שאחרי המלחמה נא לעזרת הנזקקים הג'וינט האמריקני. בשנת 1925 סייע הג'וינט בהקמת בנק קואופרטיבי יהודי, שכמעט מחצית המשפחות היהודיות בעיר נעזרו באשראי מקופתו. בשנת 1927 סייע הג'וינט ל"קופת גמילות חסדים" לחדש את פעילותה (הקופה העניקה הלוואות לנזקקים ללא ריבית), ומיד נרשמו 90 בעלי מלאכה, 10 סוחרים זעירים ו-27 בעלי דוכנים בשוק כחברים בה. חברת "ביקור חולים" הגישה עזרה רפואית לעניים. בשנת 1930 התאחדו חברות "ביקור חולים" ו"לינת צדק". גם הקהילה תמכה מתקציבה בעניים, בייחוד לקראת חג הפסח.
המצוקה הכלכלית לא מנעה מבני הקהילה לפתח פעילות חברתית ופוליטית ערה. רוב המפלגות ותנועות הנוער הציוניות, כדוגמת "הציונים הכלליים" (סיעות "על המשמר" ו"עת לבנות"), "פועלי ציון", "המזרחי", הרוויזיוניסטים ותנועת הנוער "השומר הצעיר", ייסדו סניפים בג'. ב-1931 נוסדו סניפי "הנוער הציוני" ו"החלוץ" (של "פועלי ציון"). ב-1934 פתחו אנשי "החלוץ" הכשרה חקלאית באחת החוות שבסביבה. מספר רוכשי ה"שקל" הציוני הגיע ל-300 בממוצע. סביב הארגונים הציוניים התנהלה פעילות תרבותית ענפה. "פועלי ציון" קיימו קורסי ערב, ליד קן בית"ר פעלה תזמורת כלי נשיפה, וחברי "הנוער הציוני" ייסדו חוג לדרמה ופתחו קורסים ללימוד עברית וספרות עברית. ליד "אגודת ישראל" פעלו גם "צעירי אגודת ישראל" (הסניף נוסד ב-1922) ו"פועלי אגודת ישראל" (1925). בשנת 1927 הקימה "אגודת ישראל" בג' בית-ספר לבנות של רשת "בית יעקב". ליד ה"בונד" פעלו תנועת הנוער שלו "צוקונפט" ואגודת הספורט שלו "מארגענשטערן" (השחר).
הציונים ו"אגודת ישראל" התחרו ביניהם על הנהגת הקהילה. בבחירות 1924 לוועד הקהילה נחלקו המנדטים שווה בשווה בין "אגודת ישראל" לבין הרשימה הציונית המאוחרת; בשנת 1931 היתה ידה של "אגדת ישראל" על העליונה והיא זכתה ברוב; ובבחירות ב-1936 נחלקו המנדטים כדלהלן: "אגודת ישראל" - 5, "הציונים הכלליים" - 1, "המזרחי" - 2, ה"בונד" - 2, איגוד בעלי המלאכה - 2. במועצת העיר כיהנו בתקופה ההיא 4-5 יהודים בממוצע. רק בבחירות 1928 זכו היהודים ב-8 מכלל 24 המנדטים במועצה. לרוב שימש אחד מחברי המועצה היהודים גם חבר הנהלת העיר.

סגור

בימי מלחמת העולם השנייה
ב-8 בספטמבר 1939 הופצצה ג' ממטוסים גרמניים. גם למחרת, ב-9 בספטמבר, נמשכו ההפצצות ללא הפוגה. העיר כמעט ונהרסה כליל, בתים רבים קרסו ושרפת ענק כילתה כמעט את כל הבניינים שנותרו לפלטה - בתי מגורים, חנויות ומבני הציבור. מספר הנפגעים הגיע למאות וכ-40 יהודים נהרגו. רוב התושבים נמלטו ליישובי הסביבה מאימת ההפצצות. האזור היה צומת דרכים אסטרטגי וממשלת פולין קראה לצעירים לבוא ולהתגייס ליחידות צבא שיצאו מג' מזרחה ; גם יחידות של הצבא הפולי הנסוג הגיעו לסביבות ג'. ב-18 בספטמבר 1939 נפלה ג'. בידי הגרמנים. הפליטים החלו לשוב העירה, אבל רבים מהם גילו שבתיהם אינם קיימים עוד ועזבו את ג' בשנית. מהם שעברו לעיירות כמו פריסוב, ז'לחוב, ריקי, לסקז'ב, סטוצ'ק (ע' ערכיהן) ואחרות. בעיר נותרו רק כ-40 משפחות יהודיות (200 נפשות לערך).
הנאצים קבעו בג' את מושבו של מושל הנפה הגרמני ד"ר הנס פרוידנטל. בנובמבר 1939 הוקם בעיר יודנראט מצומצם. בראשו עמד לייבל רוטפוס וחבריו היו יעקב וסרמן, הרש פדרמן ואהרן רוטמן. הגוף הזה עסק בעיקר בארגון קבוצות עבודה על-פי דרישת הגרמנים. עובדי הכפייה היהודים הועסקו בפינוי ההריסות ברחובות, בשיפוץ הדרכים שניזוקו בהפצצות ובעבודות שירות שונות בעבור הממשל הגרמני שהשתכן בג'. הגרמנים לא הקימו בעיר גטו אבל היהודים המעטים שנותרו במקום נאלצו להעתיק את מגוריהם אל חלקה ההרוס של ג'.
במאי 1940 פונו רוב יהודי העיר, כ-100 במספר, לפריסוב, וחלקו את גורלם עם יהודי המקום. רק קבוצה קטנה של עובדים ובני משפחותיהם נשארה בעיר. גם הם , הועברו לפריסוב בנובמבר 1941, וג' הוכרזה "יודנריין".