ג' סיון ה'תשע"ז

גרודז'יסק GRODZISK

ישוב עירוני בפולין
מחוז: וארשה
נפה: בלונייה
אזור: וארשה והגליל
אוכלוסיה:
• בשנת 1941: כ-17,497
• יהודים בשנת 1941: כ-3,587

תולדות הקהילה:
בעת מלחה"ע ה - I
הידיעות הראשונות על גרודז'יסק הן מתחילת המאה ה- 15. הכפר גרודז'יסק היה שייך אז למשפחת האצילים גרודז'יצקי. במרוצת הזמן התפתח היישוב למרכז מסחרי והתקיימו בו ימי שוק מדי שבוע. בשנת 1522 העניק המלך זיגמונט הראשון לגרודז'יסק מעמד של יישוב עירוני והתקיימו בו יום שוק קבוע מדי שבוע ושני ירידים שנתיים. זכויות אלה אושרו בשנת 1758 בידי המלך אוגוסט השלישי. גרודז'יסק היתה גם למרכז מלאכה. בית הדפוס שהוקם בעיירה היה אחד מבתי הדפוס הראשונים בפולין כולה. לאחר חלוקתה השלישית של פולין, בשנת 1795, היתה גרודז'יסק נתונה תחת כיבוש פרוסיה. בשנת 1807 נכללה העיירה בנסיכות וארשה ומשנת 1815 ועד מלחמת העולם הראשונה נכללה בתחום מלכות פולין הקונגרסאית. על תחילת היישוב היהודי בגרודז'יסק אין לנו ידיעות מדויקות; כנראה שראשיתו היתה בסוף המאה ה- 17. ראשוני המתיישבים היהודים עסקו בפונדקאות, במסחר זעיר ובמלאכה. כמה מהם עסקו בסחר תבואה. בעלי המלאכה עסקו ברובם במקצועות המסורתיים של היהודים, כגון חייטות וכובענות. בעלי האחוזה ראו ביהודים גורם חשוב שבכוחו לתרום לפיתוח העיירה ונתנו להם זכות לרכוש מגרשים ולבנות בתים. גם על עיסוקם לא חלו אז הגבלות ומשום כך הלך מספרם של היהודים וגדל. כאשר בוטלו חובותיהם של יהודי גרודז'יסק וחובותיה של הקהילה בידי המלך אוגוסט השני בשנת 1712 גדל מספרם של המתיישבים החדשים במקום. יהודי גרודז'יסק מוזכרים ברשומות ועד ארבע הארצות משנת 1776 בקשר עם פירעון חובות לאוצר המלכות. עד מלחמת העולם הראשונה היו היהודים רוב באוכלוסיית המקום. הם היו גם ממיסדי התעשייה בעיירה. מקור פרנסתם של רוב יהודי גרודז'יסק בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה היה ייצור גרביים וכובעי "ברט". ענף זה התפתח בסוף המאה ה- 19, תחילה כמלאכת יד ביתית ואחר כך הוקמו במקום כמה מפעלים שהיו מצוידים במכונות סריגה מודרניות. בשנת 1887 הוקם בגרודז'יסק מפעל לייצור סרטים שסיפק את צורכי תעשיית הבגדים בפולין ואף מחוצה לה. מפעלים אלה העסיקו כ- 500 פועלים, רבים מהם יהודים. גורם חשוב להתפתחות העיירה היתה תחנת הרכבת, שהוקמה במקום בשנות השבעים של המאה ה- 19. כאמור היתה בגרודז'יסק קהילה מאורגנת מאז תחילת המאה ה- 18. במקום הוקם בית מדרש מעץ וקודש בית עלמין. בשנת 1860, עם התפתחותו של היישוב היהודי, הוקם בגרודז'יסק בית כנסת גדול ובשנת 1901 הונחה אבן פינה לבניין בית מדרש חדש, במקום בית המדרש הישן שמט ליפול. בקהילה פעלו החברות המסורתיות "חברה קדישא" ו"הכנסת אורחים". תפקיד חשוב בקהילה מילאו הרבנים ממשפחת שפירא, צאצאי המגיד ר' ישראל מקוז'ניץ, שהקימו גם חצרות אדמו"רים. עקב זה היתה העיר למרכז חסידות. משנת 1849 עד מותו בשנת 1892 ישב על כס הרבנות בגרודז'יסק ר' אלימלך שפירא. שמו נודע ברבים בגלל ספריו "אמרי אלימלך" ו"דברי אלימלך". במשך עשר שנים בערך כיהן בגרודז'יסק בתפקיד אב בית דין ר' יצחק מאיר לבנברג. בשנת 1904 עבר ר' לבנברג לפרושקוב. בשנים שלפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה כיהן ברבנות בגרודז'יסק ר' ישראל שפירא, נכדו של ר' אלימלך ובעל "אמונת ישראל". בתחילת המלחמה גורש ר' ישראל שפירא מגרודז'יסק בפקודת שלטונות הצבא הרוסי יחד עם מספר יהודים תושבי העיירה. ר' ישראל הקים את חצרו בווארשה. האדמו"ר ר' ישראל שפירא נספה בשנות השואה. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם כיהנו ברבנות כגרודז'יסק ר' חיים דוד מאליניצקי, מפעילי תנועת "המזרחי" בפולין( נפטר בשנת 1927) ור' אהרון יצחק שפירא, שהיה רבה האחרון של גרודז'יסק (נספה בשואה). בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה גילתה הקהילה היהודית בגרודז'יסק פעילות רכה בתחום הציבורי. בעיר הוקמו חברות סעד ועזרה הדדית, כגון "ביקור חולים"(בשנת 1900), שדאגה למתן טיפול רפואי לנזקקים, ו"קופת גמילות חסדים", שנתנה הלוואות קטנות ובלי ריבית לסוחרים ולבעלי מלאכה נזקקים. הקהילה שמרה על צביונה הדתי המסורתי ורבים מיהודי גרודז'יסק נטו לחסידות. התנועה הציונית אף היא כבשה לבבות בקרב יהודי העיר. החוגים הציוניים הראשונים התארגנו בגרודז'יסק בשנת 1905. ילדי ישראל למדו בחדרים המסורתיים וב"תלמוד תורה". בשנת 1901 בנתה הקהילה בניין עבור מוסד זה. בעת מלחמת העולם הראשונה האשימו שלטונות הצבא הרוסי את היהודים בסיוע לגרמנים ורבים נאלצו לעזוב את מקומות מגוריהם. רוב המפעלים התעשייתיים בגרודז'יסק נסגרו ועקב זה הלכה וגדלה האבטלה. יהודים רבים הגיעו עד פת לחם. באותן שנים הוקם בגרודז'יסק "ועד עזרה לנזקקים". יום יום קיבלו בערך 200 איש ארוחות חמות במטבח שהוקם ואף חולקו לנזקקים מצרכי מזון שהובאו מווארשה. ביוזמת הוועד הוקמה בשנים שלאחר המלחמה "חברת בית לחם" שעסקה בחלוקת דברי מזון לעניים. רוב בעלי המפעלים והטובים מבין בעלי המלאכה שגורשו מגרודז'יסק התפזרו בערי פולין ורבים מהם היגרו לארצות המערב ומעבר לים.

סגור

בין שתי המלחמות
התחדשותה של פולין העצמאית בסוף 1918 לא שמה קץ לסבלם של היהודים בימי המלחמה שנסתיימה אז. לגרודז'יסק הגיעו יחידות הגנראל האלר וחייליהן התעללו ביהודים. בעיקר נהגו לקצץ זקנים ופיאות של יהודים. על תהליך השיקום של יהודי גרודז'יסק הכבידו כמה גורמים: המשבר הכלכלי שפקד את המדינה הפולנית הצעירה, מדיניות המיסוי שנקטו השלטונות וגם החרם שהפעילו חוגים אנטישמיים נגד הסוחריים היהודים. גם חוסר העבודה שהיה מנת חלקם של רבים מבעלי המלאכה והשכירים במפעלי התעשייה פגע קשה ביהודי גרודז'יסק. כתוצאה מכך גברה הגירתם של רבים מיהודי המקום שלא ראו את עתידם בפולין. מאות יהודים היגרו לארצות אירופה ואל מעבר לים. רבים עלו לארץ-ישראל. גם בתקופה שבין שתי מלחמות העולם התפרנסו רוב יהודי גרודז'יסק מתעשייה זעירה, ממסחר זעיר וממלאכה. על-פי הנתונים החלקיים שבידינו ניתן לעמוד על אופייה ומרכיביה של הכלכלה היהודית בגרודז'יסק בתקופה שבין שתי מלחמות העולם. המספרים שלהלן מלמדים על חלקם של תושבי גרודז'יסק היהודיים בענפי תעסוקה שונים. מ- 20 מפעלי תעשייה שהיו בגרודז'יסק בשנת 1936 היו רק 5 בבעלות יהודית: בית חרושת לגרביים, 3 בתי מלאכה לבורסקאות ובית חרושת לתמרוקים. בשנת 1925 התפרנסו 300 איש (יהודים ולא יהודים) מייצור גרביים; בשנת 1928 ירד מספרם ל- 200 ובשנת 1936 - ל- 133. בייצור כובעי "ברט" הועסקו בשנת 1928 50 איש, כולם יהודים. בשנת 1937 עלה המספר ל- 111 ומתוכם היו 78 יהודים. בין 178 בעלי המלאכה היהודים שחיו בגרודז'יסק בשנות השלושים היו 58 חייטים, 4 כובענים, 38 סנדלרים, 8 תפרים, 6 נגרים, 10 אופים ו- 19 קצבים. בבתי המלאכה היו מועסקים 85 שכירים ו- 70 שוליות. באותן השנים גברה חדירתם של הפולנים למסחר. מספר החנויות שבבעלותם הלך וגדל. בשנת 1930 היו בגרודז'יסק 249 חנויות בבעלות יהודית לעומת 61 חנויות של פולנים. בשנת 1936 ירד מספרן של החנויות היהודיות ל- 239 ואילו מספר החנויות בבעלות פולנית עלה ל- 91. רבים יחסית היו החנוונים ובעלי הדוכנים בשוק. כ- 350 יהודים תושבי גרודז'יסק והסביבה החזיקו דוכנים בשוק העירוני. בערך 60 משפחות התפרנסו מחכירת גני פרי ו- 10 סוחרים עסקו בשיווק היבול בווארשה. כמה עשרות יהודים עסקו בתובלה; ביניהם היו 25 עגלונים ו- 15 סבלים. שניים מתוך 8 רופאים בגרודז'יסק היו יהודים. באותה תקופה פעלו בגרודז'יסק 4 רופאי שיניים - כולם יהודיים, 2 עורכי דין יהודיים (לעומת 3 פולנים) ו- 6 מורים. עם חידוש הפעילות הכלכלית לאחר שנסתיימה המלחמה הוקמה מחדש והתפתחה מאוד רשת הארגונים והמוסדות היהודיים לסיוע כלכלי ולעזרה הדדית. שוב הוקמו אגודת הסוחרים ו- 2 ארגונים של בעלי מלאכה ופועלים: "איגוד פועלי הטקסטיל" ו"איגוד פועלי המחט" (1935). בגרודז'יסק פעלו 3 קופות מלווה קואופרטיביות שמנו יחד 640 חברים. הן הפסיקו להתקיים בשנת 1931 בגלל סכסוכים שפרצו בין החברים שהיו פעילי מפלגות יריבות. "קופת גמילות חסדים" שבמקום המשיכה לפעול. ההון היסודי שלה היה בערך 18,000 זלוטי. כאמור, החוגים הציוניים התארגנו בגרודז'יסק בשנת 1905. ההסתדרות הציונית היתה מיוצגת על זרמיה הרבים: ציונים כלליים (1905), "פועלי ציון" (1924), "המזרחי" (1922), רוויזיוניסטים (1930) ו"מפלגת המדינה" (1934). מארגוני הנוער הציוני התקיימו במקום קנים של "תורה ועבודה" ושל "דרור" (1930). מבין המפלגות הלא-ציוניות פעלו בגרודז'יסק סניף של "אגודת ישראל" (1925) וסניף של ה"בונד" (1920). גם בתקופה שבין שתי מלחמות העולם שלט בקרב מרבית יהודי גרודז'יסק ההווי המסורתי-דתי. אולם באותו זמן הלכה וגברה גם השפעתם של הציונים מכל הזרמים. חברי "אגודת ישראל" ראו בציונים "דוחקי קץ" והפעילו לחץ על חברי ועד הקהילה במקום לפטר את הרב הישיש ר' חיים דוד מאליניצקי שלפי דעתם אינו מחמיר מספיק בענייני דת ומשום שהוא אוהד את תנועת "המזרחי". ר' חיים דוד חלה בהתמוטטות עצבים ונפטר בשנת 1927. על השפעתה של התנועה הציונית בגרודז'יסק ועל יחסי הכוחות של המפלגות הציוניות ניתן ללמוד במידת מה מתוצאות הבחירות לקונגרסים הציוניים. בבחירות לקונגרס הציוני שהתקיימו בשנת 1929 היו 179 בעלי זכות בחירה (שוקלים); "המזרחי" קיבל מתוכם 114 קולות. בשנת 1931 היה מספר בעלי זכות הבחירה 195 ו"המזרחי" זכה ב- 95. בשנת 1935 היה מספר בעלי זכות הבחירה 507 ו"המזרחי" קיבל 200 קולות. עם גלי העלייה לארץ-ישראל שהגיעו מפולין בתקופה שבין שתי מלחמות העולם עלו גם מספר מיהודי גרודז'יסק. ביניהם היו כמה משפחות של חרדים. עם העולים הראשונים מגרודז'יסק נמנה הרב ישעיהו שפירא, בנו של האדמו"ר אלימלך. ר' ישעיהו היה מן הראשונים שעוררו את חסידיהם לעלות ארצה כמתיישבים. בארץ נמנה ר' ישעיהו עם מייסדי "הפועל המזרחי" והיה חבר ב"הגנה". בנו של ר' ישעיהו שפירא, האדמו"ר אלימלך, מתגורר בתל-אביב וממשיך את שושלת גרודז'יסק. עולה חשוב נוסף מגרודז'יסק שיש להזכירו כאן הוא אליעזר ברון, שהקים את בית החרושת לגרביים "לודזיה". בבחירות לוועד הקהילה שהתקיימו בשנת 1924 נבחרו 4 חברים: 2 ציונים (אחד מהם נציג "המזרחי"), 1 מרשימת בעלי המלאכה ו- 1 מ"אגודת ישראל". בבחירות לוועד הקהילה שהתקיימו בשנת 1936 נבחרו 8 חברים: 2 ציונים, 2 מ"אגודת ישראל", 2 מרשימת בעלי המלאכה ו- 2 מרשימת הבלתי מפלגתיים. תקציב הקהילה, ששימש ברובו לקיום שירותי הקהילה, הגיע ל- 53,156 זלוטי בשנת 1934, ול- 47,717 זלוטי בשנת 1935. חלק ניכר מתקציב הקהילה שימש לתמיכה לנזקקים. סכומים סמליים הוקצבו לקרנות שונות: לקרן הקיימת לישראל ולקרן היישוב של עולי גרודז'יסק. בבחירות למועצת העיר שהתקיימו בשנת 1936 זכו היהודים ב- 3 מנדטים( מתוך 7) ובשנת 1939 היו ליהודים 5 נציגים במועצת העיר( מתוך 24): ציונים כלליים - 1, פועלי ציון - 1, "אגודת ישראל" - 1 ורשימת בעלי המלאכה - 2. בתחום החינוך גילו יהודי גרודז'יסק בתקופה שבין שתי מלחמות העולם פעילות ערה. במקום הוקם "חדר מתוקן" מיסודה של "המזרחי" ובית-ספר לבנות "בית יעקב" מיסודה של "אגודת ישראל". בבית-הספר העירוני הפולני לילדי ישראל (שאבאסובקה) למדו כ- 400 תלמידים; בגן הילדים הפולני ביקרו כ- 50 מילדי ישראל. בגימנסיה הממלכתית שבמקום למדו תלמידים יהודים ספורים בלבד. בגרודז'יסק נפתחו 3 ספריות יהודיות. הראשונה מהן, על שם י"ח ברנר, הוקמה בשנת 1912. בשנים שלאחר המלחמה נוסדו בגרודז'יסק הספרייה על שם י"ל פרץ (בשנת 1926) וספריית "בילדונג"( בשנת 1935). בשנת 1935 נעשה ניסיון להוציא שבועון יהודי "דאס גראדיסקער ווארט", אולם הופיעו ממנו רק גיליונות אחדים. האנטישמיות שגברה בסביבה בשנות השלושים נתנה את אותותיה גם בגרודז'יסק. החרם הכלכלי שהוכרז על המסחר היהודי הכביד על יהודי המקום ועקב כך הלך וגדל מספר נזקקי הסעד. היו גם מקרים אחדים של התנפלויות בריונים על יהודים.

סגור

במלחה"ע ה - II
גרודז'יסק נכבשה בידי הצבא הגרמני ב- 10 בספטמבר 1939. כעבור ימים מספר החלו הגרמנים בהחרמת רכוש יהודי, בחטיפת יהודים ובשילוחם לעבודות כפייה. הגרמנים גם הציתו את בית הכנסת הגדול. בתחילת 1940 נצטוו יהודי גרודז'יסק לענוד על זרועם סרט לבן עם מגן דוד. באותו זמן מינו הגרמנים יודנראט והוקמה משטרה יהודית שנאלצה לבצע את כל הוראותיהם. אמנם תפקידו העיקרי של היודנראט היה לספק את כל הדרישות של הגרמנים, אולם הוטל עליו גם לארגן את החיים בקהילה שנכלאה בגטו. בין השאר היה היודנראט חייב לדאוג לפליטים ולמגורשים שהגיעו לגרודז'יסק מסביבות פוזנאן ולודז' וממקומות קרובים יותר, נאדייז'ין, מילאנובק, פודקובה לשנה, גרודק ויילקופולסקי, אלכסנדרוב, קונסטאנטינוב ועוד. בנובמבר 1940 הגיע מספר היהודים בגרודז'יסק ל- 6,000 נפש. היהודים נדחסו לגטו צר וסביבו הוקמה גדר תיל. קשה היה לאסירי הגטו להשיג דברי מזון ותרופות. בגטו הוקמה מחלקה סאניטארית יהודית שעליה היה לשמור על הניקיון. כמו-כן אורגן מטבח עממי ובו חולקו ארוחות למאות הנזקקים ביותר. בקיץ 1940 הוצאו מן הגטו 100 צעירים ונשלחו למחנה בלז'ץ שבמחוז לובלין. יום יום הוצאו קבוצות יהודים לעבודה במפעלים הגרמניים ובמשקים שבסביבת העיר. ב- 12 בפברואר 1941 הופיעה בגרודז'יסק יחידת אס"אס. הגרמנים הכריזו על העברת יהודי גרודז'יסק לווארשה. המגורשים הורשו לקחת עמם 25 ק"ג מטען לאיש ומזון ליומיים. גירושם של יהודי גרודז'יסק נמשך עד ה- 20 בפברואר 1941. מספר יהודים התאמצו להוציא את מטלטליהם בעזרת ילדים בני 10- 12 או ששכרו למטרה זו עגלות אצל מכריהם הפולניים. אולם רוב הילדים נתפסו והחפצים הוחרמו. הילדים עצמם הוכו בלי רחמים. היהודים הגיעו לווארשה מחוסרי כל. בגרודז'יסק נשארה רק קבוצה קטנה של 40 בעלי מלאכה יהודיים שעבדו במפעלים גרמניים. אלה הועברו לווארשה ביולי 1941. גורלם של יהודי גרודז'יסק היה כגורל כל יהודי וארשה. הם הובאו למחנה ההשמדה טרבלינקה. מספר קטן מבני הנוער של גרודז'יסק הצטרפו לפלוגות הלוחמים נגד הכובש. מבין הלוחמים יוצאי גרודז'יסק ידועים סטאשק פשיטיצקי, שהיה מפקד פלוגת פרטיזאנים בסביבת גרודז'יסק, וולף פרנקל, שהשתתף במרד גטו וארשה באביב 1943