ד' תמוז ה'תשע"ז

גרודק יאגיילונסקי grodek jagiellonski

עיר בפולין
מחוז: לבוב
נפה: גרודק יאגיילונסקי
אזור: גאליציה המזרחית
אוכלוסיה:
• בשנת 1941: כ- 10,491
• יהודים בשנת 1941: כ- 3,281
• יהודים לאחר השואה: כ-20

תולדות הקהילה:
הישוב היהודי מראשיתו
העיר המלכותית גרודק יאגיילונסקי התקיימה כבר במאה ה- 12 כמבצר ולידו טירה בצורה. ב- 1389 העניק המלך ולאדיסלב יאגייללו לעיר (ולכבודו שמה של העיר גרודק יאגיילונסקי) זכויות-יסוד על פי החוק המאגדבורגי שבא להחליף את זכויותיה הקודמות שניתנו לה על-פי החוק הרותני. ב- 1964 עלתה העיר באש, אולם שוקמה. ב- 1655 הובסו צבאות פולין על-ידי גייסות חמילניצקי, והעיר נפגעה שוב. ב- 1662, לאחר פלישת הטאטארים, נותרו בה אך 32 בתים מתוך 160 שהתקיימו לפני הקרב. העיר שוכנת בדרך בין לבוב ופשמישל ולה עורף חקלאי נרחב ועל כן התפתחו בה מסחר ומלאכה ענפים עד חלוקת פולין וסיפוחה לאוסטריה ב- 1772. במאה ה- 19 הוקמו בה מפעלי תעשייה: בית בורסקי, משרפת סיד, בית בד, טחנת-קיטור ובתחום המסחר כבר נתקיימו בה עוד משנים קדומות 4 ירידים שנתיים ויום-שוק בשבוע. העיר נפגעה בעת הכיבוש הרוסי בתחילת מלחמת-העולם הראשונה וכן בעת הקרבות שניטשו בקירבתה ב- 1918- 1919 בין יחידות הצבא הפולני ויחידות הצבא של הרפובליקה האוקראינית המערבית. על ראשוני היהודים בגרודק יאגיילונסקי נמסר בתעודות מ- 1445. ב- 1452 ישב בגרודק יאגיילונסקי, לרגל עסקיו שם, יהודי מלבוב נטע. ב- 1548 העבירו סוחרי לבוב וגרודק יאגיילונסקי יהודים דרך תחנת המכס בגרודק יאגיילונסקי 3,023 שוורים. ב- 1550 העניק המלך לעיר את הזכות, שלפיה נאסרו לחלוטין מגורי היהודים בה, אולם יחידים מבין היהודים ידעו להתחמק מן האיסור, והם המשיכו לסחור בגרודק יאגיילונסקי ואף לגור בה. בסוף המאה ה- 16 חכרו יהודים אף את המכס בגרודק יאגיילונסקי. כשנתרוקנה העיר כמעט כליל מיושביה לאחר מלחמות הקוזאקים והשוודים באמצע המאה ה- 17, התיר הסטארוסטה יאן גנינסקי להקים רובע יהודי בחלקה השייכת לטירה. הרובע נשא את שמו "גנין", או "עיר היהודים" בגרודק יאגיילונסקי. יאן סובייסקי אישר ב- 1684 הקמת גנין כ"עיר יהודים" ומאז הלך והתפתח היישוב היהודי בגרודק יאגיילונסקי. ב- 1717 שילמו יהודיה 430 זהובים מס-גולגולת. ב- 1765 נחשב היישוב לגדול יחסית, ברובע גנין בלבד נמצאו אז בבעלות היהודים 62 בתים (בהם התגוררו 124 משפחות), 18 מבשלות בירה ומפעל להפקת שעווה. בתקופת השלטון האוסטרי (עד 1848 בערך) המשיכו יהודי גרודק יאגיילונסקי לגור בשכונה הנפרדת הנ"ל. פרנסתם של יהודי גרודק יאגיילונסקי במאות ה- 18 וה- 19 היתה בעיקר על המסחר, בין השאר סחר בפשתן שנשתבחה בו הסביבה, ועל המלאכה. במפעלי התעשייה המוזכרים, שהוקמו בגרודק יאגיילונסקי במחצית השנייה למאה ה- 19 ואשר רובם היו בידי היהודים, הועסקו יהודים מעטים בלבד. ב- 1908 פיטר יהודי בעל אחוזות ומפעל-נייר שבסביבת גרודק יאגיילונסקי גם את היהודים המעטים שהועסקו אצלו, והעסיק במקומם נוצרים. בראש ית המאה ה- 20 נמסר על משבר חריף שפקד את הסוחרים היהודים; רבים מהם ירדו מנכסיהם וגדל מספר הרוכלים ואף נתמכי מוסדות-הסעד של הקהילה. עם הקמת "עיר היהודים" גגין, התארגנה גם הקהילה על מוסדותיה. תחילה היתה כפופה לקהילת לבוב ובמחצית הראשונה למאה ה- 18 היתה לעצמאית. לפי המסורת המקובלת בערי גאליציה חי במאה ה- 18 בגרודק יאגיילונסקי בדחן ידוע-שם אפרים גריידינגער. סיפורים ואנקדוטות שהושמעו מפיו, או שסופרו על אורח חייו רווחו בקרב העם גם בתקופה החדשה. במאה ה- 17 ידוע רבה של גרודק יאגיילונסקי, ר' משולם פייבל הכהן חריף ב"ר חיים. במאה ה- 18 כיהנו ברבנות בגרודק יאגיילונסקי ר' יוסף לנדא ב"ר יצחק (נפטר ב- 1766); ר' מאיר ב"ר אברהם חיימיש (נפטר ב- 1783) ור' אברהם צבי, שהמשיך בכהונתו עד 1831. ממנו קיבל, כנראה, ר' חיים דוד קלוגר, מייסד שושלת הרבנים של כמה דורות בגרודק יאגיילונסקי. ר' חיים דוד נפטר ב- 1860 ואת כסאו ירש בנו, ר' יוסף קלוגר. אחרי פטירתו ב- 1889 ישב על כסאו בנו ר' יצחק-יהושע קלוגר, שהמשיך בכהונתו עד פטירתו ב- 1905. בימי כהונתו נבנה בית המדרש הגדול ליד בית הכנסת המפואר שכבר היה קיים מזמן ובו אוצר נודע של ספרי קודש בסביבה. ר' יצחק-יהושע הקים ב- 1863 ישיבה בגרודק יאגיילונסקי. אחרי מותו ירש את כס הרבנות בנו ר' יוסף קלוגר, ואילו בנו השני ר' מאיר קלוגר שירת בקודש כדומ"ץ. במאה ה- 19 נפוצה בגרודק יאגיילונסקי החסידות. הזרם החזק בה היו החסידים לבית בלז, והיה להם סיכסוך מתמיד עם החסידים לבית ריז'ין במקום. בגרודק יאגיילונסקי הוקמו קלויזים של הזרמים הנ"ל וכן קלויז של החסידים לבית דינוב. על ועד הקהילה השתלטו חסידי בלז. בבחירות שנתקיימו ב- 1905 הוגשה גם רשימה של ה"מתקדמים" (דובריהם היו רופאים, עורכי-דין ופקידי רשות יהודים), אולם זו לא הצליחה לקבל אפילו מאנדאט אחד. לעומת זאת ייצגו את היהודים במועצת העיריה ה"נאורים" שליד החסידים. ב- 1874 נבחרו למועצת העיריה 16 יהודים מתוך 36 כלל המאנדאטים. מוסדות הסעד המסורתיים וכן החברות נוהלו ומומנו על ידי הקהילה. בגרודק יאגיילונסקי התקיים חדר תלמוד תורה לילדי עניים, ביוזמת ראש הקהילה דאז הוקם ב- 1910 בניין חדש לתלמוד תורה ובו חדרים מרווחים, חדר אחד בהם נועד אף למשחקים. הקמת הבניין החדש היתה אמורה למנוע הקמת בית-ספר יהודי מתקדם על-ידי ה"נאורים" והציונים שבמקום. ה"נאורים" הקימו "אולם קריאה אזרחי", ואילו הציונים - מועדון "עבריה". המטרה המוצהרת של המוסדות הללו היתה הפצת תרבות בקרב היהודים, ואף הקמת בית-ספר. ראשוני הציונים הופיעו בגרודק יאגיילונסקי בסוף המאה ה- 19 וב- 1902 הוקם בה ארגון בשם "הצפירה". החוגים הציונים קיבלו תגבורת על-ידי פליטי רוסיה, שהגיעו לגרודק יאגיילונסקי בשנים 1904- 1906. על הציונים היה לעמוד במאבק קשה עם החסידים, ובעיקר חסידי בלז שהתנגדו התנגדות נמרצת לכל תופעה של מודרניזאציה בחיי היהודים במקום. ב- 1905 הלשינו החסידים בפני השלטונות על פליט מרוסיה שלימד עברית את ילדי ישראל. כשעמדו בחורי בית-המדרש להקים ב- 1905 סניף של המזרחי, ניסו חסידי בלז לגרש מהקלויז שלהם את כל הבחורים שהיו לבושים חולצות עם צוארונים והעונדים עניבות כסימן מובהק לאפיקורסות. המתארגנים גברו על הקשיים והקימו סניף המזרחי ב- 1911. נראה, ש"הרצועה הותרה", בעת מלחמת-העולם הראשונה. לאחר שנסוגו הרוסים ב- 1915 וחזרו האוסטרים, ונעשה הנסיון לשקם את חיי היישוב היהודי מן ההרס שנגרם לו בעת הכיבוש. בהעדרם של "בעלי דעה" שנמלטו מהעיר בהתקרב החזית, החלו החוגים הציונים להתארגן מחדש ואף הוקם אז סניף של צעירי ציון שהיה פעיל בתחום העזרה ההדדית ובתחום הפצת הרעיון הציוני (לימוד השפה העברית, איסוף תרומות לקק"ל וכד'). היישוב טרם התאושש ממצוקתו, וב- 1918- 1919 שוב סבל מהתנכלויות החיילים האוקראינים, ואחר-כך מהחיילים הפולנים שחידשו בו את שלטון פולין

סגור

בין שתי המלחמות
בתום מלחמת-העולם הראשונה ועם חידוש שלטון פולין בעיר עמד היישוב היהודי בגרודק יאגיילונסקי בפני בעיות שיקום קשות. כ- 1,300 יהודים לא חזרו לעיר מולדתם, מהם שהיגרו אל מעבר לים או נותרו במקום מפלטם בעת המלחמה, ומהם שביקשו מקום מגורים ופרנסה בלבוב הסמוכה. בעבודת השיקום (שיפוץ בתים הרוסים, עזרה מאולתרת במזון ובלבוש, טיפול ביתומים) נעזרו יהודי גרודק יאגיילונסקי בתמיכת הג'וינט. אולם האינפלאציה הדוהרת של השנים הראשונות לאחר המלחמה והכבדת עול המיסים, הפריעו לשיקום מקורות פרנסתם של יהודי גרודק יאגיילונסקי, שעיקרה המשיך להיות המסחר והמלאכה. בנוסף לכך היה על הסוחרים היהודים לעמוד בתחרות קשה של הקואופרטיבים הפולנים והאוקראינים. בגרודק יאגיילונסקי שכן עוד בתקופה האוסטרית חיל המצב, ובשירותי המסחר והמלאכה למפקדים ולחיילים מצאו איפוא את פרנסתם מספר סוחרים ובעלי מלאכה יהודים. עם חידוש השלטון הפולני, הוציא מפקדו של החיל פקודה האוסרת על החיילים לקנות בחנויות של היהודים, והמפירים את הצו צפויים היו למאסר. על מנת להתגבר על הקשיים התארגנו הסוחרים ובעלי המלאכה לעזרה הדדית; הוקם איגוד הסוחרים ו"יד חרוצים" חידשה את פעולתה. ב- 1927 נורתה אבן-הפינה לבניין חדש של "יד חרוצים". הכסף לבנייה נאסף על-ידי חברי האיגוד שמספרם הגיע אז ל- 100 איש בקירוב. ב- 1927 הוקמה קופת גמ"ח שנתנה ב- 1933, 81 הלוואות על-סך כולל של 7,950 זלוטי, וב- 1936 - 102 הלוואות על סך כולל של 9,176 זלוטי. ב- 1928 נוסד ה"בנק לאשראי", וכעבור שנתיים לקיומו מנה כ- 100 חברים (רובם סוחרים). ב- 1927 הוקמה מחדש חברת ביקור חולים, והעזרה הרפואית שהגישה לנזקקים לבשה צורה מודרנית. בית היתומים הוקם ב- 1920, כאמור, בתמיכת הג'וינט. הילדים גרו אצל משפחות אומנות. אל המעון היו באים לשהות מ- 8 בבוקר עד 5 אחה"צ, שם קיבלו מזון ולמדו בבית-ספר מאולתר. בין שתי מלחמות-העולם גילתה בגרודק יאגיילונסקי פעילות עניפה ההסתדרות הציונית על כל זרמיה. כבר בשנים הראשונות לאחר גמר המלחמה עלו לארץ-ישראל 80 חלוצים. סניף "עזרה" הוקם במקום ב- 1923. ארגון "הצפירה" המשיך לפעול גם באותה תקופה ובראשית שנות ה- 30 נוספו ארגון אחוה, סניף התאחדות-פועלי ציון וכן הרביזיוניסטים. ב- 1929 הוקם קן הנוער הציוני, ב- 1930 - קן בית"ר וב- 1934 חידש את פעולתו השומר הצעיר. בשנים אלו הלך וגדל מספר השוקלים. ב- 1925 נמכרו בגרודק יאגיילונסקי 70 שקלים, וב- 1931 - הצביעו 249 שוקלים לקונגרס הציוני בעד רשימות אלו: ציונים כלליים - 47; המזרחי - 32, התאחדות - 112 רביזיוניסטים - 55, רשימת הראדיקאליים - 3 קולות. בבחירות לקונגרס הציוני של 1935 הצביעו בגרודק יאגיילונסקי 655 שוקלים וקולותיהם נתחלקו כלהלן: הציונים הכלליים - 218, המזרחי - 156, א"י העובדת - 25 ומפלגת המדינה - 31 קולות. בשנות ה- 20 התארגנה בגרודק יאגיילונסקי אגודת ישראל ולחבריה השליטה בוועד הקהילה. יריביהם במחנה החרדי, רובם חסידי בלז, התארגנו ב- 1931 בחברת מחזיקי הדת. במשך כל התקופה שבין שתי המלחמות המשיך לכהן כאב"ד בגרודק יאגיילונסקי ר' יוסף קלוגר (נספה בשואה ב- 1942). באותה עת ניהל בגרודק יאגיילונסקי חצר אדמו"רות ר' יהודה זונדל רוקח לבית בלז. ב- 1923- 1924 התקיימו בגרודק יאגיילונסקי קורסים להשכלה כללית מטעם "האיגוד היהודי לבתי ספר עממיים ותיכוניים" שבלבוב. ב- 1925 הוקם בית-ספר עברי משלים מטעם "תרבות", שהמשיך בפעולתו עד פרוץ מלחמת העולם השנייה. ב- 1927 נוסד האיגוד להפצת השכלה בשם "ליכט" ("אור"), ולידו חוג דראמאטי וספריה עממית. ב- 1928 אורגנו קורסים ללימודי מסחר (הנהלת חשבונות, מתמטיקה), ובהם כתריסר תלמידים. אגודת "תרבות" עברה ב- 1927 לאולם מרווח יותר, שבו התקיימו מדי שבוע בשבוע הרצאות פופולאריות על נושאים מדעיים ופוליטיים. ב- 1932 הוקם לידה סניף של האוניברסיטה העממית בלבוב ע"ש איינשטיין. בתחום הספורט פעלו בגרודק יאגיילונסקי שני מועדונים יהודים - "מכבי" שהוקם בשנות ה- 20 ו"הפועל" שאורגן ב- 1934 על-ידי התאחדות-פועלי ציון

סגור

במלחה"ע ה - II
ערב ראש-השנה ת"ש כבש הצבא הגרמני את העיר ושהה בה 10 ימים בלבד. בימים מעטים אלה חיו היהודים שעות קשות: בשעת התפילה ירו הגרמנים לתוך חלונות בתי-הכנסת וכל יום נאלצה הקהילה לספק לנאצים מספר מסוים של בני-ערובה. כך הטילו הגרמנים מורא על היישוב היהודי. לפי ההסכם הסובייטי-גרמני עברה גרודק יאגיילונסקי לידי הסובייטים. השלטונות החדשים, בסיוע הקומוניסטים המקומיים (רובם היו יהודים) הלאימו עד מהרה את כל המפעלים התעשייתיים והמסחריים, פיזרו את האיגודים החברתיים והכלכליים של היהודים והחרימו את הספריה היהודית. בחודשים הראשונים לשלטון הסובייטים הגיעו לגרודק יאגיילונסקי כ- 1,500 פליטים יהודים מאיזורי פולין המערביים שכבשו הגרמנים. הם היו שרויים בדלות, תלויים בעזרתם של יהודי המקום ובקיץ 1940 הוגלו רובם על-ידי השלטונות הסובייטיים אל ירכתי רוסיה. עם פרוץ המלחמה הסובייטית-גרמנית שוב כבשו הגרמנים את גרודק יאגיילונסקי (29.6.1941). הם התירו לאנטישמים האוקראינים מהמקום ומהסביבה לעשות ביהודים כרצונם. איכרי הסביבה הגיעו לגרודק יאגיילונסקי בעגלות ויחד עם האספסוף המקומי, החלו פורעים ביהודים ושודדים את רכושם. הפרעות נמשכו יום שלם. אמנם הכומר האוקראיני רוזדולסקי ניסה לרסן את ההמון וטען באוזניהם כי לא בדרך זו, תיבנה אוקראינה החופשית. ביולי או באוגוסט 1941 הוקם בפקודת השלטונות היודנראט. ליושב-ראש נתמנה המורה לאקס. מבין חברי היודנראט ידועים שמותיהם של נציגי האינטליגנציה: גלאסמאן, שמחה רוזנר, ואליק (ואלק), צמנט, ד"ר מרגוליס (עסקן ציוני נודע לפני המחלמה). עד-מהרה הקים היודנראט משטרה יהודית. השלטונות תבעו מהיודנראט לספק להם קודם-כל צוותי-עבודה לעבודות קשות שונות בעיר, כמו ניקוי הרחובות, ביוב, טעינה בתחנת-הרכבת. היודנראט התקין איפוא רשימות של הגברים הצעירים שיגויסו לעבודות אלו. הסרבנים הובאו לעבודה על-ידי השוטרים היהודים. לתביעת השלטונות נאלץ היודנראט לשלם פעמים אחדות קנסות גדולים ולצייד את משרדי הגרמנים ואת דירות הפקידים למיניהם בכלי-בית שונים. חפצים וכספים אלה הוחרמו אצל היהודים האמידים, אם לא תרמו הללו מרצונם. בחודשים הראשונים לכיבוש היו גם התעללויות מסוג אחר. יום אחד נצטווה היודנראט לשלוח כמה מאות יהודים לארטישצ'וב, המרוחקת 10 ק"מ מגרודק יאגיילונסקי ולהביא משם חול בדליים. היה ברור שהמטרה היתה התעללות בלבד ביהודים, שכן לא הורשה היודנראט לשכור עגלות להבאת החול. בדרך התנכלו השומרים האוקראינים ליהודים העייפים. בשלהי 1941 נערך מצוד (או כמה מצודים) על יהודים צעירים ששולחו למחנות העבודה בסביבה (יאקטורוב, ויניקי). עד מהרה הגיעו לגרודק יאגיילונסקי ידיעות על התנאים המחרידים ששררו במחנות אלה. היודנראט השתדל לקיים קשר עם יהודי גרודק יאגיילונסקי במחנות הללו ולשלוח להם, באמצעות איכרי הסביבה, חבילות מזון ובגדים. בכל זאת היו אסירי המחנה מתים בקצב מהיר. חווייה קשה פקדה את קהל המאמינים בגרודק יאגיילונסקי כששדדו הגרמנים מבית המדרש הישן ספרי-קודש עתיקים והרסו את פנימו. כן הוחרבו גם שאר בתי-התפילה בגרודק יאגיילונסקי, ומספסליהם נבנו חממות בעיר. ואף על פי כן היו עדיין תנאי חייהם של היהודים עד מאי 1942 נסבלים יחסית, כמובן לתנאי הכיבוש הנאצי. היהודים הורשו לנוע באורח חופשי בכל העיר. בעלי רכוש מכרו את רכושם וקנו תמורתו מזון מידי הנוצרים, אף כי הדבר היה לא-חוקי ומסוכן. יהודים רבים עבדו בקביעות במפעלים ובמוסדות אריים, היו בעלי כרטיס-עבודה וקיבלו שכר. אפילו צוותי היהודים שעבדו בעבודות קשות (גברים בלא עיסוק קבוע היו חייבים בעבודה גופנית שלושה ימים בשבוע) זכו בשעות עבודתם ליחס אנושי וקיבלו גם שכר מועט. ואולם המאורע שהפר את שלוותם היחסית של יהודי גרודק יאגיילונסקי היה המצוד ביום 7.5.1942. אור ליום זה עברו פקידי היודנראט והשוטרים היהודים והאוקראינים בכל דירות היהודים בעיר וציוו על כל הגברים - גם עובדי המפעלים השונים - בני 18 עד 50 להתייצב למחרת בשוק העירוני ואתים בידיהם. עונש-מוות היה צפוי למשתמטים. כשנאספו למחרת בשוק מספר יהודים (רבים לא צייתו ולא באו), הוקף השוק על-ידי השוטרים. הנאספים הוכו ועונו. פקידי הגיסטאפו בדקו את כרטיסי העבודה ושחררו את רוב המועסקים (בעלי המפעלים השתדלו אישית לשיחרור עובדיהם). שאר הגברים, כמה מאות במספר, הוטענו על גבי משאיות והוסעו אל מחנות העבודה יאקטורוב, ויניקי ויאנובסקה בלבוב. לאחר מצוד זה הסתכם מספרם הכולל של היהודים מגרודק יאגיילונסקי שנמצאו במחנות עבודה בסביבה ב- 750 בקירוב. כמעט כולם נספו שם. רק 10 עד 20 שבו לגרודק יאגיילונסקי במרוצת הזמן, לאחר תשלום כופר רב לפקידי המחנה הגרמנים. ב- 26.7.1942 נערכה בגרודק יאגיילונסקי אקציה. השוטרים הגרמנים והאוקראינים הוציאו מבתיהם גברים, נשים וקשישים. הם הוסעו במשאיות ליער הסמוך ונורו. בטבח זה נספו כ- 200 איש. באותו זמן בקירוב חלה החרפה ביחסם של הגרמנים ליהודי גרודק יאגיילונסקי. החל פינוי היהודים מדירות הטובות יותר. שוב נאלץ היודנראט לשלם כמה וכמה קנסות גבוהים. גברים ונשים נצטוו להתייצב יום יום לעבודות הקשות ביותר בעיר ושכר לא ניתן להם עוד. בבתי היהודים נמשכו ללא הרף חיפושים והחרמות. על האיכרים נאסר למכור מזון ליהודים, והעוברים על איסור זה היו צפויים לעונש מוות. גם על היהודים נאסר לצאת את העיר באיום באותו עונש. החמרה זו גרמה להאמרה במחירי המזון. דלת העם התחילו לרעוב. ואמנם בחודשים שלאחר-מכן כבר היו בגרודק יאגיילונסקי במה מאות מתי-רעב. אור ליום 13.8.1942 (לפי גירסה אחרת - אור ליום 20.8.1942) התקיימה אקציית-גירוש בגרודק י'. שוטרים גרמנים ואוקראינים הקיפו במפתיע את העיר, עברו מבית לבית והוציאו את היהודים החוצה. רוב האוכלוסים הנוצרים שירתו את הגרמנים, הצביעו על מקומות מגורי היהודים ועזרו לגלות את החבויים במחבואים. המצוד הזה נמשך כל היום, ובמהלכו נתפסו כמה אלפי יהודים. בראש-וראשונה נאספו הבלתי-מועסקים, הקשישים, התשושים, נשים וילדים (לפי גירסה אחרת, אספו השוטרים את כל היהודים שמצאו ושניתן היה לתפסם, וניצלו רק החבויים). הקרבנות שולחו למחנה-ההשמדה בבלז'ץ. כ- 200 יהודים נהרגו במקום. יהודים רבים, שבילו את האקציה במקומות מחבוא מצאו את דירותיהם שדודות לחלוטין בידי אוכלוסי המקום. גירוש שני היה ב- 14.9.1942, אך מספר הקרבנות לא נודע. היהודים שנחטפו הובאו לקלפארוב (פרבר לבוב). שם נבחרו הכשירים לעבודה ונשלחו למחנה שברחוב יאנובסקה; השאר הושמדו בבלז'ץ. אין אישור נוסף לידיעה, כי בנובמבר 1942 היתה בגרודק יאגיילונסקי עוד אקציה אחת. לאחר האקציה באוגוסט 1942, שבלעה כמעט מחצית האוכלוסיה היהודית בגרודק יאגיילונסקי, ציוו השלטונות הגרמנים לרכז את שאר היהודים ב- 3 סימטאות בעיר עד ל- 6.9.1942. באותו זמן נתמנה יודנראט שני (משמות חבריו ידועים לנו רטיק, לייזר שולץ, ד"ר פרנס). חברי היודנראט הקודם נרצחו, כפי הנראה, בידי הגרמנים באקציה של אוגוסט. בחודשי הקיץ וסתיו 1942 הובאו לגרודק יאגיילונסקי יהודים מעיירות הסביבה - סונדובה וישניה, מושצ'יסקה, רודקי, קומארנו ויאנוב. הם היוו רוב הקרבנות של אקציות הגירוש שהתקיימו בפרק-זמן זה בגרודק יאגיילונסקי. בדצמבר 1942 היה בגרודק יאגיילונסקי גיטו, שהקיף את השטח מרחוב פשמיסקה ועד רחוב צ'רלאנסקיה-פשדמיישציה. יתכן שאלו הן אותן 3 סימטאות שהוקצו למגורי היהודים כבר בספטמבר, ועתה רק גודר השטח וחלונות הבתים שבחזית נחסמו בקרשים. תושבי הגיטו, המקומיים והפליטים, עבדו למען פירמות גרמניות שונות. מפחד האקציות הבאות השתדל כל יהודי להשיג בכל מחיר מקום-עבודה בטוח ביותר. מקומות בטוחים נחשבו המפעלים המייצרים למען הצבא ואשר ציינו את עובדיהם באות W (וורמאכט) או R (ריסטונגסבטריב). תמורת מקום-עבודה כזה שילמו היהודים לגרמנים שוחד רב. האקציה הנוספת היתה ב- 26.12.1942. נספו בה כמחצית (1,300) תושבי הגיטו. הם נורו מחוץ לעיר, ליד קבר-אחים שהוכן מראש. באקציה זו היו השוטרים הגרמנים והאוקראינים מציתים בתים, כדי לאלץ את היהודים לצאת ממחבואיהם. ואכן לאחר האקציה עמדו חלק ניכר של בתי הגיטו בהריסות. מספר היהודים שנשארו היה כ- 1,200. ב- 27.1.1943 החל החיסול הסופי של הגיטו, שנמשך 3 ימים. הגרמנים הקיפו את השטח ועשו טבח ביהודים. שוב הציתו בתים, כדי להוציא בשל העשן את המתחבאים. יהודים נורו קבוצות-קבוצות בתוך הגיטו, אך הרוב הוצאו מתחומו ונורו ליד שלושה בורות גדלים שנחפרו מראש (לפי גירסה אחרת, הוצאה-להורג זו התקיייימה בכפר ארטישצ'וב הסמוך). העובדים נושאי התוויות W R-ו ניצלו מהאקציה הזאת. לאחר השמדת יהודי גרודק יאגיילונסקי היו השלטונות המקומיים חסרים כוח-עבודה. על כן הוקם בגרודק יאגיילונסקי במארס 1943 מחנה-עבודה לא גדול, סניף של מחנה יאנובסקה בלבוב. מיאנובסקה הובאו לכאן כ- 160 (אולי כ- 300) גברים צעירים. הם שוכנו בבניין אחד, בבית שכטר שברחוב קוליובה. הבית הוקף גדר-תיל. אסירי המחנה הובאו יום יום במשמר לעבודות שונות. היהודים המקומיים שנשארו בגרודק יאגיילונסקי - עובדי מפעלים W R-ו - רוכזו גם הם קבוצות-קבוצות במחנות קטנים ליד מפעליהם. חיסול כל המחנות האלה בא במאי 1943. המחנה בבית שכטר הוצת על כל היהודים שבתוכו. הבורחים מהלהבות נורו. כעבור ימים אחדים רצחו אנשי הגיסטאפו גם את שאר קבוצות העובדים. אחרי שחרור העיירה בידי הצבא הסובייטי ב- 25.7.1944, הופיעו במקום כ- 20 יהודים תושבי גרודק יאגיילונסקי קודם המלחמה, שעלה בידם להינצל מכל הרציחות והגירושים כיוון שהסתתרו אצל נוצרים. לאחר המלחמה היה תחום הגיטו הרוס לחלוטין, בשל הדליקות שהוזכרו לעיל. גם שני בתי העלמין היהודים, הישן והחדש, נחרבו כליל בזמן הכיבוש הנאצי; שטחם נחרש בגמר המלחמה והפך לגני-ירק. הרבה מצבות שנעקרו נראו במרצפות הרחובות