ד' אייר ה'תשע"ז

גריבוב GRYBOW

עיר בפולין
מחוז: קראקוב
נפה: נובי סונץ'
אזור: גאליציה המערבית ושלזיה
אוכלוסיה:
• בשנת 1941: כ-2,931
• יהודים בשנת 1941: כ-847

תולדות הקהילה:
במלחה"ע ה - II
בימים הראשונים למלחמה, בספטמבר 1939, הצטרפו רבים מיהודי גריבוב, בעיקר הגברים, אל קבוצות הפליטים שנמלטו מזרחה. מקצתם של פליטים אלה נשארו בשטח גאליציה המזרחית שסופחה לברית-המועצות וחלקם שבו לגריבוב. כשבוע ימים לאחר שהתחילה המלחמה הגיעו יחידות הצבא הגרמני לגריבוב ומיד התחילו בחטיפת יהודים לעבודות-כפייה. החטופים הועסקו רובם בתיקון דרכים וגשרים שניזוקו במלחמה. כן הוטלו על יהודי גריבוב גזירות מגזירות שונות, כגון קונטריבוציות, הגבלות תנועה ונשיאת סרטי-זהוי. בסוף 1939 הוקם בהוראת הגרמנים היודנראט וכעבור כמה חודשים הופעלה לידו. המשטרה היהודית. השלטונות הגרמניים תבעו מן היודנראט לערוך רישום של האוכלוסייה היהודית ולספק מדי יום מכסות אנשים לעבודות-כפייה. עם הגברת המצוקה הכלכלית הושיט היודנראט סיוע חומרי לנזקקים והסניף המקומי של י.ס.ס. פתח מטבח ציבורי. בסוף הסתיו של שנת 1940 נתפקדו בגריבוב 1320 יהודים (במספר זה נכללו 191 פליטים), ומתוכם קיבלו כ- 500 סיוע מטעם י.ס.ס. לפי הדיווחים של אנשי ה-י.ס.ס. למרכז בקראקוב, היו הנזקקים לתמיכה באותה עת 606 איש. במאי 1941 הוכנסו לגריבוב 400 יהודים שגורשו מיישובי הסביבה וביניהם לאבובה, ליבראנטובה, קוז'ניה, טיליץ', מושינה, קריניצה. המגורשים הללו הובאו לגריבוב חסרי-כל, והקהילה המקומית לא היה ביכולתה להבטיח להם קיום כלשהו. הסניף של י.ס.ס. בגריבוב פנה בקריאה דחופה למרכז שבקראקוב בבקשה לסיוע מיוחד לקליטת הפליטים. בסוף 1941 ובתחילת 1942 גברו החטיפות למחנות-העבודה שבאזור. ראשי הקהילה עשו ניסיונות לארגן עבודות במקום כדי להבטיח לעובדים חסינות מסויימת מפני החטיפות למחנות. במארס 1942 ביקשו אנשי הי.ס.ס. להקים בגריבוב בית-מלאכה לקונפקציה, ואירגנו בתחום זה הכשרה מקצועית למספר צעירות. באביב של שנת 1942 פונו יהודי גריבוב מן הרחוב הראשי ביישוב ורוכזו בסימטאות צדדיות. על תנועתם של בני הקהילה הוטלו הגבלות. רעב כבד פגע במשפחות רבות, ואילו המשטרה הפולנית מנעה מפולנים שהיו מוכנים לספק מצרכי-מזון ליהודים מלעשות זאת. אירע ואשה פולניה אחת, שנתפסה על-ידי השוטרים הפולנים בשעת מתן מזון ליהודי, הוכרחה לרקוד בכיכר השוק עם אותו יהודי לעיני האוכלוסייה הפולנית שיצאה באותו זמן מן הכנסייה. בעקבות מקרה זה נרתעו פולנים רבים מלהושיט עזרה ליהודים. המטבח הציבורי הרחיב בחודשים הראשונים של 1942 את פעילותו וחילק מאות ארוחות חמות ליום. כן נתקיימה במקום מירפאה; עובדיה עשו למניעת מגיפות בין יהודי המקום. האקציות בגריבוב אירעו במקביל לאלו שבנובי-סונץ'. ואמנם ב- 29.2.42, שעה שנתקיימה האקציה נגד חברי "פועלי ציון שמאל" בנובי-סונץ', נתפסו גם בגריבוב 30 איש. הללו הובלו לנובי-סונץ' ובו ביום הוצאו גם להורג בבית העלמין היהודי. באותו יום נאסרו 10 אנשים נוספים בגריבוב ונרצחו במקום לעיני חברי היודנראט להיות נוכחים בשעת ההוצאה להורג. על פרשת רצח זו בסוף אפריל 1942 יש גירסה אחרת, לפיה הגיעו אנשי הגיסטאפו לגריבוב מיאסלו ומגורליצה ודרשו מד"ר נייגרשל, יו"ר היודנראט, למסור להם קומוניסטים יהודים. תשובתו של ד"ר נייגרשל היתה כי אינו מכיר שום קומוניסט. על תשובה זו אסרו הגרמנים אותו יחד עם כמה שוטרים יהודים ומיד הוציאום להורג. לאחר אקציה זו נמשכו חטיפות למחנות-עבודה. כן נתפסו ברחובות גריבוב קשישים וחולים יהודים. הללו שולחו לראבקה ובבית-הסוהר שבאותו מקום התעללו בהם הגיסטאפו ואס-אס המקומיים. באוגוסט 1942 הוטלה על גיטו נובי-סונץ' קונטריבוציה בסך מיליון וחצי זלוטי. גם הקהילות הסמוכות, וביניהן קהילת גריבוב, נצטוו להשתתף בקונטריבוציות אלו. ב- 16.8.42 פורסם צו בדבר גירוש יהודי גריבוב לגיטו בנוביסונץ'. בצו נאמר כי מותר להם לקחת עמם 20 ק"ג מטלטלין ואת המעבר לנובי-סונץ' יש להשלים תוך 4 ימים - עד 20.8. ב- 19.8, יום לפני השלמת הגירוש, נדרשו כל החולים להתייצב בבניין "סטלמאך שולה". ב- 20.8 רוכזו כל היהודים ליד משרדי היודנראט. במקום זה הופרדו הזקנים והובלו יחד עם החולים, שיום קודם-לכן הוכנסו ל"סטלמאך שולה", אל גרודק, מרחק של 5 ק"מ מגריבוב, ושם הוצאו להורג. קבוצה אחת נרצחה באזור פיונטקובה. בשעת הסלקציה אירע שצעירים אשר לא רצו להיפרד מהוריהם הצטרפו אליהם בדרכם האחרונה. הנותרים, כ- 1,500 במספר (במספר זה נכללים גם הפליטים מן הסביבה שהוכנסו בחודשים הקודמים לגריבוב), הועברו לגיטו בנובי-סונץ' וגורלם כגורל היהודים שם. בגריבוב לא נשארו אלא כמה עשרות צעירים יהודים לסידור הרכוש היהודי. בטחנה בגריבוב הוקם ב- 2.8.44 מחנה-עבודה; בין כ- 200 אסיריו היו גם יהודים, שהועסקו בעבודות-ביצורים. המחנה חוסל ב- 15.1.45 ואין בידינו פרטים על גורל הכלואים.

סגור

טקסט 3
גריבוב הוקמה ב- 1340 כעיר בבעלותו של המלך. הוענקו לה זכויות לניהול עסקי העיר על פי החוק המאגדבורגי, אולם מטעם המלך שלט בעיר הסטארוסטה (פקיד המלכות), ולא פעם התלוננו העירונים על ידו הקשה ועל העוול שנעשה להם מידיו. עיקר פרנסתם של תושבי העיר הנוצרים היתה על החקלאות והמלאכה, ואילו היהודים עסקו במסחר ומקצתם במלאכה. במאה ה- 19 נודע המקום ביצוא של דגנים, עצים, פשתן, עורות ובקר. בסוף המאה ה- 19 הוקמה במקום תחנת-הרכבת שהביאה לידי התפתחות המסחר. אין לנו ידיעות על ראשיתו של היישוב היהודי בגריבוב. אפשר שכמה משפחות יהודים ישבו בגריבוב או בכפרים הסמוכים לה כבר במאה ה- 17, ועסקו בחכירה או בפונדקאות. באמצע המאה ה- 18 ישבו בגריבוב ישיבת-קבע 41 משפחות יהודים וברשותן 16 בתים. נמסר על עיסוקם של שלושה ראשי בתי-אב: אחד מהם היה בעל פונדק, ושניים חכרו מיבשלות בירה. שאר המפרנסים, למעט הורים זקנים וחתנים שהיו סמוכים על שולחן חותניהם ושניים-שלושה מבין כלי קודש, עסקו במסחר. מאמצע המאה ה- 19 הלך וגדל היישוב היהודי, אף כי לא חרג עד סוף קיומו במלחמת-העולם השנייה מן הגידול הטבעי, וגם זה לא נקלט בשלימותו במקום. אף בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם המשיכו יהודי גריבוב להתקיים על פרנסותיהם המסורתיות: המסחר (בעיקר הזעיר) והמלאכה. בתנאים החדשים כששפל כלכלי פקד את החקלאות ואת העיירות הנסמכות בכלכלתן על העורף החקלאי, וגדל עול המיסים שהוטלו על הסוחרים ובעלי-המלאכה היהודים, וכי גברה התעמולה האנטי-יהודית ורבו הקריאות לחרם המסחר והמלאכה היהודית, עשו יהודי גריבוב ניסיונות להתארגן ולעמוד בפרץ. בראשית שנות העשרים הוקם ארגון סוחרים יהודים, וכאשר הוצאו ב- 1938 בעלי-מלאכה יהודים מן הגילדה הכללית של בעלי המלאכה, הוקמה גילדה יהודית נפרדת. בתחילת שנת 1925 נוסד בנק קואופראטיבי יהודי שמנה 105 חברים אשר קיבלו אשראי זול. באותה שנה ניתנו לחברי הבנק הלוואות בסך 22,871 זלוטי. במקביל נתקיימה במקום בתמיכתו של הג'וינט קופת "גמילות חסדים", שהמשיכה בפעולתה עד פרוץ מלחמת-העולם השנייה. הלוואותיה של קופה זו היו ללא רבית, אולם סכום כל הלוואה היה קטן יותר. ב- 1929 ניתנו מטעם הקופה 25 הלוואות בסך 2,830 זלוטי. חברות-הסעד המסורתיות כגון "ביקור חולים" ו"לינת הצדק" שנתקיימו בגריבוב מתקופות קודמות, המשיכו גם הן לפעול באותה תקופה. בתמיכה כספית של הג'וינט שוקם ב- 1922 בית-המרחץ, ששירת גם את האוכלוסייה הנוצרית. פעם בשבוע היתה רחצה בלא תשלום המיועדת לעניי העיירה, יהודים כנוצרים, והללו קיבלו אף מטעם הנהלת בית-המרחץ לבנים להחלפה חינם. לא ידוע אם נמשך הנוהג הזה גם בשנים שלאחר-מכן. ידיעות מעטות בלבד מצויות בידינו על ראשיתה של הקהילה המאורגנת בגריבוב. ידוע לנו כי משנת 1881 ישבו על כס הרבנות בגריבוב בני משפחת הלברשטאם (שושלת אדמו"רי צאנז). הראשון בהם, ר' אריה לייב ב"ר אהרון מצאנז המשיך בכהונתו בגריבוב עד 1905, ובאותה שנה נתקבל לאב"ד בנובי-סונץ'. את מקומו בגריבוב ירש בנו, ר' מרדכי זאב, שישב על כסאו עוד ב- 1930, וממנו קיבל ר' ברוך הלברשטאם, אחרון רבני גריבוב שנספה בתקופת השואה. ועד הקהילה בגריבוב היה עד 1928 בידי חסידי צאנז, אולם בבחירות שנתקיימו באותה שנה קיבלו גם נציגי הציונים 4 מאנדאטים מכלל 8 המאנדאטים. על-אף ההווי והאווירה החסידיים ששררו בעיירה, ניכרת פעולת החוגים הציוניים בגריבוב בתקופה מוקדמת לערך. ב- 1905 ייצג שמואל גולדברג את ציוני גריבוב בוועד המחוזי של החברות הציוניות בגאליציה המערבית בקראקוב, וב- 1912 התארגן בגריבוב ועד מקומי של הסתדרות ציוני מערב-גאליציה. לאחר גמר מלחמת-העולם הראשונה קיבלה הפעולה הציונית בגריבוב תנופה מתמדת. הוקמו סניפים של סיעות ציוניות שפעלו אז במערב-גאליציה ("ציונים כלליים", "המזרחי", "התאחדות") והבולט שבהם ובעל ההשפעה המירבית היה סניף "הציונים הכלליים" מיסודו של ד"ר י. טהון. גם בקרב ארגוני-הנוער הציוניים בלטו הקן של "הנוער הציוני" ו"עקיבא". מבין ארגוני הנשים הציוניות היו פעילות במקום "אגודת מרים" וויצ"ו. בבחירות לקונגרסים הציוניים צברו "הציונים הכלליים" את רוב הקולות. כך, למשל, בבחירות לקונגרס ב- 1935 קיבלו "הציונים הכלליים 28 קולות; "המזרחי" - 19; ו"רשימת א"י העובדת" - 49 קולות. הארגונים הציוניים עשו הרבה בתחום התרבות והחינוך. מלבד החדרים המסורתיים התקיים בגריבוב למן 1912, "תלמוד-תורה" שבו למדו עשרות תלמידים (ב- 1923 - 74 תלמידים בשלוש כיתות ו- 5 מלמדים). אך ב- 1919 כבר פעלו במקביל הקורסים של "תרבות"; ב- 1922 למדו בהם עברית ולימודי יהדות 107 תלמידים (מהם 72 בנות). במרוצת השנים הוקם גן-ילדים וכן אורגנו קורסים לעברית למבוגרים. מוסדות-חינוך ולימוד אלה המשיכו לפעול עד פרוץ מלחמת-העולם השנייה. הספרייה ואולם-הקריאה שהוקמו ביוזמת הציונים, היו המוסד היחיד בתחום הפעולה התרבותית בעיירה שגם התושבים הנוצרים הסתייעו בהם. ליד ארגוני-הנוער הוקם חוג לחובבי דראמה, וב- 1933 נמסר על פעולת מועדון ספורט "הכוח" במקום. יהודי גריבוב והסביבה סבלו תכופות מגילויי אנטישמיות, שנסתיימו לא פעם בפרעות ממש. ב- 1898 פרעו כפריי הסביבה פרעות ביהודים מוזגים ובפונדקאים יושבי הכפרים, היכו בהם ובזזו את רכושם. רק יחידת צבא עלה בידה לשים קץ לפרעות. ב- 1918 פרצו פרעות נגד היהודים בגריבוב ובסביבה, שבהן נפצעו אף ילדים קטנים ורכוש רב נשדד או נהרס. שנה לאחר-מכן חזרו ונישנו הפרעות. הפורעים התפרצו לבתי היהודים, היכו בהם, בזזו או השחיתו את רכושם. בכפר הסמוך צ'ייניאווה נהרסה כליל אחוזתו של היהודי יוסף להנר. פגיעות ביהודים, שהיו רוכלים בכפרים, חזרו ונישנו בשנים 1936- 1939.