כ"ה אב ה'תשע"ז

דובצ'נו DUBECZNO

עיירה בפולין
מחוז: לובלין
נפה: ולודאווה
אזור: מחוזות לובלין קיילצה
אוכלוסיה:
• בשנת 1941: כ- 1,498
• יהודים בשנת 1941: 5

תולדות הקהילה:
כללי
במאה ה-17 היתה ד' עיירה פרטית של משפחת אצילים. בימי פולין הקונגרסאית איבדה את מעמרה העירוני, אבל במאה ה-20 השתקמה במידת מה והתפתחה מבחינה כלכלית.
היהודים הראשונים השתקעו בד' בסוף המאה ה-18, אחרי חלוקת פולין השלישית (1795), כשעברה לידיה של אוסטריה. ואולם לנוכח ההגבלות על עיסוקיהם ועל ישיבתם, נשארה הקהילה קטנה.
יהודי העיירה עסקו במסחר זעיר ובמלאכה. תחילה היו ביניהם גם כמה חקלאים, עד 1870, כשהאדמה שעיבדו הוגררה כאדמת איכרים שאותה, על-פי החוק, יהודים לא היו רשאים להחזיק. בשנת 1880 הקימו שני יהודים, וולף יקוטוביץ ואהרן פוריץ, מפעל לייצור כלי זכוכית שהועסקו בו 42 פועלים, רובם לא-יהודים.
יהודי ד' קיימו קהילה עצמאית החל מן המחצית השנייה של המאה ה-19. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם לא השתנה מצבם הכלכלי במידה משמעותית ורובם המשיכו לעסוק במסחר זעיר ובמלאכה. בתקופה זו התקיימה בד' פעילות ציונית ונוסד סניף "הציונים הכלליים". ב-1930 נוסד גם סניף "השומר הלאומי".
זמן קצר אחרי מלחמת-העולם הראשונה, ב-1920, נכבשה העיירה בידי צבאות רוסיה הסובייטית. יהודי המקום סבלו קשות מידי הכובשים וגם מידי הפולנים לאחר שד' שוחררה.

בימי מלחמת העולם השנייה
ערב המלחמה, בספטמבר 1939, התגוררו בד' רק 5 יהודים. במרס 1941 הובאו לעיירה 100 יהודים ממגורשי חבל וארטגאו (מחוזות פוזנן ופומרניה שצורפו לרייך הגרמני). יהודי ד' חויבו לענוד טלאי צהוב. רבים מהם, ובייחוד הצעירים והבריאים, נשלחו למחנות עבודה. הנאצים הטילו על יהודי ד' קונטריבוציה גבוהה של כסף, זהב, תכשיטים, פרוות ודברי ערך אחרים. גם בד' היו מקרים רבים של רצח יהודים בידי קצינים וחיילים של הס"ס והגסטאפו. לא ידוע לנו על גטו בד'. בשנות המלחמה היה בד' יודנראט, שנבחר בידי יהודי המקום.
ביוני 1942 גורשו כל יהודי ד' לגטו ולידאווה (ע"ע). בנובמבר 1942 שולחו כל היהודים מוולודאווה למחנה ההשמדה סוביבור.