כ"ז ניסן ה'תשע"ז

דוברוטבור DOBROTWOR

עיר בפולין
מחוז: טארנופול
נפה: קאמיונקה סטרומילובה
אזור: גאליציה המזרחית
אוכלוסיה:
• בשנת 1941: כ- 2,979
• יהודים בשנת 1941: כ- 216

תולדות הקהילה:
כללי
הידיעה הראשונה על דוברוטבור נמסרה בתעודה מ- 1485. היא קיבלה מעמד של עיר מלכותית בראשית המאה ה- 16. לאחר שאיבדה את חשיבותה ומעמדה בעקבות ההרס שעבר עליה בזמן מלחמות הקוזאקים ובפלישות של הטאטארים והתורכים במאה ה- 17, חודשו הזכויות העירוניות שלה בשנים האחרונות קודם חלוקתה של פולין ב- 1772. העיירה שכנה בתוך יערות גדולים על שפת הנהר בוג, והתפתחותה בתקופת מלכות פולין היתה כרוכה בכריתת עצים ובהשטתם ברפסודות למקומות מחוסרי יערות ועד לדאנציג. לאחר ההרס שנגרם לה בזמן מלחמת העולם הראשונה נעשתה ליישוב עירוני. על יהודים בדוברוטבור נמסר לראשונה בתעודה מ- 1564; באותם הימים חכר יהודי את טחנת-הקמח שבבעלות המלך. נמסר בה גם על קצב יהודי מתוך 6 קצבים שהיו בעיר. במרוצת המאה ה- 16 כמעט שלא גדל היישוב היהודי בדוברוטבור. מס-הגולגלות ששילמו יהודי המקום בשנים 1573- 1582 נע בין 3 עד 10 זהובים. ב- 1576 היו בבעלותם 2 בתים, ובהם גרו 24 נפשות. גם במחצית הראשונה של המאה ה- 17 לא חל שינוי במספר אוכלוסי היהודים בדוברוטבור. ב- 1643 נמצאו בבעלותם רק 2 בתים. במאה ה- 19 גדל היישוב היהודי בדוברוטבור במידת-מה, אולם התפתחותו היתה מוגבלת בגלל קירבתו אל ישובים יהודיים גדולים יותר - קאמיונקה סטרומילובה ומוסטי ויילקיה. במקום נידח בין יערות, הרחק מכבישים וממסילת-הברזל לא נוצרו תנאים לפיתוח מסחר ומלאכה. אחרי מלחמת העולם הראשונה צומצמה האוכלוסיה היהודית בכ- 40%. בשנות ה- 20 למאה ה- 19 התארגנה במקום קהילה עצמאית על מוסדותיה (בית-תפילה, בית-עלמין) ולה רב משלה. ב- 1820 נתמנה לרב בדוברוטבור ר' יוסף יצחק ב"ר אברהם אבלי כ"ץ. הלה עבר ב- 1876 לכהן ביאנוב על-יד לבוב. ב- 1886 החל בכהונתו כרב בדוברוטבור ר' יצחק אייזיק ב"ר יעקב ראווער (ב- 1912 כיהן עוד במקום) לא ידוע אם העסיקה הקהילה רב בתקופה שבין שתי המלחמות. הפעילות הציונית במקום היתה דלה. נמסר על הקמת "עזרה" ב- 1925 ועל קיום קן השומר הצעיר ב- 1934. לקונגרס הציוני של 1931 הצביעו רק 18 שוקלים (חלוקתם של הקולות: 7 לציונים הכלליים, 4 להמזרחי ו- 7 לרויזיוניסטים) וב- 1935 הצביעו 31 שוקלים: (19 בעד הציונים הכלליים ו- 12 בעד הליגה של א"י העובדת). אין בידנו ידיעות מפורטות על קורותיו של ישוב קטן זה בימי מלחמת העולם השנייה. הוא חוסל לפי המשוער בידי הגרמנים, בספטמבר או באוקטובר 1942. היהודים גורשו כנראה לאחד מיישובי-היהודים הגדולים של נפת קאמיונקה סטרומילובה דאז, היינו לקאמיונקה גופא, לבוסק או לסוקאל. שם פקד עד-מהרה את הבאים גורל היהודים המקומיים