ד' כסלו ה'תשע"ח

דז'וויצה DRZEWICA

יישוב בפולין
מחוז: לודז'
נפה: אופוצ'נו
אזור: לודז' והגליל
אוכלוסיה:
• בשנת 1941: כ- 1,662
• יהודים בשנת 1941: כ-750

תולדות הקהילה:
כללי
עד המאה ה- 13 היתה דז'וויצה ישוב-נחלת-נסיכים. במחצית הראשונה למאה ה- 13 עבר הישוב לידיים פרטיות. במעמד- עיר זכתה דז'וויצה ב- 1429, והפסידה אותו ב- 1869. במאה ה- 18 התפתחה דז'וויצה, עם פיתוחן של תעשיות המתכת והאריגה. בשלהי המאה ה- 19 נוסדה כאן תעשיית מוצרי-המתכת הנודעת בפולין, "גרלאך". בהפצת מוצריה של תעשייה זו עסקו בימים ההם, בין השאר, גם סוחרים יהודים מגרמניה.
מן היהודים לא נמנעה הזכות להשתקע בדז'וויצה. בישוב קטן זה היה עיקר פרנסתם על המסחר - מסחר תבואה קמעוני ורוכלות-כפרים, ומלאכה - על פי רוב חייטים, סנדלרים, תפרים, וכמה בתי-בורסקי. בית-החרושת "גרלאך", שלא העסיק פועלים יהודים (מזמן לזמן עבדו בו כמה פקידים יהודים), שימש גם הוא מקור-פרנסה ליהודי המקום: ספקים, סוחרי פסולת, וכן חנוונים ובעלי-מלאכה ששרתו את הפועלים הלא-יהודים. בשנות ה- 30 במאה ה- 20 נפתחה בדז'וויצה חנות קואופרטיבית מתחרה. בית-החרושת היה נותן לפועלים תלושי-קנייה לחנות זו, וכך אבדו ליהודים חלק ניכר מלקוחותיהם. בשנים אלו הורע מצבם הכלכלי של היהודים בדז'וויצה בגלל החרם הכלכלי על היהודים, שהלך וגבר. הפוגרום בעיירה הסמוכה פשיטיק (1936) וחיסול הירידים בה, בגלל הפרעות, קיצצו אף הם בהכנסותיהם של היהודים בדז'וויצה. גם הרוכלים הדירו רגלם מהכפרים, מפחד השוד והמכות.
אפשר להניח, כי קהילה עצמאית קמה בדז'וויצה בשנות ה- 30 למאה ה- 19. בתקופה זו קודש גם בית-העלמין ונבנה בית- הכנסת, ששרד, לאחר כמה שיפוצים, כבניין-אבן עד מלחמת העולם ה- II. עד שלהי המאה ה- 19 קיימה הקהילה הקדש. בשנות ה- 70 למאה ה- 19 ישב על כס-הרבנות ר' יהודה ליבוש ליכט, קודם לכן דיין בקוז'ייניצה. ב- 1880, בקירוב, עזב את דז'וויצה ושימש ברבנות בכמה עיירות, ביניהן פשיסוחה ובפשדבוז'. אחריו עלה על כס-הרבנות ר' יוסף אלפוס, וישב עליו עד מלחמת העולם ה- I. בתקופה שבין המלחמות שימש כאן ברבנות ר' יששכר סוחאצ'בסקי.
רובם של יהודי דז'וויצה חסידים היו, בעיקר חסידי גור. אך היו גם בעיירה שטיבלך של חסידי סקירניביץ, אלכסנדר ופשיסחא.
בישוב יהודי קטן זה לא קמו אירגונים של המפלגות הפוליטיות היהודיות, והרוב של החסידים אף לא היה מניח להם לקום. אולם חלק מבני-הנוער הצליחו לפרוץ את מסגרת המסורת, וייסדו מעין מועדון - "קולטור-היים" - שבו היו מתכנסים אוהדי הבונד והציונים (פועלי ציון שמאל ופועלי ציון ימין). במועדון פעלו חוג לדראמה וספריה, נערכו הרצאות ומופעים-לעת-מצוא. על השפעתם הרבה יחסית של הציונים בדז'וויצה בתקופה שבין המלחמות יעיד מספרם של השקלים - 100 - שנמכר ערב אחד הקונגרסים הציוניים.
מלבד החדרים המסורתיים ולמידה בבית-המדרש לא היה כל בית-ספר יהודי בדז'וויצה.
בתקופת מלחמת העולם ה- II עלה מספר האוכלוסים היהודים בדז'וויצה פי שלושה על מספרם לפני המלחמה, בגלל זרם הפליטים והעקורים. למשל, שלטונות הדיסטריקט ראדום, שפיזרו במקומות שונים משלוח יהודים גדול מפלוצק לטומאשוב-מאזובייצקי (הם הגיעו לשם ב- 11.3.1941), הביאו 200 יהודים לדז'וויצה. הגיטו קם בדז'וויצה באביב 1941, ובמאי היה מספר היהודים בו 2,200, מהם 1,450 פליטים.
נמסרה ידיעה על פעולתם של קבוצת יהודים בני העיירה, שהיתה מכוונת נגד הכובש ונגד היודנראט כאחד. ביולי 1942 פעלו יחדיו קבוצת יהודים ופארטיזנים מקומיים של יחידות א"ל (ארמיה לודובה - הכוחות המזויינים של אירגוני השמאל הפולני), נתקו את קו הטלפון המקומי, פרקו את נשקם של השוטרים הפולנים ולקחו אותו, וכן החרימו את הכסף בקופת היודנראט, שהוכן לתשלום מס שדרשו הגרמנים.
גיטו דז'וויצה חוסל ב- 23.10.1942- 22. כל יושביו, כאלפיים נפש, הושמדו במחנה-המוות טרבלינקה. מספר לא רב של יהודי דז'וויצה עוד היו בחיים זמן-מה: היו אלה המועסקים על ידי הגרמנים במקום, או יהודים שהתחבאו. ידוע, כי בגיטו חוזר באויאזד, שהקימו השלטונות בשלהי 1942, לאחר גל-החיסול העיקרי בדיסטריקט ראדום, נמצאו גם מספר יהודים מדז'וויצה. יחד עם שאר הניצולים-לשעה, שרוכזו בגיטו זה, שולחו יהודי דז'וויצה ב- 6.1.1943 לטרבלינקה.
יש ידיעה על הוצאה להורג של 65 יהודים ו- 5 פולנים, תושבי דז'וויצה. בשנים 1941- 1942. התאריך המדויק של רצח זה וכן נסיבותיו, לא נודעו. כל אלה נורו בידי שוטרים גרמנים שבאו מנובה-מיאסטו או מאופוצ'נו, ונקברו בבית- העלמין היהודי בדז'וויצה.