כ"ד כסלו ה'תשע"ח

דז'יאלושין DZIALOSZYN

עיר בפולין
מחוז: לודז'
נפה: ויילון
אזור: לודז' והגליל
אוכלוסיה:
• בשנת 1941: כ- 3,985
• יהודים בשנת 1941: כ-2,000

תולדות הקהילה:
כללי
דז'יאלושין זכתה במעמד-עיר בראשית המאה ה- 15. הישוב היהודי נוסד בה בשנים הראשונות למאה ה- 17, אלא זעיר היה והתחיל לגדול רק בשלהי המאה. על סף המאות ה- 17 וה- 18 כבר היו היהודים רוב באוכלוסיית דז'יאלושין, והקהילה היתה הגדולה בקהילות מחוז ויילון. במאה ה- 18 נשתייכו לקהילה זו יהודים מ- 104 ישובים, וביניהם 5 ערים: קשפיצה, פאיינצ'נו, פראשקה, ויירושוב, ויילון. במחצית הראשונה של המאה ה- 19 היו ישובי הערים הנ"ל לקהילות עצמאיות. במחצית המאה ה- 18 פרצה בדז'יאלושין דליקה שכילתה בתים רבים של יהודים, או בתים של הפריץ שיהודים גרו בהם. השריפה דלדלה את הקהילה.
מסי המדינה ודמי החכירה לפריצים הכבידו מאד על מצבה הכלכלי של הקהילה, על כן נאלץ ועד הקהילה ללוות מהאצולה ומהכמורה. במרוצת השנים הכביד תשלום הריבית על הקהילה יותר ויותר, שכן רבו ההלוואות והלכו, והפיגור בתשלום הביא לנגישות מצד המלווים. ב- 1740 תבע הארכיבישוף מהיהודים כי ישלמו מיד את חובם למנזר בקשפיצה. כן אסר על הקאתולים לסחור עם היהודים; וכן נאלצו היהודים לפרוע מיד את חובם. בשלהי המאה ה- 18 הגיע חובה של קהילת דז'יאלושין לסכום רב ביותר בימים ההם - מעל 41,000 זלוטי.
המבנה המקצועי של יהודי דז'יאלושין בשנות ה- 90 של המאה ה- 18 היה כלהלן. נמצאו אז בדז'יאלושין 70 סוחרים יהודים, כשמקצתם עוסקים בסחר נייר, תבואה ועורות. 15 יהודים עסקו בניהול מיבשלות לבירה וליי"ש ופונדקים. בעיירה היו אז 75 בעלי-מלאכה יהודים ו- 36 נוצרים. בין האומנים היו גם כורכים, שכרכו ספרים עבריים. כמה יהודים ייסדו בשותפות בית-בורסקי, ובין השאר עיבדו גם יריעות קלף. בתקופה זו עלתה גם תוכנית לייסד בדז'יאלושין בית-דפוס עברי, אלא שלא יצאה אל הפועל. במאה ה- 18 ובראשית המאה ה- 19 היה רב חלקם של היהודים בסחר הצמר. היו ביניהם סוחרים סיטונאים גדולים שקנו את הצמר מהאיכרים ומאנשי האצולה העשירים, וסיפקו אותו לאורגים הזעירים ולתעשיית האריג בשלזיה. במחצית הראשונה למאה ה- 19 נכבד היה חלקם של סוחרי דז'יאלושין בתנועת המסחר בין מלכות פולין לבין תחום הכיבוש הפרוסי וגאליציה. אחדים מסוחרים אלה הגיעו לעושר גדול, כגון קופל יעקובוביץ', אשר ב- 1861 תרם למשה מונטיפיורי 5,000 רובל לבניין ישיבה בירושלים. בעשורים האחרונים למאה ה- 19 הורע מצבם הכלכלי של יהודי דז'יאלושין, בגלל הירידה במסחר בין מלכות פולין לבין שלזיה, והשפעת המשברים בענף הטקסטיל על סחר הצמר. דז'יאלושין חדלה לשמש מרכז לסחר הצמר וב- 1870 נשלל ממנה מעמד העיר. עתה לא נותרו ליהודי העיירה מקורות פרנסה מלבד המלאכה והמסחר הזעיר. ב- 1888 עלו באש שליש הבתים בעיר, ומאה משפחות יהודים נשארו ללא קורת גג.
הידיעות הראשונות על רבניה של דז'יאלושין מן המאה ה- 17 הן; אחד מהם היה ר' שלמה בן משה. ב- 1764 נמצאו בדז'יאלושין שני רבנים, ואחד מהם שימש כנראה כדיין או כמגיד. בשלהי המאה ה- 18 גר בדז'יאלושין המגיד ובעל ההלכה הנודע ר' שרגא פייבוש. בעשורים הראשונים למאה ה- 19 שימשו ברבנות בדז'יאלושין שני דיינים הנודעים כגדולים בתורה. האחד, ר' נתן הכהן, בן ר' זאב הכהן, רבה של לאסק. השני, ר' משה היה אחד מבחירי תלמידיו של החוזה מלובלין והמגיד מקוזיניץ. נודע היה מספריו "תיקוני שבת", "משפט שבת", "גאולת ישראל" וכן שו"ת. ר' משה נפטר ב- 1831. שנים אחדות ישב על כס הרבנות בדז'יאלושין ר' יעקב אהרן יאנובסקי, ששימש אחר כך בשנים 1856- 1866, כרבה של אלכסנדרוב. פרק זמן מסויים כיהן בדז'יאלושין ברבנות ר' שלמה דוד מרגולית, בעל "חידושי מהרשד"ם", לימים - רבה של לוקוב. לאחר מותו ב- 1890 ישב על כס הרבנות ר' יעקב משה לנדאו (נפטר ב- 1901). רבה האחרון של דז'יאלושין היה, כנראה, י. מ. בומאץ, אשר כיהן בשנים האחרונות לפני מלחמת העולם ה-II.
בחוגי הנוער היהודי בדז'יאלושין, שחונכו רובם ברוח המסורת התחילה מתפשטת בראשית המאה ה- 20 השפעת האידיאולוגיה הסוציאליסטית. צעירים אלה השתתפו במאורעות המהפיכה של 1905- 1907, התרימו למטרות המהפיכה, ובשעת שביתות אילצו את הסוחרים היהודים לסגור את החנויות. תפקיד מדריך בתנועה המהפכנית בסביבה היה לאחים חיים-יהודה ולווק פוקס. עסקני מהפיכה פעילים היו גם יעקב סולמיירסקי, ופועל האפייה ישראל ברקוביץ, שנאסר ב- 1908 והוגלה לסיביר.
בתקופה שבין שתי מלחמות העולם היו רוב אוכלוסיית היהודים של דז'יאלושין סוחרים זעירים וחייטי קונפקציה זולה, שהיו מוכרים את תוצרתם בעצמם בשווקים ובירידים, או סובבים עם מרכולתם בכפרים.
בדז'יאלושין נתקיימו אז האירגונים הציוניים. הציונים הכלליים, המזרחי, השומר הלאומי והנוער הציוני. בבחירות לקונגרס הציוני ב- 1939 זכו הציונים הכלליים ב- 18 קולות, הנוער הציוני- ב- 30, המזרחי- ב- 41 והליגה למען ארץ ישראל העובדת- ב- 3 קולות. ביחוד בלטה בחברה היהודית במקום השפעתה של אגודת ישראל. בוועד הקהילה היתה ידם של אגודת ישראל ושל שאר החרדים על העליונה. בבחירות לוועד הקהילה ב- 1931 זכו הנ"ל ב- 5 מאנדטים לעומת 2 של הציונים. בבחירות של 1934 עלתה במקצת השפעתם של הציונים אשר זכו ב- 3 מאנדטים, ואילו אגודת ישראל גם ב- 3, ו"הבלתי מפלגתיים" במאנדט 1.
בגלל המצב הכלכלי הירוד של הישוב היהודי היה ועד הקהילה מחוסר אמצעים ולא יכול היה אפילו למצוא את הכסף הדרוש לבדק בית הכנסת המתפרק והולך וכן למקווה שכמעט יצאה מכלל השימוש. בשנות ה- 30 עלה בידי הוועד להשיג תרומות מידי יוצאי דז'יאלושין בחו"ל לשיפוץ הבניינים הנ"ל. ביאנואר 1937 קיבלו יהודי דז'יאלושין סעד ניכר מידי ועד העזרה היהודי ליד קהילת וארשה. בפברואר ש.ז. נוסדה בדז'יאלושין קופת גמילות חסדים, שנתמכה בידי הג'וינט ויוצאי דז'יאלושין בחו"ל. אולם פעולות אלו לא הלמו את גודל דלותם של חלק ניכר מיהודי דז'יאלושין.
בשנות ה- 20 הוקמו בדז'יאלושין כמה מוסדות התרבות היהודיים המודרניים. ב- 1928 בקירוב, נוסדה חברת "בילדונג", ולידה ספרייה, וכן חוג דראמטי. הספרייה השנייה, שנקראה הספרייה העממית, נוסדה ב- 1930 ליד הסתדרות הציונים הכלליים. הותוותה גם תוכנית לפתיחת בית-ספר יסודי יהודי, אלא שלא זכתה להתגשם בגלל מחסור באמצעים.
בשנות ה- 30 גברו גילויי אנטישמיות בדז'יאלושין. ב- 1936 נופצו תכופות השמשות בבתי יהודים. בדצמבר של ש.ז. וביאנואר 1937 הפריעו משמרות החרם לנוצרים לקנות בחנויות של יהודים. ב- 28.1.1937 הגיע אף לידי התפרעויות רציניות. ההמון הסתער אז על החנויות והדוכנים של היהודים, וכל יהודי שנקרה בדרכם הוכה. בהתפרעות זו נפצעו כ- 40 יהודים, 6 מהם - קשה. יחידת משטרה שהגיע מוויילון בלמה את התוקפים ואסרה כמה מאות איש. גזר-הדין אופייני היה: מבין המתפרעים נדון אחד בלבד לחודש מאסר, ומהיהודים נדונו אחד לשלושה חודשי מאסר, ואחד- לחודש. הפגיעות ביהודים נמשכו והלכו. ביולי 1937 חולל בית- העלמין היהודי, נהרסה הגדר, נותצו מצבות רבות, וכמה קברים נחפרו ועצמות הנפטרים הושלכו החוצה.
בעת המלחמה בספטמבר 1939 הופצצה העיירה ונהרסה כליל. הרוב המכריע של יהודי העיירה, 2,000 בקירוב, נמלטו אל פאיינצ'נו הסמוכה. מספר יהודים מדז'יאלושין נמצאו ב- 1939 או 1940 גם בזלוב (נפת לאסק), וכ- 250- בקיילצ'יגלוב (נפת וויילון). בפליטי דז'יאלושין שבפאיינצ'נו, שהיו חסרי כול, טיפל הג'וינט המקומי. פליטים רבים - בדומה לעניי המקום -היו נשכרים ליהודים בעלי אמצעים ועובדים במקומם בעבודת הכפייה אצל הגרמנים. גורלם של יהודי דז'יאלושין היה כגורל יהודי המקום.